עריכת הדף "ערוך לנר/יבמות/פד/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף פ"ד ע"ב'''}}

'''בגמרא אבל בתולה חזיא לי'.''' ק"ק אכתי למה קתני נשא אלמנה דאית בה תרתי אלמנה ובעולה ליתני בעולה פנוי' דלא שייך לתרץ משום סיפא דגם בסיפא הוי מצי למיתני כה"ג שנשא אח הבעולה ויש לו אח כה"ג או כ"ה דהא בעולה לכה"ג נעשית חללה כמו שפסק הרמב"ם {{ממ|פי"ז מהל' א"ב}} וי"ל כדפריך ליתני בתולה ג"כ לא פריך רק למה לי אלמנ' דאפילו בתולה בכלל מכ"מ הדין א"ש אבל אי לא יכול למיתני סתמא אין חילוק אי תנא אלמנה או בעולה:


'''וקמ"ל לאו השוה בכל.''' אין להקשות לפמש"כ התוספות לעיל דבחללה איכא לאו וע' א"כ אכתי למה צריך להשמיענו דאסורה בלאו השוה בכל לבעלה מותרת להתייבם כיון דכבר אשמעינן דאפילו באסורה בל"ת וע' שאינה בכל מותרת די"ל דאכתי ה"א דלאו השוה בכל חמיר מל"ת וע' שאינה שב"כ ודלמא הך צריך מתניתן להשמיענו אף דלפי המסקנא א"א לומר כן דהא ל"ת נדחת מפני ע' אפילו שו' בכל ול"ת וע' שאינה ש"ב לא נדחית כמבואר בתוספות לעיל {{ממ|ה'.}} אבל ק' מי דחק להש"ס דקתני משום מציעתא דמותרת ליבמהן לימא דקתני משום רישא דמותרות לבעליהן ואסורות ליבמהן וקמ"ל דאפי' בל"ת שב"כ לחוד אסורה להתייבם דמרישא דחלל שנשא כשרה ה"א דוקא בל"ת וע' וא"ל דא"כ לא ליתני רק ממזר ולא חלל דז"א דאז ה"א אפכא דלאו השו' בכל חמיר מל"ת וע' שאש"ב דהא גם השתא ע"כ צריך לומר כן אכן לפמש"כ לעיל דבחלל שנשא כשירה לכ"ע ליכא רק ל"ת לחוד גם זה א"ש וא"כ מזה לכאורה ראי' לשיטת רש"י נגד שיטת התוספות:


'''מכלל דהוא פסול לקהל.''' ה"ה דהוי מצי להקשות כן מיני' ובי' דאי כשר לקהל ולא לכהונה קאמר למה חללה אסורה לי' וא"כ איך שייך ואסורות ליבמיהן וצ"ל דניחא לפרוך מהלשון:


'''והא מהכא נפקא.''' ק"ק מאי פריך דלמא אתי קרא לפטור אותה כשקטן בן תשע שנים ויום א' כהן בא על הגרושה או זונה דלענין שאר עריות דנפקי מדריא"ר הוא חייבת אע"ג דהוא פטור כדאמרינן בנדה {{ממ|דף מ"ד}} אבל השתא דאמרינן היכי דהוא לא מוזהר היא לא מוזהרת פטורה כיון דקטן לא מוזהר הוא וכדאמרינן לענין אשת איש דדרשינן עד שיהו שניהם שווין בסנהדרין {{ממ|ס"ו:}} וי"ל דלשיטת הרמב"ם {{ממ|פ' ט"ו וי"ז מה' א"ב}} דבכל חייבי לאווין אין לוקין אלא ע"י קידושין א"ש דלא משכחת לאווין דכהונה בקטן כלל דקטן לאו בר קדושין הוא ולכאורה מזה ראי' לדעת הרמב"ם נגד דעת הראב"ד וחכמי לוניל שהשיגו שם עליו ועיין מה שכתבתי לעיל {{ממ|ס"ח.}} וראיתי בריטב"א דברים תמוהים דנראה מדבריו כאילו מפרש מה דפריך מדריא"ר נפקא דהא דהוזהרו כשרות להנשא לפסולים מדריא"ר נפקא ע"ש בדבריו וזה תימא דאי אפשר לפרש הסוגיא כן:


'''מדרב יהודה א"ר נפקי.''' עיין ברשב"א שהקשה בשם הרמב"ן דלמה לא פריך דתיפוק לי' משום לפני עור ולכאורה ק"ק מאי קושיא הא לפי המבואר בע"ז {{ממ|דף ו'}} לא שייך לפני עור רק בקאי בתרי עברי דנהרא ורק מדרבנן אסור גם ביכול למצוא במקום אחר כמש"כ התוספות בשבת {{ממ|ג'.}} וא"כ איך שייך להקשות ל"ל קרא תפוק לי' משום לפני עור דדלמא צריך קרא היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא דיכול למצוא גרושה אחרת וי"ל דבזה לעולם מקרי לפני עור דהא אין בידו ללקחה אם היא לא תרצה בין אותה גרושה שלקח בין אחרת והוא לעולם כמי שקאי בתרי עברי דנהרא ואפילו יש כאן גרושה אחרת שרוצה ללקחו מכ"מ שייך לפני עור דדלמא חפץ בה דוקא ועוד י"ל ע"פ הסברא שכתב המשנה למלך {{ממ|ה' מלו' ולוה פ"ד}} דכל היכי שהאחר עושה איסור כמו הוא שייך לפני עור אפילו היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא ע"ש:


'''אי מההיא ה"א לאו השוה בכל.''' עיין בתמורה {{ממ|ב':}} דפריך ג"כ ל"ל קרא לאשה דממיר תיפוק לי' מריא"ר ומתרץ לחד גירסא דרש"י שם אי מההיא ה"א דוקא לאו שיש בו מעשה אבל לאו שאין בו מעשה לא וא"כ קשה דליתרץ גם הכא כן לפמש"כ התוספות לעיל {{ממ|נ"ד.}} דאשה בביאת איסור לעולם לא עבדה מעשה דקרקע עולם היא וא"ל דהשתא דגלי בתמורה דגם בלאו שאין בו ועשה נשים חייבות א"כ ל"ל קרא הכא דא"כ מאי מתרץ אבל לאו שאינו שוה בכל לא דהא גם לאו שאינו שוה בכל שמעינן מתמורה שאינה שוה בצבור ושותפין אע"כ דליכא למילף מתמורה דין כהונה דשאני כהנים דרבי בהן הכתוב מצות יתירות כגון עבודות ואכילת ק"ק דליכא בנשים וה"א גם לאו שאינה בכל דביאת איסור ליכא גבן וכן י"ל ג"כ לענין אין בו מעשה ואולי חשיב זה כלאו שיש בו מעשה כיון דבאיש מעשה הוי ויש נפקותא בזה אליבי' דדינא גם לדידן דפסקינן לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אי אשה נלקת בביאות האסורות והרמב"ם {{ממ|ה' א"ב פ' י"ז}} פסק בפי' דלוקין והנה לכאורה הי' אפשר לומר לפי מש"כ הרב המגיד {{ממ|ה' שכירות פ' י"ג}} דהיכי דמשכחת הלאו לפעמים ע"י מעשה לוקה אפילו באין בו מעשה וכן כתב ג"כ המ"ל {{ממ|ה' מלוה ולו' פ"ד}} וא"כ ה"נ משכחת ע"י מעשה כגון שהביאה את הבועל עלי' וכמו שכתבו התוספות לעיל אלא שסברת ה"ה לכאורה צ"ע ממה שפסק הרמב"ם ה' חומ"ץ פ"א דלא לוקין אבל יראה חוץ מקנה חמץ או חמצו הרי דאף דמשכחת מעשה מכ"מ באין מעשה לא לקי וכן קשה לשיטה זו לפי מה שכתב הלחם משנה {{ממ|בה' שכירות פ' י"ג}} דלכך פריך מעדים זוממים אחסימה משום דגם בעדים זוממים משכחת ע"י מעשה כגון בכותב עדותו ושולח לב"ד ע"ש דא"כ איך אמרינן במכות {{ממ|ב':}} דלא לוקין אלא תענה דהוי לאו שאין בו מעשה כיון דמשכחת גם ע"י מעשה ובשלמא אקושיא קמייתא מחמץ אפשר ליישב דבשלמא בחסימה באותה בהמה שחסם בקול משכחת חסימה ע"י מעשה אבל בחמץ באותו חמץ שעבר בלא מעשה לא משכחת מעשה אבל מעדים זוממים קשה ועדיין צ"ע:


'''ברש"י ד"ה מאי כשירה. בת ישראל לכהן באלו עוברין.''' לא כתוב שם כן אלא בת כהן לישראל אבל מכ"מ גם מזה מוכח דלכהן אין ראוי' רק ב"כ כדמוכח בפי' רש"י שם דכתב הטעם דיש פגם משפחה ואם יש בה פגם כש"כ בו דהרי קדושת כהן יותר מקדושת כהנת אכן אכתי יש להשיב דבשלמא בה שייך פגם משפחה כשתנשא לישראל דנעשה זרה ואוסרת עצמה בתרומה אבל בכהן שנשא ישראלית לא שייך זה גם ברי"ף ורמב"ם וש"ע לא הובא איסור רק בב"כ לישראל אבל אפכא לא ולכן דברי רש"י צ"ע, והנה מה שדחק לרש"י לפרש כן הוא לשון כשרה לכהונה ועיין בריטב"א אכן לענ"ד גם אי נימא דרק ב"כ לישראל יש איסור מכ"מ לשון כשירה לכהונה א"ש דב"כ רק לכהן כשירה אבל לישראל לא דזה הוי כמו חלול זרעו של אהרן כמו שכתב הרמב"ם וא"כ יש בה איסור להנשא לישראל כמו בו:


'''בתוספות ד"ה וכי תימא. וי"ל דבלא"ה פריך לה מגופה.''' תירוצם דחוק והרשב"א הוסיף להקשות מה השיב מחלל שנשא כשרה התם ודאי נפסלה ע"י ביאה לפסול לה ולכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד פי' אחר בגמרא דלא יקשו כל הקושיות דלכאורה הי' אפשר לומר דלכך לא תני בתולה דכזה לא הוי שייך מותרת לבעלה ואסורה ליבמה דהא בשעה שהיתה מותרת לבעלה אכתי לא הי' השם בעולם שתאסר על ידו ליבמה ולא הוי דומיא דממזר וממזרת דתתם שם ישראל או שם מחזר שאוסרה על היבם הי' בעולם גם תחת בעלה אכן אי אמרינן מיתה מפלת אין בכך כלום דהא לעולם לא דנינן על היבום אלא לאחר מיתה וא"כ גם באחריני לא הוי אסורה ליבמה ומותרת לבעלה בחדא זמנא ולכן קאמר וכ"ת קסבר תנא הכא נשואין ראשונים מפילים פי' לא שנתירה עי"ז ליבום דודאי רק להחמיר אמרינן כן וגם דאיסור חדש אפילו לאחר מיתה חל כקושית התוספות וגם ע"ז לא הי' יכול להשיב מחלל שנשא כשרה כקושיות הרשב"א אלא ה"ק כיון דנשואין ראשונים מפילים להחמיר עכ"פ הרי דדיינינן שעת יבום מנשואין הראשונים וא"כ שפיר י"ל דלכך לא תני בתולה דאיך הוי שייך למימר אשעת נשואין הראשונים דאז חלה זיקת יבום מותרת לבעלה אסורה ליבמה דהא אז שם אלמנה עדיין לא הי' בעולם שאוסרה על יבמה ולא הוי דומיא דממזר וממזרת על זה השיב הרי חלל שנשא כשרה דהתם ג"כ בשעת נשואין דהיינו בשעת קדושין כמו שכתב בתוספות הרא"ש לא הי' השם פסול שפוסלה על היבם בעולם ואעפ"כ קתני לה ובזה הכל א"ש:


'''בד"ה אי נסיב. דאשת שני שהיא שניי' מותרת ליבמה.''' זה לכאורה קושיא גדולה על רש"י שפי' דאסורה ליבמה וראיתי ב[[מהדורה בתרא/{{כאן}}#|מהרש"א מ"ב]] שרצה ליישב זה דרש"י סובר דקהל גרים לא אקרי רק אותו הדור שנתגייר אכן זה תימא דהא בפי' אמרינן בקידושין {{ממ|ע"ה.}} דגר עד י' דורות מותר בממזרת ע"ש וצ"ע:


'''בא"ד. וי"ל דבן הישראלית ממצרי שני אין חשוב ישראל.''' א"ל הא פסקינן בש"ע אהע"ז {{ממ|סי' ד'}} דאם א' מהן ישראל או אביו או אמו לא אקרי קהל גרים י"ל דהתוספות לשיטתו קאי דחולקין על הרמב"ם וס"ל דגר הבא על ב"י בתו חשיבה גיורת ומותרת בממזר כמו שכתבו בקידושין {{ממ|ע"ד:}} וכמו שהזכיר הח"מ שם שוב ראיתי בתוספות הרא"ש שכתב ג"כ כתי' התוספות דבן הישראלית ממ"ש אין חשוב ישראל והוסיף כדאמרינן לעיל {{ממ|נ"ז.}} אשה ב"ג לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל וראיתו ממה דמסקינן שם כשרות אתוסף בה ולאו קדושה לאקרוי' קהל דהיינו כפי' רש"י שם ולפ"ז א"ש פסק הש"ע ע"פ הרמב"ם דהוא ס"ל כפי' המורה שהביא רש"י שם והשתא פסק הש"ע תלוי בפלוגתא דרש"י והתוספות לחד גיסא והמורה והרמב"ם לאידך גיסא ומהתימא שלא הוזכר כלום מזה בפוסקים ועיין מש"כ לעיל {{ממ|נ"ז.}}:

'''בא"ד. וכי תימא דלא תני הכי.''' אין להקשות דאפילו נימא הכי אכתי יקשה דמשכחת בהיתר ג"כ כגון גר שנשא שתי נשים מצרית ראשונה וישראלית דלא עביד איסור די"ל דלהתוספות לשיטתם לא שייך זה כיון דס"ל דבן גר מישראלית אקרי קהל גרים א"כ לא משכחת אסורות ליבמיהם אבל לשיטת רש"י ורמב"ם הנ"ל דס"ל דדינו כישראל באמת יש להקשות מגר שנשא דלא שייך מה שכתבו התוספות דבאיסור לא קמיירי:


'''בא"ד. וא"ת ומאי מקשה לרב דימי.''' ועוד דר"ש מתיר הנקבות מיד פי' וא"כ לא משכחת הך דין דרב דימי כלל ולכן אי אפשר למשכח שב' אחים האחד מצרי והאחד לא אבל אמה שכתבו למ"ד קהל גרים אקרי קהל ק"ל הא גם בלא פלוגתא משכחת שפיר מותרת לאלו ולאו בשנשא שתוקית דמותרת לישראל ומותרת למצרי וכמו שהקשו התוספות לעיל {{ממ|ע"ח.}} והכא לא שייכי תירוציהם שם וי"ל דלא רצה למינקט שתוקית כיון דעכ"פ מדרבנן אסורה לישראל כדאמרינן בקדושין {{ממ|ע"ג.}} והתוספות הקשו לעיל דמכ"מ משכחת דין תורה שפיר מצרי של במה יטהר והא דלא הקשו התוספות דלמא סבר תנא דמתניתן דקהל גרים אקרי קהל דבזה לא שייך תירוצם דע"כ בפלוגתא קמיירי דמה בכך דלמא בפלוגתא דלא ס"ל כוותי' לא קמיירי וכדמחלקינן לעיל דף י' ע"א) די"ל דאין סברא לומר דפליג הך תנא אתנא דלעיל {{ממ|ע"ו.}} דס"ל קהל גרים לא אקרי קהל מדמתיר פליט דכא בגיורת:


'''בא"ד. וי"ל דעדיפא משני.''' ק"ל הא גם לפי תירוץ זה אכתי צריך לתירוץ בתרא דע"כ בפלוגתא קמיירי דאל"ה די"ל דבפלוגתא לא קמיירי גם תירוץ זה לא א"ש דהא גם פצוע דכא לא משכחת רק בפלוגתא דמותרת לזה ולזה היינו בגיורת כפי' רש"י וזה ע"כ לא שייך רק למ"ד קהל גרים לא אקרי קהל וגם בלא זה הך דפ"ד בפלוגתא איירי דלר' אליעזר לעיל {{ממ|ע"ט:}} דסריס אדם לא חולץ ולא מייבם וכן לאשתו לא שייך למיתני ת"ר במשנתינו וא"כ אכתי צריך לתי' בתרא וי"ל דזהו באמת מש"כ דעדיפא משני דממנ"פ א"ש אי איירי בפלוגתא י"ל דשייר דרב דימי משום דשייר ג"כ פ"ד ואי לא איירי בפלוגתא פשיטא דלא יכול למיתני דרב דימי:

'''ובהכי''' א"ש מה שיש להקשות לכאורה אהא דשייר פ"ד דא"כ למ"ד דפליג לעיל ארב דימי {{ממ|ע"ח.}} וס"ל דלא אזלינן בתר דידה א"כ לא מצי למיתני מצרי במשנתינו וא"כ ק' מאי שייר דשייר פצוע דכא, אבל השתא א"ש די"ל דס"ל בפלוגתא לא קמיירי, אכן לפ"ז יקשה לתירוץ בתרא דהתוספות דע"כ בפלוגתא קמיירי קושיא זו, אבל באמת לק"מ לפמש"כ התוספות לעיל דגם בלא רב דימי משכחת מצרי ולא פריך לרב דמי אלא משום דלדידי' הוי דבר של חדוש וא"כ ממנ"פ א"ש הא דלא תני פ"ד אי תני גם מידי דלאו חדוש שייר ג"כ מצרי כקושית התוספות ואי לא תני דבר שאינה חדוש פשיטא דא"ש הא דלא קתני פצוע דכא ועוד דלפי הירושלמי שהביא הרשב"א בלאו פצוע דכא שייר ג"כ ט"ו עריות וצרת סוטה ואחות חלוצה כמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א:


'''בד"ה שייר. כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפ"ק.''' לעיל בפ"ק רק לענין מחזיר גרושתו אמרינן כן ולא לענין סוטה דסוטה נאסרה משום טומאה כתיב בי' כעריות אבל לענין ספק סוטה אמרינן כן בסוטה {{ממ|ו'.}} לתירוץ רבא שם וע"ש בתוספות שהקשו אבל יש לתמו' וכו' ונעשה פצוע דכא וכו' והניחו בקושיא, אכן לפי מה שכתבו הכא דלא שייך לומר כן אלא בשנעשה באשה שום מעשה מתורצת קושיתם שם:


'''בד"ה אלא. ואר"י דהכא וכו' ועוד דבכ"מ ששונה שני ענינים.''' אפילו במקום דלא שייכי בי' חילוקי התוספות מצינו דאילו לאו דוקא שהרי במכות {{ממ|דף י"ג}} קתני ואילו הן הלוקין ושייר טובא כמש"כ רש"י ותוספות שם ושם לא שייכי ב' טעמים שכתבו התוספות הכא:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>