עריכת הדף "פירוש המשנה לרמב"ם/שבת/יא"

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים כו'.''' דע כי רשות הרבים מגיע עד עשרה טפחים ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים הוא מקום פטור והמחלוקת ביניהם הוא כי הזורק דבר מרשות היחיד לרשות היחיד ועבר על רשות הרבים רבי עקיבא אומר כי אם עבר אותו החפץ שזרק על אויר רשות הרבים בתוך עשרה שהוא כאילו נח ורבנן אינן אומרים כן אבל אם זרק למעלה מעשרה אפילו רבי עקיבא פוטר והלכה כחכמים:

== ב ==

'''כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו בר"ה כו'. חוליות הבור והסלע שהן גבוהים י' כו'.''' גזוזטראות כצוצריות והוא בנין מעצים יוצא מן הכותל ולחוץ בעליות על רשות הרבים ועושין אותו כדי להרחיב העליה יהיו אותן הגזוזטראות רשות היחיד גמורה וכבר הקדמנו זכירת מצריה וכשהיתה אותה הגזוזטרא יוצאה לרשות הרבים מזה הצד וגזוזטרא אחרת מצד אחר יהיה רשות הרבים באמצע ורשות היחיד מכאן ורשות היחיד מכאן. בדיוטא אחת שיהיו שתיהם בשוה בעליה אחת האחת נמשכת אחר חברתה ורשות הרבים ביניהם כזאת הצורה {{תמונה להוספה}} המושיט חייב כי כן היתה עבודת הלוים כאשר יתבאר והזורק פטור כמו שאמרו חכמים כי זורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור והדין היה כמו כן במושיט לולי שהיא עבודה נשתמשו בה במשכן וכל המלאכות ממשכן גמרינן להו ודע כי אמרם המושיט חייב ואפילו למעלה מי' לפי שהלוים למעלה מי' היו מושיטין ואחר כן חזר לבאר איך היתה עבודת הלוים ואמרו שתי עגלות זא"ז מושיטין את הקרשים מזו לזו כי העגלות היו נושאין עליהם הקרשים על זאת הצורה {{תמונה להוספה}} וכל אחת מאלו העגלות היה רשות היחיד:

חולית הבור הוא הרפש והטיט הנמצא בקרקעיתו והודיענו כי כשיש בעומק הבור עם החוליא עשרה טפחים יצטרף הבור עם החוליא להשלים עשרה טפחים:

ואמרם הנוטל מהם ונותן שיטול מהם ויתן ברשות הרבים והנותן עליהם שיטול מרשות הרבים ויניח עליהם [כפי] העקרים שבארנו בתחלת זאת המסכתא:

== ג ==

'''הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כו'. זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות כו'.''' כבר בארנו בתחלת זה הפרק כי למעלה מי' טפחים ברשות הרבים מקום פטור הוא וכן למטה מעשרה בארץ והעיקר אצלנו כי המעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב:

ואמרו כזורק בארץ רוצה לומר שהוא חייב ובתנאי שיהיה אותו הדבר שזרק נדבק בכותל כמו הטיט השמן או הבצק ודומה לו אז נמדוד מן המקום שהוא עומד בו {{ממ|בעמידה}} ברשות הרבים לאותו דבר שדבק בכותל אחר שנדמה קו בכותל ישר שיצא מן המקום שזרק ממנו מרשות הרבים לאותו הדבר הדבק ואם יהיה באותו קו ד' אמות וגובה אותו הדבר הדבק בכותל י"ט או פחות אז יהיה חייב לפי שזרק מתחלת ד' לסוף ד' ברשות הרבים ואמרו פטור באותו שזרק לתוך ד"א ונתגלגל חוץ לד"א מבואר ביותר לפי שהוא לא נתכוון לזריקה של איסור ואמרו בהפך זה חייב בתנאי שינוח חוץ לד"א ואפילו זמן מועט אבל אם לא נח כלל פטור:

== ד ==

'''הזורק בים ד' אמות פטור אם היה רקק מים כו'.''' הים היא כרמלית:

ופירוש רקק מים אמת המים. וענין אמרו רשות הרבים מהלכת בו בתוכו שיהיו בני אדם מהלכין בו וכשיהיה בגובה אותו רקק עשרה טפחים או יותר אינה נחשבת מרשות הרבים לפי שהיא חולקת רשות לעצמה כמו שנתבאר פעמים ומה שכפל מהלכת בו פעמים ללמדך אפילו שמהלכין בו רבים בדוחק ועמל כי העיקר אצלנו הלוך ע"י הדחק שמיה הלוך ומה שכפל רקק מים ב' פעמים ללמדך אפי' היה רחבו ד' אמות כיון שיש בגבהו פחות מי"ט רה"ר נחשב אותו כיון שמהלכין בו רבים וכשיהיה בגובה זה הרקק י' טפחים אפילו היה ברחבו פחות מד' טפחים שבני אדם יכולין לעברו במהירות לא יחשב כרשות הרבים והשוה בזה ימות החמה וימות הגשמים:

== ה ==

'''הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים כו'.''' כבר בארנו כי הים כרמלית:

ואמרו קשורות מטלטלין מזו לזו אחר עשיית הערוב לפי שהן כמו שתי חצרות:

ומוקפות הוא שיקיף ביניהם כלומר מחיצה מיריעות וכיוצא בהם:

== ו ==

'''הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר כו'.''' כשתדקדק לשון זאת המשנה תמצא בה קושיא והוא כי הוא אמר כשנזכר שהוא אסור ואחר כן קלטו אחר לאותו דבר שזרק שהוא פטור ואם לא קלטו אחר אלא שנפל לארץ יהיה חייב וזה אחר שנזכר ואחר כן אמר כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ושערוה בגמרא כך הזורק ונזכר לאחר שיצאת מידו או שלא נזכר וקלטה אחר או קלטה כלב או נשרפה פטור הא נחה חייב חטאת במה דברים אמורים כשחזר ושכח אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}