עריכת הדף "עמר נקא/שמות/לה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויקהל משה למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר. ''' פי' שקודם לכן אי אפשר כדפרש"י לעיל בפרש' וישמע יתרו שקודם לכן היה עומד בהר לקבל לוחות אחרונות ואם תאמר לאחר כן ימים הרבה אינך יודע באי זה יום ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש עוד י"ל דנפקא לן מדסליק מיניה דכתיב ויהי ברדת משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו וכו'. כי קרן עור פניו וסמיך ליה ויקהל משה:

== ג ==

'''לא תבערו אש ''' יש מרז"ל חולקים הבערה ללאו יצאת ויש אומר' לחלק יצאת. פי' הבערה בכלל לא תעשה מלאכה היתה ולמה הוציאה מן הכלל וכתבה כאן בפני עצמה לומר לך שאינה במיתה כשאר המלאכות אלא בלאו בלבד ופי' לחלק יצאת שיצא מכלל לא תעשה כל מלאכה לחלק בין שאר כל האבות מלאכות שזו מדה בתורה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה הבערה מיוחדת שהיא אחת מאבות מלאכות שבמשכן וחייב עליה הכתוב בפני עצמה אף כל שאר האבות מלאכות אם עשה הרבה מהם בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד ומיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה אבל להפוך כגון שגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת על כולן וזהו שאמר חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט פי' דגבי שבת כתוב בו מקרא זה שבא לחלק בין המלאכות אם עשה בו מלאכות הרבה בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כמו שכתבנו אבל בי"ט שאין כתוב בו מקרא כיוצא בזה אין בו חלוק מלאכות ואם עשה אבות מלאכות הרבה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ובגמרא פריך איך אפשר דמשכחת לה זדון שבת ושגגת מלאכות שיעשה כל הל"ט אבות מלאכות שאם הוא סבור שהל"ט אבות מלאכות יהיו מותרין איך הוא סובר שהוא שבת. ומשני דמשכחת לה בתינוק שנשבה לבין הגוים ששמע שיש שבת אבל לא שמע באסור מלאכות אי נמי משכחת לה שהוא סובר שאין שבת אלא לענין תחומין:

== כו ==

'''טוו את העזים ''' היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העזים היו טווין אותן. קשה מנא לו דאי משום דכתיב את העזים הא פירש לעיל בפ' תרומה דבר הבא מן העזים ולא עזים עצמן. י"ל שרואה דבר זה מיתור המקרא שאמר תחלה וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו המטוה את התכלת ואת הארגמן וכו' ואח"כ כתב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים שמשמע שהיתה אומנות יתירה ואינה דומה לטווית התכלת והארגמן הכתובים בפסוק הראשון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}