עריכת הדף "עבודת המלך/יסודי התורה/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון.''' פתח רבנו בשם הוי"ה ברוך הוא עיין מפרש. והרב סדר משנה תמה למה פתח כן רבנו רק בספרו זה, ולא ביתר ספריו. והאריך לבאר דבר זה. ונעלם כרגע מעיני הרב ז"ל כי רק הספר הזה נכתב בידי רבנו בלשון הקדש, וזולתו בערבית. ואין מקום לדבר בזה.

''' וביאור ''' הדברים של יסוד היסודות ועמוד החכמות עי' בהלכה ד' דר"ל יסוד היסודות בדרך האמונה, ועמוד החכמות בדרך המופת, וכמו שהאריך רבנו במורה בכמה דוכתי ועי' בהקדמת ספר האמונות והדעות לרבנו סעדיה גאון ז"ל.

''' לידע שיש שם מצוי.''' וכן לקמן בה"ו דייק לכתוב וידיעת דבר זה מצות עשה. וגם במנין המצות שבראש הספר כתב לידע שיש שם אלוה. ועי' להרב מעשה רוקח הספרדי דעתו דלכן דייק רבנו לכתוב לידע ולא כתב להאמין לפי שעיקר המצוה הוא ע"י הידיעה האמיתית כדרך שעשה אברהם אבינו ע"ה ועל דרך דע את אלהי אביך. אמנם בספר המצוות מצוות עשה א' כתב רבנו צונו להאמין באלהות. והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאות, אולם כבר העיר הגאון ר' חיים העליר בספר המצות החדש שהוציא לאור ע"פ כתב יד מינכן, כי בגוף הערבי כתובה מלת אעתקא"ד שבאמת יש לה גם מובן דעת, ושפיר אפשר לתרגם שצונו בידיעת האלהות וכן והוא שנדע שיש עלה וסבה וכו' ולפי"ז יתאימו דברי רבנו בספר המצוות לדבריו כאן. וכמו שכתב גם במנין המצות שבראש ספר זה. והנה הרב ר' חסדאי בספרו אור ה' כתב בהצעתו, ואולם היות שרש התחלות התורה האלקית היא האמונה במציאות האל יתברך הוא מבואר בעצמו להיות התורה מסודרת ומצוה ממסדר ומצוה. ואין ענין להיותה אלקית זולת היות המסדר והמצוה האל יתברך. ולזה טעה טעות מפורסם מי שמנה במצות עשה להאמין מציאות האל יתברך. עכ"ל. ודבריו מכוונים כלפי דעת רבנו ומנינו, ועי' מ"ש לקמן בה"ו. ולפי דברינו אין מקום לתמיהתו. שבודאי יודה רבנו שהאמונה התמימה במציאות האל יתברך הוא עיקר. ולא יצויר מצוה בלי מצוה ידוע. אבל יש גם מצות עשה לדעת את ה'. והרי למצוה זו כבר יש מצוה מיסוד האמונה הפשוטה. ודברי רבנו ברורים ועי' מ"ש לקמן.

''' שם מצוי ראשון.''' אם הפירוש הוא כמו שרצו המפרשים לומר שם מצוי בצרי תחת השין, הנה כוונת רבנו כאן למ"ש במורה ח"א פ"א ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ר"ל שכמו שהוא אחד, כן יקרא אז בשם אחד לבד, והוא המורה על העצם לבד, ולא שהוא נגזר. ובפרקי דר' אליעזר אמר עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד. הסתכל איך גלה שאלו השמות הנגזרים כלם נתחדשו אחר חדוש העולם וכו' ואין אצלם שם בלתי נגזר אלא זה, והוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א אשר הוא שם המפורש הגמור עיי"ש היטב בדברי רבנו ז"ל ועי' למרן הגר"א בפירושו לס' יצירה פ"א ה"א אופן ג' היה לו נוסח אחר ופי' אחר בזה לפי דרכו בקודש. ואולי העתיק לשון הזוהר חדש בראשית ו' ע"א בשם ר' אבא אמר ר' יוחנן ושם הנוסח קודם שנברא העולם היה ה' אחד ושמו אחד. וכלשון רבנו בפרקי דר"א העתיק גם הרשב"ץ במגן אבות ועי' להגאון רד"ל בשם הגר"א עיי"ש היטב ועי' נפש החיים שער ב' סוף פ"ב בהג"ה שם. ואולם עיין בפתיחת הרב אבן תבון למורה כתב, כשירצו החכמים לומר שיש בעולם או בנמצא דבר אחד, ואמרו שיש שם דבר אחד רומזים במלת שם אל המציאות ואין זה בנמצא בלשון עברי ע"כ. ובאמת מצינו לרבנו שהוא משתמש פעמים רבות במלת שם.(בקשר עם יש או אין) במובן המלה הערבית ת"ם לציין מציאות או אי מציאות עי' לקמן ה"ד ובהל' עבודה זרה פ"א ה"א ובהל' תשובה פ"ג ה"ז ובהל' חמץ פ"ח ה"ח ובהל' מגילה פ"ב הי"ז ובפי"ד מהל' איסורי ביאה ה"ג ושאין שם צדיק גמור וכו' (ובדפוסים החדשים הכניסו כאן תיבת שום במקום שם ללא צורך) ועי' איסורי מזבח פ"ב ה"ח ועוד במקומות הרבה.

== ג ==

'''שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא איננו צריך להם וכו'.''' מקורו בפסקתא זוטרתא בפסוק מעונה אלהי קדם. אתה הוא מעון העולם שכל העולם מתקיים בך ועי' מדרש רבה בראשית פס"ח ושמות רבה סוף פמ"ה אתרי טפלה לי ואין אני טפל לאתרי ובמדרש רבה ברכה ועוד טובא וכבר העירו בזה.

== ד ==

'''הוא שהנביא אומר וה' אלקים אמת הוא לבדו האמת וכו'.''' מקור הדברים בירושלמי פ"ק דברכות ובפ"ק דסנהדרין ובמדרש רבה ריש פרשת אמור. למה הוא אמת אמר ר' אבון שהוא אלקים חיים ומלך עולם ועי' פסקתא פי"ד וכבר העירו מזה. והנה רבנו כתב כאן הוא שהנביא אומר, ואח"כ בהלכה ה' כתב גם מופת לזה שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלי מסבב וכבר עמד בזה הרב קנאת סופרים לספר המצוות. והוא לפי מה שכתבנו לעיל דיסוד היסודות ר"ל ע"פ דרך האמונה, ועמוד החכמות בדרך המופת, ולזה כתב הוא שהנביא אומר וזהו יסוד האמונה ואח"כ נגד עמוד החכמות הביא ע"ז המופת. ורבנו בכל זה לשיטתו אזיל דיש אמונה והוא העיקר ובנוי על יסוד הנבואה, ויש מצוה שהיא הידיעה והיא בנויה על המופת. והבן.

== ה ==

'''והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלי מסבב וכו'.''' עי' עקרים מאמר שני פ"ה וז"ל המופת הראשון מהם שעשה הרב ז"ל הוא בנוי על מציאת תנועה תדירה נצחית כמו שיניח הפילוסוף, וזה ממה שלא יודה אותו כל בעלי הדת האלהות המאמינים בחידוש וכו' ועי' בענפים שם כתב וז"ל רבים כותבים סרה על הרמב"ם וכו' ובפרט מ"ש בס' המדע וכו' וז"ל אלוה זה אין לסופו קץ ותכלית שהרי הגלגל סובב תמיד (מכוין לדברי רבנו לקמן בה"ז) אלא שכבר התנצל הרמב"ם בסוף פע"ג (צ"ל פע"א) מחלק הראשון מהמורה וז"ל הנה כבר התבאר לך כי מופתי מציאות ה' ואחדותו והיותו בלתי גשם אמנם צריך שילקחו לפי הנחת הקדמות ויתקיים המופת השלם הן שיהיה העולם קדמון או מחודש ולכן תמצא כי לעולם במה שחברתי בספרי התלמוד כשיזדמן לי זכרון יסודי הדת לדבר בקיום מציאות שאני אקיימנה במאמרים נוטים לצד הקדמות. אין זה שאני מאמין הקדמות אמנם אני רוצה שאקיים מציאותו יתברך באמונתנו בדרך מופתי שאין מחלוקת בו בשום פעם עכ"ד רבנו ועי"ש באריכות דבריו העמוקים.

== ו ==

'''וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך.''' רבנו בספר המצות הביא מקורו מגמרא דמכות כ"ד בדרשה דר' שמלאי דמונה אנכי במנין תרי"ג המצות. ודעת הרב בעל הלכות גדולות ידועה דס"ל דאנכי הוא עיקר ויסוד אבל לא מצוה, ודעתו מיוסדת על דרשת המכלתא דאמרו שם כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזירותי הרי דאנכי אינה בכלל המצות אלא יסוד. ועי' להרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות שבמנין העשין בעמדו לימין הבה"ג ומישב דבריו כתב מ"מ אבל עוד במצות לא תעשה אבאר המתחוור לי ושם במנין הל"ת הכריע כדעת רבנו דאנכי הוא מצוות עשה. ועי' לרבנו במצוה ב' ביאר שזאת המצוה תקרא עול מלכות שמים. רצונם ההודאה ביחוד והאמנתו. וכנראה כתב כן בכדי לישב ההשגה מהמכלתא שהבאנו וכבר העירו רבותינו האחרונים ז"ל שבאמת אין סתירה לדעת רבנו מהמכלתא שהרי סתם מכלתא ר' ישמעאל ולדידיה אפשר שפיר לומר דאין אנכי במנין העשין. דהרי ס"ל לר"י דהשיבו על לאו לאו, ועל הן הן, הרי דאנכי ולא יהיה לך לא נאמרו בדבור אחד, אבל לדידן דס"ל דאנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו והרי לא יהיה לך הוא בודאי מצוה אפילו לדעת הבה"ג וממילא גם אנכי מצוה.

''' ומיושב ''' בזה גם מה שהשיגו על רבנו מהא דאמרו בהוריות ח' איזו מצוה שנאמרה בתחילה הוי אומר זה עכו"ם הרי דלא יהיה לך היא מצוה ראשונה ולא אנכי, ולפי"ז ניחא שפיר, דהתם ג"כ תנא דבי ר' ישמעאל קאמר לה ולדידיה אין אנכי במנין המצוות, ועי' סדר משנה האריך. ואנחנו שזכינו לאורה של המכלתא דר' שמעון בר יוחאי (שהוציא לאור הה"ג ר' דוד צבי הופמן ז"ל) ושם איתא וידבר אלהים מלמד שהיה אומר להם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון (ר"ל שהיה אומר הדברות כסדר ולא שנים בבת אחת) דבר אחר וידבר אלהים את כל הדברים יכול באחרונה אמרו לו קבלנו עלינו, ת"ל אנכי ה' אלהיך. אנכי היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל למד על הכלל מה אנכי היה לו דבור בפני עצמן וקבלה בפני עצמו אף כל הדברות היה להן דבור בפני עצמו וקבלה בפני עצמן. וגם כאן משמע דאנכי הוא עיקר בפני עצמו, ולא מצוה רק כהמכלתא דר' ישמעאל דקבלו עול מלכות תחילה. אמנם גם כאן סיים אח"כ מה ת"ל לאמור מלמד שהיה נאמר להם על כל דיבור ודיבור על לאו לאו ועל הן הן והוא להדיא כר' ישמעאל דאנכי ולא יהיה לך לא נאמרו בדבור אחד אבל אין הדברים מוכרחים כלל.

''' אולם ''' לפי מה שבארנו לעיל בשיטת רבנו, דס"ל דהאמונה במציאות הוא עיקר, והמצוה היא הידיעה א"כ לא קשה כלל מן המכלתא. ואדרבה רבנו הכריע כן בכדי להשוות דעת המכלתא עם סוגית הש"ס דילן דמנה מצות אנכי במנין תרי"ג המצות ואלו במכלתא משמע דהוא עיקר ולא מצוה. ועל כן חלק להו רבנו בתרתי דהעיקר הוא האמונה והמצוה היא הידיעה. ומסוגיא דהוריות לא קשה דמלבד דלשיטת רבנו גם אנכי בכלל עכו"ם הוא שהאמונה במציאות ולא יהיה לך דהיינו שלא יעלה על דעתו שיש אלוה אחר חוץ מזה כמבואר לקמן נאמרו בדבור אחד, ועי' רש"י בהוריות שם כתב ג"כ להדיא הכי, איזה מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זה עכו"ם דכתיב בתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו עכו"ם ופשוט. אבל גם מלבד זה אפשר דרבנו מפרש לסוגיא דהוריות כמ"ש הרב באר שבע דאין כונת מצוה שנאמרה בתחלה מה שנאמרה בריש עשרת הדברות אבל ר"ל שנצטוה בה אדם הראשון וכן דרשו להדיא בספרי שלח אשר צוה ה' אל משה מנין אתה אומר שכל המודה בעכו"ם כופר בעשרת הדברות וכו' מנין אף במה שנצטוו האבות וכו' והביאו רבנו בפ"ב מהל' עכו"ם המודה בעכו"ם כופר וכו' ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם עד סוף העולם והביא ע"ז הפסוקים. והא דפריך בגמרא שם והא אמר מר עשר מצוות נצטוו במרה ר"ל דמזה מוכח שאדם לא נצטוה לדורות עיי"ש היטב ועי' להראנ"ח בדרשותיו ליתרו ציין מאמרים רבים לסיוע דעת רבנו ואין מקום להאריך.

''' וכל המעלה על דעתו שיש אלוה חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.''' עי' מפרש ועי' סמ"ג לא תעשה א' כתב שלא להעלות במחשבה שיש שום אלוה זולתי ה' שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ותניא במכלתא לפי שנא' לא תעשה לך פסל העשוי כבר מנין שלא יקיים ת"ל לא יהיה לך ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומלשון על פני דורש במדרש כפשוטו שאסור לשתף שם שמים ודבר אחר וזהו מה שאמר שם אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ובפ' ד' מיתות שאמר כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנא' בלתי לה' לבדו. המקרא ההוא בא לעונש וזה לאזהרה עכ"ל. עי' למהרש"ל שם מה שהאריך בביאורו דעיקר הצווי של לא יהיה לך הוא על המחשבה עי"ש היטב ונראה מתוך הדברים שהיה לפני הסמ"ג במכלתא כן שהרי זה לשונו וזהו מה שאומרים אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועי' ביראים סי' ס"ג ובחדש סי' רמ"ג כתב ואין מקרא יוצא מידי פשוטו לפי שנא' אנכי ה' אלהיך למדנו שצוה הקב"ה שימליכוהו עליהם, אבל שלא לשתף דבר אחר עמו לא למדנו לכך כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שלא לשתף דבר אחר עמו וכו' ועי' במבאר שם שכתב שכנראה העתיק הסמ"ג דברי היראים ועליו כתב וזהו מה שאומרים אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף שלא הזכיר את היראים, ואין הדברים מוכרחים כלל.

''' והרמב"ן ''' ז"ל כתב בספר המצוות ריש לא תעשה ב' וז"ל ולדעת הת"ק אינו כן, אבל יהיה מניעה מהודות האלהות לזולתו יתעלה מלשון והיה ה' לי לאלהים, והלכה כת"ק ופשט דבריהם בכל מקום כך הוא אמרו באגדה בפ' הנזקין (נ"ז) אתיוה לקמא אמרו ליה פלח לצלמא אמר כתיב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אפקוהו וקטלוהו. וכן אונקלוס תרגם לא יהי לך אלוה אחרן בר מיני. ודע כי בכל מקום שאמר הכתוב אלהים אחרים הכונה בו אלהים אחרים זולת השם הנכבד ולכן יתפיס זה הלשון בקבלת האלהות או בעבודה לו כי יאמר לא תקבלו עליכם אלוה בלתי לה' לבדו אבל כשידבר בעשיה לא יאמר בכתוב אחרים וחלילה. ועי' בחינוך מצוה כ"ו כתב ג"כ ולא תמצא לעולם מאמר הכתוב אלהים אחרים כי אם על האמנת הלב עי"ש היטב וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה ג"כ, והם המה דברי רבנו כאן ותו לא מידי.

''' שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו.''' בכתב יד אברבנאל ליתא לתיבת הגדול. ועי' בדברי רבנו לקמן בפ"ב מהלכות עכו"ם ה"ד כתב רבנו ג"כ והוא עיקר כל המצוות כלן והבאתי שמה מקור הדברים בילקוט בשם ספרי זוטא. הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה זו עכו"ם וכו' עיי"ש.

== ז ==

'''אלוה זה אחד הוא וכו' וידיעת דבר זה מצות עשה שנא' ה' אלהינו ה' אחד.''' ובספר המצוות לרבנו מצוה ב' כתב, וברוב המדרשות תמצאם אומרים על מנת ליחד את שמי על מנת ליחדני ורבים כאלה ורוצים בזה המאמר שהוא אמנם הוציאנו מן העבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסד והטוב על מנת שנאמין היחוד כי אנחנו חייבים בזה והרבה מה שיאמרו מצות יחוד ויקראו ג"כ זאת המצוה מלכות שמים כי הם יאמרו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים ר"ל להודות ביחוד ולהאמינו. ועי' בברכות וחגיגה ג' ובמדרש רבה אתם עשותוני חטיבה אחת בעולם ועי' בערוך ערך חטיבה.

== ח ==

'''הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגויה.''' באגרת הרמב"ן ז"ל הוא ס' מלחמת ה' הביא כענין זה וז"ל אמרו רז"ל באמת ובשבועה שאין ליוצר כל יתברך שמו לא דמות ולא צורה והרבה ממאמרי חז"ל תמצאם ע"ז הדרך ועי' מדרש שוחר טוב (סי' פ"א) מזמור א' חזקיה בר' חייא אמר וכו' עיי"ש.

== ט ==

'''אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו וכו'.''' עי' במורה חלק א' פכ"ח.

''' הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאין מכירין אלא הגופות.''' עי' במדרש רבה והוא בילקוט יתרו ריש פ"ו א"ר לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד, אף בני אדם מביטין בה וכו' ושם לפי כחו של כל אחד ואחד עי"ש, ובמדרש שוחר טוב שהבאנו לעיל שהם מדמין צורה ליוצרה כתב אין משמיעין לאוזן אלא מה שהיא יכולה לשמוע וכו'.

''' ודברה תורה כלשון בני אדם.''' עי' במורה חלק א' פכ"ו ביאור דבר זה.

''' ראיה דבר שנביא אחד אומר שראה הקב"ה לבושיה כתלג חיור וכו'.''' במדרש רבה וילקוט שם דבר אחר לפי שנראה להם הקב"ה בים כגבור עושה מלחמה בסיני כסופר מלמד תורה ונראה להם בימי דניאל כזקן מלא רחמים א"ל הקב"ה לא בשביל שאתם רואים אותי דמויות הרבה וכו' וכן מבואר גם במכלתא יתרו פ"ה ב'. וכתב רבנו ''' כשליח צבור עטוף.''' הוא בגמ' דר"ה י"ז מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור וכו' ועי' חגיגה י"ד כתוב אחד אומר לבושיה כתלג וכו' הא בישיבה הא במלחמה ועוד הרבה.

== י ==

'''מהו זה שבקש משה רבנו להשיג כשאמר הראני נא את כבודך, ביקש לידע אמתת המצאו של הקב"ה.''' עיין כ"מ שהביא השגת הראב"ד ע"ז שהרי ראה בסיני בארבעים יום של לוחות מה שלא ראה נביא מעולם וכו' ומה הוצרך עוד וכו' וכו' ועי' לרבנו במורה חלק א' פנ"ד מש"כ בזה ויתישבו כל הדברים. ומרן מהר"ם פדואה הביא נוסחא ישנה ומדויקה תחת מהו זה שביקש משה צ"ל וזהו שביקש משה. אבל עיין להרדב"ז ז"ל בלשונותיו חלק ב' סי' רנ"ב חולק על נוסחא זו, ונוסחא דידן עדיף לפי שבאה אח"כ התשובה עי"ש היטב במה שהאריך בזה.

== יא ==

'''לא שינה ולא הקיצה ולא כעס וכו'.''' מכילתא. אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שליטה בי, אני שליט בתנומה ואין התנומה שליטה בי.

''' וכך אמרו חכמים אין למעלה וכו' ולא עורף ולא עיפוי.''' והוא בחגיגה ט"ו עי' מפרש, ועי' לרבנו בפי' המשנה בחלק ביסוד השלישי. לא עורף הוא פירוד ולא עיפוי הוא חבור עי"ש ועי' במורה חלק א' בכל ביאורי השמות האלה.

== יב ==

'''על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם.''' עי' בפסקתא זוטרתא בפרשת ואתחנן.

''' ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח וכו'.''' עי' מדרש שוחר טוב פ"ב מלך בשר ודם כשהוא כועס אינו ברצון אבל הקב"ה אינו כן אלא כשהוא כועס הוא ברצון. ועי' עוד בכמה מקומות במדרשים וכבר העירו עליהם המחברים.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}