עריכת הדף "פירוש המשנה לרמב"ם/כלאים/ט"

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

אמר הכתוב בכלאי בגדים {{ממ|דברים כ"ב:י"א}} צמר ופשתים יחדו ואמר בטומאת נגעים {{ממ|ויקרא י"ג:מ"ז}} בבגד צמר או בבגד פשתים ואמר בבגדי כהונה כולם שלא יהו אלא מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר {{ממ|שמות כ"ח:ח'}} או מכולם או מאחד מהם שש הוא פשתן ותכלת הוא' צמר צבוע וכעין תרשיש וארגמן הוא הנקרא בערבי ארגואן והוא הצמר הצבוע בצבע לאכ"א ותולעת שני הצמר הצבוע בשני והוא הכרמז ואתה רואה שהשנוי אינו נופל אלא בצבעים בלבד ושני המינין הם צמר ופשתים ואל יטעה אותך מה שהוא אומר במקומות מן התורה כתנת בד ומכנסי בד שהבד שם הפשתן כמו כן. ומה שאמר אם רוב מן הגמלים מותר. ר"ל מותר לארוג אותו עם הפשתן:

'''וקנבוס.''' נקרא אלקנבס בערבי וכשיגדל בארץ יצאו ממנו חוטים ידמו לפשתים והבגדים הארוגים ממנה נמצאים לרוב: ופירוש טרפן כתשן זה עם זה:

== ב ==

שיריים וכלך מיני משי הם וידמו כאילו הם צמר ופשתים מפני שאחד מהמינים ההם חלק כמו הפשתים והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר:

'''אין עראי לכלאים.''' ר"ל שאסור ללבשם אפי' בדרך עראי כמו שנתבאר באמרו לא ילבש כלאים אפילו על גבי שאר בגדים זה על זה ואפילו לגנוב את המכס אין לו רשות ללבשו וכן היה מנהגם:

== ג ==

'''מטפחות הידים.''' הם המפות שינגבו בהם הידים ומטפחו' הספג מפות שינגבו בהם כל הגוף ומטפחות הספרים מפות מספר תורה שיאחוז בהם ס"ת הקורא בשעת קריאתו:

'''מטפחות הספרים.''' מפות המגלחים ישימו אותם.על כתפי המתגלח והלכה כר"א שהוא אוסר אלו השלש מטפחות משום כלאים:

== ד ==

'''תכריכי המת.''' הבגדים שילבישו המת שהאדם כשימות בטלו ממנו כל המצות ואינם חייבים החיים לנהוג בהם איסור ולא שום מצוה ממצות הכתוב כגון ציצית ותפילין ומזוזה ודומה לאלו:

'''והמרדעת.''' הוא מרדעת החמור ונקרא בלשון ערב מרדעת:

== ה ==

ר"ל שמותר להם מכירת כלים של כלאים ולהשליכם על גביהם ובלבד שלא יתכוין להתחמם בהם או לכסות גופו מן השמש:

'''וצנועים.''' הם המדקדקים במצות:

'''ומפשילין במקל.''' הוא שישים אותם בקצה המטה וישים המקל על כתפו כדי שלא תגע לגופו:

== ח ==

'''שוע.''' הוא הטרוף שהוא ממחק פני הבגד ותרגומו וטח את הבית {{ממ|ויקרא י"ד:מ"ב}} וישוע ית ביתא:

'''טווי.''' הוא לערב צמר ופשתים יחדו ויטוה מהם חוטים:

'''ונוז.''' הוא שארוג משניהם האריגה והוא לשון הארמניים וענינו אצלם החבור ושיתאחה וישוב כאחד וכשיתערב הצמר בפשתים ויטוו משניהם חוטין ויעשו מן הטווי ההוא בגד ואחר כך יטרפנו וימחקנו וימרקנו כמו שיעשו בבגדי מלף הידועים אז יהיה הבגד ההוא כלאים וזה כלאים מן התורה והוא שלא יהיו כלאים עד יהיו נחברים אלו שלשה הענינים כולם וכל מה שאינו כך הוא כלאים מד"ס וזו הלכה פסוקה באמת ואין בו ספק וכן אמרו בגמ' ואם מצאת לאחד דבר חולק על מה שאמרתי לך אל יכנס בלבך ספק שהוא שכח ההלכה ההיא האמורה בגמ' נדה {{ממ|דס"א}}:

'''ונלוז ומליז.''' הוא נוטה מן האמת ומרחיק רחמי הקב"ה ממנו לעברו מצות שצוה הקב"ה בדבר שאין בו תאוה שתכריחהו וזה עון גדול וגזרת נלוז ומליז ממלת אל ילוזו מעיניך {{ממ|משלי ג':כ"א}}:

== ט ==

'''לבדים.''' הם יריעות הצמר שאינן ארוגות אלא טרופות ונקרא בלשון ערב לבד:

'''ופיף של צמר בשל פשתן.''' עבותות של צמר ופשתן מפני שיתערבו חוטים אלו עם אלו כהתערב באריגה:

'''משיחות של ארגמן.''' עבותות של ארגמן מנהג עושיהן לקבץ בהם רבות ולקשור אותם מחוטי פשתן והוא אומר שהם כלאים שהחוט ההוא יפתל אותו עם הארגמן ואז יקשור בו ובמעשה ההוא שהוא פותל יהיה טווי וזה ענין שאמר מולל עד שלא קושר:

'''וסרט של צמר בשל פשתן.''' הוא להדביק מחגרת או אזור או אבנט מצמר ואחד מפשתן ברצועות עור בין שניהן כדי שיקשור קצה עור באזור הצמר וקצה האחר באזור הפשתן ומכאן שאסור לתפור בגד צמר בבגד פשתים ואפי' בחוטי משי או בחוטי צמר גפן וכל זה כלאים מדרבנן כמו שזכרתי לך ואין הלכה כר"י:

== י ==

'''אותות הגרדין.''' והכובסין הם סימני האורגין וכובסי הבגדים שהם עושים סימנים בבגדיהם כדי שלא יתערבו ואם יעשה סימן בחוטי צמר על בגד פשתים או הפך הרי זה כלאים ותוכף תכיפה אחת להכניס חוט בשני בגדים כא' וכשימשכהו אדם נמשך במישור והוא אומר ששני הבגדים ההם אינן מחוברים ואם נטמא האחד לא נטמא השני וזהו ענין שאמר אינו חיבור ואם האחד מהם פשתן והשני צמר אין בהם משום כלאים והמושך מהם חוט בשבת פטור ואינו קורע:

עשה שני ראשיה כאחת הוא שיתחבר שני קצות החוט מצד האחד ויתחבר בגד לבגד ויהיו שתי תפירות כמו זה {{תמונה להוספה}} אבל תכיפה אחת הנזכרת בתחלה היא כן {{תמונה להוספה}} אומר שאין לנו לחשב ב' הבגדים מחוברי' כבגד אחד ולדון עליהם אלו הדינין עד שיתפור שלש תפירות וישקיע המחט בבגד ג' שקיעות. ומה שאמר השק והקופה מצטרפין לכלאים ר"ל כשיקבוץ בגד צמר ופשתים ויחבירם בחתיכת שק או קופה שכבר החבירם אצל השק או אל הקופה קצתם עם קצתם ויש להם קצת חיבור ונעשה כלאים ואסור ללבוש הבגד ההוא המחובר משניהם וכן אמר בספרי יחדו מ"מ ואין הלכה כרבי יהודה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}