עריכת הדף "עמר נקא/ויקרא/טז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''וידבר ''' מה ת"ל ויאמר ה' בדבור ראשון מה נאמר לו משל לחולה וכו' עד זה זרזו יותר מן הראשון צריך לישב אי זה דבור הוא שנאמ' לו שתי פעמים שאם נאמר שיהיה הדבור מואל יבא בכל עת הלא לא מת שום אדם בעבור ביאתו אל הקדש קודם לכן ואין הנמשל דומה למשל ואם הוא להמשיל מפני שמתו בני אהרן בעבור עון אחד א"כ לא היה צריך לומ' שני דבורים רק היה לו לכתוב ויהי אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא והוה שמעינן מיניה שרוצה להזהירו ולא ימות כדרך שמתו בניו מדכתי' אחרי מות וי"ל לפרש לפי פי' רש"י שהדבור ראשון מוידבר ה' אחרי מות הוא הדבור האמור בפרשת השמיני יין ושכר אל תשת והאזהרה הכתוב שם היא נמשלת לרופא הראשון והאזהרה הזאת נמשלת לרופא השני ולזה אמר בה אחרי מות כלומ' שלא ימות אם יכנס שתוי יין כמו שמתו בניו שנכנסו שתויי יין כדברי רבי ישמעאל דאמר שתויי יין נכנסו למקדש ולזה אמר בה אחרי מות ויזהירם אח"כ יין ושכר אל תשת כמו שפי' רש"י ואפי' למאן דאמ' שמתו מפני שהורו הלכה לפני רבן כדכתיב אשר לא צוה אותם נוכל לומ' שמה שהיו שתויי יין גרם להם להורות הלכה בפני רבן. אמנם מאמ' הכתוב אשר לא צוה אותם הכריחו לומ' שמתו בעבור ההוראה ועוד שנראה לו לומ' שלא מתו בעבור שנכנסו שתויי יין שלא מצינו שהוזהרו עדיין על זה. ואי קשיא לך אם היה הדבור הזה צווי מיין ושכר אל תשת למה הפסיק כל הפרשיות האלה באמצע הרי כבר פי' רש"י הטעם ברובן ונסדירם על הסדר לפי שטתו ראשונה התחיל בפרש' קחו את המנחה הנותרת וגו' שהיא היתה מצוה הצריכה לשעתה וכן כל אותה הפרשה ובת"כ פרשת מאכלות אסורות לפי שכל אותן הפרשיות נאמרו למשה ולאהרן לומ' לאלעזר ולאיתמר שיאמרו אותן אל בני ישראל בעבור שהושוו בדמימה כמו שפי' רש"י מדכתו' לאמר אליהם ולכך הוצרך לסמיכה נ"ל שכל הפרשיות עד סוף פרשת ביום השמיני כמו כן נאמרו לאמר אל אלעזר ואל איתמר מדלא כתו' בכלם וידבר ה' אל משה לאמר אעפ"י שהם דינין חלוקין זה מזה ואח"כ התתיל בפרש' אשה כי תזריע כמו שפי' רש"י לדברי ר' שמלאי וכו' וכיון שהתחיל בדברי נגעים הוצרך לסיים דין נגע בתים ונגעי בגדים וסיים כל טומאת אדם וטהרתו כמו נדה וזב וזבה עד סוף פרש' מצורע ואח"כ חזר לענין ראשון למצות יין ושכר אל תשת וכתב וידבר ה' אל משה אחרי מות ואח"כ סמך אליו ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת לומ' שאעפ"י שהזהרתיך מלכנס למקדש שתויי יין עוד יש מקום במקדש שאעפ"י שאינך שתוי אינך יכול לבא שם בכל עת והוא לפני ולפנים. וסעד מצאתי לדברי שזה הדבור ראשון הוא מפרש' שתויי יין בפי' רלב"ג ז"ל ואפשר שרמז בזה המקום אל הדבור הנז' בפרשת שמיני שהיה אחרי מות שני בני אהרן והם האזהרות הנזכרות שם שנתחייבו כהנים עליהם מיתה עכ"ל וכן מצאתי גם בתורת כהנים וז"ל משום ר' ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום ילמד הפתוח מהסתום מה הפתוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת מקדש אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת מקדש ואיזה דכוס של יין ושכר אל תשת שנא' ואחיכם כל בית ישראל יבכו וכו' וידבר ה' אל אהרן יין ושכר. מהר"ר:

== ד ==

'''יצנוף ''' כתרגו' יחת ברישיה פי' רש"י לטעמיה שפי' בפרש' תצוה דהמצנפת היתה כמין כובע שהיא כמו מגבעת שלכהן הדיוט לא כדברי המפרשי' שפירשו שהיתה עשויה כמין סודר וצונפה צניפה על גבי צניפה:

== כג ==

'''ובא אהרן ''' רז"ל אמ' שאין זה מקומו של מקרא זה וכו' נראה לתת טעם למה הקדימו ולא כתבו על הסדר שבא להשמיענו שכשהיה פושט בגדי לבן ומניח בגדי זהב היה טובל שהרי לא מצינו שהיה טובל רק כשהיה רוצה ללבוש בגדי לבן כדכתו' כתנת בד קדש וכו' ורחץ במים את בשרו ולבשם והשתא אשמועינן בפשיטת בגדי לבן ולבישת בגדי זהב שהיה טובל לכך סמך אליו ורחץ את בשרו ולבש בגדיו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}