עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/לא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} המוח יש לו שני קרומים וכו' ודעת הרבה גאונים דס"ל דבעינן נקבו שניהם עליון ותחתון וכתב או"ה לשיטה זו אפשר דדמי לקרקבן דזה שלא כנגד זה כשרה והב"ח חולק ועיין פר"ח סק"א. #ו) ונראה דראב"ן ס"ל כאו"ה דראב"ן הוכיח דבעינן שינקבו שניהם דאל"כ מה מועיל דאמרינן בגמ' מכניסין ידו ודוחק לראות אם מבצבץ דלמא אנקב תתאי ולא עלאי וא"כ בנקיבות תתאי טריפה ומ"מ אין מבצבץ דעילאי לא אינקב מעכב וסותם ותמה הרא"ש הא החולדה הכה על ראש עוף מבחוץ ואיך יתכן שיהי' הנקב הפנימי ולא החיצון וצריך ישוב כי דבר פשוט כזה לא נעלם מעין חכמת הראב"ן אבל צ"ל דבגמ' אמרו דשיני' של חולדה עקומות. וצ"ל למאן דבדק ביד ודאי לא יחלוק במציאות שיני חולדה אם הם עקומות או לא רק סובר דחותך העצם במקום מכה של החולדה והלאה סביב והקרום מגולה ותו ל"ל דהעצם סותם דחותך העצם ובודק בקרום. וזה פשוט: אך קשה דלמא הוה מכה במקום ועובר דרך ב' קרומים זה שלא כנגד זה. וא"כ אף דמבצבץ דרך נקוב בקרום תחתון יהיה קרום העליון באותו מקום סותם דנקב עליון אינו מכוון נגד נקב התחתון. רק מה נ"מ באמת אם אינם מכוונים כשר דחד מגין בעד חבירו כמו קרקבן אך זהו כמ"ש האו"ה אם בעינן נקבו תרווייהו אבל אי נקב תחתון לחוד טריפה שפיר קשה דלמא ניקבו שלא במכווין וטריפה מחמת נקב בקרום התחתון וא"א לבצבץ כי באותו מקום קרום עליון מגין והנקבים היה משופעים ואם כי לא היה זה כנגד זה מה בכך הא בקרום תתאי לבד אי אינקוב טריפה וע"כ צ"ל דבעינן תרווייהו וא"כ כיון דהם זה שלא כנגד זה כשר כמו בקורקבן ודין או"ה מוכרח: 

{{עוגןמ|ב}} נקב התחתון נקב מפולש טרפה. #ז) יש לדקדק הא דאמרינן בגמ' מכניס ידו לפנים ובודק אי מבצבץ הא פסקינן לקמן סי' ל"ג ישב קוץ בוושט חיישינן דלמא נקב עור החיצון ונתרפא בקרום מחמת מכה ואף כאן דיש קוץ ושן חולדה בקרום החיצון למה לא ניחוש דקרום הפנים עלה קרום מחמת מכה ונתרפא וליכא למימר דקרום פנימי הוא רך ופקע אגב דוחקי' דהא להך מ"ד דניקב קרום תחתון בלבד לא אמרינן סברא דקרום פנימי רך ופקע דאל"כ יקשה למאן דבדק ביד ג"כ דמפסיד ממון ישראל כמו דמאן דבדק במסמר דמכח דוחק יפקע התחתון ויבצבץ ובאמת לא ניקב תתאי וע"כ צ"ל דס"ל דתחתון לא רכיך וא"כ קשה כהנ"ל. וצ"ל דאף דאמרי' דתחתון לא רכיך ולא פקע היינו קרום ממש אבל זה שהיה נקוב והוא רק קרום מחמת מכה זהו ודאי פקע ורכיך ולא קשי' מידי ומזה היה אפשר להנך רבוותא ראיי' דפסקו אינקוב עילאי דקשה למה פריך הגמ' למ"ד אינקוב עילאי לחודא אף למ"ד אינקוב תתאי ג"כ קשה דלמא עלה קרום ונסתם ואי כתי' דרכיך ופקע הא עדיין לא אסיק אדעתי' הך ולכך ס"ל דבאמת הוי מצי למימר כן רק פריך אליבא דהלכתא דקיי"ל אינקוב עילאי לחוד. ולפ"ז הראב"ן והרא"ש אזלו לשיטתן דפסקו דלא חיישינן שמא הבריא ולא קשיא מידי ואין כאן ראי' ולכך פסקו דאינקוב תרווייהו ודו"ק: 

{{עוגןמ|ג}} שנרקב מעט ממנו וכו' ברוב מחברים הביאו מלת מעט ודייקו הש"ך דווקא מעט אבל לא יותר ועדיין מתוס' ידיעה מה נקרא מעט ומה נקרא הרבה ונתן הש"ך סי' וכן פר"ח הסכים לסימן שלו שאם היה נחס' כ"כ שכנגדו בשדרה א"י לעמוד טרפה ובפחות מזה כשר וע"ש שכתב שהאריך בזה בספרו אשר לא ראינו עד היום. #א) ואני תמה דא"כ מאי פריך הגמ' מברייתא דנתמזמז כשרה מהאי גברא דנתמזמז מוחי' וס"ד דהיה טריפה דלמא התם נתרוקן הרבה ואין לומר דמלת מזמז מורה על חסרון מעט דזה אינו רק מזמז מלשון חלל כדמתרגמינן רפאים יחוללו נתמזמזו ועיקר קושי' מ"ש מסמס ומ"ש מזמז לשיטה זו ולמה מחלק בין מזמז למסמס דקתני מסמס טריפה ומזמז כשירה בממ"נ אם יכול לעמוד בשניהם כשרה ואי א"י לעמוד בשניהם טריפה ומה לנו אם מעט ואם הרבה הלא הכל תלוי ביכול לעמוד. וגם לא הבנתי בשלמא נסמוס דהוא בשומי איכות המוח וזהו גורם שא"י לעמוד בחוט השדרה א"כ יש כאן לקותא אמרינן אף במוח פסול כיון דחזינן דלקותא מעכב עמידה. אבל אם א"י לעמוד הואיל הוא מעט ונופל למיעוט המוח שבתוך החוט זה אין ערך לראש דרך משל חסר בראש רביעית וכי נימא הואיל ואלו חסר בשדרה רביעית טריפה אף בראש טריפה וכי נילף זה מזה אם יחסר משדרה חצי רביעית לא יהיה יכול לעמוד ובגלגלת כלא יחשב החסרון הוא לפי רב המוח והחזקת הגלגלת. ומעולם לא מצאנו למילף חסרון במוח מן חסרון בשדרה וכן הרמב"ם והאו"ה כתבו סתם נחסר ולא כתבו מעט ולכן ברור דאין קפידא במעט או רב רק כוונת הרמב"ם והאו"ה דלא תימ' נתרוקן רובו וזהו חסרון דפוסל מגזרת השכל דה"ל כנחסר כולו דמ"ש ולכך קאמר קצתו לאפוקי רובא דזהו ודאי מטריף בכה"ג וא"ש ודוק: 

{{עוגןמ|ד}} ונחסר מהמוח וכו' דעת הט"ז ומהריק"ש דוקא שנחסר ממוח אבל אם המוח שלם ויש כאן מים לא מיטריף אף שנוגעים בקרום. והפר"ח השיג דמה בכך סוף כל סוף המים נוגעים בקרום ואני לא ידעתי מקום השגה דכי בעל ה"ג וראבי"ה להוסיף על הטריפות שמנו חז"ל באו כי אנה נזכר טריפות זה בגמרא מים בתוך מות ונוגעים בקרום בדברי חז"ל הלא טריפות זה ה"ל לחז"ל להזכיר. אלא ברור דעיקר טריפות נזכר בגמרא הומרך ופירש"י שנשפך כמים ובאו הגאונים הללו רק להקל ולומר כפי מסורת בידם דוקא שנוגע לקרום דאז לא הדר בריא אבל באמצע מוח היינו רבית' שלפעמים נשפך קצת כמים והדר ברי' וכן בנסמסמס שאין כ"כ כמו מים וג"כ אם אין נוגע בקרום הדר ברי' וכמ"ש הפר"ח בס"ק ב'. אבל אם לא נחסר מהמוח ולא שייך כאן נמרך המוח רק דבר חדש שנמצא מים בגלגלת אנן נבא להטריף טריפות זה חדש הוא ומנין לנו לחדש טרפות מה שלא נזכר בדברי חז"ל נשתקע הדבר ולא נאמ' להוסי' על הטריפות וזה פשוט וברור #ב) וצדקו דברי הט"ז כי בה"ג בא להקל ולא להוסיף על הטריפות: 

{{עוגןמ|ה}} והכי כו' הקש' הש"ך בלאו הטעם דאין אנו בקיאין יש להטריף דהא ודאי ניקב עליון ויפה הקשה לפי דעת הגה"ת הרא"ש כ"כ בהגה"ת הרא"ש #ג) אבל באמת במרדכי וכן תו' גיטין משמע דלא מינקב כלל ועייל דרך חוטמו וא"כ הא גופי' דמטריפין בניקב עליון הוא משום דהוי תרי לישנא בגמרא ואזלינן לחומרא וא"כ הוי ס"ס אולי לא ניקב כלל ואת"ל ניקב דלמא לא ניקב רק עליון ואינקב עילאי כשר להך לישנא. ולכך אסור מחמת דצריך בדיקה ואין אנו בקיאין ובזה לא מועיל ס"ס כיון דאפשר למיבדק ואנן אין בקיאין תו לא שייך ס"ס ודוק: והנה באמת כל טעם המקילין דסמכו אהך עובדא דיתוש של אותו רשע והקשו הא טובא דברים הנעשים ביתוש אשר הם חוץ להקיש הטבעי היה כמשקל צפור וצפורן של נחושת וכנ"ל אבל לק"מ הי זהו הכל לרעתו של אותו רשע אשר שש י"י להרע לו הואיל והכחיש שאין דבר יוצא מידי הטבע נפרע בדברים חוץ לטבע אבל לעשות לו שינוי טבע להטי' לו כי ע"י יתוש נעשה בטבע טרפה ויהי' הנס שחיה יחיה יותר מיב"ח זהו לא אמרינן שיהיה כן לעוכר ישראל כזה ובאבוד רשעים רנה אמנם להחמיר יש לנו לשמוע דברי רי"ת דמחלק בין אדם לבהמה ואין מטיטוס ראיי' לטרפות שהמה אך לפ"ז צ"ל אף בנקב שני קרומים באדם כשר א"כ איך ס"ד בגמרא בנתמזמז מוח דטריפה הת כל ריעות' דמזמז דע"כ ירקב הקרום הא הי' גופי' כשר וצ"ע #ד) ולכן צ"ל כמ"ש התו' סוף זבחים דילפינן טריפה פסול לב"נ דכתיב אתך בדומין לך והקשו דלמא נח גופי' טריפה הוי והקש' התו' הא חי בתר המבול זמן רב ותירץ לר"ת דרגיל לחלק בין טרפות אדם דלית ליה מזלא לבהמה דאית ליה מזלא לק"מ. ופירש הפסקי תו' דטריפות אדם חי יותר מן בהמה וא"כ גם בטיטוס י"ל דנעשה ע"י יתוש טרפה ומ"מ היה חיה כמה שנים ואמת כי בזה צווחו המחברים דהא בגמרא דחולין מייתי ראיי' על חסרון דגולגולת משפחה אחת וכו' והוא טריפות אדם וזה לק"מ דהא על חסרון דגלגלת באהלות דמיירי מאדם קתני כדי שינטל מהתי וימות אלמא דאלים טריפות זו דאפי' באדם ימות תיכף וכמש"ל ולכך שאלו והא חזינן דחי' וע"ז תי' תוך יב"ח הוי. אך הא קשה מהא דקיי"ל גבי עגונה דאם בעלה טריפה מתירין אשתו לאחר יב"ח והוא מירושלמי ואמרו שנפל במים והעלו רגליו אם הוא מארכובה ולמעלה אשתו מותרת ש"מ דטריפה אינו תי' אפי' אדם. ועיין בה"ז ופר"ח. ונראה דלק"מ דודאי עיין יש"ש דפי' הא דאמרי' טריפה אינו חיה היינו רוב אינו חיים אבל מיעוט חיים וספק טריפה מכשירין דאזלינן בתר רובא אבל עם כ"ז קשה לומר כן בבהמה דא"כ מאי דוחקי' דגמרא דפרש הך דתנן ולד טריפה ר"א אומר לא יקריב וכו' בעברה ואח"כ נטרפה ולמה לא פי' בפשוט דהיה בהמה מהמיעוט שהיא טריפה אלא ש"מ דאינו שום בהמה טריפה יולדת או חי יב"ח ודוחק לחלק בין חי יב"ח ללידה רק ה"מ בבהמה אבל אדם דאית ליה מזל לפעמים המזל גורם דחי יותר מיב"ח זמן רב. רק מיעוט הוא וא"כ אזלי כל קושי' דבעגונא הולכין אחר הרוב כדקיימ"ל ורוב טריפות אפי' באדם אינו חי יותר מיב"ח אבל מנח שפיר פרי' דלמא נפיש מזלא דהאי גברא דחי ביותר והי' מהמיעוט ומ"מ הוי טריפה וכן י"ל בטיטוס דקיימא ליה שעתא כנודע והי' מהמיעוט לחיות ביותר. ובחנם הרעישו על התו' ופסקי תו' ודו"ק: גם ראיי' לפמ"ש לעיל סי' למ"ד דשמואל ס"ל טריפה חי וקשה בפרק א"ט אמרינן בספק דרוסה דאתי' לקמי' דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא ופריך הגמרא לשהינהו יב"ח וקשה הא שמואל ס"ל טריפה חי ולפי הנ"ל ניחא דס"ל גבי בהמה לא חי ובאדם חי: והנה #ה) יש להבין במה שהקשה התו' על ר"ת בהא דהקשה רבנן לריב"י דאמר ניקבה המרה טריפה מאיוב דכתיב ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיי' ומאי קושיא הא יש חלוק בין אדם לבהמה קו' זהו לכאורה יש ליישב בקל דודאי אם הגיע החולשא עד שמגיע לכלל טריפות מה יועיל מזל אין מזל משנה מהיפוך להיפוך רק בזה הענין פועל המזל שיהי' רפואה שלו מצליחי' כי זהו מפעולת המזל כאשר נחשו הקדמונים מבלי לעשות רפואה רק בזמנים ידועים במהלך כוכבים וכדומם בלקוט עשבי רפואה ועיין רמב"ם פרק מקום שנהגו בגניזת ספר רפואה לחזקי' ולכך באדם אינו טריפה דאי בדרי לי' סמא ותי' דמזל הועיל שיצליח רפואה משא"כ בהמה דלית לה מזלא ואין מצליח רפואה ומאיוב לקמן שפיר פריך הא לא בדרי לי' סמא ובזה אדם ובהמה שוה (ועי' תו' דף מ"ג ד"ה יפלא כליותי ובשבת דף נ"ג אמרינן קמיע מועיל לאדם ולא לבהמה דאית לי' מזל) וא"כ אין טענה וקושי' להתו' על ר"ת דכתבו תו' להדיא דבאיוב לא עשו שום רפואה וצ"ע לכאורה: אולי #ו) יש ליישב דבלא"ה יש להבין רבנן דשאלו לר"י מן ישפוך לארץ מרירתי איך נעלם מהם יפלח כליותי וכו' וצ"ל זהו ידעו דנאמר בשטן רק את נפשו שמור רק סברו השמיר' היה לדבר אם בדרי סמא דחי' וא"כ לאו גברא קטילא הוא ולאו טריפה הוא רק מסוכן למות בזה שמרו השטן דכתיב נפשו שמור אבל במה שהוא טריפה וגברא קטילא בזה לא ישמרהו השטן לחיות מתים ואיוב אמר הן יקטלני ולא שכבר נקטל דטרפה גברא קטילא ואך את נפשו שמור הפי' לא יעשנו טריפה דאל"כ מה לי קטלו כולו וכו' וא"כ שפיר שאלו מן מרה אשר לפי' ר"י הי' טריפה אבל כליותי אף שהוא מסוכן מ"מ אינו טרפה וזהו ברור וא"כ שפיר הקשו לר"ת מה קושי' ממרה דלמא באדם דאית לי' מזלא מועיל רפואה וא"כ אינו בגדר טריפה ודמי לכליותי ושפיר שמרו שטן ודוק. אמנם #ז) בלא"ה אין קושי' לר"ת על איוב דאיך נימא דאית לי' מזל מסייע הא מזלו של איוב הי' לרוע לו ומן שמים נלחמו כוכבים ממסילותם דכתיב יאבד יום אולד בו וכו' והכל ברה"ק נאמר ואין בו מהגוזמא ודמיון כדרך מקוננים ודוק. ועיין לקמן סי' נ"ז והארכתי בישוב דראי' לדברי ברכת הזבח ודו"ק: 

{{עוגןמ|ו}} נהוג הב"י תמה דלמה לא נימא לאחר שחיטה פי' והביא הש"ך תי' אחר דהואיל דיש לחוש דנקב רק קרום א' יותר חוששין מחיים משא"כ בריאה דבעינן שני קרומים והד"מ בעצמו סתר תי' זה והדרישה והש"ך תי' דריא' מרחפת תמיד יותר שכיח לאחר שחיטה דנקב: ועוד תי' דקרום מוח רך ביותר ותי' אלו בכלל הוא דיהיה ספק שקול אם קודם או לאחר שחיטה אבל עדיין קשה למה לא נוקי בהמה בחזקת כשרות ונימא השתא לאחר שחיטה ניקב ומ"ש מגבינות דמכשירין הגבינות למפרע לכ"ע אפי' לרשב"א אם אין אנו מוכרחים לומר קודם שחיטה נעשה אמרינן השתא דאתרע ואף בזו וכ"ש לרמ"א דס"ל אם אנו מסופקים אם תולע פירש אתמול קודם שחיטה או ביום המוקדם תלינן אתמול להכשיר הגבינות הנעשים למפרע ולומר היום פירש ואף כי שם ליכא חזקה רק השתא דאיתרע אבל לא חזקת כשרות דסוף כל סוף בהמה טריפה ומכ"ש פה דיש כאן חזקת השתא דאיתרע וחזקת כשרות דבהמה דאמרינן לאחר שחיטה פי' וכשרה. לכן #(ח) נראה ברור אם דנין איך בא התולע לשם דרך חוטמו או אינקב ואתא ודאי דאמרינן כאן נמצא התולע וכאן היה מקדם וכו' אך זהו דחוק וגם למה לא נימא בתוך הגלגלת גדלו ע"י עפושי ואידים סריחים שבמוח ואם מגדל שלחופית וכדומה למה לא יגדל תולע אבל העיקר דמיירי דמצינו התולע בין קרום לקרום ואין נקב ולכך אמרינן אלו לאחר שחיטה היה ניקב ורוחש היה נקב מכה אין ניכר וע"כ קודם שחיטה והבריא בקרום מחמת מכה מה שלא יתכן לאחר שחיטה אבל באמת בנמצא נקב בלי קורט דם פשיטא דאמרינן לאחר שחיטה פירש והעמי' הדבר על חזקתו ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}