עריכת הדף "עבודת המלך/דעות/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''חולי הגוף טועמים המר מתוק וכו' כך בני אדם שנפשותיהם חולות וכו'.''' עי' בדברי רבנו בפ"ג משמונת פרקיו ועי' במורה ח"א פע"ג עי"ש היטב.

''' ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים וכו'.''' עי' ירושלמי תענית פ"א ה"א חד בר נש הוי איחטא בלישניה אתא לקמיה ר' יוחנן ושלחיה גבי ר' חנינא אמר ליה איזיל תהי בך ולעי באוריתא ועי' בערכין ט"ו ב' דאמר שם ר' חמא בר חנינא מה תקנתו של מספר לשון הרע, ור' אחא ב"ר חנינא ס"ל דמה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, וכנראה המה בניו של ר' חנינא הנזכר בירושלמי שם ועי' גליון שם, אבל יש שרוצים לומר משום דר"ח בקי ברפואות היה כמו שאמרו ביומא מ"ט ומאי שנא ר' חנינא דבקי ברפואות הוא וכו' וא"כ מה שאמרו שם איחטא בלישניה ר"ל חולי ממש וא"כ אין ענינו לכאן, וכ"ר ''' והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו.''' ובג' לח' פרקים שזכרנו כתב רבנו אבל המרגישים והם נמשכים אחר הנאותיהם אמרה בהם התורה האמיתית מספרת דבריהם כי בשרירות לבי אלך וכו' וצריך להיות דכאן מדבר באנשים מגדר אחר.

== ב ==

'''וכיצד היא רפואתם וכו' אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וכו'.''' עי' בדברי רבנו ברביעי משמונת פרקיו והוא מבואר בסנהדרין כ"ה ב' גבי מלוי בריבית ואימתי חזרתו וכו' ויחזרו בהם חזרה גמורה דאפילו לעכו"ם לא יזפי וכן במפריח יונים דאפילו במדבר נמי לא עבדי וכן פסק רבנו בפי"ב מהל' עדות ועי' רש"י שם שישתכח שם רבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקוליהן עי"ש.

''' ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וכו' עד שיעקור גובה הלב.''' עי' פסקתא זוטרתא פרשת מצורע מפני מה מצורע מטהר בעץ ארז ואזוב לפי שהגביה כארז בא לו הנגע מאי תקנתיה ישפיל עצמו כאזוב והביאו בסמ"ק מצוה כ"ב עי"ש.

== ג ==

'''ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהם בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב.''' בכת"י אברבנאל אלא יתרחק עד הקצה האחרון ועי' לח"מ מה שהאריך לתמוה בזה בפ"א בסתירת דברי רבנו מהתם להכא, דבפ"א כתב כיצד מי שיתרחק מגובה לב עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר נקרא חסיד וזוהי מדת חסידות ואם נתרחק עד האמצע בלבדו יהיה עניו נקרא חכם וזוהי מדת חכמה, וכאן כתב שאסור לנהוג במדת גובה במדה הבינונית שאין דרך הטובה שיהיה עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח וכו' ועוד הרבה לתמוה, והוא תמוה באמת אבל מה שכתב לישב בתרי אנפי עי"ש הוא ג"כ תמוה כי המעיין בדברי רבנו בפירושו למשנה פ"ד דאבות מ"ד כתב להדיא וזכרנו בפרקים הקודמים שהענוה היא ממעלת המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין להם שם אחר רק ענוה וכו' וכבר בארנו שאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה בין שאר המדות ר"ל בגאוה, לגדל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל שפלות הרוח לגמרי ע"כ, ובזה הרי נסתרו שני תירוצי הלח"מ דלאו דוקא במי שהוא כבר חולה בחולי הנפש אמרו רבנו כאן וכן שאין זה דרך ממוצע אלא הקצה האחרון לגמרי.

''' ואשר ''' נראה בישוב דברי רבנו, דהנה רבנו כללא כייל בפרק הראשון ששלימות הדעות היא מצוה דאוריתא מקרא דוהלכת בדרכיו, ובכלל זה הרי גם מדת הענוה, שיש בה מצות עשה דוהלכת בדרכיו, והנה מצאנו להרב בעל הלכות גדולות ז"ל שמנה מצות עשה מיוחדה והוי שפל רוח, ועי' ביראים סי' כ"ב ובחדש סי' רל"ב שכתב שפל רוח וצעיר, מצוה זאת מצאתי בהלכות של רב יהודאי גאון ולא מצאתי עיקר, אלא מששבחה התורה העניו דכתיב והאיש משה עניו מאד למדנו שמצוה להיות אדם עניו ושפל רוח ואמרו חכמים כל המשפיל עצמו וכו' ותנן אבות ר' לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח וכו' והסמ"ג מנה הדבר במספר הלא תעשה (ל"ת ס"ד) שלא להתגאות והוא ממאמר כל המגביה לבו כפר בעיקר שנא' ורם לבבך ושכחת והוא בסוטה ה' וכן מנה הסמ"ק בל"ת במצוה כ"ב הרי לפנינו דיצתה מדה זו של ענוה משאר כל המדות, שמלבד שהיא נכללת בכלל מ"ע והלכת בדרכיו כשאר המדות עוד באו עליה צוויים מיוחדים.

''' והוא ''' צריך ביאור דלמה בעינן מצות עשה מיוחדה למדה זו ולא סגי לן במ"ע דוהלכת בדרכיו כשאר כל המדות ובשלמא להסמ"ג אפשר לומר להוסיף לא תעשה ע"ז אבל לשיטת הבה"ג והיראים קשה (ועי' ביראים סי' ד' ובחדש סי' ת"ח שאחר שהביא המ"ע ללכת בדרכי המקום כתב ואע"פ שעל כל מצוה ומצוה נאמר עשה במקומה הוסיף לך הכתוב עשה אחר לקבל שכר עי"ש היטב והבה"ג כתב וללכת בדרכיו להלביש ערומים ולקבור מתים לנחם אבלים בקור חולים וכו' וס"ל להרמב"ן ז"ל בשרש הראשון דכל מה שכתב הבה"ג ז"ל כאן היא מצות עשה אחת שלא כדעת היראים, ומרבנו נראה ג"כ דמ"ע דוהלכת בדרכיו היא מ"ע מיוחדה לתיקון הדעות והמדות ללכת בדרכים הבינונים) וכמדומה שעוד יקשה הדבר יותר לדעת רבנו דלא ס"ל דיש לענוה מ"ע מיוחדה מדאוריתא ולא לא תעשה אבל הוא רק מדרבנן (ואפשר דהכין ס"ל גם להבה"ג והיראים כנראה מדבריהם ועי' בסמ"ג מה שהאריך בשיטתו שם) ולמה בעו חכמים לחדש דין מיוחד ואיסור מיוחד במדת הענוה ולא סגי להו במ"ע דוהלכת בדרכיו כמו לכל המדות.

''' ואשר ''' על כן נראה דרבנו ז"ל ס"ל דבמדה זו לגדל חסרון זאת המדה כמו שהבאנו לעיל מפי' המשנה לרבנו חדשו בה חכמים דיצתה מכלל כל המדות שמלבד דאיכא בה מצות עשה דוהלכת בדרכיו והיא המדה הבינונית שנקראת מדת החכמה והעובר על זה ונוטה לצד אחד של הגאוה עובר על מ"ע דוהלכת בדרכיו ובזה איירי בפרק הראשון שנתן שם מדה וקצב לדין התורה של והלכת בדרכיו, דהכונה בזה ללכת בדרכים הבינונים שהיא מדת החכמה ובכלל זה גם מדת גובה לב, ואם הלך בדרך הממוצע יצא ידי חובת מצות עשה של והלכת בדרכיו ולהכי מנה רבנו גם מדה זו בכלל דמדאוריתא יצא בה במדה הבינונית אבל אמרו חכמים שיש בזה מצוה מיוחדה שלא לנהוג בזה גם במדה האמצעית (ומ"ש לעיל בה"ב ולכשיחזור לדרך האמצעי ילך בה כל ימי חייו לאו דוקא קאמר רבנו שילך בה כל ימי חייו, אבל שיעור הדברים כך הוא דדרך הרפואה שיעקור גובה הלב עד שיהיה בטוח דאפילו לכשיחזור אח"כ לדרך האמצעית ילך בה כל ימי חייו ופשוט) אלא שהוא מחויב להתרחק ממנה עד הקצה האחרון. ואולי זהו מה שאמרו חכמים בשבת ק"ד הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו ומביא רבנו ע"ז הלימוד ממשה שהכתוב משבחו והאיש משה עניו וזהו הלימוד של רב יהודאי גאון כמ"ש היראים וכן מה שצוו החכמים מאד מאד הוי שפל רוח, ומביא ג"כ הלימוד של הסמ"ג מקרא דורם לבבך ושכחת וס"ל לרבנו כרבי נחמן בר יצחק בסוטה שם דלא מינה ולא מקצתה ועי' בפי' המשנה שם הביא עוד מערכת מאמרים לחז"ל בזה.

''' ובא ''' וראה כמה דייק רבנו בדבריו שאף שכלל גם את מדת הכעס בגדר זה מ"מ לא הזכיר שם איסור ע"ז אלא ראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, לפי שהגאוה מיוסדת על עשה ולא תעשה מדבריהם, כתב בה איסור משא"כ בכעס הוא רק מדת חכמים להתרחק עד הקצה האחרון והדברים ברורים ומיושבים כראוי.

''' וילמד עצמו שלא יכעוס.''' עי' תענית ד' א' אפ"ה מיבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא שנאמר והסר כעס מלבך וכו'.

''' כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס.''' עי' במורה פנ"ד שהבאנו לעיל.

''' אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאלו עובד ע"ז.''' לא נודע מקור הדברים בכעס לחוד, ויש מציינים להא דאמרו בירושלמי נדרים פ"ט ה"א דא"ר ינאי כל השומע ליצרו כאלו עובד ע"ז ושם קאי בנודר משום כעס, ואין זה מקור רבנו וכבר הראו מקור הדברים בלשונם במדרש לעולם פט"ו וכן הוא בזוה"ק בפרשת בראשית ופרשת קרח ופרשת פנחס עי"ש ועי' עוד בזוה"ק תצוה איהו טורף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר והעירני ידידי הגאון ר' חיים הלר נ"י שבתשובות הרשב"ש סימן ש"ע הביא מאמר זה כלשונו מגמרא דנדרים וכנראה היה לפני רבותינו הראשונים ז"ל כן בנוסח הגמ' שלנו והרבה מאמרים כיוצא בו נשמטו.

== ד ==

'''לעולם ירבה אדם בשתיקה.''' אבות, ועי' פסחים צ"ט א' ודרך ארץ זוטא פ"ז ובאבות דר"נ סוף פכ"ב, ועי' מדרש רבה אסתר פ"ו אין אסתר מגדת וכו' מלמד שתפסה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפסה פלך שתיקה וכו' וכן בנימן, וכן שאול עי"ש.

''' ולא ידבר אלא או בדבר חכמה.''' ירושלמי סוף ברכות כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאוריתא טבין כל שתיקותא יפה וכו' לחד נוסחא.

''' אמרו עליו על רב תלמיד רבנו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו.''' עי' כ"מ שמצא כן על ר' יוחנן בן זכאי אבל לא על רב והמחברים הראו מקורות שונים, ובאמת לפי"ז היה אפשר לציין שע"פ גי' רבינו חננאל ביומא י"ט צ"ל אמר רב כל השח שיחת חולין עובר בעשה ולא רבא כמו שהוא לפנינו, אבל באמת שיחת חולין אין זה שיחה בטלה כמו שיבואר לקמן והמקור היותר נאמן לזה הראה הגאון רד"ל ז"ל שהוא באגדה הביאוה הגאונים ז"ל בתשובתם שבסוף ס' נהרות דמשק ס' קע"ח ומונה שם עשרה דברים של חסידות שרב היה נוהג בהם וזו אחת מהם ושם הנוסח שלא שח שיחה בטלה מימיו ובכת"י אברבנאל שיחה בטלה מעולם בדברי רבנו (ועי' בס' האורה לרש"י ז"ל הביא ג"כ הנך עשרה מילי דחסידותא, ושם לא נמנה זה במספרם ונמצאו שם עוד שנויים ועי' להגאון חיד"א ז"ל בספרו פתח עינים על עין יעקב הביא במנחות פי"ג סי' כ"ח שמצא באורך מעשר קדושות שהיה נוהג רב בספר הפרדס וכו' וכן הוא אצלו כמו בהאורה).

''' שלא ''' שח ''' שיחה בטלה כל ימיו וזוהי שיחת רוב כל אדם.''' ר"ל דשיחה בטלה אינה מה שקראו חז"ל שיחת חולין, דעל זה פירש"י בסוכה כ"ח דר"ל דברי הבאי ושחוק ועי' לרבנו יונה בפרק היה קורא שכתב ושיחת חולין מקרי כשמדבר דברי הבאי עי"ש ועי' מג"א סי' קנ"ו שפי' דברי גנאי וקלות ראש, ובזה מיושב למה הביא רבנו מה שאמרו על רב והוא מאגדה הביאוה הגאונים ז"ל ולא הביא גמרא מפורשת בר' יוחנן בן זכאי סוכה כ"ח אמרו עליו על ריב"ז שלא שח שיחת חולין מימיו וכן אמרו שם על ר' אליעזר שלא שח שיחת חולין עי"ש דלפי"ז ניחא שפיר דרבנו מביא חסידות על שיחה בטלה ולא על שיחת חולין שאסור מצד הדין.

''' וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים.''' עי' שבת קכ"ד ב' דדייק שם מהא דאמר אייתו שותא לכהנא ליתיב עליה דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא, וכן מהא דאמר רב בחולין קי"א יהיב טעמא כולי האי דייק לענין נותן טעם בר נותן טעם דאסור עי"ש ועוד בכמה מקומות.

== ה ==

'''סייג לחכמה שתיקה לפיכך לא ימהר להשיב ולא ירבה לדבר.''' עי' לרבנו יונה ז"ל במשנה דאבות פ"ג מי"ג שם שכתב סייג לחכמה שתיקה זה סייג בין לחכמה עצמה בין למדותיה כיצד שאינו נכנס לתוך דברי חבירו וכו' כל הענין ועי' אבות דר"נ פכ"ב לא חכמה מביא דברים ולא דברים מביא חכמה.

== ו ==

'''ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב.''' עי' ב"מ מ"ט א' אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ואף דלר' יוחנן דס"ל דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה לא בא הכתוב לזה אלא לומר שיהא הן שלך צדק מ"מ העתיק מאמר זה גם הרי"ף ז"ל ועי' במאור שם וברא"ש ועי' שטמ"ק שם בשם הראב"ד הרשב"א והר"ן ז"ל דמה דמקשה שם בגמ' מדרשא דיהא הן שלך צדק קאי גם לר' יוחנן עי"ש וברור, ועי' פסחים קי"ג ב' שלשה הקב"ה שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב, ודרשו רז"ל במדרש על הפסוק ולא יכלו דברו לשלום מתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן כלבהון כן פומהון, ועי' מדרש שוח"ט סי' י"ב בלב ולב ידברו אחד בפה ואחד בלב ושם בסי' כ"ח ולא דבר אבשלום מה דבליביה לא הוי בפומיה.

''' אלא תוכו כברו.''' ברכות כ"ח כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס וכו' ומפרשי לה לענין שיהיו המעשים מתאימים עם המחשבה שבלב, ורבנו מפרש לה והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ועי' אבות דר"נ פכ"ח מ"ז הוא היה אומר יהי סתרך עליך גלוי, ובנוסח מרן הגר"א ז"ל יהי סתרך לך כגלוי ועי' בנין יהושע שם מה שכתב בזה.

''' ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי כיצד וכו'.''' הנה רבנו היראים בסי' רנ"ה ובחדש סי' קכ"ד כתב דהא דאמרו דלא תגנובו בגונב ממון הכתוב מדבר הוא למעוטי נפשות אבל גונב דעת הבריות במידי דממון הוי בכלל ממון ועובר על לא תגנובו כדתניא בתוספתא (פ"ז דב"ק) ג' (ולפנינו ז' או ד') גנבים הם הראשון שבכלם גונב דעת הבריות והמרבה לו בתקרובת וכו' ואין לומר שאיסור גניבת דעת במידי דממון דרבנן וכו' וגונב דעת אפילו של עכו"ם אסור שלא מצינו שהתירה תורה בעכו"ם ואע"ג דכתיב לא תגנובו ולא תכחשו וכו' בעמיתו לא קאי על תגנובו וכו' והלך אחריו גם הסמ"ג במצות לא תעשה קנ"ה ועי' ריטב"א חולין כתב ג"כ הכי אבל דעת רבנו אינו כן ונראה דס"ל דהוא רק מדרבנן וכן לא הביאו בספר המצוות ועי' סמ"ק מצוה רס"א כתב ויש גניבה אחרת שאסרו חכמים כגון גניבת הדעת אסור ואפילו דעתו של עכו"ם אסור, וס"ל להדיא דאינו אלא מדרבנן, והנה עי"ש היראים גונב דעת הבריות במידי דממון וחזר וכפל הדברים להלן משמע מזה דדוקא זה הוי דאוריתא אבל אינך דמרבה בתקרובת או במסרהב בו לאכול ופותח לו חבית דהוי רק גניבת הדעת בכבוד הוי רק דרבנן אפילו להיראים, וביותר נראה לעמוד על הא דכתב שם להלן וז"ל ואמר שמואל בפ' גיד הנשה אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם ושמואל במידי דממון מיירי, ויש להוכיח מזה דס"ל דגניבת דעת בעכו"ם רק במידי דבממון הוא אבל בפותח לו חבית ומסרהב בו שיאכל לא הוי בכלל זה, ולפי"ז יש לדייק כן גם בדברי רבנו שכתב ''' כיצד לא ימכור לנכרי וכו' ולא מנעל של מתה וכו'''' ואח"כ מתחיל ''' ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו''' ומשמע שגם רבנו מחלק כן ויש לעמוד עוד דהזכיר רבנו ''' בשר נבילה במקום שחוטה''' דיש גריעותא בזה עי' הוריות י"א ותוס' ע"ז כ"ו וכן מנעל של מתה במקום שחוטה דאיכא וכו' דררא דממון ועי' בדברי רבנו פי"ח מהל' מכירה ה"ג ולא הזכיר טרפה ואין זה מוכרח ועי' ברש"י בגיטין ס"ב ברב כהנא דא"ל שלמא למר ופירש"י ז"ל ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו ועי' תוס' שם שכתבו ע"ז וצ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות.

''' ואפשר ''' דרש"י ס"ל דלא שייך הכא גניבת דעת דאין זה נוגע לממון, וכמ"ש לעיל ולשיטת התוס' גם בזה איכא גניבת דעת דאסור בעכו"ם, ועי' לרבנו גרשום ז"ל שם דמפרש אי לרבא אנפקא חייא משמע דר"ל משום דמחזי כגזל גמור ולהכי אקפד שמואל ודלא כפירש"י משום שעבר על דבריו ולפי"ז יש נפק"מ בגונב דעת היכא דמחזי כגזל ובין דלא מחזי כך, וזהו ג"כ כעין דברי היראים דדוקא בדבר שבממון שייך זה, וצ"ב עוד. והנה הרשב"א והריטב"א ז"ל בחולין שם כתבו לדייק מהא דאמרו בגמרא שם דטעמא דאין משלחין לעכו"ם ירך חתוכה משום גניבת דעת דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות, ולמה מביא דשמואל ולא מברייתא דלקמן דמפורש בה דאיכא גניבת הדעת בעכו"ם, וכתבו דאפשר דדוקא במכירה איכא גניבת דעת ולא במתנה, ולפי"ז כיון דאמרו דשמואל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא שוב לא ידעינן דגם במתנה אסור בעכו"ם וזהו חילוק אחר מאשר הבאנו לעיל בשם היראים, ועל דבר זה כתב הים של שלמה בחולין שם דמדברי רבנו לא משמע כן ומצאתי בקובץ שעמד על דברי היש"ש דמאין משמע ליה כן בדברי רבנו, והפשיט דהחילוק בין מכר למתנה לא נמצא אצל רבנו ועי' ב"י בסי' ס"ה מ"ש בשם הרא"ש ועי' ב"ח שם ונקודת הכסף שם ואין מקום להאריך יותר.

''' ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח.''' עי' כ"מ ולח"מ שתמהו על מה דלא הביא רבנו מה דאמרו בגמ' שם דאם גם בלא"ה היה פותח לכבודו שרי וכמ"ש שאני עולא דחביב ליה לרב יהודא, וכן לא הביא חילוקא דהיכא דאינהו דקא מטעי נפשיהו שרי וכעובדא דמר זוטרא בריה דרב נחמן שם, ועי' בים של שלמה חולין שם דבדיוק כתב רבנו כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח להוציא מי שמאנה את עצמו ולהוציא במקום שעושה בשביל כבודו ובלא כן היה ג"כ פותח, והדבר פשוט כן, שהרי רבנו כתב זה בדעות, ודבר המסור ללב הוא, שאינו רשאי לעשות כן כדי לפתות לחבירו והרי באופנים אלו אינו עושה כן לפתות.

''' ואפילו מלה אחת של פתוי ושל גניבת דעת אסור.''' שהרי אמרו שם היכא מכרזינן נפל בישרא לבני חילא, ולא אמר טריפתא משום דלא קא זבני ופריך עלה והא קא מטעי להו, ועי' מה שהבאנו לעיל בשם התוס' שהשיגו על רש"י דפי' דשלמא למר לא נתכוין אלא לרבו, דהרי זה הוי גניבת דעת, וכבר כתבנו לעיל דאפשר דס"ל לרבנו דבזה ליכא גניבת דעת, ובלא"ה אפשר דרש"י ס"ל כהירושלמי עי' בתוס' ד"ה אשרתא שם דגם שאילת שלום אסור והוכרח לעשות כן, אבל רבנו בפ"י מהל' עכו"ם ה"ה ס"ל להדיא דשואלין בשלומם ואפילו ביום חגם ורק לכפול אסור ואמר שלמא למר והוי מכוין ליה באמת ואי לאו הכי אפשר דאסור וכסברת התוס' דאיכא גניבת דעת אפילו במלה אחת ועי' מ"ש לעיל, ועי' בירושלמי פ"ד דדמאי ה"ג ופ"ק דע"ז ה"ג לא ירבה לו בתקרובת מהו בתקרובת רחוץ בזווי אוחרי ועי' מפרש ובמראה הפנים שם שהוא רק מלה של פתוי ושל גניבת דעת ואסור.

== ז ==

'''לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות.''' עי' ברכות ל"א אסור לאדם למלא שחוק פיו וכו' ועי' הגהות מיימוני ציין לאבות דר"נ פ"ט שחוק סייג לכבוד פי' מיעוט שחוק, ועי' בנוסח רבנו בדפוס קונשטנדינא רס"ט שכך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש וכו' וא"כ הראה רבנו עצמו מקור דבריו.

''' ולא עצב ולא אונן.''' עי' סנהדרין נ"ט בר' זירא יארוד נאלא עי' פרש"י ז"ל שם וכבר הביאו המחברים כל המקומות עי' ברכות ל' ונדרים נ' יומא דמחייך ביה רבי וכו'.

''' כך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש וכו'.''' אבות פ"ג מי"ג.

''' וצוו שלא יהא אדם פרוץ בשחוק.''' עי' תנא דבי אליהו רבה ה"א פי"ג ישמור אדם עצמו שלא ירבה שחוק שיחה ותפלות וכו' ואין שחוק אלא עבירה (עי' בנוסחא הישנה) ורשע שנאמר ועתה אל תתלוצצו ומפרש התרגום אל תרשעתון לומר לך שהשחוק שקול כנגד כמה עבירות.

''' ולא עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.''' הוא משנה פ"א דאבות מט"ו, וצ"ב למה לא הביא רבנו המשנה שם פ"ג מי"ב והוי מקבל את כל האדם בשמחה, והיא מתאמת יותר אל הענין לפי מה שביאר רבנו שם מה שאמר קודם הוי קל לראש ונוח לתשחורת, שאמר לא תחשוב שמה שהזהרתיך מהתגעגע עם צעיר השנים יתחייב שתקבל אותו בזעם ובפנים זועפים לא כן הכוונה אבל צריך שתקבל כל אדם קטן וגדול וכו' בשמחה, וזה יותר ממה שאמר שמאי בסבר פנים יפות.

''' וכן לא יהיה בעל נפש רחבה.''' שם פ"ה מ"ט ונפש רחבה מתלמידיו וכו'.

''' ולא עצב ובטל ממלאכה.''' עי' באדר"נ פי"א אין אדם מת אלא מתוך הבטלה ועי"ש כל הבריתא, ומה שכתב רבנו ''' אלא בעל עין טובה.''' שם פ"ב מ"ט. ומה שכתב רבנו ''' ממעט בעסק ועוסק בתורה.''' שם פ"ד מ"י. ומה שכתב רבנו ''' ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו.''' עי' משניות דרך ארץ זוטא פ"ג הוי שש בחלקך והתנאה במיעוטך והיה חלקך מברך לעולם עין טובה ונפש שביעה והם הם דברי רבנו כאן.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}