עריכת הדף "עץ יוסף על שמות רבה/ג/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''כשאני דן כו' נקרא אלהים.''' בכל מקום דיין:

'''אני נקרא צבאות.''' כמלך היוצא לצבא:

'''נקרא אל שדי.''' ע"ש שהוא משדד את המקטריגים לבלתי פגוע בו. עוד יש לומר לפי שימי הדין הם במספר ארבעים כמספר שמר"ח אלול ועד יוה"כ. וכל ימות השנה הקב"ה תולה לרשעים את פשעיהם עד יבואו אותן הימים ימי הדין. ואם כן יהיה חשבון של כל ימות השנה שהקב"ה תולה בהם העונות שי"ד ימים. שכל ימות השנה של לבנה הם שנ"ד. הסר מהם ארבעים יום שמר"ח אלול עד יוה"כ יותירו שי"ד וזהו רמז שנקרא שדי {{ממ|[[תולדות נח על שמות רבה/{{כאן}}|תולדות נח]]}}:

'''וכשאני מרחם על עולמו.''' דהיינו להשפיע עליהם שפע טוב. כי אין גם אחד בעולם שיהיה כדאי להבראות ולהתקיים מצד עצמו אלא בטובו הגדול:

'''רבי יצחק אמר כו'.''' הוסיף עוד לומר מדאפקיה למאמרו בלשון הויה מילתא אגב אורחיה קמ"ל היותו בעבר ובעתיד ובהווה. '''וז"ש לכך כתיב אהיה ג"פ.''' כלומר לא דייקנא רק מ"ש לשון הוי"ה ג"כ. אבל פירושו לפי עניינו הוא כדלעיל לרבי אבא:

'''בשעבוד זה אהיה עמם כו'.''' פי' הרמב"ן שבעבור שהזמן העבר והעתיד כולו בבורא בהווה כי אין חליפות וצבא עמו ולא עברו מימיו כלום לכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד מורה חיוב המציאות:

'''דיה לצרה בשעתה.''' דיה לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבא עליהם. ואף שכמה פעמים אמר להם בתוכחה שיגלו. מ"מ בעת שהם בשעבוד אינו ראוי להודיעם ולצערם:

'''לך אני מודיע כו'.''' פירוש מה שאמרתי ובשעבוד הם הולכים לך הוא שהודעתי לא להודיע להם. '''ומ"ש אמר הקב"ה למשה אמור להם.''' לא קאמר אלא על מ"ש בשעבוד זה אהיה עמהם. וע' בפ"ק דברכות דף ט' ע"ב:

'''לך אני מודיע כו'.''' וכוונת הקב"ה היה במה שגילה לו למשה כדי שיצטער להתפלל עליהם לפי שכך הוא דרכם של הנביאים בראותן איזה צרה לישראל היו מתפללים עליהם מיד:

'''בטיט ובלבנים הם עומדים.''' דרש אהיה אשר אהיה מלשון שבר וצער כמו נהייתי ונחלתי. והכוונה שהשכינה כביכול בצער על גלות זה ועל העתיד. וכשאמר ליה וכך אני אומר להם א"ל לאו אלא אהיה שלחני אליכם והוא שיגיד להם שהשכינה עמהם בגלות זה וחפץ לגואלם. וזו תשובה למה שאמר ואמרו לי מה שמו שיגיד להם השם שמורה על ההשגחה {{ממ|[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

'''ולטיט ולבנים הם הולכים.''' כלו' שעוד ישתעבדו בגלות. ולטיט ולבנים לאו דוקא. אלא צער קשה כטיט ולבנים דשעבוד מצרים:

'''אהיה אשר אהיה ביחידים.''' דריש אהיה אשר אהיה כשם שאתה הווה עמי כך אני אהיה עמך. אם פושטים את ידיהם למצות אהיה עמם וקאמר שזה יהיה ביחידים '''אבל במרובים ע"כ.''' וזהו אהיה שלחני אליכם כי להיותם מרובים בוודאי יהיה עמהם אפילו שיהיו חוטאים כדלעיל פ"א:

'''לכשאני מבקש אחד כו'.''' ר"ל דדריש אהיה אשר אהיה שפעמים אהיה מלא עולם ופעמים אהיה מצמצם שכינתי בתוך הסנה:

'''שהוא אחד משלישו של עולם.''' כדלעיל בב"ר פ' מ"ח:

'''פושט ידו מן השמים.''' ר"ל אף שאינו רק כשלישו של עולם. וגם אורך היד באדם אינו אלא שליש הגוף. מ"מ כשאני רוצה מגיע ידי משמים לארץ שהוא כל העולם:

'''מן הסערה.''' מבין שערות ראשו כדאיתא בב"ר פ' ד' ואפשר שצ"ל בפנים המדרש מן השערה בשי"ן:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>