עריכת הדף "עץ יוסף על במדבר רבה/ט/ז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''דבר אחר איש איש וגו' הדא הוא דכתיב ונתתי לך כו'.''' שבא לרמוז שאף שהנואפת רוצה שירש הממזר נכסי בעלה וליטול חלק בארץ. אומר הקדוש ברוך הוא ומעלה בו בבעל מעל. ר"ל שבבעלה היא יכולה למעול ולשקר. אבל בי שאמרתי ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך. ר"ל לזרע המיוחס אחריך אתן את ארץ ישראל ולא לממזרים. אינה יכולה לשקר שאני טורדו לממזר מן העולם. וכמו שמסיק לקמן.

'''נקראו בנים.''' מפני שהם מדובקים בה' ושמו הגדול משותף בהם.

'''שיקיימו את השמיעה.''' היא האמונה האמתית באחדות ה' ואהבתו ויראתו שזהו שמיעת הלב.

'''שיקיימו את העשיה.''' לשמור מצותיו בפועל ובמעשה האברים. וזהו אל תסורו מאמרי פי שצויתיך לשמור ולעשות.

'''הזהירם שיתרחקו הזנות מהם.''' כי מזונה צריך להרחיק אף מדרכה שיהיה רחוק ממנה מכל וכל.

'''הזהירם על העריות.''' שהם קרובים לו אף שאין צריך הרחקה מהם מכל מקום אל תקרב אל פתח ביתה. הוא כינוי לפועל העבירה כמ"ש לא תקרבו לגלות ערוה.

'''למלאך אכזרי.''' קרא להעונש היוצא ממדת הדין הגדול המעניש בשם מלאך אכזרי. שמעניש בזעף גדול מאד שעי"ז קרבו ימיהם להגלות מארצם.

'''אלא כח ארצם.''' שהיה מוכן להיות כחך כי תוסיף תת כחה לך ועתה תהיה לזרים.

'''אלא בנים.''' שנגלו ממקומם למקום זרים.

'''יגיעת הארץ.''' כלומר אף הדבר הבא ביגיעה. שזהו יגיעת הארץ שנגזר על האדם שיאכלנה בעצבון ועמל. אך יהיה זה בבית נכרי בארץ נכריה.

'''ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וגו'.''' זה אין לו שייכות כאן והוא מיותר.

'''שמחת הסרוחים.''' מרזח דרש לשון גבה רוח וגסות ושמחת לב כמ"ש בנבל. הרשע הזה עושה לו מרזיחים. פי' מיני שמחה.

'''שהיו מענים נשי אנשים ואוסרים אותם על בעליהם.''' לשון עינוי נופל גם על פיתוי כדכתיב (דברים כב פ' כד ע"ש) דאילו באונס מותרת לבעלה חוץ מאשת כהן שהיא אסורה אפילו באונס.

'''הדר אלא העוללים.''' כי שם הדר הונח על הדבר שאין בו פסולת מאומה. וכן הם היונקים שעודנה אין בהם רע למאומה והם נקיים עודנה מכל טומאה וחטא.

'''שהיו כולם מיוחסים.''' והיו ראוים ע"י זה שיהיו כולם נקיים וטהורים כתכונת אבותיהם.

'''מהו נמרץ נואף כו'.''' חשב את אלו התוארים שהם הגרועים שבעולם שאין כמוהו. אביו נואף. ובנו ממזר. שניהם רשעים וצוררים שהם רשעים בזדון ומרד. כי תכונתם רע ובליעל.

'''בימי מנשה כו'.''' שזהו מעי מעי אוחילה עד מתי אראה. כי כל זה שאל על מה שהגזירה בימיו. ועל זה היתה התשובה אחריה כי אויל עמי אותי לא ידעו. ומסיים המקרא איש אל אשת רעהו יצהלו. וזהו גמר הגזירה.

'''מה כתיב בסוף הפרשה סוסים כו'.''' היינו בפרשה שאחריה.

'''עלו בשרותיה וגו' הוי פן ישבעו.''' כצ"ל.

'''שהוא נקרא אלהיך.''' ר"ל שמייחד שמו עליך.

'''דכתיב ניאוף אשת איש בראשון.''' תחלה לעונשי שאר העריות בפרשת בפרשת קדושים.

'''וגונב איש ומכרו ואח"כ כתיב ומקלל אביו ואמו.''' נמצא מפסיק גונב נפש בין מכה אביו למקלל אביו.

'''לפי שאינו גדל עמהם ואינו מכירם.''' שרוב הנגנבים הם קטנים שנגנב מבית אביו כשהוא קטן ונמכר ועל כן אינו מכירם. ויכול להכותם בלי ידיעה מאומה שהם אבותיו.

'''ולכך ענש הכתוב כו' מיתת ב"ד.''' לפי שעי"ז ישחת סדר העולם.

'''דבר אחר והיה מחניך קדוש תמן כו'.''' הכוונה למה שסיים המדרש שהיוצאים למלחמה צריכין שלא יהיה ביניהם ממזרים. וז"ש והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.

'''אין בודקין לא מן המזבח ולמעלן.''' פי' התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה שמש על המזבח אין צריך לבדוק באם אבי אביה. דכיון דבנה שמש על המזבח בידוע שמיוחס הוא {{ממ|רש"י}}.

'''ולא מן הדוכן ולמעלה.''' אם הועד עליו שעמד אצל הלוים בדוכן לשורר שיר.

'''ולא בסנהדרין.''' אם נמנה בסנהדרין אין צריך לבדוק את אמו. וכן שוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין בנותיהם לכהנים ואין צריכין לבדוק אחריהם.

'''אף מי שהוא חתום עד בערכי כו'.''' עיר סמוכה לציפורי ששמה ישנה.

'''באיסטרטיא של מלך.''' בגמרא איתא בחיילות של בית דוד. ופרש"י שהיו באים במחלוקות חדש בחדש וחוזרין חלילה. והוא לשון איסטרטיא. וכותבין בשמות משפחת פלוני ופלוני בחדש פלוני. והיו זהירין ליחסן מכל פסול שתסייעם זכות אבותם במלחמה.

'''אין לי אלא מלך.''' דבעינן שיהיה מקרב אחיך.

'''שוטרי הרבים.''' פרש"י דיינין בעלמא שאינן ממנין כ"ג של סנהדרי קטנה.

'''כל שתשמישו עליך כו'.''' פרש"י מרבויא דמשימות דקרא קא יליף שום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות שאתה משים עליך להיות תשמישו עליך.

'''ומן הברורים שבאחיך.''' דמקרב אחיך משמע מעיקרן דאי לאפוקי גר. מאחיך מיבעי ליה.

'''זכות יחוסיהן עומדת להם במלחמה.''' פי' לכך היו אנשי המלחמה מיוחסים כדי שתעמוד להם זכות אבותם כדאמר בבבלי. ואע"ג דמדאורייתא ילפינן לה דרשינן טעמא דקרא דאל"כ מאי טעמא הרי אין כאן שררה {{ממ|יפ"מ}}.

'''עד כדין מן הקבלה.''' פי' עד עתה הבאת ראיה מן הקבלה דהאי והתיחסם בצבא המלחמה פסוק הוא בדברי הימים. וכל המקרא נקרא קבלה חוץ מתורת משה.

'''מדברי תורה מנין.''' משום דליכא מידי דלא רמזה משה בתורה כדאיתא בתענית. לכן בעי לאתויי מדברי תורה היכן הוא {{ממ|יפ"מ}}.

'''מה כתיב בתריה כי תצא כו'.''' שאפילו מאן דלא דריש סמוכין בכל התורה. במשנה תורה דריש כדאיתא בריש יבמות.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>