עריכת הדף "עצמות יוסף/קידושין/סא/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ס"א ע"ב'''}}

'''והא לא דמיא משל למתני' וכו'.''' יש לדקדק הא עיקר הדמיון הוא דכי היכי דבמשל נוטל על פי דבורו בכפל בשאר נכסים שנתן כבר לאחיהם הכא נמי על פי הכפל דואם לא יעברו נוטלים בארץ כנען אשר הוא ירושה לשאר שבטים אבל מאי דבמתניתין אמרי דאם לא כפל אינן נוטלים לא בא"י ולא בארץ גלעד היינו משום קנסא דלא יהיו אחיהם עומדים בראש הצבא ולא הם ויטלו ג"כ חלק ראוי לקונסם שלא יטלו לא מא"י ולא מארץ גלעד אבל הכא במשל האב רוצה ליפות כחו ליתן לו שכר בפני עצמו על תנאי שיתן ר' זוז ואם לא יתנם ישאר עומד בירושה הנופלת לו מן התורה ולכך אילמלא כפילה לא הוה מהני שלא יטול אלא מאי דנתן לאחיהם אבל חלקים המגיע בשדה זה ירושה מן התורה ראוי שיטול ונראה דמ"מ פריך שפיר דלא הוה ליה לרב חנינא לומר משל שאינו דומה לנמשל בכל צדדיו. בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם תטיב שאת וכו' יש לדקדק נימא אם לא תטיב לפתח חטאת רובץ וממילא נשמע לר' חנינא דאם תטיב שאת דאין סברא לומר אם תטיב לא אגרא ולא דינא. ונראה כיון דמלישנא דקרא ישלטעות לא אגרא ולא דינא קאמר ליה קרא בהדיא וכה"ג צריך לתרץ לקמן דמשני אהך קרא דאם בחקותי ס"ד אמינא אם בחקותי תלכו ברכה אם בחקותי תמאסו לא ברכה ולא קללה וכו' ואיך יתכן לומר לא ברכה ולא קללה כיון דקרא כתיב בהדיא ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ אלא דנראה דאין להקשות זה כלל כיון דאיכא למטעי מן הכתוב לכך הזכירו הכתוב בהדיא וק"ל ולקמן אכתוב דרך אחר בס"ד. בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה וכו' ואם לא תאבה האשה למה לי וכו' נ"ל דפריך בין לר' חנינא בין לרבי מאיר דלכלהו קיימא הך קושיא דרש"י ז"ל פי' לקמן גבי הך דפריך והזה הטהור על הטמא למה לי וכו' ולדברי הכל בעלה ויש לדקדק למה רש"י ז"ל לא פירשו הכי ומ"מ כפי הנראה דהכא לכלהו פריך והא דקמשני בגמרא סד"א היכא דניחא לדידה וכו' יש לדקדק א"כ לכתוב קרא ולא נימא קרא דאז תנקה היכא דלא ניחא להו לקרוביה. ונראה דהייתי טועה בדבר והייתי אומר דדוקא במאי דכתוב בקרא בהדיא הוא דאמרי' דתנקה וכו' ויש בחינות לכאן ולכאן. ויש לתמוה כיון דואם לא תאבה שמעינן היכא דלא ניחא לה לדידה ומוהיית נקי שמעינן היכא דלא ניחא להו לקרובים וכמו שפרש"י ואם לא יתנו לך קרובים והיית נקי למה לי הנך תרי קראי לא לכתוב שום אחד מהם ומאז תנקה מאלתי לחודיה שמעינן תרוייהו דשקולים הם ויבאו שניהם דלמאי איצטריכו אי לתנאי כפול הא לרבי חנינא מכלל הן שומע לאו אלא ודאי דהוה אמינא דניתי בע"כ וע"כ שמעינן בע"כ דקרובים וע"כ דידה דאיזה מנייהו מפק' ונראה דהייתי אומר דלתנאי כפול אתא כר"מ ודאי לא הוה קרא כתיב בהדי' רצון קרובים ורצון דידה א"נ קרא דאז תנקה מאלתי וקרא דוהיית נקי ע"כ כחד קרא חשיבי דהא לא שמעינן משמעתין שום דרשה להם וע"כ לשום דרשא איצטריך אחד מהם וכיון דאתית להכי דע"כ אם לא תאבה לר"מ איצטריך להיכא דלא ניחא לה לדידה מנא ליה לר"מ תנאי כפול דהא לדידיה נמי איצט' קרא לאז תנקה היכא דלא ניחא לה לדידה וכו' ונראה דלר"מ כיון דלא שמעינן בעלמא תנאי כפול מהכא כולה משמע מינה ניחא להו לקרובים וממילא דהכתוב הזכיר תנאי כפול דהא לר"מ מייתור דבארץ כנען הוא דשמע בעלמא דבעי' תנאי כפול היכא דהזכיר הכתוב תנאי ואם לא יזכיר הכתוב כמקום שמזכיר תנאי הוצרך כפלו ועם שדוחה בגמרא שהוצרך לרבי חנינא לענין אחר אפי' ר"מ נמי יסבור ג"כ באותו התירוץ מ"מ כפל ג"כ משמע מינה ולכך לא פריך בכל הני תירוצים דלקמן ור"מ וכו' כי היכי דפריך לעיל אקרא דונאחזו משום דהתם מכח הייתור הוה שמע בעלמא דבכל תנאי צריך שיכפול ואם לא יכפול לא יהיה תנאי וראיתי להריטב"א הוקשה לו דלר"מ הוו ב' כתובים הבאים כאחד ואחרי ההשקפה במה שכתבתי תראה שהקושיא מעיקרא אינה. בשלמא לר"מ וכו' פרש"י לכן שהשביע אם לא תלך אל בית אבי תחול עליך שבועה לכאורה נראה שזה הוא תנאי קודם למעשה ונראה דקרא האמור גבי תנאי זה דאם לא יתנו לך היינו סיפיה דקרא דוהיית נקי מאלתי וכמו שפרש"י ז"ל ולפ"ז צ"ל דקרא דאז תנקה קאי אמאי דקאמר בסמוך ה' אשר התהלכתי וכו' דאז אין שום שבועה מוטלת עליו אז תנקה וגם לישנא דאז תנקה ק' מאי לשון אז היל"ל כי לא יתנו לך משפחתי תנקה מאלתי אלא ע"כ שקדמו לזה דברים וה"ק אם לא יתנו לך אז תנקה וכו' עיל"ד במה שפירש"י בשלמא לר"מ וכו' אם לא תלך אל בית אבי תחול עליך שבועה כנר' מלישנא דקרא דהמעשה הוא קודם התנאי דמעיקרא כתוב בקרא וישביעני אדוני וכו' ואח"כ כתוב אם לא אל בית אבי והכונה שתחול השבועה שהוא המעשה אם לא ילך אל בית אבי וכו' ונראה דלישנא דקרא דאם לא וכו' אין לו הבנה ושום שייכות לעיל ולפי שאין לו הבנה ע"כ הכי צריך לפרשו מכח הייתור אם לא תלך אל בית אבי תהיה לך איסור שבועה מוטלת עליך והיינו קודם למעשה וגדולה מזאת כתבו התוס' בד"ה תנק' מדכתיב בלא יו"ד כאילו כתב אם שכב חנקי עו"ק דהלאו הוא קודם לאין כפי סדור רש"י ז"ל שכתב לפי שהשביעו וכו' וגם זה יש לפרש לפי דרך רש"י דמה שהיה צריך אברהם מעבדו שיהיה עומד באיסור שבועה שלא יקח מבנות כנען יותר משיקח ממשפחתו ודוחק. בשלמא לר"מ וכו' לא ברכה ולא קללה וקשה דהא כתיב אם לא תטיב וכו' וכבר כתבתי למעלה ע"ש. עיל"ד למה חזר להקשות מהני קראי דכך משני לאחרון כמו לראשון ונראה דאם לא תטיב ביחיד כתיב והייתי אומר דבצבור דעדיפי לא ברכה ולא קללה וכו' דאי כתב צבור ולא יחיד הייתי אומר דדוקא בצבור הוא משום דכתיב בענין הלאו ואם בחקתי תמאסו אבל שב ואל תעשה לא להכי כתיב ואם לא תטיב והיינו שגם לא יעשה רע לפתח חטאת רובץ והדר פריך מואם תמאנו דס"ל דהתם נמי הוי שב ואל תעשה דאל"כ היל"ל ואם מריתם אלא ע"כ ה"פ ואם תמאנו דנחשב כמרי חרב תאכלו וניחא השתא דבעי מאי חרב תאכלו דכיון דקרא איירי במי שלא עשה רעות למה יהיה לו עונש חמור כזה ומשני אמר רבא מילתא וכו' וניחא השתא דהוכרחו רז"ל להוציא הפסוק ממשמעותו. תוס' בשלמא לר"מ וכו' לכפלי' וכו' עיקר חידושו של ר"י בזה אינו אלא לומר שסברא הוא שלא השביעו אלא ע"מ שיתנו וכו' וזהו כל עיקר תירוצם ויש לדקדק למה האריך כ"כ ונראה דהוקשה לו לר"י כיון דהכא איכא הך טעמא דהוה סברא לומר שע"מ כן השביעו שיתנו לו וכו' א"כ לא בעינן לר"מ תנאי כפול כלל ולמה כפל התנאי לכך הוצרך לפרש דר"מ בעי בעלמא תנאי כפול אע"פ שהסברא הוא שאין צריך כמו דרך משל המתנה עם חברו אם תעשה לי כך אתן כך וכו' והוא בודאות שאם לא יעשה לא יתן עם כל זה צריך לכפול אם כן דכוותה הכא אע"ג דע"מ כן השביעו כפל תנאו. תוס' בשלמא לר' חנינא פי' בקונטרס וכו' לכאורה נראה דקושייתם לא שייכי ארש"י ז"ל. ועוד יש לדקדק שכפי פירושם במתני' דרבי חנינא פליג אכלהו לא מקשו מידי ואולי אר"מ קיימו וק"ל ומה שהביאו פרש"י הוא בעבור התירוץ שכתבו דאם לא שכב הוא מה שרוצים ורש"י הזכיר בלשונו ברכה כי הוא הצריך והוא הכנה למה שצריכין לתרץ ואינו נראה כלל וצ"ע ולענין הלכה בדיני התנאים. אם אמרתי אספרה כל מה שיש בזה בדברי הפוסקים יכלה הזמן ויהיה על המעיין לטורח ובדרך קצרה אכתוב הנראה לע"ד בעניינים אלו והנה הרב בעל הטורים בח"מ בסי' רמ"א כתב דיני התנאי ולא ראיתי שהזכיר בתוך התנאים שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואיתא בפרק מי שאחזו דף ע"ה מתקיף לה רב אדא וכו' מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' להו מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר אף כל לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר אחד איברא דהרמב"ם לא הזכירו לא בה' זכייה ולא בפי' מה' אישות אשר שם עיקר מקומו וכתב ה"ה בה' אישות וז"ל כל תנאי שבעולם וכו' ויש מי שהקשה על רבינו למה לא כתב ג"כ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כההי' סוגיא דמי שאחזו וי"ל דההי' סוגיא לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא כדרב אשי דעביד אוקימתא אחריתי ע"ש. ולכאורה נראה דאחר דברי הרמב"ם נמשך הטור ז"ל ויש לו על מה לסמוך בדברי אביו הרא"ש ז"ל שכתב בפרק יש נוחלין גבי הא דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה ז"ל ואע"ג דהוי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר רבא לטעמיה דפליג במי שאחזו על רב אדא בר אהבה סבר רבא דתנאי ומעשה בדבר אחד הוי שפיר תנאי ע"כ וכפי הנראה הרא"ש ז"ל מסכים לדעת הרמב"ם דלא בעינן שיהא התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר:

אלא שיש לדקדק על דבריו שנראה סותרות זו לזו שבפרק מי שאחזו כתב ז"ל גבי האד ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי עד אמר אביי הא מני ר"מ היא וכו' דבעי תנאי כפול ורבא אמר משום דהוי מעשה קודם לתנאי ורב אדא בר אהבה אמר משום דהוי תנאי 

ומעשה בדבר אחד דכלהו תנאי דמתניתין לא דקו לפרש וכו' ע"כ נראה מתוך לשונו ז"ל דכלהו טעמא דהני אמוראי הלכתא נינהו וכתב אח"כ ז"ל לפיכך צריך ליזהר בכל התנאים שיהיה התנאי כפול ואין קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד ע"כ. וגם על דברי הטור קשה שבטור אה"ע סי' ל"ח כ' דצריך אחד מן התנאים שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואילו כאן בטור ח"מ לא הזכיר זה התנאי כלל ועוד יש לדקדק בדברי הרא"ש ז"ל במ"ש פרק יש נוחלין דרבה לטעמיה דפליג בפרק מי שאחזו על רב אדא בר אהבה וכו' דהיכן ראה בדברי רבה דפליג על רב אדא בר אהבה אי משום דרבה משני התם משום דהוי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ולא משני משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד כרב אדא בר אהבה א"כ תקשי לך אליבא דאביי דקמשני הא מני ר"מ היא ולא משני משום דהוי תנאי קודם למעשה א"כ ה"נ דנאמר דאביי פליג עליה דרבא בהא וס"ל דלא בעינן תנאי קודם למעשה והא מתניתין סתמא הוא בסוף פרק השוכר את הפועלים וכל הפוסקים שוים בזה דבעינן תנאי קודם למעשה וכמ"ש ה"ה בפ"ז מהלכות אישות. איברא דמצינן לתרץ ולומר דבשלמא אביי מצי לתרץ ולומר דברייתא איירי כשהיה התנאי קודם למעשה וכמו שצריכין אנו לדחוק בשאר המשניות דמתנו המעשה קודם לתנאי אבל הא ליכא לדחויי ולמימר דהתנאי הוי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דהא ע"מ שתחזיר לי את הנייר הוא דקאמר. וראיתי במרדכי בפרק מי שאחזו שכתב בשם ר"ש ז"ל לאפוקי היכא דתנאי ומעשה בדבר א' כגון ההוא דאתרוג זה נתון לך במתנה דאמר רבא לא החזירו לא יצא רבא לטעמיה דהכא לא חייש לתנאי ומעשה בדבר א' ע"כ כפי הנראה בזה הלשון שמסכים אל דברי הרא"ש שכתב בפרק יש נוחלין ואי לא מסתפינא הוה אמינא דכל מה שכ' הרא"ש ז"ל בפרק יש נוחלין דרבא פליג ארב אדא וכו' שייך על סוף דבריו שכ' עוד ואף ע"ג דליכא תנאי כפול פי' רשב"ם דלא בעי וכו' וכן כתב ה"ר שמשון וכו' ואפשר דאליבא דידיה הוא שכתב הרא"ש לשונו והוא חולק עליו וכמ"ש בפרק מי שאחזו וגם הטור פסק כוותיה באה"ע אבל מה שכתב כאן צ"ע. עוד הביא הרא"ש ז"ל בפרק יש נוחלין דברי רשב"ם ורבי' שמשון ודברי הירושלמי וכתב ועל דברי הירושלמי ק' דקולא הוא בגיטין הא דבעינן תנאי כפול וכו' והוא ז"ל הפך הגירס' וגריס בירוש' בכל אתר לית ליה מכלל לאו אתה שומע אין והכא אית ליה א"ר מתני' חומר הוא בעריות ויל"ד דמאי הוקשה לו בירוש' דהא מצי לתרץ כמו דתירץ הוא בעצמו משום חומר בעריות ואפשר לקיים זאת הגירסא בעצמו ולומר דבכל אתר אית ליה פי' בשתויי יין ופרועי ראש והכא לית ליה אלא צריך תנאי כפול משום חומר עריות דאי לא כפליה לתנאי הוי ספק משום חומר' שוב ראיתי בתשובות הר"ש בתשו' דהביא בעל הטורים שכתב ז"ל דברי הירושלמי ושר"י הקשה דהא קולא הוא וכו' ושר"י גריס בכל אתר לית ליה מכלל לאו אתה שומע אין והכא אית ליה וכו' ונראה שכונתו של ר"י לשנות הגרס' הוא כדי לקיים מאי דס"ל בכל דוכתא דבעי' תנאי כפול וזו בכל אתר לית ליה והיינו בכל אתר בדיני ממונות ושאר דוכתי' חוץ משתויי יין ופרועי ראש והכא אית ליה וקאי על דברי הירוש' דקאמר לעיל מינה גבי האומר לאשה ע"מ שירדו גשמים והכא לראשון 

אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו ומדקאמר לראשון אינה מקודשת אלמא אית ליה מכלל לאו אתה שומע אין ומשני משום חומר עריות 

ועל הספק צריכה גט משניהם:

ואע"ג דהרא"ש סתם כאן הדברים שנראה מדעת עצמו כבר נתגלה כונתו ז"ל מתוך תשובתו ז"ל ועדיין יש לפקפק בענין זה שנראה מכל דברי הרא"ש שהביא לשון הירושלמי ע"ד סתם דבענין גיטין וקדושין אי לא כפלי' לתנאי אזלינן לחומרא ואלו בפרק מי שאחזו כתב ז"ל ומיהו יש דברים דלא בעינן גילוי דעת אבל היכא דבעי תנאי בעי כפילות ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים אפילו בגט ע"כ נראה דלא הוי בגט שום חומרא אלא בכל גוונא המעשה קיים היכא דלא כפלי' ליה לתנאי ואולי סמך למ"ש בפרק יש נוחלין אלא שבדברי הרב בעל הטורים יש לתמוה שלא הזכיר כלל מזה בקדושין:

והר"ן ז"ל כנראה בפרק מי שאחזו כתב בשם אחרים דהא 

דאתקין שמואל לרווחא דמילתא אתקין וכו' עד וליכא למימר דטפי עדיף לרבי מאיר אומדנא וגלוי הדעת מתנאי שלא נכפל דהא לעיל בפרק השולח וכו' איכא אומדנא וכו' ואפי' הכי אומרים ולרבי מאיר בעי דלכפליה וכו' ובפרק שבועת העדות ובסופו גבי אל יכבה אם תעידוני וכו' האריך בזה וגם בפרקין וע"ש:

ובענין היכא דא"ל ע"מ אי בעינן תנאי כפול או לא בזה גם כן יש מחלוקת שהרא"ש ז"ל בפרק מי שאחזו נראה דס"ל דבעינן בע"מ ג"כ תנאי כפול וכפי הנראה שזהו דעת הרשב"א ז"ל הביאו הרב ה"מ פרק ט' מהלכות גרושין בדין חולה שרצה אלא שבתשובותיו סי' אלף קכ"ה נראה שסותר דבריו ודע כי כל התנאים שהם הזכירם הרב בעל הטורי' באה"ע בסי' ל"ז אחת לאחת ואני ביארתי דבריו בפירושי לאה"ע ואזכיר מה שכתבתי שם כדי שלא יחסר מחבורי זה כלל וזה לשוני שם ה' בעל הטורים הזכיר עוד תנאי שלא הזכיר הרמב"ם והם תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר והרב המגיד זלה"ה כתב טעמיה לכהלן לתנאי בדבר אחד וכתב ז"ל דההיא סוגיא לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא בדרב אשי וכו' עד כאן ודבריו תמוהים דהא רב אשי לא פליג על מאי דאוקמוה מעיקרא דמשום דתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר עצמו משום הכי לא הוי תנאי אלא דרצה לאוקומי בע"מ כאומר מעכשיו והרואה הסוגיא במקומה יראה דרב אשי לא פליג על תנאי בדבר אחד ומעשה באותו הדבר בעצמו ואינו כדאי בעבור זה לדחות ההיא סוגיא:

ועל תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח שלא כתב הרב המגיד תירוץ ע"ש והמח' הביאו בכאן בתוך התנאים ואע"ג דבביאה לא שייך היינו משום דאתקש הויות להדדי אבל בכסף ושטר שייך שפיר שליח דומיא דבני גד אלא דיל"ד כיון דבכסף ושטר קאי מה שייך לומר שיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דודאי הכי הוא ועל הרב מוהרי"ק זלה"ה יש לתמוה שכתב על דברי הטור ז"ל וכיון דבקדושין לא בעי אפי' לקיומי על ידי שליח לא נתן תנאי זה להכתב בהל' אלו עכ"ל דהא אם לא אפשר לקיים ביאה ע"י שליח קדושי כסף ושטר אפשר לקיימם ע"י שליח וה"ל להקשות דכיון דבכסף ושטר קאי ודאי דהכי הוא דהוי ע"י שליח וכמו שהקשיתי אני:

ותנאי זה הוא ברור בפרק המדיר דף ע"ד דפריך למ"ד המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה ממנו גט מחליצה מוטעת אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי הכי נמי כיון דבעל אחולי אחיל וכו' אמר ליה שפיר קאמרת מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מבני גד ובני ראובן וכו' ומן הסוגיא יתבאר דטעמיה דחליצה הוי משום דאפשר להתקיים ע"י שליח אפילו למ"ד קידש על תנאי ובעל סתם צריכה גט ולא הוי טעמא בחליצה משום דכיון שעשה מעשה אחולי אחיל וזהו שאמר לו שפיר קאמרת בתמיה כלומר וכי יעלה על דעתן שבוש כזה וכיון שכן אין לומר דהך סוגיא לא אתמר אלא למ"ד אין צריך גט זה פשוט בעיני. ועל הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה יש לתמוה שכתב ז"ל בפירושו להרמב"ם פרק ו' מהלכות אישות שטעם הרמב"ם הוא משום דההיא סוגיא לא איתמרא אלא למ"ד קדש על תנאי ובעל סתם אינו צריך גט והדברים נראים ברורים לע"ד. ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר הוא ודאי פשוט ומשום הכי פריך בפרק מי שאחזו דף ע"ה על ברייתא דהרי זה גיטך והנייר שלי מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן וכו'. ותנאי זה הוא מוסכם לדברי הרב המחבר אבל הרמב"ם ז"ל לא הזכירו בתוך התנאים וכבר כתבתי למעלה שכבר הקשה ה"ה על דברי הרמב"ם ונתן טעם:

ומיהו לדברי המחבר דבעינן תנאי ומעשה בדבר א' נראה לי דהיינו דוקא היכא שלא אמר ע"מ שאם אמר על מנת לא בעינן שום תנאי מהתנאים אלא תנאי דאפשר לקיימו וכמו שיבא בע"ה וזהו שהמחבר בה' גיטין סימן קמ"ג כתב ז"ל הרי זה גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר מגורשת ומתקיים תנאה עכ"ל הרי אע"ג דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד מהני בע"מ. ועל הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה יש לתמוה שכתב ז"ל והרא"ש פרק מי שאחזו כתב שצריך שיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואין כן דעת הרמב"ם שהרי פסק בפרק ח' מהל' גירושין הרי זה גיטך ע"מ שהנייר 

שלי הרי זה גט ותתן עכ"ל ואיך כתב מכח לשון זה דאין כן דעת הרמב"ם שהרי המחבר עצמו כתב דין זה בהלכות גיטין ועוד שהי"ל להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל שכתב דיני התנאי ולא הזכיר דין זה וראיתי לרבי' ירוחם נתיב כ"ד ח"א ז"ל ובכל תנאי בעי' בדבר א' וכו' ובכאן קבל בדבר אחר ולפי' התנאי בטל והמעשה קיים עכ"ל ונראה דלא גריס והיא תתן כמו שכתב הרמב"ם והמחבר וצריך עיון ומדברי רבי' ירוחם נראה דאפי' בע"מ בעי' תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר שכתב בה' גירושין בנתיב כ"ד ח"א ז"ל צריך ליזהר בכל התנאי וכו' ושיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כגון ע"מ שתחזיר וכו' ואפשר דלדוגמא נקטי' אבל לעולם דבע"מ לא בעי' תנאי זה:

ובתנאי קודם למעשה פשוט המחלוקת שיש בדבר זה שהרמב"ם מפרשה לדעת הרב המגיד ז"ל שאין הדבר תלוי באמירה דה"ה אם אמר לה הרי את מקודשת לי אם תתני לי ר' זוז ואח"כ נתן הקדושין בידה הויא מקודשת וכתב טעם בדבר ה"ה דלישניה דמתני' מדויקות לדברי הרמב"ם בפרק מי שאחזו דקתני הרי זה גיטך אם נתתי וכו' צריך לומר דהרי זה גיטך היינו באמירה שדבר ואח"כ נתן לה בידה ולדברי הרב המגיד בדברי הרמב"ם ק' דא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל כיצד האומר לאשה אם תתן לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר וכו' הרי התנאי קיים וכו' ואמאי כתב שאמר לה אם תתני לי מאתים זוז הרי את וכו' לאשמועינן רבותא אפילו אמר הרי את מקודשת אם תתני ואח"כ נתן לה דינר מקודשת. ונראה דהרמב"ם תרתי בעי הדיבור שיהא קודם למעשה וגם האמירה קודם הנתינה שלא יתן הקדושין קודם שידבר אלא שיש ל"ד בדברי הרמב"ם דסיים לומר אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה נתן הגט בידה והשלים התנאי ואמר וכו' דלכאורה נראה דייקא הדיוקא בקל יתבאר ולפ"ז ניחא לי מה שהקשה הר"ן על דברי הרמב"ם מההיא דהתקין שמואל בגיטא וכו' דמשמע מהתם בפרק מי שאחזו דבאמירה לחודא הויא מעשה קודם לתנאי. ועם זה אפשר שיתורץ מה שיש להקשות לדעת ה"ה ז"ל במאי דפריך בגמ' פרק מי שאחזו מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' מתנאי בני גד וכו' מה התם תנאי קודם למעשה וכו' ומאי קושיא כיון שלדברי הרמב"ם בהמשניות הם בדקדוק והרי זה גיטך אם באתי היינו אפילו הדיבור היה קודם המעשה כמו כן נימא בהך ברייתא דהרי זה גיטך והנייר שלי דהיינו הדיבור ואחר כך נתנה בידה כי היכי דצריך לפרש בכמה משניות שהן בדקדוק:

ולדברי שאר המפרשים שכתבו שהמשניות אינם בדקדוק לא קשה ולא מידי דתלמודא פריך לאביי דקמשני דטעמא דברייתא הוי משום דלא כפל לתנאו אלמא ברייתא זו היא בדקדוק וכיון שכן איכא למידק טעמא דמעשה קודם לתנאי וכו' דע"כ בדקדוק הוי ברייתא זאת אבל לדעת הרמב"ם קשה דנימא דברייתא היא בדקדוק והרי זה גיטך היינו הדבור ואח"כ נתן הגט בידה ואם נפרש דלהרמב"ם בעינן תרתי והמשניות גם אינם בדקדוק לדעת הרמב"ם אתי שפיר דפריך בגמרא על הדרך שפירשנו לדעת שאר המפרשים כנ"ל:

ודעת הרי"ף בתשובה דלא קיימא לן כרבי מאיר כלל אלא דבענין גיטין וקדושין כתב דצריך כנראה דמשום חומרא הוא דכתב ולפ"ז מאי דאתקין שמואל בגיטין לרווחא דמלתא נקטי' ולהרי"ף נראה דהיכא דלא כפל לתנאיה הויא ספק מקודשת ואע"ג דמלישנא הרי"ף במי שאחזו גבי מתני' דהרי זה גיטך ע"מ שתשמשי וכו' משמע דס"ל דלענין דינא בעי' תנאי כפול שכך כתב ז"ל ואע"ג דקי"ל דבעינן תנאי כפול הני מילי באם תשמשי וכו' ונראה דה"ק ואע"ג דבעיא תנאי כפול משום חומרא כו' ודבריו מוכיחין זה שכתב וכדאתקין שמואל וכו' ושמואל משום חומרא הוי לרווחא דמלתא כנ"ל:

ועל מה שתמה ה' מוהרי"ק ז"ל על דברי הטור שלא הזכיר בתנאים אפשר לקיימו נראה שלא הזכיר אלא התנאים דנפקי מבני גד ובני ראובן אבל תנאי זה נלמד מסברא וכדאיתא בפרק השוכר את הפועלים ובגיטין זהו מה שיש בתנאים אלו ובכל מקום שנזכר תנאי בדברי הפוסקים כבר ביארתי הדברים יפה בטור אה"ע איש על דגלו תן לחכם ויחכם עוד:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>