עריכת הדף "ספר העתים/קסח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''הלכות ברכת ועונג של שבת.'''}}

'''קסח''' ת"ר ביום טוב (האחרון) מאחרין לבוא וממהרין לצאת בשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, כלומר ביו"ט לא קרו פרשה אלא בחמשה גברי וליכא סדרא מאחרין למיעל לבי כנישתא דלא צריכי למיעל בהשכמה אלא מאחרין לבוא ומשום כבוד שמחת יום טוב ממהרין לצאת, ובשבת דאיכא סדרא שלימה וקרו שבעה גברי ממהרין לבא וממהרין נמי לצאת מפני שמחת עונג שבת, וביום הכפורים אע"ג דלא קרו שבעה וליכא סדרא שלימה ממהרין לבוא משום דנפיש שאר סידרא דיומא ומאחרין לצאת דליכא אכילה ושתייה ומבעי' ליה למהוי כלו לד', גרסינן בברכות פ"ק אמר רב הונא בר יהודא אמר ר' מנחם [אמר ר' אמי] אמר ר' יוחנן לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון ואמר רב הונא ברי' דרב יהודא אמר ר' מנחם אמר ר' יוחנן כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו והשלמה פרשיות אלו לבד מקריאה בתורה כי בקריאה בתורה אחד קורא ואחד מתרגם על הקורא ובין הקורא ובין המתרגם קרו כל פסוקא ופסוקא חדא זימנא והכא מבעי ליה לאינש למשלם בכל שבתא ושבתא סידרא דיומא שנים מקרא ואחד תרגום, ומצות התרגום הוא על פה מפני שהיא מתורה שבעל פה וכי ניתן למשה רבינו על הר סיני לקרותו בעל פה על התורה שבכתב [ניתנה]. רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו הני פרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי תנא ליה חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש וכי בתשעה מתענין וכו' כלומר כי מפני שצריך אדם בערב יוה"כ להתעסק בשמחת היום לא אריך לאתעסוקי בכך כי היכי דלא ליתי לאטרודי, סבר לאקדומינהו תנא ליה האי סבא, משום טעמא אחרינא כי השלמת הפרשיות בהדי ציבורא היא מצותן בכל שבת ושבת, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, והאי לישנא דכתבינן סבר לאשלומינהו הני פרשייתא דכולה שתא, לישנא דשיטפא היא כי לישנא בגמרא היא פרשייתא דכלה ושאר עמא דלא ידעי פירוש "כלה" אישטיף להו גמרא וטעו והוסיפו בה פרשייתא דכולה שתא, ופרוש פרשייתא דכלה פרשיות של אדר ואלול דאינון תרי ירחי דכלה דהוי עסיק בגירסיה וטריד בתנוייה דכלה ולא השלים פרשיותיו עם הצבור וכן נמי הא דגרסינן בשבת בפרק ואלו קשרים אמר ר' יוחנן איזהו תלמוד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפילו במסכתא כלה, ומאן דמפרש וטעה כי כלה היא מסכתא בפני עצמה טעותא היא בידיה דלא מצינו מסכתא בעולם אלא שיתא סדרי דאינון ששים מסכתות וכדכתיב ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ופירשו באגדתא אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו שמונים בתי מדרשים שהיו בירושלים, ובשיתא סדרי לא משכחת בהו מסכת כלה ובעל הלכות שכתב בחיבורו פרק כלה לא משום דסבר ליה הכי אלא מפני שיש בו באותו פרק דברים שחיבר בענין כלה, והאי דר' יוחנן מפרשי תרי פירושא חדא דהאי דקאמר ואפילו במסכתא דכלה לקולא קאמר כלומר בכל מקום ואפילו במסכתא דכלה אם ישיב בכל הלכה שישאלנו ממנו ואע"פ שתדיר בה שאותו עת שעוסקין בה באלול או באדר ורגיל בה אם ישיב בכל המסכתא אפילו באותו עת ראוי למנותו פרנס על הצבור, ואית דמפרשי דלחומרא קאמר כלומר בכל מקום בתלמוד ואפילו במסכתא דכלה ששם מקובצים כל החכמים ומי שנשאל באותו עת ומשיב בפני כולן ודאי אינו משיב אלא מרוב חכמה שבו ועל פי ההלכה ומי שיש בו חכמה כל כך שידע להשיב באותו עת ודאי ראוי למנותו פרנס, והך פירושא בתרא טפי עדיף ומיסתבר נמי בסדר יומא פרק בא לו כהן גדול אמר ר' יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומרו למאי למנוייה אי במסכתא באתריה אי בכולא תלמודא בריש מתיבתא, והך מימרא בתרא דר' יוחנן איכא נוסחאי דכתיבא בפרק בא לו כ"ג, ואיכא נמי מאן דגריס ליה בפרק אלו קשרים, ופי' כלה שהיו מתקבצין כל החכמים פעמים בשנה באדר ובאלול ועוסקין בתנויי ומפלפלין בחכמה הישיבה כולה וכן שמענו כי רגילין רבנן למעבד עד השתא ואפילו בימי רבותינו הגאונים ולא אפשר לן למימר שבענין היום בלבד היו דורשין כי בוודאי באדר היו דורשין בפסחים וכן באלול בר"ה ויומא וסוכה, וחוץ מאלו שהיו ענין היום היו עוסקין באלול במסכת אחת מן התלמוד ובאדר באחרת עד שמשלימין כל התלמוד על הסדר הזה, ועל זה הסדר היא פירוש מה דגרסינן בבבא בתרא בסו"פ מי שמת אמר רבינא במהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה, במהדורא בתרא אמר לן יחלוקו והלכתא יחלוקו, ופי' מהדורא קמא ובתרא היא על דרך זה כי רב אשי האריך בישיבה ששים שנה והתלמוד כולו היא ששים מסכתות והיה לו שני מהדורות לכל מסכתא ומסכתא כי שתים למדו בכל שנה ושנה אחת באדר ואחת באלול ועל זו הדרך היא הא דגרסינן בסוף פרק היה קורא אמר רב אשי הני בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דהא קא חזו בשבחא דמתיבתא תרי זימני בשתא ולא מגיירי והני תרי זימני בשתא אינון אדר ואלול, ופי' ברור מזו שמענו כי שמענו שהיה יורד עמוד של אש מן השמים במתיבתא שם בכלה דאדר ובכלה דאלול וזה השבח שהיו רואים בני מתא מחסיא והואיל והיו רואים נס כזו ולא היו מתגיירים על זה היו אבירי לב והיינו דגרסינן בפרקא קמא דברכות אגרא דכלה דוחקא שהיו מתקבצין כל החכמים ובאין והיו יושבין בדוחק ושמיע לן נמי דאיכא מנהגא בקצת מקומות שהם משלימין ביום שני של ראש השנה כל אחד ואחד בביתו משנה תורה שהיא אלה הדברים מתחלתו ועד סופו שנים מקרא ואחד תרגום ומהני למי שלא קיים השלמת הפרשיות או למי שטעה בהן שנמצא עכשיו כאילו הן חוזרין בתחלת השנה והאי מנהגא לא ידעינן לי' עיקר ולא חזינן לי' לרבוותא וממה דקאמר ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר חזינן דאין עיקר לזה המנהג, ומה שפירשנו לעיל בהא דרב ביבי דסבר לאשלומינהו לפרשייתא דכלה הכין פירש מר רב האיי ז"ל ואמר מר רב שרירא בפירושיה חצי השנה רגילין רבנן דקרו לי' כלה והשנה תרי כלה והמנהג שקורין חצי התורה בכלה דסיתוא וחצי בכלה דקייטי מבראשית ולהלן פרשייתא דכלה דסיתוא ומן סוף ויקרא ולהלן פרשייתא דכלה דקייטי לפי צורך השנה אם פשוטה אם מעוברת:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>