עריכת הדף "עץ יוסף על שמות רבה/ג/יז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''סבור אתה שהיה מעכב לילך.''' כלו' דבפסוקים הראשונים שסירב ואמר לא איש דברים אנכי יש מקום לטעות שמשה סירב ועיכב בשליחותו של מקום. אבל בפסוק זה שלח נא ביד תשלח משמע שאינו כן אלא כמכבד לאהרן שפירש שלח נא ביד תשלח ביד שאתה רגיל לשלוח דהיינו אהרן שהיה מתנבא פ' שנים קודם לו כדמפרש והוא ע"פ מה דאיתא בדב"ר פי"א שאמר משה למלאך המות וכשהייתי בן ג' חדשים נתנבאתי כו' ובל"ב מדות למד מקרא הרק אך במשה וגו' שדיבר עם אהרן קודם משה ממילא נשמע שניבא אהרן במצרים פ' שנה:

'''ומנין שאהרן היה מתנבא.''' כלו' מנלן שעל אהרן נאמר פסוק ואודע להם וגו'. '''ואמר שכן הוא אומר ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' ובחור אות מכל שבטי ישראל לי לכהן.''' קאי על אהרן. ובפסוק זה לחוד לא היה מספיק דלא נזכר שם שהיה מתנבא לישראל. דאפשר לפרש שהיה רוה"ק שורה עליו וגילה לו רזי התורה. לכך מביא פסוק ואודע להם בארץ מצרים דמשמע שהיה מודיע לישראל נבואות ושליחות המקום:

'''מה חרון אף היה שם.''' כלו' מה רושם היה עושה שכל מקום שמצינו חרון אף הוא עושה רושם. וכרשב"י דאמר אף זה נאמר בו רושם. כדאי' בפרק טבול יום:

'''שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן.''' והא דכתיב משה ואהרן בכהניו י"ל דמשום ז' ימי המלואים קאמר ששמש בכהונה גדולה {{ממ|[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

'''והוא לוי.''' והא דהראה לו שהיה ראוי להיות לוי. ולא הראה לו את שיהיה כהן ויכנהו בשם אהרן הכהן. משום דלא היה משתמע מיניה שממנו ניטלה ונתנה לו לאהרן. דה"א שמעולם היה ראוי לכך לכן אמר הלוי להורות שלא היה ראוי אלא ללויה. אלא בסרובו של משה ניטלה ממנו ונתנה לאהרן {{ממ|[[תולדות נח על שמות רבה/{{כאן}}|תולדות נח]]}}:

'''עכשיו שאתה מסרב.''' קראו סרבן דאי משום שהיה מכבד לאהרן היה די בפעמים ושלש ולא לסרב ז' ימים {{ממ|[[תולדות נח על שמות רבה/{{כאן}}|תולדות נח]]}}:

'''והוא כהן.''' וה"ק והלא אהרן אחיך שהיה ראוי להיות לוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ומשם זכה לכהונה:

'''לכך דבר ידבר הוא.''' הא דאמר לעיל על תשובה לא איש דברים אנכי לעשות בך נס אני חפץ וכו' שמא עתה שסירב נשתנה עניינו ולא זכה לנס ההוא {{ממ|[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

'''שנא' וראך ושמח בלבו כו'.''' שפירש וראך ויראה גדולתך וישמח על זה. דאם הוא שמחת ראיית פניו כדרך האחים. לענין מה הוצרך להודיעו זאת:

'''הלב ששמח כו'.''' דייק מלת בלבו להורות שהיה שמח בכל לבו בגדולת אחיו ולא נתקנא בו אע"פ שהוא גדול ממנו ונתנבא כמה שנים קודם לו:

'''הלב ששמח כו' ילבש כו'.''' והא דדריש לעיל שבשביל סירובו של משה זכה לכהונה אפשר לומר דכהונה והלבשת או"ת תרי מילי הם:

'''מה שאתה מתיירא לדבר כל אלו הדברים.''' שאע"פ שאמר לו כי דבר ידבר הוא. מ"מ פעם ראשון היה משה המדבר. אלא שאח"כ היה אהרן חוזר ומשמיע כמתורגמן כדלקמן. ולכן היה מתיירא משה שלא יכשל בלשונו ויוציא דבר שאינו כנגד כבוד המלך והשרים מחמת שהוא כבד פה:

'''למתורגמן.''' ר"ל שלא תפרש לפה שמשה לא יפתח פיו לפניהם רק קודם בואם שם ידבר דבריו לאהרן. אלא פירושו למתורגמן שפעם ראשון דבר משה ואח"כ היה אהרן חוזר ומשמיע הדבר. והוזקקו לפרש כן מפני שכתוב אח"כ אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה. דשמע שמשה ג"כ ידבר. וכדפרש"י בחומש:

'''כשם שמוראי עליך.''' וז"ש תהיה לו לאלהים. ר"ל כשם שמדריגת מורא אלהים עליך כך מוראך עליו. וע' בחזית פסוק נאוו לחייך:

'''רודין אותו במקל.''' כלו' כשם שמכין ורודין את העבד כן אתה תרדהו:

'''אשר תעשה בו את האותות.''' האותות לשון רבים והא לא יעשה במטה רק אחת מהג' שנתן בידו לעשות לפני ישראל דהינו הפוכו לנחש. אע"כ רמז בזה מכות מצרים שהיו חקוקות עליו כדלקמן פ"ח:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>