עריכת הדף "עמר נקא/בראשית/מח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויאמר ליוסף ''' אחד מהמגידים וכו'. וי"א אפרים היה רגיל וכו' שמעתי אומ' לפי שאותיות אפרים הן הן אותיות ויאמר כשתחליף הוי"ו בפ"א באלפא ביתא דא"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף לכך אמר אפרים היה:

== ז ==

'''כברת ארץ ''' מדת ארץ וכו' ואיו להקשות שאח"כ אמ' ולא תאמ' שעכבו עלי גשמים עת סגריר היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה דמשמע א"כ שכברת ארץ לשון כברה דהכי קאמר כברת ארץ ר"ל מדת ארץ ומדשני קרא בדבוריה לכתו' כברת ארץ שמעינן שהארץ חלולה ככברה:

'''ואקברה ''' שם ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ. הרמב"ן הבין פי' לארץ דכתב רש"י לארץ ישראל ותמה מאד על זה ואינו כן רק פירושו אל תוך העיר בית לחם:

== ח ==

'''וירא ישראל את בני יוסף ''' בקש לברכן ונסתלקה שכינה ממנו וכו'. קשה למה כתב דבר זה בפסוק וירא ישראל הל"ל כן על ויאמר מי אלה שמאחר שפי' מי אלה מהיכן יצאו אלה שאינן ראויין לברכה שם היה נופל לפרש דבר זה אבל במקום זה מה ענין זה לכאן. י"ל דמשום דכתי' וירא ישראל ובסמוך כתי' לא יוכל לראות וקשין קראי אהדדי משום הכי הוצרך רש"י להוציא מלת וירא ממשמעה ולפרש אותה לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת וכמו נתתיך לראות בך ופי' וירא ישראל את בני יוסף לכך פי' רש"י למה בזה אותך לפי שבקש לברכן ונסתלקה ממנו שכינה שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה וקשה על זה למה לא נסתלקה שכינה ממנו כשבקש לברך את יהודה שהיו עתידין לצאת ממנו מנשה ואמון וכן הרבה מהשבטים שיצאו מהם רשעים ומה נשתנו מנשה ואפרים מכלן י"ל משום דמנשה ואפרים לא היו בניו של יעקב ואין זכותו מגין עליהם כל כך והואיל והיו עתידין לצאת מהם רשעים נסתלקה ממנו שכינה כשבקש לברכן אבל שאר השבטים היו בניו ממש ואעפ"י שרשעים עתידים לצאת מהן היה זכותו מגין עליהם ולא נסתלקה ממנו שכינה בשביל כך:

== ט ==

'''בזה ''' הראו שטר אירוסין וכתובה וכו'. קשה מנא לו י"ל משום שהיה לו לכתוב הנה שהוא מורה על הוראת מקום אבל בזה היא היא הוראת דבר שנקח ביד לכך אמר הראהו שטר אירוסין:

== טז ==

'''יברך את הנערים ''' מנשה ואפרים. צריך לישב מה בא ללמדנו הלא כל הפרשה כולה מדברת ממנשה ואפרים ונראה דנוכל לומר דמשום דכתיב בתחלה ויברך את יוסף ולא אמר ויברך את מנשה ואפרים והייתי סבור שהיה מברך בנים אחרים ליוסף ובעבור שלא היו שם היה תולה הדבר ביוסף כי עקר הברכה שתהיה פנים בפנים וכמו שדרשו רז"ל אמור להם פנים כנגד פנים גם אמרו עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה לכך אמ' רש"י מנשה ואפרים. ומה שאמ' הכתו' ויברך את יוסף הטעם הוא כמו שאמ' הרמב"ן ותדענו במקומו. או הוא כמו שפירש הר"ר יצחק אבן לטיף שהמתברך צריך גם הוא לכוון לקבל הברכה מפי המברך והם לא ידעו לכוין כיוסף לכך תלה הברכה ביוסף. מהר"ר:

'''וידגו ''' כדגים הללו שפרין ורבין ואין עין רעה שולטת בהן פי' לפי שמכוסין במים ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:

== כב ==

'''בחרבי ובקשתי ''' כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נזדוגו כל סביבותיהם וכו' קשה שהרי בסדר וישלח כתי' ויהי חתת אלהים על הערים אשר סב בותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. י"ל שלא אמר שנלחמו עמהם אבל אמר שנתקבצו להזדוג להם וחגר יעקב כלי מלחמה ועמד כנגדן כלומר שפחדו ממנו והיינו חתת אלהים הכתוב שם שכשעמד יעקב כנגדם פחדו ויראו מפניו ולא נלחמו עמו. עוד י"ל שזה שאמ' רש"י שנתקבצו סביבותיהם להזדווג להם היה כשהיו בשכם אבל אחרי נסעו משם היה חתת אלהים תדע לך שכן הוא אומ' ויסעו ויהי חתת אלהים כלומר לאחר שנסעו משכם אבל קודם נוסעם נתקבצו כל סביבותיהם וכו'. קשה מאי ד"א דקאמ' ד"א שכם אחד היא הבכורה. וי"ל דלפי פי' הראשון שר"ל שכם ממש לא תתישב היטב מלת אחד ועכשיו שפי' לשון חלק נופל הלשון לומ' חלק אחד. וקשה מאי ד"א דקאמ' ד"א שהיה צד אביו באמרי. פיו. י"ל דלפי פי' הראשון שהיה עושה מעשה האמרי היה לו לכתו' כאמורי בכף הדמיון לכך פי' ד"א לשון אמירה שהיה צד אביו באמרי פיו. וקשה מה ענין שכמה ותפלה לכאן שפי' בחרבי ובקשתי היא חכמתי ותפלתי. י"ל דאשכחן התפלה נקראת חרב כדכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ומלת בקשתי דרשת כמו בקשתי מלשון תפלה ותחינה ובקשה והנה בחרבי ובקשתי היא חכמתי ותפלתי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}