עריכת הדף "ערוך לנר/יבמות/טז/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ט"ז ע"ב'''}}

'''בגמרא חד אמר משום עבדי שלמה.''' ק"ק הא אמרינן {{ממ|פ"ד דידים}} דבא סנחריב ובלבל כל האומות ולכן עמונים ומואבים מצרים ואדומים בזמן הזה מותרים וכן פסק הרמב"ם וא"כ למ"ד משום תברי שלמה למה לא מקבלים בזמן הזה דאף אם נתישבו שם הא סנחריב בלבל אותם ואינם עתה היושבים בתרמוד, ואפשר לומר שבזמן סנחריב עדיין היו יושבים בירושלים ואח"כ נתישבו שה בתרמוד א"נ אותם היושבים בארץ יהודה לא בלבל סנחריב שהרי לא כבש ירושלים עיר המלוכה ותרמוד י"ל שמארץ יהודה הי' ועכ"פ מוכח שבימי עזרא עדיין היו ניכרים עבדי שלמה שבעזרא {{ממ|ב'}} ונחמי' {{ממ|ז' וי"א}} מונה הכתוב עבדי שלמה עם הנתינים לפסול והרי גם הנתינים שנפסלו בימי יהושע ודוד עדיין היו נכרים בימי התנאים דנמנו במשנה עם הפסולים:


'''מי קשיש כולי האי.''' המהרש"א ח"א הקשה דהא כתיב והמלך דוד זקן ותירץ כיון דלא קשיש רק עד שבעים לא שייך למימר כן, וזה דוחק לענ"ד דהרי אמרינן במתני' בן ששים לזקנה וא"כ כבר הי' יכול להבחין בעשרה שנים ימי הזקנה מלבד ימי הנערות ומה שיעור יש לדבר, ולכן נ"ל דמדכתיב גם זקנתי ולא נער הייתי וזקנתי משמע דגם זקנתי הוי דומיא דנער הייתי דהיינו כבר עברו לי יחי נערות וגם ימי זקנה וזה לא שייך רק בחי שהגיע לשיבה שהוא יותר מזקנה כדאמרינן באבות בן ששים לזקנה דהיינו מששלמו ששים ובן שבעים לשיבה דהיינו מששלמו שבעים והתחילו שני השמונים וכיון דדוד לא קשיש כולי האי לדבר מימי הזקנה כדבר שעבר כבר שלא הגיע לימי השיבה לכן לא שייך לומר גם זקנתי:


'''זה שכתוב בו לא יבא עמוני.''' אף שסנחריב בלבל כל האומות ולא היו עמונים ומואבים אז אסורים י"ל שידוע להם שהם מבני עמון ומואב, ועיין בתוספות לקמן {{ממ|דף ע"ז}} שכתבו שנבוכדנצר הי' העיקר שבלבלם וא"כ בזמן החרבן עדיין היו ניכרים:


'''ברש"י ד"ה הומניא, בהומניא יוונים.''' קשה דהא בקידושין {{ממ|דף ע"ב}} אמרינן דעמונים הם ושם פירש רש"י בעצמו כן, ואולי הכא ט"ס הוא:


'''בד"ה מעשרת שבטים. שילדה מישראל הולד ממזר.''' הוצרך לפרש כן דהולד ממזר דאל"כ יקשה קושית התוספות דהא אמרינן בכמה דוכתי' דהולד בתר דידה אזיל וע"כ צ"ל כתירוצם דרב אסי סבר כר"ע דהולד ממזר אך ק"ק דא"כ למה נקט דחוששין לקידושין דאיכא למיטעי עכ"פ דאינו ממזר וכפי' התוספות ה"ל לאשמעינן חידוש טפי דאין מקבלים גרים מהם שמא ממזרים הם וכמו הך דאין מקבלין גרים מן התרמודים וכש"כ דחוששין לקידושין, ונ"ל דלפי' רש"י אף דחוששין לקידושין שמא ממזרים הם מכ"מ מקבלין גרים מהם דכיון דבהא דאין מקבלין גרים מן התרמודים הטעם שמא יטמעו ממזרים בישראל א"כ זה הטעם לא שייך רק בתרמוד שרובם ממזרים כמבואר לעיל ורובא ככולה וא"כ ליכא רק חדא ספיקא שמא יטמעו אבל בעשרת שבטים דלרש"י לשיטתו לא חוששין רק מטעם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ י"ל כיון דליכא רק ספיקא מותר לקבל גרים מהם מטעם ספק ספיקא שמא לאו ממזר הוא ואת"ל ממזר שמא לא יטמע בישראל אבל מכ"מ חוששין לקידושין דבזה ליכא רק חדא ספיקא, אכן זה לא שייך רק לפי' רש"י דהחשש הוא מטעם קבוע אבל לפי' התוספות דהוא מטעם רוב דבדוכתא דקביע עשרת שבטים הוי רובא א"כ ליכא אלא חדא ספיקא כמו בתרמודים ושפיר קשה דליתני חדוש טפי דאין מקבלין גרים מהם, אכן לק"מ להתוספות לשיטתם דהא הם פירשו דלא כפירש רש"י אלא דטעמא דר"י אמר רב אסי משום בנות, ולפ"ז לא צריך לומר דהולד ממזר אלא דסבר נו"ע הבא על בת ישראל הולד כשר וישראל כשר הוא וא"כ בלא"ה לק"מ דליתני אין מקבלין גרים מהם ואזיל רש"י לשיטתו והתוספות לשיטתם ועיין מה שנכתוב בזה לקמן:


'''בתוספות ד"ה ור"י וסביא. תימא היכי פליג ר"י אחגי הנביא.''' י"ל דרק להתוספות לשיטתם הוקשה כן דס"ל לקמן {{ממ|ד"ה אמוראי}} דטעם מ"ד דמקבלין גרים מן התרמוד משום דקים לי' להך מ"ד דלא באו על בנות ישראל אבל לפי מש"כ התוספות הרא"ש דפליגי אי נו"ע הבא על ב"י הולד כשר או לא י"ל כיון דהך מ"ד דהולד ממזר כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל וכמש"כ התוספות לקמן א"כ אין קושיא היאך פליג ר"י אחגי הנביא די"ל דכר"ע ס"ל דפליג ע"כ ג"כ אחגי ע"פ קבלתו דיש ממזר מח"ל ויליף מקרא כן:


'''בד"ה קפסיק ותני. תימא דלמא לבד מתרמוד.''' עיין בנדה שתרצו התוספות על קושיא זו מדמחלק ברקם משמע דכולהו אחריני טהורים, ולענ"ד י"ל עוד על ראית התוספות ממה דאמרינן בגטין {{ממ|דף ו'}} לבד מבבל שהרי לפי מש"כ התוספות לקמן {{ממ|ד"ה אמוראי}} לחד תירוץ מ"ד אליבי' דר"י אין מקבלין ס"ל באמת לבד מתרמוד ולענין בבל פליגי בגטין {{ממ|שם}} רב ושמואל אי בבל כא"י לגטין או לא וא"כ פליגי ג"כ בהא אי אמרינן לבד מבבל או לא וא"כ י"ל דמ"ד אליבי' דר"י הכא דאפילו מתרמוד ס"ל כשמואל שם דס"ל באמת ואפילו בבל דגם בבל כח"ל:


'''בד"ה אמוראי. כדמוכח בפ' עשרה יוחסין.''' כבר הזכירו התוספות שם דלקמן {{ממ|דף מ"ד}} ש תנא דס"ל נו"ע הבא על ב"י הולד ממזר ולא ס"ל כר"ע ולפ"ז אין ראית התוספות דכאן ראי', אכן בזה י"ל דהתוספות כתבו ראיתם ע"פ סוגיא דעשרה יוחסין, אבל תמו' לי שהרי דיוק התוספות דכאן היא דע"כ מ"ד משום ר"י דהלכה כסתם משנה אינו המ"ד דאמר בשמו אין מקבלין גרים מה"ת כיון דמסתם מתניתן דקידושין מוכח דמחייבי לאווין אין הולד ממזר והרי המ"ד משום ר"י דהלכה כסתם משנה הוא רבה בב"ח כדאמרינן בחולין {{ממ|דף מ"ג}} ורבה בב"ח גופא הוא דקאמר לקמן {{ממ|דף מ"ה}} משמי' דר' יוחנן דאפילו למ"ד אין ממזר מח"ל מכ"מ הוי ממזר מנו"ע וא"כ מאן לימא לן דלא אמר ג"כ משמי' דר"י דאין מקבלין גרים מן התרמודים. אולם אמה דאמרינן בחולין דרבב"ח אמר ר"י דהלכה כסתם משנה ק"ל מאוד מסוגיא דגטין {{ממ|דף פ"א}} דמקשה לרבב"ח אר"י דמוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בראוה שנבעלה ממה דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומשני אמוראי ננהו ואליבי' דר"י ע"ש והרי רבב"ח גופא הוא המ"ד משמי' דר' יוחנן הלכה כסתם משנה, ומזה ראי' שאין עלי תשובה שמה שכתוב בחולין רבב"ח אר"י הלכה כסתם משנה הוא טעות וגם מרש"י שם נראה דלא גרס כן גם בשום מקום בש"ס לא מייתי עוד כן אלא בכ"מ מייתי סתמא מימרא דר"י הלכה כסתם משנה ולכן גם דברי התוספות כאן א"ש. אחר כתבי זה נדפסו המשניות עם פי' תוספות ר"ע וראיתי להרב ז"ל שהקשה ג"כ על התוספות דכאן מסוגיא דלקמן {{ממ|דף מ"ד}} ולא ידעתי למה לא הקשה מימרות דרבב"ח אהדדי כדכתבנו, אכן לפי מה דהוכחנו דלא רבב"ח הוא המ"ד משמי' דר"י הלכה כסתם משנה ל"ק על התוספות דכתבו כן ע"פ סוגיא דקדושין:


'''בא"ד. ומתניתן דהאומר סוברת דאין ממזר מח"ל.''' יש להעיר דאיכא ג"כ ב' סתמות ביבמות דס"ל יש ממזר מח"ל דהיינו מתניתן דפרק רבן גמליאל כדאמרינן לקמן {{ממ|דף נ"ב}} ומתניתן דפרק האשה רבה כדאמרינן לקמן {{ממ|דף צ"ב}} וכן לר"ל גם אידך מתניתן כדאמרינן שם {{ממ|ע"ב}} אי לאו דקלסך גברא רבה ה"א מתניתן ר"ע היא אבל באמת זה אינו מועיל דמה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי כדאמרינן לקמן {{ממ|דף ק"א}} וא"כ אכתי יקשה מה שהקשו התוספות מכ"מ מאי אולמא דהך סתמא מהך סתמא, וא"ל דא"כ מאי קושיא למ"ד הלכה כסתם משנה הא ר"י ע"כ כחדא סתמא צריך לסבור די"ל דעכ"פ לא הי' לו לומר בפי' הלכה דלא שייך רק לחדא סתמא כיון דס"ל הלכה כסתם משנה ויש להסתפק איזה סתמא עיקר ועיין בתוספות חולין {{ממ|דף מ"ג}}:


'''בא"ד. משום דסברה דהולד כשר.''' המהרש"א פירש בזה משום דאי הולד כשר ע"כ דהולך אחר הכותי וכמו שכתבו התוספות בקידושין ולענ"ד קשה דהתוספות לא כתבו כן רק בלשון ושמא, ובאמת שיטה זו צ"ע דמה שהביאו ראי' מסוגיא דקידושין {{ממ|דף ס"ח}} אדרבא שם מוכח להיפך דאף דהס"ד דמקשה דקאמר {{ממ|שם}} לימא קסבר רבינא הי' כן דלמ"ד הולד כשר אזיל בתר כותי מכ"מ כי משני ממזר נמי לא הוי ע"כ מוכח אפכא דגם למ"ד הולד כשר ישראל הוא, וכן נלענ"ד להוכיח ג"כ ממה דאמרינן לקמן {{ממ|דף מ"ה}} הולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה ע"ש, והשתא אי ס"ד דלמ"ד כשר בתר כותי אזיל א"כ ל"ל טעמא מק"ו לפסול אותה לכהונה תיפוק לי' דגיורת פסולה לכהונה מן התורה כדאמרינן לקמן {{ממ|דף ס"א}}, והן אמת דלשיטת התוספות יש ליישב זה ע"פ מה שפירש הרמב"ן שם דמה דאמרינן הולד פגום לכהונה היינו גם בבן דיש לו דין חלל לפסול לכהונה בת ישראל הבא עלי', ולפ"ז א"ש דאף דהבת גיורת היא י"ל דצריך ק"ו משום בן דגר הבא על ב"י לא פסלה לכהונה אבל זה פוסל, אכן מדברי רש"י נראה בפי' דלא ס"ל כהרמב"ן וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם והביאו הירושלמי דמבואר שם ג"כ דהק"ו רק לענין בת מייתי וא"כ ודאי יקשה דלמה לי ק"ו כיון שגיורת היא אע"כ דאי אמרינן הולד כשר הוי ישראל כשר וכן נראה גם מדברי הריטב"א ודלא כדברי התוספות, שוב ראיתי שהמהרש"א עצמו בתוספות בקידושין {{ממ|דף ע"ה}} נראה כמסופק בזה אי דעת התוספות שם כן דאזיל בתר כותי ע"ש, ומה שהקשה שדברי רש"י סותרים זא"ז, לפי מה שכתבתי לק"מ דרש"י לא פירש כן רק בהס"ד דלימא קסבר רבינא אבל לפי האמת אדרבא מוכח דלא צריך להתגייר ולכן פי' רש"י שפיר כן {{ממ|דף ע"ה}} גם מדברי הפוסקים אהע"ז {{ממ|סי' ד'}} דחולקים אי הבת כשר או פגום לכהונה מטעם ק"ו ע"ש מוכח דכולהו ס"ל דלאו גיורת היא אלא ישראלית דבתר אמה שדינן לה, ודע שמדברי התוספות ב"ב {{ממ|דף ג' ד"ה כל דאמר}} מוכח דעתם היפך מה שכתבו הכא דאי אמרינן הולד כשר לא אזיל בתר דידיה דאל"כ לא מקשו שם מידי אפירוש רש"י, וכן מוכח ממה שכתבו שם דצ"ל שלא נשאו ישראלית וכן כתב רש"י בפירוש ג"כ בקידושין {{ממ|דף ע'}} דמסתמא לא נשאו בנות ישראל (ולכן ל"ק קושית התוספות עליו די"ל דשם באנריפס הי' ידוע להם דאמו ישראלית היתה) משמע הא נשאו ישראלית הבן לאו עבד הוא:


'''בד"ה בשלמא למ"ד. ואיכא למ"ד בפרק השולח.''' פי' דשם {{ממ|דף ל"ח}} פליגי אי המפקיר עבדו צריך גט שחרור או לא ומהך מעשה דאמתא דשמואל {{ממ|שם}} מוכח דנתיאשו הבעלים והפקר בעלים בחדא מחתא מחתינהו, וא"ל כיון דרבי יוחנן סובר שם {{ממ|דף ל"ט}} דצריך גט שחרור א"כ לימא הש"ס דתסתיים דר"י הוא דאמר משום בנות ירושלים דאי משום עבדי שלמה ל"ל טעמא משום כותי ועבד הולד ממזר תיפוק לי' משום עבדים כקושית התוספות, דז"א דהא המ"ד משום עבדי שלמה לא קאמר גופא הך טעמא דהולד ממזר אלא סתמא דהש"ס מפרש כן, וי"ל דהש"ס מפרש אי סביא הוא דאמר משום עבדי שלמה וסבר דאין צריך גט שחרור אבל אי ר' יוחנן הוא באחת י"ל דהטעם בוא משום עבדים דאסורים בישראלית, והרוחנו בזה דאין מכאן ראי' דר"י סבר דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר די"ל דר"י ס"ל משום עבדי שלמה ומפרש הפסול משום עבדים והא דכתבו התוספות לקמן דהכא מוכח דר"י ס"ל דהולד ממזר היינו משום דהש"ס מפרש כן טעמא דעבדי שלמה מזה מוכח דעכ"פ מצי ר"י לסבור כן דאל"כ הי' הש"ס צריך לומר תסתיים דר"י הוא המ"ד משום ע"ש:


'''בד"ה קסבר. מן התורה בצנעה.''' משמע אבל בפרהסיא לא ולא ידעתי מנ"ל להתוספות לחלק בין בצנעה לבפרהסיא דרק לענין ישראל הבא על הכותית מחלקינן בט"ז {{ממ|דף ל"ו}} כן אבל לא לענין כותי הבא על ב"י ואדרבה מוכח משם דאפילו בפרהסיא מותר מן התורה דאל"כ ליתרץ התם דמן התורה אסור בפרהסיא וגזור אינהו אפילו בצנעה ועוד דאי רק בצנעה מותר מן התורה בלא"ה לא קשה קושיתם דהא בבנות ירושלים בפרהסיא הי' שהרי ע"כ צ"ל שלקחו אותן עמם ונתיישבו בתרמוד. גם מה שכתבו התוספות ומדאורייתא ביאת היתר היא הלשון ק"ק דשם בע"ז קרא בש"ס לגזירת ב"ד של שם דאתי מקרא דהוציאוה מדאורייתא ע"ש:


'''בא"ד. כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר.''' ראיתי בתוספות ר' עקיבא ביבמות {{ממ|פ"ח}} שהקשה מזה אמה שכתבו התוספות לקמן {{ממ|דף ע"ח}} אמה דקאמר מצרי שני במה יטהר דישא שתוקית ותרצו כיון דממזרות לא משכחת רק ע"י דאי ודאי לא כתיב, והקשה הרי משכחת שתוקית בכה"ג שילדה ספק בן ט' מכותי ספק בת ז' וישראל דבזה ליבא דאי כיון דביאת היתר היא מדאורייתא והניח בצע"ג, ולענ"ד כיון דהכא הביאו התוספות ב' תירוצים דלתירוץ ראשון הוא ממזר מן התורה ולתירוץ השני מדרבנן וגם לקמן {{ממ|דף ע"ח}} כתבו התוספות ב' תירוצים דשתוקית לא שכיח א"נ כיון דלא משבחת רק ע"י דאי, וא"כ י"ל דתירוץ הראשון דתוספות כאן ס"ל כתירוץ הראשון דלקמן ותירוץ השני כתירוץ השני ולכן לא ק' הא משכחת שתוקית בספק מן הכותי כיון דלתירוץ משני לא הוי ממזר רק מדרבנן א"כ מן התורה כשרה היא ואסורה לגר ולהתירוץ דכאן דהוי ממזר דאורייתא באמת אמרינן כתירוץ דלקמן דשתוקית לא שכיח, ועוד י"ל בישוב קושיא זו כיון דשמואל יליף לקמן {{ממ|דף מ"ב}} הבחנה מקרא דלהיות וא"ל הבחנה דאורייתא היא, ומעתה ל"ק הא משכחת בילדה בספק בת ז' זבת טו' דאכתי הוי דאי כיון דעבר אאיסור הבחנה דאורייתא ושמא ר' יוחנן דאמר מצרי שני במה ישהר כוותי' דשמואל ס"ל דהבחנה דאורייתא היא, ועיין מש"כ לקמי {{ממ|שם}} דפליגי אמוראי בהכי אי הבחנה דאורייתא או לא:


'''בד"ה פסוק זה. די"א דחנוך מת.''' פי' ולמ"ד זה ע"כ חנוך לאו היינו מטטרון וא"ב י"ל דמ"ד דבששת ימי בראשית פתח שר העולם כהך מ"ר ס"ל:


'''בד"ה נכרי. ונראה דטעמא דר"י א"ר אסי משום בנות.''' עיין במהרש"א שהקשה לפי' זה דא"כ מה השיב שמואל דאין בנך וכו' קריי בנך כיון דהטעם משום בניה והניח בצ"ט, אכן י"ל דשמואל לא הבין טעמו דרב אסי וסבר דטעמו משום ישראל הבא על הכותית דלא הוי ס"ד דטעמו דרב אסי משום בנות משום דגמירי לי' דאצטרויי ולכן השיב מהא דאין בנך וכו' קרוי בנך ועל זה קאמר והאיכא בנות והיינו טעמו דרב אסי:


'''בא"ד. ואע"ג דרב יהודה אית לי'.''' לאו אפירושם ק' כן דהא לפי פירושם ל"צ לומר דס"ל דהולד ממזר, לכן נראה דקאי אמה שכתבו לישב פי' רש"י דרב יהודה אר"א ס"ל כר"ע דהולד מחזר וכן הוא בתוספת הרא"ש. א"נ לפי מה שכתבו לעיל {{ממ|ד"ה אמוראי}} דלמ"ד נו"ע הבא על ב"י הולד כשר בתר דידי' שדינן לי' וצריך גירות וא"כ אפילו לפי תירוצם צ"ל דס"ל לר"י אמר רב אסי דהולד ממזר דאי כשר א"כ כותי הוא ואין חוששין לקידושין ושפיר קאי האי ואע"ג גם לפי פירושם, אכן לפ"ז נסתר מה שתירצנו לעיל לשיטת התוספות הא דלא נקט אין מקבלין גרים מהם אבל כבר כתבתי לעיל שע"כ יש שיטות חלוקות בזה בתוספות עצמם:


'''בד"ה בדוכתא דקביעי דאי אזיל איהו לגבה.''' לפי מה דאמרינן בכתובות {{ממ|דף ט"ו}} דהיכי דאזלי איהי לגבי' לא שייך כל דפריש מרובא פריש א"כ לכאורה אין זה קושיא על רש"י די"ל דמפרש חוששין לקידושין בדוכתא דקביעי שקדש בביתו ומקודשת לו מספק מטעם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וניחא לי' לרש"י לפרש כן דלפי' התוספות קשה מאי בדוכתי' דקביעי דוקא הרי אם בא משם אז בכל העולם חוששין לקידושיו כיון דבא ממקומו' שרובן ישראל, וצריך לדחוק לשיטת התוספות דבאמת ה"ק דכיון דבדוכתא דקביעי הוי רובא חוששין בכל מקום, אכן לפי' רש"י הלשון מדוייק יותר, אבל על זה שכתב רש"י לקמן {{ממ|ד"ה לפסול}} וז"ל רובן ממזרת, ק"ק דהא פי' רש"י דמטעם כל קבוע חוששין לקדושין וא"כ לא מחזקינן רק המחצה לישראלים ממזרים ואיך כתב דרובן ממזרות והוא הפירוש התוספות לעיל, וי"ל דאדרבא בזה רש"י לשיטתו פירש כיון דקאמר וכולן לפסול דהיינו אם גייר א' מהם אנו מחזיקין אותו לפסול ומ"ט הרי ס"ם הוא שמא לא הי' ישראל ואת"ל ישראל שמא אינו ממזר ולכן פירש דהישראלים רובן ממזרים ולכן ליכא רק חד ספק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>