עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/קט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} דבר הנבלל וכו' אי קמח מיקרי לח בלח או יבש ביבש נחלקו התוס' ובפרק הערל כתבו תרי שנוי' דסתרי להדדי לחד תי' הוי לח בלח ולחד תירוץ הוי יבש ביבש ולהיות כי צריך אני להתלמד בו אעתיק הדבר בקיצור דאמרינן בפרק משילין על המשנה האשה ששאלה מחברתה מים ומלח כרגלי שתיהן ופריך הגמ' ולבטל מים ומלח לגבי עיסה א"ל הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עלה מ"ש חיטין בשעורין דלא דבטיל חיטן בחיטן נמי נהו דלר' יהודא לא בטיל וכו' עכ"ל הקשו התוס' בפרק הערל דף פ"ב ד"ה ר"י דהא יבש ביבש אף במינו בטל לר"י ותי' התוס' דמיירי קמח בקמח דאם לא כן הא ניכרת חיטן בשעורים ואיך קאמרנן דבטל. ועוד תי' קמח בקמח הואיל והוא צונן הוי יבש ביבש ובטל רק התם בביצה איירי ברותחין וכו' והטעם הוי לח בלח עכ"ל ומזה בא מחלוקת הנ"ל: 

{{עוגןמ|ב}} ובאמת אני אומר לענ"ד מסתבר תי' השני של תוס' דארו' לן בזה קישי' מהרש"ל וקו' מהרש"א דהקשה המהרש"א הא התו' בעצמן מחלק בין ממון דלא בטל דשם בעליו עליו ובין איסור דבטיל א"כ מה קאמר הגמרא חיטין בשעורין דלא דהוי מין בא"מ ובטיל מנלן ה"מ באיסור אבל ממון דשם בעליו עליו אפי' באינו מינו לא בטיל ע"ש שדחק ליישבו. ומהרש"ל הקשה בפשוט במה דקאמר מ"ש חיטין בשעורין דלא דמין בא"מ הוא ובטיל דא"כ עדיין שפיר פריך ממים ומלח דליבטל גבי עיסה דהא הוי מין בשא"מ אמנם לתירוץ השני הנ"ל לק"מ דהא הוכיחו התוספת דלא איירי בקמח דא"כ אף חיטין בשעורין מין במינו מיקרי רק חיטין ושעורין ממש ורותחין דבלעי זה מזה וא"כ השעורין נכרי' וישנו בחזרה כמ"ש התוספת רק כל הענין על הטעם שקבלו החיטין משעורין וא"כ בזה שפיר קאמר הגמר' דבטיל ולא שייך קושי' מהרש"א שם בעליו עליו דהא אין אנו דנין על גוף השעורין אלא על טעמן וטעמא בעלמא ולא שייך שם בעליו עליו כלל וכלל ולולי דריבה התורה במשרת ה"א דטעם לאו כעיק' א"כ מהכ"ת לומר לענין ממון שם בעליו עליו אבל חיטין בחיטין דגוף חיטין נתערבו דהא לא מינכרי וגם קיבלו טעם ג"כ בזו שייך שפיר שם בעליו עליו דהא איכא של חבירו בעין וא"ש וגם קו' מהרש"ל מיושב דאף דאף דחיטן בשעורין בטילים היינו דלא שייך שם בעלים על טעם גרידא וגוף החיטין אתיא בחזרה כמ"ש אבל במים ומלח שמעורב בעיסה וא"א בהסרה וחזרה פשיטא דשם בעליו עליו ואם כן מסתבר תירוץ השני: 

{{עוגןמ|ג}} והנה הרגיש הר"ם מלובלין בתוספת דכתבו דאיירי ברותחין ופי' הוא כנ"ל דלא איירי בקמח בקמח ובאמת הסיר החיטן וקשה ליה למה חיטין בשעורין בטל הלא יש כאן טעם ומין בא"מ הטעם אוסר וכתב בזה הלשון דמין באינו מין הטעם בטל לר"י וכו' עכ"ל ושותא דמרן לא ידענא דמין בא"מ לא יאסור הטעם לר"י מנלן זה דלא יסבור ר"י טכ"ע דאורייתא ואולי ס"ל כר"ן דלא אמרינן טכ"ע רק היכי דנימוח גופו של איסור בהיתר דהיינו חלב בגריסין אבל אם משך האיסור ורק טעמו נשאר זהו טעמו ולא ממשו ואינו אסור ד"ת או יש לומר בתחומין הקילו כמ"ש התוספת בכמה דוכתי או י"ל דס"ל לר"י דאף מדרבנן מותר ויש ראיה לזה ממתני' דתרומ' פרק עשירי ר"י כל המתבשלין זה עם זה מותרין חוץ מן בשר וע"כ באינו מינו איירי דמין במינו הא לר"י לא בטיל וש"מ באינו מינו ס"ל כר"ן דטעמו לא אוסר אפי' מדרבנן רק בבשר שטעמו חזק: 

{{עוגןמ|ד}} ולפ"ז לתירוץ הראשון בתוספת דתירצו דאיירי קמח בקמח וקרוי לח בלח הקושי' בבמ"ע קב חיטין ביו"ד קבין שעורין מ"ט בטיל הא מין בא"מ לח בלח בעיס' וכאן הא איכא תערובת של איסור ואוסר לכ"ע ולומר עשרה קבין לאו דדוקא רק יותר זה דחוק דיבאר הגמרא מנין מה דלא קאי הקצרה לשונו לומר תיכף מנין רב ס' או ע' ולכן צ"ל דוודאי לענין מין במינו דלא בטל איירי דווקא לח בלח והטעם כתבו התוספת דבענין דבר המתערב בכל ההיתר ואינו עומד בפ"ע בזה אף קמח מתערב יפה ואין עומד בפ"ע ומה לי אם הקמח חם או צונן אבל לענין טכ"ע במין בא"מ דלח בלח טכ"ע היינו לח בלח חמין וכדומה שמתערב בהיתר לגמרי אבל קמח בקמח כיון שהוא צונן אין נותן טעם בהיתר ואין מתערב כ"כ שיעשה היתר איסור דהא כל קורט קמח עומד בפ"ע ולא דמי ליין ושמן כמ"ש הרמב"ם ולכן לא שייך ביה טכ"ע. ולכך בביצה לענין דיהא מין במינו דלא יתבטל לר"י אף קמח בקמח קרוי לח בלח ואינו בטל אבל באין מינו שאיסור התערובות מתורת טעם כעיקר לענין זה לא קרוי לח בלח לאסור בצונן. וא"כ דברי התו' יפה מתפרשים דאיירי בקמח בקמח ולענין מין במינו הוי קמח בקמח לח בלח ולא בטיל לר"י אבל חיטן בשעורין בטיל דהוי מין בשא"מ ומחמת טכ"ע לא אוסר דלענין נותן טעם קרוי קמח בקמח יבש דהא צונן הוא ולית ביה משום נ"ט: 

{{עוגןמ|ה}} וא"כ נראה לדינא מין במינו שנתערב קמח בקמח יש להקל במקום הפסד כיון דדעת הרבה פוסקים דקרוי יבש ביבש ואפילו לדעת התוספת דקרוי לח בלח לפי מה שכתבתי הוא רק לענין מילתא דר"י דמין במינו לא בטיל אבל לא לענין טכ"ע ומין במינו לו יהי' דה"ל לח בלח הא זה ג"כ ד"ת ברובא בטל רק מחמת גזירה אסרו בזה יש להקל דאם הוא מין בא"מ ג"כ אפשר דאין נ"ט ולכך אין כאן חשש לחומרא וכדאי הרמב"ם לסמוך עליו ובפרט הך דקמח בקמח מיקרי לח בלח כמש"ל דר"י ס"ל מין במינו לא בטל היינו לח בלח כנ"ל והך גופי' אין לו יסוד מוחלט דכל ההכרח הוא דר"י ס"ל תרומה בא' ומאה במינו וכן באגוזי פרך ס"ל לר"י דלא בטיל והקשה תוס' הא בלא"ה מין במינו לא בטיל וגלל כן הוכרח התוספת לחלק בין לח בלח ליבש ביבש ומלבד שעוד תירצו התוספות הא דידי' והא דרבי' בלא"ה יש ליישב בקל דהא פרכינן בחולין דף צ"ב ע"ב בהא דאמר ר"י דג טמא צירו במאתים ופריך והא אמר ר"י מין במינו לא בטל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא היא ופי' התוס' ד"ה שאני פירש ולא אסור אלא מדרבנן וכ"כ הרשב"א בחידושיו ציר מדרבנן הוא דאוסר ובשל דבריהם לא אמר ר"י מין במינו לא בטיל. ובהך שמעתא דליטרא קציעות זבחים פ' התערובות משמע דר"י ס"ל תרומ' דרבנן ובפרט בפירות לכ"ע דרבנן וא"כ מחמת מין במינו הא בדרבנן בטל וכן כלאי כרם למאן דס"ל תרומ' דרבנן דבטלה קדושת ארץ אף כלאי כרם דרבנן כמ"ש התוס' בזבחים ריש פ' כל הזבחים ויבמות דף פ"א ע"ש א"כ הך דרמוני בדן מתוקמה הכל בתרומה וכלאי כרם והוא מדרבנן ומין במינו בטל ולכך הוצרכו לומר דמחמת חשיבתם לא בטיל ולק"מ וצ"ע על התוס' דלא הזכירו מזה דבר. אמת דיש להבין בהך סוגי' דביצה הנ"נ דאמרינן חיטין בחיטין נמי נהי דלר"י לא בטל הא שם איסור תחומין דקיימ"ל דהוי רק דרבנן כמ"ש התוס' ואם כן בדרבנן הא מין במינו בטל לר"י וצ"ע לכאורה. ומה שיש ליישב בזה הוא בקצרה דתרתי קולות לא אמרינן דהא יש כאן מב"מ דלא בטיל ואי דהוי דרבנן הא לענין דשיל"מ דנין בו כמו ד"ת כדאמרינן רפ"ק דביצה דספיק' דדבר שיש לו מתירין אסור כשל תורה רק צריכין למימר תחומין שאני דהקילו בו ביותר. והנה עוד יש לעורר דהא מב"מ לא בטל הא הוי לי' דבר שיש לו מתירין ובדשיל"מ גם כן אפילו באלף לא בטל וצ"ל גם בזה הואיל והוא תחומין הקילו בו ביותר משאר דשיל"מ דיתבטל וא"כ הרי כאן ב' קולות בתחומין וכולי האי לא אמרינן ודוק ולכן הנכון למעשה כמ"ש: 

{{עוגןמ|ו}} חד בתרי בטל ואם נתערב תרי בתלתא האריך הש"ך והפר"ח דגם כן בטל ומכ"ש לח בלח. ואולם מהרש"ל באו"ש גבי בצים דלעיל סימן ק"ז מבואר דאם יש כ' בצים שנאסרו צריך מ"א לבטלן ולא פחות מזה מורה דבעי' תמיד כפל כמשמעות הרמב"ם בהלכ' מ"א וכמ"ש הר"ב מהרלב"ח ואין צריך להאריך בהעתקתו כי כבר העתיקו האחרונים. והנה ודאי לד"ת פשיטא דכל שהוא יותר מהשני קרוי רובא ובטיל דמכל ענינו של ר"י דיליף מב"מ לא בטל ולרבנן עולין הוא דכתי' דם פר ודם שעיר ודם פר מרובה משל שעיר ולא בטל ואין דם פר כפל כשל שעיר והנסיון יוכיח רק מרובה במדה יותר ומ"מ ראוי הי' שיהא דם שעיר בטל. והבאתי ראיי' מירושלמי פ"ק דחלה ר"י כרך מצה ומרור ואכל ופריך הא הלל כרך מצה ומרור ואוכלן וביקש לתרץ כאן בזמן שב"ה קיים וכאן בזמן שאין בהמ"ק קיים וחזר ותי' אף אלו הי' ר"י בזמן הבית הי' לוקח רק מצה ומרור ולא פסח דשניהם מבטלי' אחד עכ"ל ירושלמי ואילו בש"ס דילן בפסחי' קאמר הגמרא בזמן הזה לא ליכול אינש מצה מרור כהדדי דמצה דאורייתא ומרור דרבנן ומבטלין זא"ז והרי זה לכאורה סותר דברי ירושלמי דאמר אין חד מבטל חד ור"י דעבד כן למעשה אבל נראה דלק"מ דוודאי אין חד מבטל חד רק אם כן הלועס כזית מצה וכזית מרור צריך שיכוון ויצמצם באכלו קצת מכזית מצה שלא יאכל יותר מרור וילעסנו דאם כן ה"ל מרור רובא ובטל מצה וכן להיפך לכן צריך לצמצם שיהו מכוונים הלעיסה ממצה וממרור לא פחות ולא יותר וזה קשה לדקדק עליו ולכך אמרו חז"ל דלא ליכול אינש בהדדי דלא סגי' דירבה אחד על חבירו ויבטלנו וזהו בסתם בני אדם אבל ר"י שהי' רב גוברי' וה' אתו הי' מדקדק באכילתו שלא ילעוס ויאכל יתר אפילו כל שהוא יותר מצה ממרור והיה תמיד מכווין זה עם זה כדי שלא יקרה ביטול ויקיים מצות כריכה כתורה וזה ברור: 

{{עוגןמ|ז}} ומבואר להדיא דחד בחד לא בטיל הא כל שהוא יותר בטל וא"צ כפל ודברי ירושלמי זה גריר אחריו הרמב"ם ז"ל בסדר הפסח דהי' בזמן הבית הי' כורך מצה ומרור וכ' עליו הראב"ד לא דייק ופירשו המפרשים דהל"ל פסח מצה ומרור (וע' שו"ת שער אפרים ומ"ש בזה שם זקיני הגאון רבן של ישראל מהור"ר ליב זינץ זצ"ל אבי אמי החסידה המפורסמת מ' שינדל ז"ל ) ולפי הנ"ל ניחא דפסק כר' יוחנן דחולק על הלל דתלתא לא לאכול דתבטל תרי לחד רק חד בחד והלכה כר' יוחנן ולכך פסק כוותי' והארכתי בזה במקום אחר: 

{{עוגןמ|ח}} וראה זה מצאתי לרבן של ישראל מהרש"א דכ' בתו' פ' אלו עוברין דפריך הגמרא למ"ד כזית א"פ דאורייתא הא בשני קדרות א' של חולין ונפלו לתוך שני קופות א' של תרומה אמרינן שאני אומר חולין לתוך חולין ותרומה לתוך תרומה נפל ואי ס"ד בכא"פ דאורייתא איך אמרינן שאני אומר. והקשו התוס' הא ע"כ איירי שרבו דבס"ד דאיירי בתרומה דאורייתא אסקינן בפרק הערל והוא שרבו וא"כ מין במינו ברובא בטל. והקשה מהרש"א ל"ל ראיה מהערל ממקומו נלמד דהא צ"ל כדאמרינן להדיא בנזיר ולטעמך בכא"פ לאו דאורייתא הא איכא היתר מצטרף לאיסור ומשני הגמרא דנפיש ההיתר דלא אמרינן היתר מצטרף וכו' עכ"פ ש"מ דהיתר נפיש מאיסור. ותי' מהרש"א ודאי מחזקינן דנפיש אבל מ"מ אין היתר כפל כאיסור ולא שייך בו ביטול משא"כ בהערל דבעי' רבו משום ביטול ש"מ דהוא כפל עכ"ל. וזה מבואר דס"ל הא דחד בתרי בטל היינו כפל עכ"ל. וזהו דוחק גדול ופלא בעיני כי אפי' הפוסקים המצריכים כפל היינו מדרבנן אבל ד"ת ברובא בעלמא סגי כמש"ל מדם פר ודם שעיר ובדברי תוספת דהכל בד"ת דבדרבנן ודאי אמרינן שאני אומר וכו' וא"כ יסבור רבינו הגדול דדין זה דבר תורה קשה מאוד. ודוחק לומר דכוונת מהרש"א דיש מקום לטעות לומר דבעי לביטול כפל וא"כ לא רצו התוס' להקשו' מהך דנפישי אולי נדחה אותם דבעי' כפל ולכך אלימא להקשות מהך דערל דלית כאן מקום לטעות. אבל באמת לדינא מודה רש"א דלא בעי כפל. וגוף קושי' המהרש"א נראה כך דהתו' העלו שם בפסחים ובנזיר דהא דהיתר מצטרף לאיסור היינו בנבלע היתר לתוך האיסור ולא בסתם בלי בלוע ע"ש. וא"כ יש להבין מה קאמר הגמ' על שתי קושי' ולטעמיך היתר מצטרף לאיסור וכו' וקשה מה קושי' דלמא איירי דאין היתר שנפל מובלע עם האיסור ולא שייך היתר מצטרף וכו' וצ"ל דסתמא בהך קדירות שנפל לקופ' יבשל או יאפה והרי מובלע זה בזה וזה ברור ופשוט: 

{{עוגןמ|ט}} וא"כ שפיר קאמר דנפישי דלו דודאי מה שנפל מקדירה עם הך קופה שנפל לתוכו שוים במדה בזה קב ובזה קב דאל"כ חד מבטל את חבירו כשאתה נותן מין לתוכו לבשל ולעשות עיס' בעלמ' הרי המים ההמה שהמה היתר מצטרפין להיתר שישנו פה והרי הם נפישי מן איסור שנפל ומה בכך אם הם מינים נפרדים מים וקמח לענין היתר שלא יצטרף לאיסור אין נ"מ היתר מצטרף לאיסור כל התירים ביה משמע ושפיר קאמר דנפישי. אבל לענין דחד ברובא בטל צריך להיות הרוב הכל מינו דמין במינו בטל ברוב אבל אין המים מצטרפים לבטלו דהמים הם אינו מינו ובאין מינו לא אמרינן חד בתרי בטל ואין המים מסייעין כלל לבטל ונשאר רק קמח בקמח ואינם רק שוה בשוה ולא קשה קושי' התוס' ולכך הביא התוס' ראיה מן יבמו' והוא שרבו דע"כ הפי' מינו רבו לבטל ושפיר הקשו א"כ ליכא כאן איסור תורה דברוב בטיל וא"ש. ומיושב קושי' מהרש"א. וא"כ דלית כאן ראי' ולכ"ע הדבר מדרבנן כאשר בררתי לעיל בדברי רבנן להקל שומעין דברובא כל דהו בטל כדעת הנך פוסקים ואין להחמיר כלל. וכן מורין בבי' מדרשא: 

{{עוגןמ|י}} ויש מי שאוסר לאדם אחד וכו' ואין להקשות הא דאמר ר"א אם קרב ראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים וכו' וקשה הא יש כאן תערובת בעל מום ודאי ואיך הותר להקריב למזבח כל הראשים ונמצא קרב במזבח אכילת איסור ודאי דמ"ש בן אדם אוכל כולם מ"ש למזבח הוקרבו כולם ועיין סי' ק"י שהארכתי בזה בישובו ע"ש: 

{{עוגןמ|יא}} צריך ס' וכתב התה"ד בטור י"ד נ"ט שאם יבשלם יתן טעם משמע דאין צריך ס' אלא מדרבנן ובתוס' פרק אלו עוברין משמע דצריך ס' מהתורה עכ"ל. והשיג הש"ך דליתא דהתם איירי בקמח בקמח בלח בלח אבל ביבש מהתורה חד ברובא בטיל עכ"ל והסכים כמו הפר"ח ולהיות כי המה קצרו במקום שהי' להם להאריך והוא מקצוע גדול בדין או"ה חשבתי להאריך כי נראין הדברים לא כדברי זה ולא כדברי זה יבש ביבש מבא"מ אין צריך ס' אבל גם ברוב לא בטיל אבל צריך כזית בכדי אכילת פרס אם יש כ"כ בטל ד"ת ואם לאו אינו בטל וכ"כ מהרש"ל והוא הנכון וקרב בצורה של הגמרא ותה"ד דנקט ס' לאו דוקא נמצא שרש הדברים הש"ך וסייעתו ס"ל בעינן כזית בכא"פ וגם דיהיב טעמא דאל"כ הוי יבש ביבש ובטל ודעת תה"ד ומהרש"ל אפי' לא יהיב טעמא ולא הוי אלא יבש ביבש מ"מ כזית בכא"פ אוסר ועתה נעיין בצורת השמועה זו והפוסקים כאן הוא דעת של תורה מכריע (והנה לפי דעת הרמב"ם דביצה מחזק' ג' זתים ודעת רשב"א ע' הלכות י"כ מיקרי בית הפרס ג' בצים א"כ כזית בית הפרה א' מששים ולא בטיל אבל יותר בטל ובזה יובנו דברי הגמ' סוף ביצה דקאמר הרי שנתערב קב חיטין בעשרה קבין שעורין וכו' ויש להבין למה בחר הגמ' במנין זה ולא בשאר מנינים והלא דבר הוא ולפי הנ"ל בחיטין ושעורין איך נימא הואיל ומין באינו מינו הוא בטל אמת דהוה יבש ביבש כמש"ל בתוס' מ"מ בעינן יותר מכזית כא"פ ואם לאו לא בטיל ולכך קאמרא' בעשרה שהוא יותר מא"פ חלק אחד דבתשעה הוי בכא"פ ודוק ) דשם פרק אלו עוברין ס"ל לאביי היתר מצטרף לאיסור ד"ת ורבא חולק רק ס"ל בכא"פ דאורייתא ופריך הגמרא שני קדירות א' חולין וא' תרומה ולפניהם שתי קופות אחד חולין וא' תרומה ונפלו אלו לתוך אלו כשר שאני אומר חולין נפל וכו' ואי ס"ד כזית בכא"פ דאורייתא איך אמרינן שאני אומר ומשני תרומה דרבנן והק' תוס' הא הוי מב"מ וברובא בטיל ובקופה איכא רוב ותירץ התוס' דבעי למימר בכל ענין אפילו אינו מינו כגון קמח חיטין בקמח שעורי' דלא בטיל ברוב עכ"ל. ומזה למד הת"ה דיבש ביבש מין בא"מ לא בטיל ברוב אבל מ"מ לא מוכח עדיין דצריך ס' ושלא בכונה כתב ס' כי ס' מאן דכר שמיה רק בכא"פ ששיעורו נודע כנ"ל והש"ך לשיטתו פי' דהא דתירצו התוס' דאיירי באינו מינו קמח חיטין בקמח שעורים התוס' ס"ל קמח בקמח קרוי לא בלח וא"כ לא הוי יבש ביבש. נמצא ודאי למ"ד קמח בקמח מיקרי יבש ביבש אף הש"ך ע"כ מודה דכא"פ אפילו יבש ביבש קמח בקמח אסור אלא אף להפוסקים דחולקים דהוי לח בלח יש להבין איך ס"ד דכא"פ לא שייך אלא לח בלח הא כל ההבדל בין לח ליבש הוא דלח נ"ט וא"כ ד' מיני מדינה דלית בהו טעם כמ"ש הטור א"ח סימן תמ"ב לא שייך בהא בכא"פ דהא הוי יבש ביבש וקשה בגמרא אמרינן להדיא הנח לכותח וכו' דלית בהו כא"פ משמע הא אית בהיא חייבים עליו בפסח והרי הם יבש ביבש דאין נותנין טעמא כלל ומ"מ אוסרים בכא"פ. ואמת דגם ברש"י דפסחים דף מ"ה יש לדקדק דכתב דרבנן דפליגי בכותח לי' להו טכ"ע דאורייתא ומ"מ אמרינן ביה בכא"פ והרי הם כביבש ביבש דמה יוסיף הטעם הא טכ"ע לאו כלום הוא מיהו זה לאו קושי' דתרתי בעינן טעמו וממשו כדאמרי' בע"ז ולכך טעמא לחו' אינו אוס' ממשו לחו' ג"כ אינו אוסר דהוי יבש ביבש טעמו וממשו דהוי תרתי כא"פ וטעם אסור דאורייתא אבל מטור ראיה כנ"ל דל"ל דהוי תרתי דהא אינו אלא קיוהא בעלמא ומ"מ אמרינן בכא"פ דאורייתא ש"מ אף ביבש כן דלא כש"ך. ויש לדחוק דפירושו של קיוהא כמ"ש הרז"ה טעם שלישי טעם חדש ע"ש עכ"פ טעמו לא מיקרי ומ"מ לא הוי יבש ביבש ואוסר בכא"פ אך זה דוחק. ואין להביא ראיה להיפך לר' חיים כהן דס"ל טעם כעיקר תורה דוקא כשיש בכא"פ. וקשה ל"ל טעם כעיקר דל טעם מהכא הא לא יהיה רק יבש ביבש ואם הוא בכא"פ אוסר וכי יגרע ע"י נ"ט וא"כ מנ"מ אי טעם כעיקר דאורייתא או לא. הא לא קשיא דבשביל טכ"ע א"צ לאכול רק כזית מתערובות משא"כ בשביל כא"פ אינו לוקה עד שיאכל כל ו' זתים וגם אם נתערב ביותר מששה זתים הוי חצי שיעור ולא בטיל ואסור משא"כ ביבש ביבש אם הוא יותר מתבטל. ואין להקשות מ"ש טעם כעיקר דאסור חצי שיעור ואפילו ע"י תערובות דאם נתערב יותר מזי' בששה זתים מ"מ אסור כמ"ש הטור בסי' צ"ח ע"ש. ואלו ביבש בכא"פ אם נתערב ביותר מכא"פ מותר הואיל הוא בתערובו' וחצי שיעור ע"י תערובו' לא אמרינן. וכ"ת באמת לר"ח כהן דס"ל בטכ"ע דאסור חצי שיעור אפי' ע"י תערובות ה"ה ביבש ביבש לענין כא"פ דא"כ יבש ביבש שנתערב יאסור אפי' בכ"ש זית איסור במאה היתר דמ"ש הא משהו חצי שיעור הוא בשלמא בלח בלח לענין טכ"ע אמרינן כיון דבטל טעם שוב אין שיעור איסור דהא בטל שורש האיסור שהוא הטעם וזה לא שייך ביבש לכאורה וא"כ אפי' משהו יאסור: 

{{עוגןמ|יב}} ובחידושי אמרתי כי הא דחצי שיעור ע"י תערובו' דס"ל לרמב"ם אינו אוסר (ועיין תו' בפרק אלו עוברין ד"ה לענין חמץ נמי ובמהרש"א שם ) הטעם היא משום דכל הטעם דחצי שיעור אסור דחזי לצרופי וזה שייך בעין אבל לא כשנתערב ונתבטל דאין שייך לצרופי הלא כבר נתבטל ולא שייך תו לצרופי. אך א"א חוזר וניעור שפיר שייך בהו חזי לצרופי אם נתערב כגון אם יפול תוך תערובות עוד איסור וא"כ חוזר וניעור וה"ל שיעורא. ודעת הרבה מחברים כדלעיל סי' צ"ח דבלח בלח אמרינן חוזר וניעור אבל לא ביבש וא"כ י"ל ר"ח כהן ס"ל כן ולכך טעם כעיקר שהוא אוסר חצי שיעור אפילו בתערובת דהא חזי לאיצטרופי בתוספות האיסור וחוזר וניעור משא"כ ביבש דאין חוזר וניעור ולא שייך חזי לאיצטרופי ולכך אינו אוסר חצי שיעור ע"י תערובו' וק"ל. זהו מה שאמרתי בחידושי. אבל העיקר כי לא החמירה התורה ביבש יותר מנ"ט אם יתבטל יהיה מותר דלא יהיה נרגש טעמו יבטל איסור אף ביבש אף דטעמו עומד בפ"ע מ"מ אלו לא נתבטל היה טעמו מאובד ובלתי נרגש אף ביבש לא מחמירין בחצי שיעור ולכך באמת דעת מהרא"י ביבש ביבש בא"מ בס' דחצי שיעור אסור ד"ת רק נא החמירו יותר מששים דאיך נ"ט בבישול כלל ולכך בחר בלשונו ששים ובאמת העיקר דחדשה התורה בטעם כעיקר לענין א"צ שיאכל כל הזתים. והנה התה"ד כתב ראי' מן תוס' פ' אלו עוברין ומן ג"ה ולכאורה בג"ה אין זכר לו אלא דסובב והולך לבטל דינא הש"ך ופר"ח דהם פירשו בתו' דב' איירי באינו מינו ולח בלח וע"ז סובב כל קושיתו דא"כ מאי ארי' קושי' הגמרא מכזית כא"פ הא בנא"ה טעם כעיקר דאורייתא ולא מצינו בזה חולק בתוספת וקושי' זו הקשו התוספת בפרק ג"ה ושם תירצו דאיירי מין במינו אבל בפסחים דתי' באינו מינו א"כ הקושיא במקומו. ועכצ"ל דלא כש"ך דאיירי יבש ביבש והוכחת מהרא"י כראי מוצק דלא איירי בלח בלח: 

{{עוגןמ|יג}} והנה בלא"ה יש לת"ה ראיה מגמרא זבחים פרק התערובות דאמר ר"ל פיגול נותר וטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור דא"א שלא ירבה אחד על חבירו ויבטלו. ופריך הגמרא ונ"ט ברוב לאו דאורייתא והתנן העושה עיסה מחיטין ואורז אם יש בה טעם דגן יוצא י"ח בפסח וכו' וזהו תיובתא להרב הש"ך וסייעתו דמה פריך הא ר"ל איירי שפרכן זה בזה ביבש עד שהם נבללים היטב וא"כ מותר דהוי יבש ביבש. אבל עיסה שהוא לח בלח אוסר ותליא בנ"ט וטכ"ע א"ו דאף יבש ביבש בא"מ אוסר ושפיר פריך דהוי נ"ט ברוב. ואמת גם לדעת הרב בעל ת"ה צריך ישוב מה פריך לר"ל מעיסה וכו' דלמא שם הטעם משום דטעם כעיקר וזהו דאורייתא לכ"ע בלי חולק אבל כאן הוא יבש ביבש והאיסור משום בכא"פ וזו דילמא לא ס"ל לר"ל כמו דלא הוי ס"ל לאביי ואולי י"ל דהת"ה אזיל בשיטות ר"ח כהן דטכ"ע היינו בנתערב בכא"פ דאם יאכל הכל יתחייב אף על זית דנ"ט חייב. וא"כ שפיר פריך הגמרא כיון דחזי' אם יש בו טעם וכו' דטכ"ע דאורייתא ש"מ הך דינא דכזית בכא"פ דאורייתא דהא בהא תלי' כמ"ש וא"כ קשה לר"ל דהא הוי כזית בכא"פ וא"ט ודברי ת"ה מוכרחים: 

{{עוגןמ|יד}} ולפ"ז לכאורה גם קו' הנ"ל מתורץ שהקשינו לדעת הש"ך איך אפשר שהתוס' יפרשו הך דשני קופות בלח בלח א"כ יקשה דל כזית בא"פ הא טכ"ע. די"ל דתוס' שבפסחים ס"ל כר"א כהן וא"כ לס"ד דלא אמרינן כא"פ גם טעם כעיקר לא אמרי' דחדא בחברתה שייך (ואביי דלא ס"ל כא"פ ומ"מ קאמר בחולין טעמו ולא ממשו דאורייתא אסור בתר דקבלה מרבא. ועוד דלפי דבריו דלמידן טכ"ע מבשר בחלב אפילו בפחות מכזית כא"פ אוסר כמו בשר בחלב רק רבא דחה דבריו ולק"מ) אך בתר עיון אין כאן שרש דכיון דר"ח ס"ל ע"י תערובו' מ"מ אסור חצי שיעור וא"כ אם נתערב זית בשבעה זיתים ג"כ אסור מן התורה רק מלקות ליכא. וא"כ אף דליכא בכא"פ דאורייתא מ"מ כיון דאם נתערב חד בחד ודאי ד"ת האוכלו לוקה אף דכא"פ ל"ד (ועיין תוספת נזיר כתבו להדיא) ולפ"ז אם נתערב ביותר מחד בחד הוי חצי שיעור ואוסר ג"כ תערובתו ועדיין י"ל טעם כעיקר לאיסור ולא למלקות וא"כ אף דלא אמרינן כא"פ דאורייתא מכל מקום שייך טעם כעיקר לענין חצי שיעור ועדיין קשה תינוק לי' דהוי טעם כעיקר. מ"מ אין מזה סתירה להך דזבחים דאמרינן דתליא זה בזה דחדא מי יימר דלענין לצאת ידי מצה יצא אם הוא רק איסור ולא מלקות דיוצא. ועוד הקושיא לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה א"כ פשיטא אם נתערב זית ביותר דלי' ביה איסורא ד"ת ואיך יוצא ידי מצה ועכצ"ל דבכא"פ דאורייתא והוי איסור מלקות בשיעור גמור: 

{{עוגןמ|טו}} ויותר נראה לפי דעת הת"ה דסוגי' דשם אזלא כך ומיושב ג"כ קו' התו' דלמה פריך מהך דעושה חיטין וכו' ולא מן כל טעם כעיקר דעלמא והוא דוודאי מן טעם כעיקר לא רצה להקשות ולהוכיח בכא"פ מה ענין זה לזה רק כך הוכיח העושה עיסה א"כ נותן קמח חיטין וקמח אורז ובללן זב"ז ונותן מים ועושה עיסה ואח"כ אופה וא"כ מתחילה תיכף בשעת בלולה בטלו קמח חיטין בקמח אורז כי ברובו בטל ונ"ט חיטן באורז ליכא עדיין דהא צונן הוא וא"כ כשנתבטל מה יועיל אח"כ כשאופה העיסה ונ"ט זה בזה הא כבר נתבטל וקמח אורז מיקרי. וכי בטעם יחזור ויעור להתיר וע"כ צ"ל דיבש ביבש מין בשא"מ לא נתבטל וא"כ קודם אפיה לא נתבטל קמח חיטן ולכך אם לאחר אפייה יש בו טעם חיטין מותר דטעם חיטין בעינן וא"כ קשי' לר"ל דמוכח יבש ביבש לא בטיל ברוב כדעת תה"ד ולכך לא פריך מטכ"ע דעלמא. והנה לכאורה יש ראי' להש"ך מן תוספת חולין פג"ה דהקשו בממ"נ אי איירי בא"מ יאסור משום טכ"ע ואי במינו הא ברובא בטיל. וקשה דילמא איירי כא"מ ומכל מקום ל"ל לא רצה הגמרא להקשות דיש לומר דאיירי יבש ביבש ונפרך היטב עד שא"א להיות ניכר כמ"ש בסימן זה ולא שייך טעם כעיקר וצ"ל דא"כ דאיירי ביבש ביבש שיתערב ואינו ניכר א"כ מה פריך הגמרא משתי קדירות הא יבש ביבש ברובא בטיל וע"כ צ"ל דס"ל להגמרא דליתנהו במציאות יבש ביבש ושפיר הקשו מטכ"ע וא"כ דברי הש"ך מוכרחים לכאורה: אמנם נראה הת"ה דייק לי' דינו מדברי תוס' הללו דהתוס' תירצו דאיירי במין במינו ומ"מ פריך אם בכא"פ באינו מינו אף במינו ה"ל לגזור גזירה אטו אינו מינו והקשה מהרש"א א"כ אף דכא"פ לאו דאורייתא מ"מ ה"ל לאסור במינו גזירה אטו אינו מינו דאסור משום טעם כעיקר וע"ש שדחק לחלק אבל י"ל בפשוט בשלמא בס"ד אי איירי בא"מ קשה איך יתכן תערובו' הא מנכר וצ"ל קמח בקמח ותו' ס"ל קמח בקמח מיקרי לח בלח ושפיר הקשו הא טעם כעיקר דאורייתא אבל לבתר דתי' התוספת דמיירי במין במינו בזה שפיר יש לומר דמיירי חיטין בחיטין וכדומה דהא לאו מנכר דהוי מין במינו וא"כ לא שייך כלל טעם כעיקר ולק"מ קושי' מהרש"א דביבש ביבש לא שייך טעם כעיקר אף באינו מינו ועיין לקמן סי' קי"א מ"ש בדברי רשב"א מוכח ג"כ כת"ה ע"ש: 

{{עוגןמ|טז}} והנה הרמב"ם בפ"ט מהלכות מ"א כתב חלב אליה שנפל לתוך גריסין ונמוח הכל טועמי' את הגריסין אם לא נמצא בהן טעם חלב מותרים ואם נמצא בהן טעם חלב והיה ממשו הרי אלו אסורים מן התורה. טעמו ולא ממשו אפורים מד"ס כיצד הוא ממשו כגון שהיה מהחלב כזית בכל ג' ביצים מתערב אם אכל ג' ביצים הואיל ויש בהן כזית מהחלב לוקה שהרי טעם האיסור ממש קיים וכו' עכ"ל. מזה משמע דבעינן תרתי בכא"פ וטעם כעיקר אבל יבש ביבש דאי' ביה א"פ לחוד לא אסור ד"ת ואף אם נדחוק ונאמר יבש ביבש עדיף דשם הטעם עומד בפ"ע אבל לח בלח אם אין מרגיש טעם הרי לא היה וכן י"ל בהראב"ד דס"ל העושה חיטן מן האורז וכו' היינו דיש בו כזית א"פ ואוכל כל ששה זתי'. וקשה כיון דכא"פ דאורייתא והוא אוכל כל ששה זתים למה צריך טעם דגן. ולפי הנ"ל ניחא בשלמא ביבש האיסור עומד בפ"ע ושומר טעמו בפ"ע משא"כ בלח שמאבד טעמו ובטל אלא אף די"ל כן בהראב"ד מ"מ קשה לומר כן בהרמב"ם דעכ"פ ה"ל להעתיק הך דינא דיבש ביבש כא"פ דאורייתא ולוקין עליו. ולכן נראה יותר דס"ל בזה כרש"י דהך סוגיא דאלו עוברין דאמרינן כזי' בכא"פ דאורייתא הכל כמ"ד טעם כעיקר ל"ד ולא ילפי' ממשרת רק זה הלמ"מ בכא"פ ואמרינן היינו בצירוף הטעם כדמוכח מהני ד' מיני מדינה כותח דאי' בהו טעם לכך פסק הרמב"ם דבעינן תרתי דהא טעם כעיקר ל"ד רק תרתי טכ"ע ובכח"פ והוא מימרא דר' יוחנן דפסק כך טעמו וממשו כזית בכא"פ דבעינן תרתי א"פ וטעם וא"כ אנן דפסקינן טכ"ע דאורייתא דילפינן ממשר' א"כ ליתא להנ"ל מיהו בירושלמי הנ"ל דר"י לא ס"ל כהלל לכרוך פסח מצה ומרור דאתו תרי ומבטלין חד וקשה הא הוי יבש ביבש בא"מ ולא בטלה. ואפשר שהוא רק חומרא דרבנן או דכל הטעם דיבש ביבש אינו בטל בכא"פ משום דאוכל בתוך א"פ אבל באכילת מצה יפסיד מצוה לאוכלן כא' בלי הפסק רק בב"א עיין בא"ח סי' תע"ח ע"ש וא"כ אפילו אם נתערב אפילו בפחות מכא"פ כגון חד בתרי עכ"פ מעכב מלאכול מצה בב"א וזה אינו נכון ולכך אסרוהו ואפשר הא שמחויב לאוכלן בב"א למדו מהך דהלל ור"י וצ"ע תבנא לדינא יבש ביבש כזית בכא"פ אסור מן התורה לדעת פוסקים וגם יש לדחוק ולומר חד בתרי ל"ד רק לאפוקי דאין צריך ס' ואע"ג דגבי טכ"ע פסק הטור כר"ח כהן דחצי שיעור ע"י תערובו' אוסר מ"מ ביבש ביבש לא פסק וכבר כתבתי לעיל מה שכתבתי בחידושי לחלק: 

{{עוגןמ|יז}} צריך ס' כתב הרמ"א בת"ח כלל ל"ט סי' ב' בשם הגהות א"ז הא דבעינן בדבר יבש חד בתרי היינו באיסור תורה אבל בדרבנן אפי' לא נתערב אלא חד בחד מותרים לשני ב"א או א"י וישראל לאוכלן ע"כ וכתב הרב בת"ח והרא"ש פ"ק דביצ' חולק ע"ז עכ"ל. ותמהו כל המפרשים דלא מצינו בהרא"ש פרק הנ"ל שום סתירה וזכר כלל. ונראה דאמרינן בפ"ק דביצה עצים שנשרו בי"ט לתוך התנור מרבה עליהם עצים ומבטלן וכו' ופריך הא קמבטל איסור לכתחלה ומשני ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטל מא"ל ה"מ היכי דאיתא לאיסורא בעינא אבל הכא מיקלי קלי לאיסורא עכ"ל. ודעת רשב"א דהך שנויא בדרבנן מבטלין איסור קאי מדלא קאמר אלא בהך תי' דמקלי קלי ולא אתי רק לתרוצי הך קושיא דדשיל"מ דמי לשל תורה אבל גוף תי' קאי בדרבנן מבטלין. אבל הרא"ש כתב דוקא בעצים דמקלי קלי לאיסורא מבטלין איסור דרבנן אבל בעלמא אפילו איסור דרבנן אין מבטלין. ויש להבין מנ"ל להרא"ש זה הסברא מה דלא משמע כן בגמרא וצ"ל דקשי' ליה קושי' תוס' שם ד"ה וכו' דהקשה מהך דליטרא קציעות עיגול בעיגולים יוסיף עליו ויבטלם ותי' התו' לחלק בין מה שעיקרו מן התורה או לא וזהו דחיקו ליה להרא"ש ולכך מפרש דאין מבטל רק היכי דמיקלי וכו' וכ"כ מהרש"א דהרא"ש מיישב קושי' תוס' והנה לפ"ד הגהת א"ז לא קשה מידי בשלמא איסור דרבנן שנתערב חד בחד א"כ לשני בני אדם מותר א"כ אין כאן שום איסור דמה בכך דאסור לאדם א' הא לב' שרי ואין כאן שום איסור גמור עד שנאמר עליו אין מבטלין איסור אבל גבי תרומה לא שייך דינו של א"ז דהא אסור התרומה עד שיעלה בא' ומאה וא"כ שם איסור עליו ואין מבטלין איסור ולא קשה מידי ואין צריך הרא"ש לומר דלא קאי בכל איסורי דרבנן ועל כרחך צריך לומר דלא סבירא ליה להרא"ש סברת הא"ז ודבריו מוכרחים למאוד ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}