עריכת הדף "עמר נקא/שמות/כ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''את כל הדברים האלה ''' מלמד שאמר י' דברות בדבור אחד וכו' אם כן מה ת"ל עוד אנכי ולא יהיה לך וכו' נראה דהכי פירושו מדקאמ' אנכי ולא יהיה לך דמשמע שהקב"ה חזר ופירש כל אחת בפני עצמה ואלו השנים שמעו ישראל מפי הקב"ה דקאמר להו אנכי ה' ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני אבל האחרות אמרן משה כדכתי' לא תשא את שם ה' אלהיך כי ששת ימים עשה ה' ולא אמ' עשיתי ואת שמי וכן כלם לכך אמר רש"י בכאן אמאי חזר אותם כל אחת ואחת בפני עצמה. מהר"ר:

'''לאמור ''' מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו פי' שאין לפרש לאמור הכתוב כאן לאמור לישראל שהרי לישראל היה מדבר כדקיימא לן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וגם אין לפרשו לאמור להם תורה שבעל פה שהרי לא לישראל נאמרה תורה שבעל פה אלא למשה נאמרה לכך הוצרך לפרשו שהיו ישראל עונין להקב"ה על הן הן ועל לאו לאו כדפרשינן:

== ב ==

'''אנכי ''' אשר הוצאתיך כדי היא ההוצאה שתהיו משועבדין לי ד"א לפי שנגלה בים כגבור אל תאמרו ב' רשויות הן קשה מאי ד"א י"ל שהפי' הראשון אינו מתישב על העניין שהרי לא צוה אותן בשום מצות הללו ר"ל אנכי ולא יהיה לך שום שעבוד לפניו ית' ולא היה צריך להקדים הקדמה זו לכאן לכך פי' ד"א לפי שנגלה וכו'. ועוד פי' ד"א לפי שהיו שומעין את הקולות שזה הפי' האחרון הוא מענין של מטה ושל מעלה דהיינו שמיעת הקולות דכתוב לעיל ויהי קולות וברקים וגם למטה כתו' את הקולות לכך הוצרך להקדים להם אנכי ה' אלהיך שיש יותר מקום לטעות בדבר הקולות יותר מדבר שנוי המראות לפי ששנוי המראות היה בזמנים שונים ויש להם להאמין שהוא אחד אלא שמשתנה במראות כרצונו אבל שמיעת הקולות היה הכל ברגע אחד והקולות מתחלפים בבת אחת לכך היה להם לטעות בזה יותר מדבר המראות ולכך פי' ד"א והוקשה לו לרש"י למה אמ' בלשון יחיד אלהיך בדבור אנכי ולא הוקשה לו למה אמר בלשון יחיד את שם ה' אלהיך לשוא בדבור לא תשא ובדבור כבד וכל שאר הדברות לפי שאלו השנים נאמרו לישראל ובדין היה לאמרם בלשון רבים יותר משאר דברות אלא ליתן פתחון פה למשה:

== ג ==

'''לא יהיה לך ''' מה ת"ל נראה דהכי פי' מה ת"ל לא יהיה לך הל"ל לא תעבוד אלהים אחרים ולכך אמ' לפי שנא' לא תעשה לך והנה הפסוקים הולכים בהדרגה ולא יהיה לך שלא יקיים שהוא לאו שאין בו מעשה ואח"כ לא תעשה פסל שהוא לאו שיש בו מעשה אבל אין בו מיתה ואח"כ לא תשתחוה שאינה עבודה גמורה אבל יש בה מיתה ואח"כ לא תעבדם שהיא עבודה גמורה ויש בה מיתה ונ"ל שהתחיל בקל כי בפסוק שאמ' כי אנכי ה' אלהיך אל קנא אינו קאי כי אם בעבדות שיש בה מיתה. מהר"ר:

'''אחרים ''' אינם אלהות אלא אחרים עשאום אלהות עליהם. ד"א שהן אחרים לעובדיהם וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון הל"ל אלהי אחרים בסמיכות שהרי פי' אלהים של אחרים לכך פי' ד"א שהם אחרים שעכשיו מתישב:

== ח ==

'''זכור ''' ושמור בדבור אחד נאמרו וכן מחלליה מות יומת וביום השבת וכו' נראה דנקט הכי לפי שהם דבר והפכו זכור מצות עשה ושמור לא תעשה כמו שאמרו כל השמר פן ואל אינן אלא לא תעשה ודוחק היא לומ' שישנה משה מצות עשה ללא תעשה וכן מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים וכן לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וכו' מהר"ר. ושמעתי אומ' עוד לפי שזכור היא מצות עשה של קדוש היום כדילפינן בגמ' והויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ושמור היא מצות לא תעשה ומצות לא תעשה שהזמן גרמא נשים חייבות א"כ תהיינה הנשים חייבות בקדוש היום והיינו דבר והפכו לכך אמר רש"י שבדבור אחד נאמרו כי לא איש אל ויכזב ומטעם זה העלו בגמ' דנשים חייבות בקדוש היום דבר תורה דכל דאיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה וכדאמרינן:.

== י ==

'''אתה ובנך וכו' ''' וזהו ששנינו קטן שבא לכבות אין שומעין לו ומיירי כשעושה על דעת אביו דאי בעושה שלא מדעת אביו הא קיימא לן קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו מהר"ר:

== יג ==

'''לא תגנוב ''' בגונב נפשות לא תגנובו בגונב ממון צריך לישב מה נפקא לן אם זה בגונב ממון והאחר בגונב נפשות או להפך. וי"ל משום דדרשינן מלא תגנובו אפי' על מנת לבקש ועל מנת לשלם תשלום כפל ואי הוה אמינא דלא תגנוב בגונב ממון לא הייתי שומע על מנת למקני ואפי' על מנת לשלם תשלומי כפל כדשמעינן. מהר"ר.

== יט ==

'''כה תאמר ''' בלשון הזה פי' לפי שלא נאמ' בכאן אמור אל בני ישראל וכו' כמנהג המקרא בשאר המקומות לכך פי' בו לשון מיעוט:

'''מן השמים דברתי ''' ובמקום אחר אומר וירד ה' וכו' ד"א הרכין שמים וכו' למעלה בפסוק וירד ה' על הר סיני כתבנו טעם הד"א ולמה לא פירשו למעלה שם תמצא מפורש באר היטב:

== כא ==

'''מזבח אדמה ''' מחובר באדמה וכו' ד"א שהיו ממלאין חללו באדמה וכו'. קשה מאי ד"א. י"ל שלפי הפי' הראשון הל"ל מזבח באדמה לכך פי' ד"א שממלאין חללו באדמה דהשתא אתי שפיר מזבח מלא אדמה:

'''אשר אזכיר את שמי ''' אשר אתן לך רשות להזכיר את שמי וכו'. פי' שמלת אזכיר הוא מבנין הפעיל מדלא קאמר אזכור ור"ל בכל המקום אשר אתן לך רשות להזכיר שמי כלומר שם המיוחד שלי וכו':

== כב ==

'''אם מזבח. ''' ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים אם כסף תלוה ואם תקריב מנחת בכורים צריך לישב אמאי לא חשיב אם כפר יושת שהוא חובה. וכן ואם יהיה היובל ונראה דלא חשיב אלא אותם שהם מצוה אבל אם כפר יושת אינו מצוה שהרי אם לא יגח השור אין שייך דין כופר וכן ואם יהיה היובל אינו נזכר על דבר היובל רק על דבר בנות צלפחד אבל אלו הג' הם מצות עשה והם הרמ"ח מצות שבתורה:

צורי תעלה רעיוני להשמע

חדושי פי' פרשת וישמע

כן תגדיל לעשות נסים

בואלה המשפטים אשר תשים


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}