עריכת הדף "עץ יוסף על במדבר רבה/ט/ל"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''דבר של אימה.''' מדכתיב רוח קנאה קדייק {{ממ|[[מתנות כהונה על במדבר רבה/{{כאן}}|מתנות כהונה]]}}.

'''מקנא לה על פי שנים.''' פרש"י שצריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם אל תסתרי עמו. ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו שאפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד או הוא בעצמו ראה נאסרה על בעלה עד שתשתה.

'''מה טעמיה דרבי יהושע כי מצא כו'.''' כן הוא בנוסחא בתוס' ד"ה מאי טעמיה בדף ב ע"ב. אבל בירושלמי שלפנינו הנוסחא מ"ט דר"א.

'''כי מצא בה ערות דבר.''' ואע"ג דהאי קרא לאו בסוטה כתיב מכל מקום דריש ליה אקינוי וסתירה הואיל ותליא קינוי בגירושין (פני משה).

'''ערוה זו סתירה.''' שמביאה לידי ערוה.

'''דבר זו קינוי.''' שבא ע"י דבור.

'''אין מציאה בכל מקום.''' בכל מקום שנאמר בתורה כי ימצא איש שוכב וגו' וכדומה דוקא בעדים הוא. והכא נמי צריך שיהיו ב' עדים לקינוי ולסתירה (פני משה).

'''דבר אחר ערוה שהיא באה מכח דבור.''' צ"ל רא"א ור"ל רבי אליעזר דסבירא ליה מקנא לה על פי שנים אבל משקה לה על פי עד אחד א"כ לא דריש אלא תיבת דבר שהוא קינוי קשה עליו מה מקיים הוא בתיבת ערוה דלאיזה מילתא דריש ליה. והא כי מצא דילפינן מיניה שנים קאי ג"כ על תיבת ערוה שפירושו סתירה. וא"כ גם בסתירה צריך שנים. ומשנה דר"א דריש ליה ערוה שהיא באה מכח דברו כלומר דלא דרשינן לערוה בפ"ע אלא חדא קאמר קרא כי מצא בה ערוה שהיא באה מכח דברו היינו הקינוי שאילו לא יקנא לה ע"פ שנים מקודם לא היתה נאסרת ע"פ עד אחד ולא היתה נקראת ערוה. וכן מצאתי בדפוס מינקווי שאיתא שם ג"כ רי"ש במקום ד' ר"א.

'''כיצד הוא מקנה לה כו' בפני שנים אל תדברי.''' אל תדברי פירושו אל תסתרי אלא נקט לשון נקי כדלקמן. וה"ק אם אמר לה אל תדברי כו' לאו כלום הוא ועדיין מותרת. אלא דוקא כשאמר לה אל תדברי ונכנסה עמו לבית הסתר כו'.

'''חולצת ולא מתייבמת.''' דכתיב גבי אשה שמצא בה ערות דבר והלכה והיתה לאיש אחר ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם ואעפ"כ אינה פטורה מן החליצה כשם שאם היה בעלה חי דלא היתה מותרת בלא גט {{ממ|גמרא}}.

'''אל תדברי לשון נקי הוא.''' פירוש שלאו משום דיבור בעלמא הוא משקה אותה אלא לשון טומאה הוא רק שדיבר בלשון נקי. ומיהו דברה בסיפא על כרחך דיבור ממש הוא.

'''רבי יהושע אומר רשות.''' פירוש אם רצה לקנא הרשות בידו. ואי לאו קרא הוי אמינא דאסור הוא משום לא תשנא את אחיך בלבבך. תלמוד לומר וקנא את אשתו שאם רצה לקנא הרשות בידו.

'''לפום כן.''' פי' לפיכך.

'''מה תלמוד לומר היא נטמאה.''' דמשמע דודאי נטמאה ומה תלמוד לומר והיא לא נטמאה. אי פשיטא ליה דנטמאה למה שותה. ואי פשיטא ליה דלא נטמאה למה משקה.

'''על ספק.''' וה"ק קרא אשה זו שמא נטמאת שמא לא נטמאת. וקאמר לך דישקנה לברר הספק. ואי לא משקה אותה אסורה {{ממ|רש"י}}.

'''דן לשרץ.''' ספק נגע בטהרות ספק לא נגע. דמחזיקין לה בטומאה מספק.

'''שלא עשה בה אונס כרצון.''' שאם נאנסה מותרת לבעלה.

'''אף שרץ כן.''' ר"ל שרץ שמטמא אונס כברצון ובשוגג כבמזיד כל שכן שמטמא מספק.

'''ומה סוטה רשות היחיד.''' דונסתרה כתיב ואין רשות הרבים ראוי לסתירה אלא ברשות היחיד. אף שרץ רשות היחיד דוקא ספיקו טמא אבל ברשות הרבים ספיקו טהור.

'''דברי שיש בו דעת לשאול.''' אם נטמא אם לאו. אף ספק טומאת שרץ דבר שיש בו בנוגע זה דעת לשאול אם נגע אם לאו והוא אומר איני יודע כגון אדם או טהרות שהיה אדם עסוק בהם בשעה שנולד הספק הוא דטמא אבל בדבר שאין בו דעת לשאול אם נגע אם לאו אפילו ברשות היחיד ספיקו טהור.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>