עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/מב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} וטועמו וכו' דין זה כתבו הרב בעל ה"ג ואחריו נמשכו רוב פוסקים וטען הרב בעל פ"ח מה בכך דנפל' בתוך הכבד עכ"פ עור המרה דבי תלי' טריפות נקובה וכיוצא בו מה דנין בי' הלא אין לפנינו ושאלה גדולה שאל ובאמת אני וחבירי ועמיתי אשר בפראג תמהו כי לא ראינו לאבותינו ולרבותינו בעלי הוראה שעמדו #ד) בזה וגלל כן שפטנו כי קבלה היה ביד בה"ג כי קרום מרה קרום דק ודבק בכבד וכאשר יצא ממנו כל ליחה וכל אשר בקרבה לתוך הכבד אף היא מתדבקת לכבד והכבד ברוח נשימה וכח הנפש מושך לקרום עד שמתדבק לכבד ונעשה קרום אחד עם קרום הכבד ולכך אם תחפש הקרום לא תמצא כי דבוקה לכבד וכך היינו לומדים ברבים בהגיענו עם התלמידים לדין זה וכן משמע בראב"ן סי' רי"ד: ויתר נראה לי ממה דקשי' לי' ממה דהקשה רבנן לריב"י מהא דישפוך ארץ מרירתו ועדיין איוב קיים מה קושי' וכי בשביל כך ניקב המר' הלא ליחת המר' המרים יכולים להתפשט תוך סמפון הכבד כדאמרינן בגמ' ולקמן ס"ט ומשם נקב הסמפון דכשרה ונתפשט המרה בכל גוף ובכל מקום בצעקת איוב אבל בשביל כך לא ניקב המרה עיין פר"ח ס"ק י"ב בשם אוהל מועד דאם נתרוקן הכיס דכשר דאמרינן דרך סמפון ולא ע"י נקב נתרוקן. ועוד קשה לראבי"ה וסייעיתו דמכשירין ניטלה וחסרה מרה רק ניקב טרפה קשה למ"ד בדף כ"ה ע"א וא"א ניקב לחוד ונחתך לחוד דנחתך לא הוי כנקוב רק בניטל מה טענו לריב"י מן איוב ישפוך לארץ דאלמא השטן לא ניקב המרה כי נפשו שמר רק חתך המר' ופשיטא דהי' נשפך מרירתו ומ"מ לא נטרף בכך ודוחק דלארץ דייק דאם הי' בתוך הגוף איך שייך לארץ וה"ל בקרבו אלא דהוציא המרה לחוץ מגופו ישפכו לארץ וה"ל ניטל המרה ודוק וזהו ראיי' לטריפות נטילת מר' #ה) וע"כ צ"ל דקים לי' חז"ל טריפות המר' הוא משום מרה ליחה המרור' שבתוך הקרום והקרום הוא רק שומר לליחה הז' ובו תלוי טריפות אבל קרום לא מעלה ולא מוריד בעצמותו רק שומר לבל יצא המרירות ויתפשט בגוף וכדומה ולכך ניקב הקרום טריפ' כי המרירות יתפשט ויצא ולכן אף שנפשט המרירות בדרך סמפון והקרום קיים מ"מ טריפה ומכ"ש אם לחתך הקרום שעכ"פ נתפשט המרורות וא"כ כשנשפך באיוב מרירתו לארץ פשיטא דהוי טריפה וא"ש וא"ש מזה הורה בה"ג אם המר' בתוך הכבד לא משגיחין תו בקרום המרה דאין מעלה ומוריד בגוף הטריפות ובאמת בס' אוהל מועד י"ל נתרוקן לאו דוק' שלא נשאר כלל רק שנחסר והיינו' לשון נתרוקן וקמ"ל דכשר דלא חיישינן לנקב וצ"ע: אך יותר נראה כמ"ש פ"ח אבל לא מטעמי' דבה"ג נסתפק בדין אם נטלה המר' או חסרה כשרה כיון דלא נזכר בגמ' טרפות או טריפה הואיל וניקב טרפ' כמ"ש המחברים וס"ל לבה"ג אם אנו מסופקים אם הי' לה מרה הרי זה ספק טרפה וא"ל העמד בהמ' על חזקתה חזקת כשרות דהא אם לא הי' לה מרה כלל לית לי' חזקת כשרות וע"ז אנו דנין אם כשרה או טרפה ואיך שייך חזקת כשרות ואפי' לר' שמשון דס"ל דניזול בתר רוב כאן אתרע דלית ליה מרה ולא שייך רובא אבל בידעי' דהי' לה מרה א"כ הרי היא כשר' ואנו מסופקי' אח"כ הרי לה חזקת כשרות ואוקמינן אחזקה וא"כ א"ש דודאי בלא"ה קשה להבין וכי בשביל דמרגישין טעם קצת מר נשפוט דכל מרה בא לכבד ומעשי' בכל יום דמרה זורק טפה אבל בשביל לא כלה המרה לגמרי עד שלא יהי' נמצא שארית אבל באמת הבהמה ועוף לפנינו ואין כאן מרה יש כאן ספק אי נטלה מדה כשר אי לא ולקעמיד על חזקת היתר א"א דאולי חסרה וא"כ מעולם לא הי' לה חזקת היתר ולכך אי טעמן טעם מר בכבד זהו מופת חותך שהי' פה בנמצא מרה רק אח"כ נטלה א"כ כיון דטריפות ספק אוקמינן בחזקת היתר וכשרות משא"כ אי לא נמצא טעם מר אין כאן חזקת כשרות וספוקא אסורא לחומרא ואסור וזה ברור ונכון ומי שדעתו לש"ש יודה כי האמת בזה: 

{{עוגןמ|ב}} אם יטעום ואע"ג דספק איסור אסור לטועמו כתב הש"ך בס"ק ד' הכא הקילו דרוב שיש להם מרה וירגישו טעם מרה וזהו דוחק כי אדרבה לא שכיח ומעודני שזה לי חמישים שנה שאני מורה צדק לעדת ה' ת"ל ולא מצאתו ממש שני פעמים בחסרון הכבד שהי' מורגש טעם מר בכבד וכן העיד הגאון זקן ומורה הוראה מהר"ג בעבודת גרשוני סי' טו"ב בנאבדה כבד קודם טעימה וכתב דלא נמצאו כן בכבד וכ"כ הגאון בעל ש"י ולכן צ"ע להתיר בנאבדה כבד ועל דינו של בה"ג אנן מצערים ובפרט כי אין ראיי' להתיר מבה"ג כי שם לא נאמר רק לטעום אבל לא נאמר ע"י ישראל ואפשר ע"י קפילא דלא מרע אומנתו ונאמן לדינא אבל באמת לפי מש"ל דמספקא לי' א"כ הוי כמו קצת ס"ס ספק ירגיש טעם מר או לא ירגיש ואת"ל ירגיש דלמא נטלה מרה וכשרה: אבל לפמ"ש הריב"ש בסימן רפ"ח דטעימ' הוא רק מדרבנן וא"כ ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ולא אתחזיק איסורא כלל. ולא דמי' לבשר בספק מלוח דאתחזיק איסורא דלא נמלח ולכך אסרו מהרש"ל משא"כ כאן דלא אתחזיק איסורא ומילתא דרבנן: 

{{עוגןמ|ג}} יש להכשיר בבהמת ישראל הקשה הב"ח דתשובות רשב"א שהביא ב"י כתב בסתם להחמיר שיש להזהר ולא כתב להתיר בבהמת ישראל וכתב הש"ך בס"ק י' דלכך התיר כיון דהרבה פוסקים מכשירין לגמרי בשני מרות. ויפה כתב אך עדיין קשה הא גם רשב"א ה' למרא' עינו שיש לצדד כי בלא"ה הרבה מכשירין בנטלה מרה ומ"מ כתב לחסור אך זהו היתר הוא לדעת האומרים יתר כנטול לגמרי אבל רשב"א דס"ל כנטול והוי נקב וא"כ לכ"ע בשני מרות טרפות אם הם קצת מחובר' דה"ל נקב מרה ולכ"ע טרפה וא"כ הרשב"א אזיל לשיטתו ואין צידוד להתיר אבל לדידן דקי"ל דלא הוי נקב רק כנטול לגמרי וא"כ למאן דמכשיר בניטל מרה אף ביותרת מכשיר ויש כאן צידוד להתיר: 

{{עוגןמ|ד}} יש מיני עופות שאין להם מרה יש לדקדק בהגהת הרא"ש #ו) ריש א"ט הבי' בשם ראבי"ה דדייק מדקתני כזית במקום מרה ולא אצל מרה ש"מ דניטלה מרה כשר ע"ש וקשה דהא יש מינין שאין להם מרה ואיך יתנה סתם אצל מרה הני דלית בהו מרה מה א"ל ולכך קתני במקום מרה שראוי להיות וכ"ת דס"ל אם אין להם מרה באמת א"צ כזית במקום מרה דמ"ש הא לדעתו ניטל מרה כשרה ומ"מ בעינן כזית עיין מש"ל ריש סימן מ"א. #ז) וצ"ל דס"ל כהרא"ש דשיעו' זית דוקא בשור וראמים גדולי' כדעת הריב"ם וא"כ כזית דנקט ע"כ במיני' אלו איירי ומיני' אלו יש להם מרה ולא מצינו רק בצבי ואיל חיות קטנות ותורים עופות קטנות אבל לא במינין גדולים ועיין לקמן סימן מ"ח: 

{{עוגןמ|ה}} כמו גרעיני של תמר' שאין ראשו חד מותרת לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו דגבי זית חוששין משום דיש לו ראשו חד ונקוב בשפולו משא"כ תמרה א"כ אף שאינו גדול כמו תמרה כיון שאין ראש חד כשר. וזהו כונת הב"י שכתב דדעת הטור כתו' ורא"ש דאלו לשיטת רש"י לא היה לו לכתוב אלא אם כשל תמרה שאין ראשו חד עכ"ל ומילת רש"י ט"ס וצ"ל רשב"א דס"ל כרמב"ם וכמ"ש דלרש"י הכל כשר כמו בריאה ובחנם השיג הב"ח ולא הרגיש בש"ס והפר"ח ביקש להשי' לב"י לדרך אחרת והנכון כמ"ש: אך עם כל זה לא הבנתי דהא בסי' שלפני זה סעיף י"ח קאמר שיעור אלימתא כגרעינו תמרה והן דברי רשב"א וטור ועיין לעיל פ"ח ס"ק י"א ויש להבין בממ"נ אי ס"ל הך דראשו חד והך דיוכל לנקוב חדא היא אם ראש חד יוכל לנקוב ואם לאו לא מה קשי' לי' לרבינו ב"י דלא ה"ל לכתוב כמו גרעיני תמרה רק ראשו חד דהיא היא לדידן כל זמן שאין כמו תמרה מיקרי ראשו חד ואי ס"ל ראשו חד ואין יכול לנקוב כלל תרתי נינהו א"כ אף בשל תמרה דלמא נקיב ואתא והא דשם מותר הואיל ואין ראשו חד אף דיכול לנקוב מ"מ דמים לריאה ולכן דברי הטור ברורי' ובחנם השיג רבינו ב"י: 

{{עוגןמ|ו}} מפני שהוגלד פי המכה מזה משמע קצת דלא מועיל נפיחה במרה כמו בריאה אבל נראה דרש"י ס"ל דמועיל ובזה מיושב קושי' מהרש"א ד' מ"ט ברש"י זיתא מבזע בזע דס"ל לרש"י מאן דמכשיר בריאה מכשי' בהא נמי ותמה מהרש"א מאן מכריחו הא בכבד קיימינן הכא ולפמ"ש ניחא דרש"י ס"ל כל הבדל בין ריאה לכבד דזהו אי' לי' בדיקה משא"כ כבדא ולכך בחתוכה דריאה דל"ל בדיקה ג"כ ס"ל לתלק בין קופא לגאו ולבר וכמ"ש רש"י דף מ"ח ע"ב ד"ה הלכת' ועיין רשב"א וא"כ המרה דאית לי' בדיקה דמי לריאה ולא לכבד ויפה דן רש"י דשניהם שוים בדינא וגם מ"ש מהרש"א כיון דהך דמרה אליבא דמטריף אתמר ומ"מ מכשיר בשל תמרה א"כ ה"ה יכול להכשיר בקופא לבר וכו' ולמה כתב רש"י בד"ה הנ"ל דבכל גוונא טריף דלפמ"ש ניחא דגבי מרה יש לה בדיקה א"כ תרתי לטיבות' בדיקה ואלימתא מכשיר מה שאין כן כבד דליכא רק חד ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}