עריכת הדף "פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ח/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ר"י פתח.''' וכל הענין ויק"ר בריש פר' י"ד. ותנחומא שם. מדרש תהלים קל"ט. בא לפרש מ"ש בצלמנו כדמותנו. איך בראו. ודרש ע"פ מדה י"ז. בתהלים קל"ט. אחור וקדם צרתני כדלקמן סימן זה. ואגב דרש הפסוק באופנים אחרים. עד שמגיע לענינו:

'''אחור וקדם צרתני.''' דורש מדה ט"ו בכ"מ תחלה אחור וקדם צרתני משמע שעשה ברווחה. אחור וקדם ואח"כ ותשת עלי כפכה. דמשמע לרעה כמ"ש כפך מעלי הרחק. וכמ"ש והשיבותי את ידי עליך. וכדומה. והכריע כאן כשזוכה. כאן כשלא זכה:

'''אם זוכה אדם.''' וכמ"ש ספרי פרשה ברכה. שמ"ר סוף פרשה מ"ה. וראית את אחורי זה עוה"ב. ופני לא יראו זה עוה"ז. וכן כאן. ועיין כל זה ויק"ר ריש פר' י"ד. מדרש תהלים קל"ט ועי' [[מתנות כהונה על בראשית רבה/{{כאן}}|מ"כ]]:

'''ואם לאו ותשת עלי כפך.''' ששת כפיו עליו ודנו וחייבו. וכאן חסר. וצ"ל כדכתיב. כפך מעלי הרחק. ע"פ מדה י"ז. וכן הוא בהדיא ויק"ר ריש פר' י"ד. ופירושו שיסיר מעלי המשפט והיסורין. הרי שהשתת הידים למשפט וליסורים הוא. ומקרא המכריע מלא בתנ"ך. שהטובה כשעושה טוב. והרעה כשעושה רעה:

'''אנדרוגינוס בראו.''' פי' במ"ע בלשון יוני ורומי מי שיש לו זכרות ונקבות. ועיין ברכות דף ס"א. עירובין י"ח ע"ש השינויים. ובערוך ערך אנתרופי אנדרי בל"י זכר. גינוס. נקבה:

'''זכר ונקבה בראם.''' וס"ד ויקרא את שמם אדם. ביום הבראם. הרי כשקרא שמו אדם היו זכר ונקבה יחד. והיינו בתחלת בריאתו במ"ש נעשה אדם:

'''דו פרצופים.''' דו בלשון יוני שנים. ועשאו גבים גב לכאן וגב לכאן. שהיו מחוברים במקום הגבים. ולא היו הגבים ניכרים. וכשנסרו ניכרו הגבים:

'''והא כתיב וכו' מצלעותיו.''' משמע צלע של שדרה. ובלשון משנה נקרא עצם אחד של שדרה צלע. כמ"ש חולין במשנה פרק ג' נשתברו רוב צלעותיה:

'''ולסטר משכנא.''' דופן המשכן צד אחד. וכן כאן אחת משני צדדים. ועיין לקמן [[בראשית רבה/יג/ו|פר' י"ג סי' ו']]. וזהו פירוש הכתוב אחור וקדם צרתני. שהיה לו צורה לפניו ולאחריו. ומזמור זה דוד אמרו ודרשו כל הענין על אדם הראשון. כי לשון יצירה אינו שייך כי אם באדם הראשון כמ"ש וייצר את האדם ולא באחר כי כל בני אדם שייך בהם לשון לידה. וכן כל הפסוקים שם מורים על אדם. וזהו אם אסק שמים שם וגו'. אשכנה באחרית ים כי היה מלא עולם כדלקמן. ע"כ דרשו ע"פ מדה כ'. אא"ע לדוד ת"ע לאדם. וכן ע"פ גז"ש צרתני כמ"ש וייצר. וכן חושך ישופני כמ"ש הוא ישופך. ולקמן [[בראשית רבה/יא/ב|פר' י"א סי' ב']] וכן בסמוך מפסוק גלמי ראו עיניך:

'''גלמי ראו עיניך.''' וכמ"ש עיני ה' משוטטים בכל הארץ. ובכל מקום שעיני ה' רואים שם היה גלמי וכן הוא בסנהדרין דף ל"ח ולקמן [[בראשית רבה/כא/ג|פר' כ"א סי' ג']] ופר' כ"ד סימן ב'. מדרש תהלים קל"ט:

'''ולמקצה השמים.''' ורישא דקרא. מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. היינו שאדם הראשון היה מקצה השמים ועד קצה השמים עי' חגיגה דף י"ב ולעיל [[בראשית רבה/א/י|פר' א' סי' י']]. וצ"ע מנא להו דלמקצה השמים היינו דרום וצפון. ואפשר לומר דלמקצה השמים כולל כל הרוחות. מזרח מערב צפון ודרום. ומאחר שכבר דרש על מזרח ומערב מפסוק אחור וקדם צרתני. הביא פסוק ולמקצה השמים לדרוש גם על צפון ודרום. שהרי בחגיגה ובסנהדרין יליף שהיה עד לשמים. מפסוק ולמקצה השמים. הרי שכולל כל הרוחות. גם יתכן לומר. דלשון מקצה משמע צפון דרום. וכמ"ש אצל הכפורת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה. וכרוב אחד מקצה מזה. והכרובים עמדו פניהם למזרח. ואחוריהם למערב. וכנפיהם פרושות צפון ודרום. ועוד ראיה ממ"ש אם יהיה נדחך בקצה השמים. והגליות היו לצד צפון כמ"ש ירמיה ט"ז וכ"ג. וכמ"ש עוד וייראו יושבי קצוות מאותותיך מוצאי בוקר וערב תרנין. הרי שקצוות הם צפון ודרום בראיות ברורות:

'''ותשת עלי כפך.''' היינו מלשון כיפה. היינו כיפת השמים. וכמ"ש לעיל [[בראשית רבה/ד/ה|פר' ד' סימן ה']]. הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה. ועיין יד"מ:

'''כד"א כפך מעלי הרחק.''' בטעות הובא פסוק זה כאן. כי מקומו בראש הפרשה. וכמ"ש שם לעיל וכן הוא ברש"י על המדרש:

'''אחור למעשה יום ראשון.''' כי ביום הראשון נבראו כל הברואים בכלל. ואח"כ יצאו בששת ימי הבריאה כל אחד בזמנו בפרט. כמ"ש לקמן [[בראשית רבה/יב/ד|פר' י"ב סימן ד']]. וכשנעריך בריאת האדם נמצאנו מאוחר לכל. שהרי נברא ביום ששי. וזהו אחור בזמן מאוחר וקדם למעשה יום אחרון. שנברא קודם למעשה יום אחרון דאם כפירוש הקודם היל"ל מערב ומזרח צרתני. אלא שפירושו על הזמן. אחור בזמן. וקדם בזמן:

'''דאמר ר"א.''' לעיל בסוף פרשה ז' שביום ו' נברא האדם קודם. ולכך אמר תחילה אחור ואח"כ וקדם:

'''אחור למעשה יום אחרון.''' לכך אמר בלשון אחור וקדם. לדרוש מדת ממעל. אחור לאחרון וקדם לקדם. פי' אחור ליום אחרון וקדם ליום קדם. כי ביום אחרון נברא אחר בהמה חיה ורמש. וביום ראשון נברא קודם הכל:

'''זה רוחו של מלך המשיח.''' שנברא קודם לכל. כמ"ש לעיל [[בראשית רבה/ב/ד|פר' ב' סי' ד']]. וכמ"ש חז"ל אין מלך המשיח בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שכל הנשמות נכללו באדם הראשון. ומשיח הוא אחרון. ומאחר שנכלל באדה"ר הרי רמוז כאן גם אדה"ר. אך במדרש תהלים קל"ט. ובילקוט שם הגירסא. זה רוחו של אדה"ר:

'''אתה קדמת למלאכי השרת.''' כמ"ש לעיל [[בראשית רבה/א/ג|פר' א' סי' ג']] שנבראו מלאכי השרת לר' יוחנן ביום ב'. ולר' חנינא ביום ה':

'''זבוב קדמך. יתוש קדמך.''' ומ"ש לעיל [[בראשית רבה/ה/ט|פר' ה' סימן ט']] ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים זבובים ויתושים אין הכוונה שלא נבראו אלא אחר הקללה. שבאמת עקרם נבראו תחלה. בכלל הרמשים. אלא שבחטא האדם נתגברו ונתרבו במקומות בני אדם לצערם:

'''אחור לכל המעשים.''' עיין ברכות ס"א. עירובין י"ח שם. לכך הקדים אחור לקדם ומ"ש וקדם לכל העונשים. פי' שאצל המבול כתיב. וימח את כל היקום מאדם עד בהמה ועד רמש גו':

'''אף בקילוס.''' במזמור הללו את ה' מן השמים וחושב כל ברואי השמים כל הפרשה עד הללו את ה' מן הארץ. וחושב כל מה שנבראו בארץ בכל הפרשה עד שמגיע לאדם. מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ וגו' יהללו את שם ה':

'''א"ר שמלאי כשם שקילוסו כך ברייתו.''' הוא בהיפך מדברי ר' שמואל שתלה הקילוס בבריאה מאחר שנברא מאוחר הקילוס מאוחר. ור' שמלאי תולה הבריאה הקדומה בקילוס המאוחר. וכן הגי' ג"כ במדרש תהלים קל"ט. כשם שקילוסו אחר בהמה חיה ועוף כך בריאתו כו' שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו. ולבסוף אשה כי תזריע. אך השיבוש נראה לעין. שהרי חתם המאמר שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו. הרי שהביא ראיה מתורתו. וצ"ל תורתו אחר בהמה חיה ועוף. וכמ"ש ויק"ר פר' י"ד. אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו וכו'. כך תורתו וכו' וכך הוא בילקוט ריש תזריע. ובילקוט תהלים קל"ט הגירסא כשם שקילוסו כך תורתו. והגירסא הנכונה כנ"ל כשם שיצירתו כך תורתו. וכן העתיק רש"י במדרש. ואך יותר נכון כנ"ל כשם שיצירתו כך קילוסו. וכשם שקילוסו כך תורתו:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>