עריכת הדף "פירוש המשנה לרמב"ם/תמורה/ג"

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן כו': ר"א אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים כו':''' מה שאמר ולדן ר"ל ולדי שלמים ולדי תמורת שלמים וסבת מחלוקת ר' אלעזר וחכמים שרבי אלעזר אומר שאם אנו מתירים לקרב ולד שלמים הרי זה מניח בהמת שלמים כשהיא אצלו ואינו שוחטה ותלד להרבות לו שלמים ועובר על מה שאמר רחמנא לא תאחר לשלמו ורבנן אין חוששין לגזירה זו ואמר ר"ש שחכמים מודים שלא יקרב ולד [ולד] לפי שגילה דעתו {{ממ|שלא}} [שמא] יעשה מהם עדרים ועל הולד עצמו נחלקו ועדות רבי פפייס סותר דברי ר' אלעזר ומ"ש בחג ר"ל בחג השבועות לפי שכל החכמים מסכימים על שאין ראוי לאחר הקדשים שהם אצלו לאחר הרגל לפי שהוא עובר על עשה והוא מה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה ר"ל בבאך לחג הבא כל מה שעליך ואם איחר עובר על עשה אבל לא תעשה אינו מתחייב עד לאחר שלש רגלים ואז עובר על לא תאחר לשלמו כמו שבארנו בתחלת ראש השנה ואין הלכה לא כר"ש ולא כר"א ועדות רבי פפייס אמת ועושין על פיו וכתוב בספרי רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך זה נדר תשא ובאת יכול שומע אני יכנסו לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים יכול אף ולד הקדשים כן ת"ל רק וכבר ידעת שאחד מעקרי הקשות המשא ומתן דאכין ורקין למעוטין נתנו:

== ב ==

'''וולד תודה ותמורתה וולדן וולד וולדן עד סוף העולם כו': תמורת עולה וולד תמורה וולד וולד וולדה כו':''' אמר רחמנא לחם התודה תודה עצמה טעונה לחם ולדה ותמורתה אינם טעונים לחם שנאמר התודה בה"א הידיעה וכבר זכרנו מה שאמרו כדרך שאתה נוהג בעולה כך אתה נוהג בתמורתה:

== ג ==

'''המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר כו': המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר כו': תמורת אשם וולד תמורה וולדן וולד וולדן עד סוף העולם כו': אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד כו':''' כבר בארנו בתחלת הסדר הזה שהעולה והאשם אינם באים אלא מן הזכרים בלבד וכן נתבאר בתחלת מסכתא זו שהנקבות ובעלי מומין מתקדשים בתמורה ואיני צריך לבאר שענין יסתאב הוא שיארע בו מום ור' שמעון אומר כל מילי דלא חזי להקרבה לאלתר אינו קדוש קדושת הגוף אלא קדושת דמים בלבד ולפיכך אומר תמכר שלא במום אחר כך השמיענו שרבי אליעזר אומר ימותו ואפילו בתמורת אשם שהיא במעלת הקדושה פחותה מן האשם וחכ"א לא ימות אלא יפלו דמיו לנדבה ואפילו האשם עצמו לפי שהמקובל בידם {{ממ|רצה לומר}} [כל] שבחטאת מתה באשם תירעה עד שיסתאב וכבר זכרנו שחטאת שכפרו בעליה ושמתו בעליה תמות ולפיכך אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ובכל מקום שהוא אומר יפלו לנדבה רוצה לומר שיקריבו באותן דמים עולת נדבה. ומה שאמר ר' אלעזר יביא בדמיהן עולה ענינו שיביא באותן דמים עולת חובה ואין הלכה כרבי שמעון ולא כרבי אליעזר:

== ד ==

'''והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי ר"א לדברי חכמים כו':''' כל זה מבואר ואין צריך פירוש לכשתבין כל מה שהקדמנו:

== ה ==

'''תמורת הבכור והמעשר וולדן וולד וולדן עד סוף העולם כו':''' כבר בארנו בשני מבכורות מאיזה טעם ייחד הבכור והמעשר בדינין הללו ואמרה רחמנא ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וכבר בארנו שמעשר בהמה אתקש למעשר דגן ועלה בידינו מזה שמעשר ובכור באין מן הארץ ואם הביא אותן מחוצה לארץ אם היו תמימין הרי הן קרבין ואם היו בעלי מומין הרי הם יאכלו במומן כאילו היו מארץ ישראל הואיל והביא אותם זהו דעת ר' ישמעאל והוא נדחה לפי שאין בכור בא מחו"ל וביאור הוא {{ממ|כי}} מה שאמר מה בין בכור ומעשר לכל הקדשים ר"ל מה בין בכור ומעשר שנפלו בהם מום לבין פסולי המוקדשים אחר כך בא רבי שמעון לברר מאיזה טעם לכשיפול בהם מום בבכור ומעשר אין להם פדיון ובשאר כל הקדשים יפדו ואמר שהטעם בזה שהבכור ומעשר שנפסל אפשר ליהנות בהן כמות שהן לפי שנאכלין במומן לבעלים ר"ל הבכור לכהן והמעשר לישראל ולפיכך אין צריכין פדיון ושאר כל הקדשים אם לא נפדו יהו בטלים שלא יהיו ראוין לקרבן ולא יהא מותר לאוכלן שאין הקדש יוצא אלא בפדיון וטעם רבי שמעון בזה אמת:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}