עריכת הדף "פלגי מים/איכה/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''איכה ישבה בדד. ''' בכאן הזכיר הצרה קודם ואח"כ הזכיר הטובה שהי' לה מקודם וכן בהיתה כאלמנה ולבסוף היפך הסדר ואמר שרתי במדינות היתה למס הזכיר המעלה קודם ואח"כ הצרה. והטעם לזה כיון שבא להפליג צרתם בלשון איכה שלא נמצא כן לשום אדם ויש שני מיני הפלגות האחד שההפלגה הוא בעצמות הדבר כגון שמפליגין אחד בעושר שהוא מופלג בעושר אשר לא נמצא עשיר כמותו או שמפליגין אחד בעוני שלא נמצא עני כזה שאין לו לא לחם ולא כסות אף לכסות בשרו. והשני הפלגה בערך אל הקודם כגון שמלך גדול ונורא הורד ממלכותו ואין לו רק כאחד משאר העם שבעצמותו הצרה אינה בהפלגה רק ההפלגה הוא בערך אל הקודם ולזה אילו אמר בהיפך העיר רבתי עם איכה ישבה בדד הייתי אומר כי הפלגת הצרה לא היה בעצמותה מופלג רק בערך אל הקודם ולכך אמר איכה ישבה בדד שהבדידה מצד עצמותה היתה בהפלגה שלא נמצא מעולם בדידה כזו עד שנ"ב שנה מעוף עד בהמה נדדו הלכו ואח"כ הזכיר טובתה הקודמת אשר נתעלתה על כל לרמז כי עוד בה ההפלגה השני' ג"כ וכן בהיתה כאלמנה שהאלמנות חיות שיש לנו זה זמן רב לא תמצא מעולם בשום אשה כן ואח"כ הזכיר טובתה הקודמת וחשיבותה משא"כ בהיתה למס שנתינת המס אינ' הפלגה בעצמותה שהרבה מדינות נותנין מס ואינה הפלגה רק בערך אל הקודם לכך הזכיר מעלתה קודם שהיתה שרתי על כל המדינות עד שנגד זה נחשב העונש בהפלגה מה שהיתה למס. ומה שאמר רבתי ביו"ד לבסוף היותו מאמר הקב"ה וכאילו אמר חשובה אלי שלא האצלתי מכבודי רק לישראל. ומקונן על שלשה דברים על ירושלים שנשארה בדד מיושביה ועל ישראל שנשארו כאלמנה שנחסר מהם שפע רוח הקודש ועל ארץ ישראל שנהפך שררותה לנתינת מס: 

== ב ==

'''בכה תבכה בלילה. ''' אמר הנביא סיבת הפלגת העונש הנזכר בפסוק הקודם היה בסיבת החטא על מה שבכו בלילה של בכיית מרגלים ולמען לא יתפלא האדם למה יותפס הדור האחרון בעון מרגלים אשר היה לפני דורות רבים לזה אמר. ודמעתה על לחיה. כלומר אף דור האחרון עדיין היו מואסים בארץ חמדה וברחו מהקדושה ובחרו בטומאת ע"ג וכאילו אמר שדמעת המרגלים שמאסו בארץ חמדה עדיין על לחיה של הדור הזה ג"כ ולכך: 

'''אין לה מנחם. ''' לא הי' לה נחמה: 

'''מכל אוהביה. ''' מכל הנביאים שבשעת החורבן כולם לא נבאו עלי' רק לרעה כמ"ש (ירמי' לח) איננו דורש לשלו' לעיר הזאת כ"א לרעה: 

'''כל רעיה. ''' היינו המלאכים אף הם היו לה לאובים כמו שאמרו חז"ל במדרש שגם מיכאל המלמד זכות על ישראל תמיד נהפך לאויב: 

== ג ==

'''מעוני ומרוב עבודה. ''' הנביא מקונן על יהודה שגלתה והוכפל צרותיה שקודם שגלתה היה לה עוני ורוב עבודה מהכשדים ואח"כ גלתה ממנה: 

'''בגוים לא מצאה מנוח. ''' ואח"כ אף שהיא יושבת בגוים בתוך הגולה לא מצאה מנוח: 

'''כל רודפיה. ''' אפי' חלש שבחלושים היה יכול להשיגה עד שהיה רודף אותם קול עלה נדף: 

'''בין המצרים. ''' כאילו נרדפת בין המצרים אשר אין מקום לברוח ולהציל: 

== ד ==

'''דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד. ''' אמר הסיבה להעונש זה הוא משום שביטלו מלעלות לרגל: 

'''שעריה שוממין. ''' מבלי בא בשעריה לרגל: 

'''כהניה נאנחים. ''' כי ע"י הקרבנות נתרבה הקדושה בהכהנים המקריבין. ובמיעוטן נתמעט הקדושה ולכך כהניה נאנחים: 

'''בתולותיה. ''' והמון העם אשר בציון המכונים בשם בתולות בת ציון נוגות כי ברבות עם מתרבה הקדושה על העם: 

'''והיא. ''' גם ציון מר לה על ביטול קדושתה ועל שמיעטו השראת קדושה בציון ולכך נענשו להגלות ממנה ולהיות נרדף מכל אדם: 

== ה ==

'''היו צריה לראש. ''' מקונן על גודל צרתם שמורה שח"ו געל הקב"ה בישראל כי כל מי שהצר להם נעשה ראש: 

'''אויביה שלו. ''' וכל מי שלא הצר לה רק שהיה לה לאויב היה יושב בשלוה וזה מורה כי כל מי שהרבה להצר להם הגדיל הקב"ה שכרו. ואמר הנביא סיבת זה היה. כי ה' הוגה הוא לשון הסרה כמו (משלי כ״ה:ד׳) הגו סיגים מכסף והיינו מחמת שהשם יתברך הסיר השגחתו מהם: 

'''על רוב פשעיה. ''' והסרת ההשגחה היה מחמת רוב פשעיה וממילא היה התגברות לכח הטומאה כי כשזה נופל זה קם וכל מי שהרבה להצר על כן היה תגבורות כח הטומאה כי הטומאה שונא להקדושה וממילא נתעלה ונתגבר יותר: (וזה כוונת אמרם ז"ל במדרש כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל רוב פשעיה שהוא תמוה והכוונה שלא יעלה על הדעת מה שהיה הוגה אשר עי"ז היו צריה לראש לא היה לעונש על הפושעים רק שהיה זה ממילא שנתרומם מזלם לזה אמר ת"ל על רוב פשעיה שגם זה לא היה רק לסיבת עונש על רוב פשעיה): 

'''עולליה הלכו שבי. ''' הביא לראיה שהיה סר מהם עד שנפלו תחת המקרה ולא תחת השגחה כי הלא אפי' עוללים שהן משוללי חטא וההשגחה לא חייבה עונש עליהם ואף על פי כן הלכו שבי לפני צר וזה מורה כי ה' סר מאתם: 

== ו ==

'''ויצא וגו' ''' אחר שעולליה הלכו מציון יצא ונסתלקה השכינה ממנה כמו שאמרו חז"ל על פסוק זה גלו תינוקת של בית רבן שכינה עמהם: 

'''היו שריה כאילים. ''' אמר כי סיבת הסתלקות השכינה מהם היה מחמת כי היה שריה כאילים לא מצאו מרעה כמו שהאיל כשאינו מוצא מרעה עוזב ילדיו כדכתיב (ירמיהו י״ד:ה׳) גם אילת בשדה ילדה ועזב כי לא היה דשא כן היו שריה עוזבים להמון ולא הוכיחום ולא למדום ולכך הלכו בלא כת לפני רודף כמאחז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז: 

== ז ==

'''זכרה וגו' כל מחמדיה וגו'. ''' זוכרות צרותיה היות כל מחמדיה דהיינו התורה והמצות ואפי' החוקי' היו מחמדים לכל העולם כדכתיב (דברים ד׳:ו׳) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ואומר (שם לג) עמים הר יקראו ועיי' רש"י שם ואומר (שם כח) כי יראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועתה בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה שכבר הוגברו הצרות: 

'''שחקו על משבתה. ''' פירוש על שבתותיה (כמו שפי' רש"י) שחקו אפילו על המצות שאינן חוקים רק שכליות כגון שבתות ומועדים ג"כ הן עכשיו לשחוק בעיניהן. 

== ח ==

'''חטא חטאה וגו'. ''' אמר הטעם להסיבה לה נאמר למעלה כי כמו שלבושי רקמה והתכשיטין אם נשימם באף חזיר אין לך דבר מגונה גדול מזה כן אם יתקשט איש המלוכלך בטינופים או אשה שיזוב ממנה זוב דמה עד שיהי' מלוכלך כל גופה ופניה וידיה בדם נידותה ודאי שהקישוטין גנות ובזיון הוא להם ואין לך שחוק והיתול גדול מזה ומזה הטעם גם המצות שהם כתכשיטין מ"מ אם חוטא גדול המלוכלך בחטאים ופשעים יעסוק במצות בפרהסיא הוא לשחוק והיתול כמ"ש (ירמיהו ד׳:ג׳) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ועפירש"י שם) ומבואר בזוהר ובספרי הקבלה כי הרשע גמור העושה מצוה מוסיף כח בהטומאה וזהו מאמר הנביא כאן לומר הסיבה מה שהמצות הן עכשיו לשחוק ואמר משום חטא חטאה ירושלים ועי"כ לנדה היתה מלוכלך בחטאים כמו אשה אשר יזוב ממנה דם נדות ע"כ: כל מכבדיה. המצות שהיה מקודם כשהיו ישראל צדיקים מכבדים אותם מ"מ עכשיו שנטמאה בחטאים כנדה: 

'''הזילוה. ''' נתבזית בעשותן מחמת כי ראו ערותה פירוש שראו החטאים שעשתה: 

'''גם היא נאנחה. ''' מחמת שהאומות מבזין המצות בעיניהן נעשית כנאנחה: 

'''ותשב אחור. ''' שמחמת זה תוהא על הראשונות: 

== ט ==

'''טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה. ''' אמר דרך משל כשאדם הוליך בטיט ורפש אז אם תיכף כשרואה שמתלכלכין שולי בגדיו חוזר לביתו ורוחץ ומנקה הבגדים אין לו היזק אבל כשרואה בליכלוך שהוא בשולי הבגד ואינו משגיח והולך עוד בטיט ורפש מתלכלך כל הבגד עד שאין לו תקנה ברחיצה וזהו מאמר הנביא מחמת כי כשהיתה טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ולזה ותרד פלאים ירדה לגמרי: 

'''אין מנחם לה. ''' כל כך ירדה עד שאין לה מנחם שהוא כינוי לשכינה כמו שפי' האלשיך כלומר שנסתלק ממנה השכינה: 

'''ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב. ''' אף שאין לנו זכות עצמינו מ"מ ראוי לך לעשות מחמת שהגדיל אויב כאמור בשירת האזינו לולא כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו ויאמרו ידינו רמה וגו': 

== י ==

'''ידו פרש צר וגו'. ''' מוסב על הבקשה של ראה ה' כי הגדיל אויב וכל כך הגדיל ארב עד כי פרש צר ידו על המקדש והקודש היינו כלי שרת הנקראים מחמדיה: 

'''כי ראתה וגו'. ''' כלומר אחר שראתה מחמדי' גוים באה מקדשה פרחה הקדושה מהם ושוב היו יכולין לשלוט בהם יד האויבים כיון שנתחללה הקדושה. וכענין שאמרו בש"ס ובאו בה פריצים וחללוה כשבאו גוים להיכל נעשה חולין: 

== יא ==

'''כל עמה נאנחים. ''' גם זה מוסב על הבקשה פי' ועוד מטעם זה ראוי לך לרחם על גודל הירידה שלנו עד כי כל עמה וגו'. ולכך: 

'''ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה. ''' נתבזיתי בעיני כל העמים וראוי לך לחוס על ביזוי כבוד שמך כי בזיון שלנו הוא בזיונך כביכול כי שמך משותף בשמינו וראוי לך לחוס ולרחם: 

== יב ==

'''לא אליכם כל עוברי דרך. ''' מקרא זה הוא תמוה דהא בסוף הוא אומר ועולל למי כאשר עוללת לי ועוד שהיה לכתוב עליכם בעי"ן. ולכך נראה שהוא על דרך הכתוב בשירת האזינו לו חכמו ישכילו זאת איך ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם וגו' הרי מבואר שכשרואין שהעונש הוא שלא בדרך הטבע ראי' הוא שמאת ה' היתה זאת וזה הוא ג"כ כוונתו כאן שאחר הבקשה להקב"ה מסבב פניו כלפי האומות ומדבר עם עוברי דרך ה' ומבעטים אורחותם ואומר להם שלא אליכם תתייחס הרעות והצרות שנעשה לי ולומר ידינו רמה כי הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי ואילו היה זה מכה בדרך הטבע היה מזדמן עוד לפעמים לאומה הנרדפת ממלכות אחר שירדוף א' אלף וכיון שמכאוב כזה לא נמצא ולא ימצא ראיה הוא כי צורם מכרם ולא אליכם תתייחס. ועוד ראיה שהכל מאתו יתברך כי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. הוגה הוא מלשון דיבור והיינו כי כל אשר נעשה לי לא נעשה רק כל מה שדיבר ה' לי ע"י נביאיו ביום חרון אפו ע"י התראות של הנביאים וכיון שכל הנעשה לי הכל התרה ודיבר מקודם ודאי מאתו יתברך הוא ולא אליכם תתייחס רק ממרום וגו': 

== יג ==

'''ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה. ''' ירדנה הוא מלשון רדיית הפת אמר שמזה שאמר למעלה ניכר לי כי הקב"ה בעצמו שלח האש ממרום בעצמותי והוא יפרישנה בחסדו: 

'''פרש רשת לרגלי השיבני אחור. ''' כי יש שני מיני רשתות אחת שמעמידין רשת על המזיק לתופסו ולהמיתו בתוכו או להכשילו ולפעמים הרשת שמעמידין הוא כדי לתופסו חיים ליהנות ממנו ובהקב"ה לישראל הוא רק על צד השני כמ"ש (תהילים צ׳:ג׳) תשב אנוש עד דכה ותאמר שובו בני אדם. וזהו אמרו כאן פרש רשת לרגלי השביני אחור פי' פרישת רשת שלו עלי הוא רק כדי להשיבני אליו וזהו השיבני אחור: 

'''נתנני שוממה. ''' וגם כשנתנני שוממה הוא רק: 

'''כל היום דוה. ''' כמו אשה נדה המופרשת מבעלה הוא רק כל ימי טומאתה וכשתטהר תחזור לבעלה כן אומרת הכנס"י מה שנתנני שוממה דהיינו מה שאני מופרש ממנו הוא רק כל היום דוה כ"ז שאני מלוכלך בחטאים וכשאטהר יחזירני (ודוה הוא מלשון והדוה בנדתה): 

== יד ==

'''נשקד עול פשעי. ''' רש"י פי' נקודים היו הפשעים בידו וכו' והלשון קשה לפירושו כי היה לו לכתוב נשקד פשעי בידו לזה נראה כי עול פשעי היינו העונש של הפשעים כי מחמת שאל רחום הוא מקטין העונש עד שהעונש נגד מה שראוי להפשע הוא רק כנקודה קטנה וכטיפה מן הים יחשב לזאת אומרת הכנס"י שחטאי רבים כל כך עד שאפי' עול הפשעים דהיינו העונשים הן רק כנקודות מ"מ ישתרגו עלו על צוארי: או יאמר כי נשקד מלשון כי שוקד ה' על הרעה והכוונה כי בהאומות ממתין עד שתתמלא סאתם ושוב אין להם תקומה משא"כ לישראל שוקד הוא להענישם קודם שתתמלא סאתם למען יהי' יכול לנקותם ע"י העונשים בכדי לקרבם אצלו אח"כ: 

'''הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא אוכל קום. ''' הוא כענין אמרו יתברך אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ולכאו' יקשה איך אפשר שיוסיפו על גזירת מי שאמר והיה העולם רק הכוונה שמחטיאים אותנו וממילא עוזרי' לרעה וז"א ג"כ כאן שהכשיל כחי במה שנתנני בידי לא אוכל קום היינו בידי האומות שמחטיאים אותנו בכדי שלא אוכל קום דהיינו להצדיק מעשי ולשוב אליו יתברך: 

== טו ==

'''סלה כל אבירי. ''' הצדיקים נקראים אבירי כדכתיב (ישעיה מו) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ודרשו חז"ל שהם הצדיקים. וסלה מלשון סולו סולו המסילה וגו'. ופירושו פינו וזהו אמרו כל אבירי שהיו בקרבי פינה אותם הקב"ה מירושלים שהחרש והמסגר גלי תחלה ואח"כ כשנתמעטו המגינים שלי: 

'''קרא עלי מועד. ''' הוא יעידת גייסות: 

'''לשבור בחורי. ''' הצדיקים הנותרים ואח"כ: 

'''גת דרך לבתולת בת יהודה. ''' היינו כל המין ישראל דרכם כדורך בגת: 

== טז ==

'''אני בוכיה. ''' בוכה אני כל כך בתמידות עד שקניתי לי שם שהכל קוראין אותי בוכיה: 

'''ירדה מים. ''' הדמעות כאילו הן יורדין מעצמן. ואמר הסיבה לזה כי רחק ממני מנחם. היינו ביאת משיח הנקרא מנחם ורואה אני שהגורם לעיכבא דמשיחא הוא כי: 

'''היו בני שוממים. ''' כלומר שאין מי שילמדם תורה ומצות (כמו שהארץ נקראת שוממה כשאין מי לעובדה): 

'''כי גבר אויב. ''' גברה עצת האויב להדיח אותי ואת בני מתירה ומצות ובזה אני רואה כי רחק ממני מנחם: 

== יז ==

'''פרשה ציון בידיה. ''' ציון במר תיילל ומשברת ידיה עד כי אין לה מנחם בזוכרה כי: 

'''צוה ה' ליעקב סביביו צריו. ''' שמחמת חטא יעקב צוה ה' שיהיה צריו סביביו וע"י זה: 

'''היתה ירושלים לנדה ביניהם. ''' באמצעיתם נלקה ירושלים עד שהיתה לנדה שנחסר ממנה השראת הקב"ה שכינתו בתוכה כאילו היתה נדה: 

== יח ==

'''צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי שמעו נא כל העמים. ''' מה שאמר להעמים לשמוע הענין הוא כי אמרו חז"ל על הקרא דלא אליכם מכאן לקובלנא מן התורה הביאו רש"י ע"ש והכונה לזה כי הגם שאמרו חז"ל שלא לפרסם חטאיו דכתיב (תהילים ל״ב:א׳) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וראינו כי עד הכתוב לא אליכם הנביא מקונן בלשון נסתר כמו איכה ישבה בכה תבכה גלתה יהודה ומן הכתוב דלא אליכם הכנס"י הם המדברים בעדם ומתודים על חטאתם ומפרשים חטאם בפני כל האומות שמדברים עם העוברי דרך ואומרים להם נשקד עול פשעי והוא היפך ממה שקבעו חז"ל להסתיר חטאיו. והתירוץ לזה כי מחמת שעונשם היה גדול כים ויש בזה חילול השם ובכדי לקדש שם שמים ראוי לפרש חטאם וגם למען יראו ויקחו מוסר ולזה אמר כשמתודה על חטאיו צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי שמעו זאת כל העמים מה גרמו לי חטאי וקחו מוסר כי הביטו וראו מכאובי מה שעונותי גרמו לי עד כי בחורי ובתולותי שלא טעמו טעם חטא הלכו בשבי בגרמת חטאי: 

== יט ==

'''קראתי למאהבי. ''' אמר הסיבה להעונש מחמת שקראתי למאהבי וקראתי הוא לשון חשיבות כמו ראו קראתי בשם בצלאל התרגום חזי דרביתי כלומר החשבתי למאהבי דהיינו האומות עש"ה (הושע ב׳:ז׳) אלכה אחר מאהבי וגו': 

'''המה רמוני. ''' המה הטו את לבבי מאחרי ה' עד שהכנסו בלבי אכזריות גדול כ"כ עד שכהני וזקני בעיר גועו ולא היה עין חמלתי עליהם כמאמר הכתוב (יחזקאל ט״ז:מ״ט) יד עני ואביון לא החזיקו: 

'''וישיבו את נפשם. ''' אפי' אוכל להשיב נפש לא נתתי להם: 

== כ ==

'''צר לי מעי חמרמרו. ''' מבקשת הכנס"י ואומרת ראה ה' כאשר נעשה צר לי ומעי חמרמרו באמת נהפך לבי בקרבי למיטב ועם כל זה עדיין: 

'''מחוץ שכלה חרב בבית כמות. ''' ואילו היה הדבר בצינעא לא היה קשה בעיני כל כך אך שמעו וגו': 

== כא ==

'''שמעו כי נאנחה אני. ''' הדבר קשה עלי מאוד שהצרה נעשה בפרהסיא עד כי שמעו כל העולם כי נאנחה אני ולזה אין מנחם לי. איני יכול לקבל תנחימין: אויבי שמעו רעתי ששו. שמחו על מפלתי להיות כי ידעי שאתה עשות וראה נא ההפרש ביני לבינם והוא כענין שאמר דוד (תהילים ל״ה:י״ג) ובצלעי שמחי וגו' ואני בחלותם לבושי שק. וכן הוא כוונתו כאן שהאומות כששמעו רעתו ששו אמנם אני כל בקשתי הלואי הבאת יום קראת ע"י הנביא (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו' וזהו מה שאמר ויהיו כמונו לקרוא כולם בשם ה' וכיון שהם רעים כל כך לזאת מבוקשינו: 

== כב ==

'''תבא כל רעתם לפניך. ''' שאותן שאינן מוכנים לכך תבא כל רעתם לפניך: 

'''ועולל למו כאשר עוללת לי. ''' אמר בלשון עולל ולא בלשון פועל כי פעולה נאמר על תכלית הפעולה משא"כ עולל נאמר על הסיבות הקודמת המביאין לתכלית הפעולה כי מחמת זה נקרא הקב"ה עילת כל העילות והנה תכלית היסורין שלנו הוא לתכלית הטוב ולכך אין אני מבקשין רק על הסיבות שנשלח עלינו שכמו כן יושלח עליהם היות כי על ידם רבות אנחותי ולבי דוי: קודם שנבא לפרש נקדים מה שאמר באיכה רבתי אמרו חז"ל. רבי ור' יוחנן היו דורשין בפסוקים אלו ומתנחמים ע"ש מוכח מדברים שהכתוב מדבר בהגדלת חסדו יתברך עמנו אף בשעה שחרה אפו בנו ולזה נתתי אל לבי לילך בעקבותיהם ולפרש כתובים אלו באופן שמורים הגדלת חסדו יתברך עמנו בכל הצרות שעברו עלינו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}