עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/עה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} כגון בכרס. הש"ך והט"ז ופר"ח כולם כאחד חונקין על פרישה אשר דעתו דגם בקורקבן אין מחזיקין דם אף דאמרו בגמ' בכרס נמצא בו קורט דם אבל למאן דאסו' בכרס מודה דדם בקורקבן בחזקת איסו' וא"כ לחנם טרח הט"ז להביא ראיה דגם בקורקבן נאמר קורט דם דלהך דיעה דדייקי מן ק"ד מודה הפרישה. ובאמת הט"ז ביקש להביא ראיה הואיל ורש"י לא הקשה למה למשנה למנות טרפה בניקבה הקרקבן הא תני ליה בבהמה ניקבה הקיבה ש"מ דאין לקרקבן ענין עם נקיבה וזהו לא קשה מידי דודאי אין קורקבן קיבה בבהמה דהא רש"י במס' ברכות דף ס"א ע"ב קורקבן טוחן פירש"י קורקבן בעוף הוא המסס בבהמה ע"ש וא"כ רש"י לשיטתו דס"ל בהמסס א"צ להיות ניקב מעבר לעבר ובקורקבן אפי' במחט צריך להיות מעבר לעבר א"כ פשיטא דצריך למתני ולק"מ: אבל עכ"פ כ' רש"י דהוא המסס בבהמה ש"מ דחד דינא אית לי' ואם שם אין מחזיקין דם למה נחזיק בקורקבן יותר ולא ידעתי מה חוש אשר תעיד ביותר בקורקבן מן המסס הנ"ל וקצת יש סמך מהא דאמרינן בני מעים אוכלהון לאו בר נש ואם בא לקנות יקנה בשר הוא הטעם דעיקר בריאת הגוף הוא כח הנפש בבשר כדאמרינן הרוצה שיבריא יאכל כזית בשר מבית שחיטה קודם שתצא נפשה וכו' דשם כח הנפש והנפש הוא הדם ולכך הנהו דלית בי' דם אין כח נפש בו ולכך לאו הגון הו' לבריאות וזה ברור כי איך יאמר רשב"ג אוכליהן לאו בר נש איכא דניחא להו בהא ואיכא כהא ודעת בני אדם משונה באוכלים אלא כוונתו שהיא אינו הגון לבריאות כמו שאר בשר ולכך יש לזבין שארי בשר. וא"כ דברי פריש' מבוארי' ועיין רמב"ן על התורה פ' ויקרא גבי עולת עוף כי המשנה בפ' קודש קדשים דתנן עוף נוטל את הזפק ואת הנוצ' את בני מעיים היינו קורקבן כמשנת אבא יוסי דאמר דנוטל קורקבן עיין רמב"ן ומזרחי הרי דמשנה נקט סתם בני מעיים ונתכוון לקורקבן לבד ולכן דין פרישה צ"ע ואין לדחות אותו בשני ידים ונ"מ אם ספק אם נמלח הקורקבן דיש להכשירו מכח ס"ס אולי נמלח ואת"ל לא נמלח אולי אין בו דם כדעת הפרישה: ובימי חורפי הקשתי הא דהוכיחו התו' בפ"ק בשוחט בשבת דאמרינן עלה אסורה באכילה ליומו והטעם אמרו משו' מוקצה והקשו התוס' הא לא מצי לבשולי או לצלותו או למולחו ומזה הוכיחו דדם שלא פירש מותר ומותר לאכול באומצא בלי מליחה כלל והקשתי דלמא רוצה לאכול בני מעיים והם א"צ מליחה כלל דאין בהם דם והוצרך הגמ' לאסור משום מוקצה וכדומה: וכעת אחר העיון נראה ליישב בפשיטות וכי ברור לן שאין בו דם הלא החוש יעיד שכמה פעמים נמצא בהם דם ועיין ר"ן מה שכתוב בזה רק לא ברור ומ"מ מותר דאימת יאכל לאחר מליחה וצלי' הא דם שבשלו דרבנן וספיקא דרבנן להקל וכאן לא הוי אתחזיק איסורא דאין מחזיקין דם בב"מ וכו' ואי שרוצה לאוכלו באומצא פשיטא דלית כאן חשש דלו דיש בו דם מכל מקום דם אברים שלא פירש מותר וזו הכל א"א דם אברים שלא פירש מותר אבל א"א דם אברים שלא פי' אסור א"כ אסור לאכול בני מעיים דלא ברירי לן דלית בהו דם ובעודנו חי הוי ספיקא דאורייתא ושפיר דייקו התו' דמותר לאכול באומצא דאל"כ ל"ל משום מוקצה כקו' התוס' וא"ש ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}