עריכת הדף "עצמות יוסף/קידושין/נז/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף נ"ז ע"א'''}}

פיסקא בעגלה ערופה מנלן וכו' כפרה כתיב בה כקדשים פרש"י ולא פרכינן אי מה קודש וכו' דאין משיבין על ההיקש קשה דהא קי"ל דאין היקש למחצה טפי הוה לן למימר דנילף מקדש דמה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין והיכי שייך למימר הכא אין משיבין על ההיקש. עוד קשה דהא קי"ל דקדשי מזבח תמימים לא יפדו כדאסיקנא לעיל תהי בה ר' יוחנן וכי אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה וכתב הריטב"א ז"ל דפודה תמימים אין פדיונו כלום ודחק בפירושא דשמעתין ובהקדש בדק הבית הוא דיש לו פדיון וכיון שכן היכי כתב רש"י ז"ל ולא פרכינן אי מה קודש תופס וכו' דהא בקדשי מזבח דכתיב ביה כפרה לא יש לו פדיון והיכי מצי למימר אי מה קדש וכו' ונראה דמאי דקאמר בגמרא כפרה כתיב בה היינו מקדשים תמימים דלא שייך בהו פדייה ומהנהו ילפינן דאסורים בהנא' ורש"י כתב ולא פרכינן אי מה קדש וכו' לפי שאין משיבין על ההיקש שמקישים עגלה לשאר קדשים תמימים דנילף מהיכא דנפל בהם מום דזה הוא תשובה על ההיקש ויותר כולל הוא ההיקש כשלמדים מכל שאר קדשים תמימים משנלמוד מהיכא שנפל בהם מום. עוד נראה לתרץ דבקדשים תמימים נהי דאינם נפדים תמימים ואינם יוצאים לחולין כלל אבל אם פדאן בבהמה אחרת תפסי קדושה בתרוייהו וז"ש אי מה קדש וכו' ועל עיקר לשון רש"י נראה לתרץ דהכא כתיב וערפו שם דמשמע שם תהא קבורתה ומשמעות הדבר הוא דוקא גופה דעגלה הוא דתקבר אבל לא ממונה והוי כאילו משמעותיה דקרא דוערפו קממעטי' מיניה שלא תהא ממונה אסורה בהנאה ובהכי הוקשה לו לרש"י בהך הקישה דילפינן איסור הנאה מהקדש דאיכא למפרך מה להקדש שכן תופס את דמיו מה שאין כן הכא וזהו שכתב ולא פרכינן אי מה קדש כלומר זה א"א דהא הכא אית לן קרא וכיון שכן הך הקישה דילפינן מיניה הנאה פריכא הוא ותירץ רש"י ז"ל לזה שאין משיבין על ההיקש ואף על גב דאיכא פירכא מענין הדמי' מ"מ לא פרכינן על הקישה ולא מידי. עוד יש לדקדק בלשון רש"י במ"ש ולא פרכינן דע"כ לא פרכינן הכי דא"כ למאי איצטריך מעוטא לקמן למ"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדים דתרי מעוטי כתיבי וכו' ולמה איצטריך מעוטא הא בעגלה ערופה הוו ג' כתובים ונראה דכונת רש"י ז"ל היא לומר דלא פרכינן ולשתוק מהנהו מעוטים א"ל כי היכי דהקדש לא חשיב קרא בהנהו תרי קרא כמו כן עגלה ערופה דיליף מקדשים לא חשיבי קרא דהא מקדשים לא מייתי כלל אלמא דאינם שוים כלל ולהכי הוקשה לו לרש"י והוצרך לתרץ:

פיסקא דצפורי מצורע מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל וכו' לפי הנראה דרבי יוחנן דצפורי מצורע משעה שחיטה לא דרי' כי הך תנא דרבי ישמעאל דאם כן הוה ליה למילף מעגלה ערופה דהוי בין מחיים בין לאחר מיתה וז"ש לקמן תנאי היא וכו' וריש לקיש דקאמר דאסורה מחיים הוי אליבא דר' ישמעאל ור' יוחנן לא מעגלה ערופה כלל ולהכי איצטריך קרא דאת זה אשר לא תאכלו וכו' לרבות את השחוטה והא דלא קאמר לרבות מחיים כשאר קרבנות הטעם לרבי יוחנן הוא דכיון דאי לא היה קרא לא הוה שמעינן מידי דאיסור השתא דכתיב קרא שדינן ליה אמלתא דאית ביה סברא טפי דהיינו לאחר שחיטה לרבי יוחנן הוא יותר סברא בשחוטה יותר מחיים דהכי פריך לריש לקיש השתא מחיים אסירא וכו' ולריש לקיש דאסורא בין מחיים בין לאחר מיתה ויליף מכפר מבפנים וכו' יש לדקדק אמאי איצטריך קרא לרבות את השחוטה בין מחיים בין לאחר מיתה נילף ממכשיר מבחוץ דהא עגל' הוי בין מחיים בין לאחר מיתה. ונראה דאי לא הוה קרא הוה ילפי' טפי משעיר המשתלח דדוקא מחיים אסור ולא לאחר מיתה דהא לענין טרפה יליף מיניה בפ' שלוח הקן דהוי נמי מכשיר בחוץ והא דילפינן מיני' טפי מעגלה ערופה משום דבעגלה חידוש הוא שחדשה תורה שיהא אסור בין מחיים בין לאחר עריפה וטפי ילפינן מכל שאר קרבנות דעלמא להכי איצטריך קרא לרבות את השחוטה דלרבי אפילו אחר שחיטה. ובהכי ניחא קושיא אחריתי דהוה ק' דלשתוק מוערפו דשמעי' לאחר עריפה ונילף מכפר ממכפר בחוץ דהיינו צפורי מצורע דכתיב בהו קרא בהדיא אלא דהייתי לומד משעיר המשתלח דהוי מכפר בחוץ ולאחר הריגתו מותרת בהנאה כמ"ש הרמב"ם בסוף ה' עבודת יום הכפורים ועוד דהוה דמי לשאר קרבנות דעלמא וטפי ילפינן מכל הנך מלמדים משנלמוד מצפורי מצורע לחודי' כנראה ומה שהקשו התוספות לקמן אליבא דחזקיה קמקשי' התוספות אליבא דר' יוחנן דלית ליה תנא דבי רבי ישמעאל כדפרישית ולהכי הוצרכו לתת טעם למה אסורים בהנאה. איתיבי שחטה ונמצא טרפה וכו' פרש"י אמאי מותרת בהנאה דילמא דשעת לקיחה וכו' לשון דילמא שכתב ק' להולמו ולפי הנראה מלשון זה שמפ' כפי' התוספות ולא כן כתב ז"ל בתחילת לשונו דקאמר קס"ד דנטרפות בעת השחיטה גם לדברי התוס' שכתבו דפריך אמאי מותר שמא אחר שחיטה ולקיחה:

קשה מאד להולמם דאם אחר שחיטה נטרפה קשה מאי פריך רבי יוחנן לר"ל ואי ס"ד מחיים וכו' ולדידך מי ניחא דאי אחר שחיטה נטרפה אמאי מותרת הא בהתר' נטרפה ונראה דשחוטה לאו דוקא והכונה היא דאחר שחיטה איגלאי דמשעת השחיטה נטרפה וניחא השתא דנקטי בלישנייהו שחוט קודם לקיחה ולענין הלכה קי"ל כרבי יוחנן דמשעת שחיטה וכ"כ הרמב"ם פי"א מהל' טומאת צרעת ולרבי יוחנן כפי הנראה לא ס"ל כתנא דרבי ישמעאל כפי המסקנ' דמסיק אליבא דריש לקיש תנאי הוא ותמהתי מהרמב"ם בפי' המשנה שכתב צפורי מצורע משעת שחיטה כרבי יוחנן וכתב הקיש' דרבי ישמעאל בדרך סתם וק"ל ובעגלה ערופה אסורה בין מחיים בין לאחר מיתה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>