עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/עה/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ע"ה ע"א'''}}

'''אמר ר"י מצרי שני א"ב וכו'.''' הנה תוס' ביבמות [[תוספות/יבמות/עז/א|דף ע"ז]] הקשה מסוגי' זו על ר"ל דס"ל דבה גר עמוני ומצרי שני שבא על ישראלית בתו פסולה לכהונה ונדחקו דס"ל לר"ל דת"ק פליג אף בבתו. ולולי דבריהם הי' נראה דס"ל לר"ל דר' יוסי מיירי בעמוני שבא על בת גר וגיורת ור"י לטעמי' דס"ל בת גר וגיורת כשר לכהונה וא"כ כיון דאין ביאתו בעבירה ס"ל לר"י דאינה פסולה לכהונה ומשכחת נמי לענין תרומה דאיירי בי' קרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר כגון שהיתה נשואה לכהן תחלה וילדה בן שמאכיל את אמו בתרומה ולא נפסלה בביאת מצרי שני ת"ק ס"ל דאפ"ה פסולה ואע"ג דאין ביאתו בעבירה מ"מ כיון שהוא פסול לקהל מיקרי איש זר תדע דהא אמר ר"י כל שזרעו פסול פוסל וא"כ בוודאי מצרי ראשון שבא על גיורת דהיינו שנולדה מגר וגיורת אע"ג דביאתו בהיתר פסלה דהא כללא קאמר כל שזרעו פסול פוסל וכיון שזרעו פסול לבוא בקהל וודאי הי' פסולה אע"ג דביאתו בהיתר מ"מ מיקרי איש זר א"כ ה"נ י"ל לת"ק הכי לגבי מצרי שני ואפי' אם נימא דמשמע להו לתוס' דת"ק ל"ל הא דר' יוסי דאמר בת גר וגיורת כשירה לכהונה מדקאמר דוקא שבא על כהנת לוים וישראלים דמשמע דבא למעוטי בת גרים דבל"ז פסולה לכהונה וא"כ ל"ל דא"ב מצרי שני שבא על בת גר וגיורת דהא לת"ק בל"ז פסולה ז"א דהא בת גר שאמה מישראלי' כשירה אף לראב"י וא"כ ע"כ הא דקאמר כהנת לוים וישראלית לאו דוקא הוא דהא ליכא למימר דת"ק ר' יהודא היא דסבירא ליה בת גר זכר פסולה דהא לר' יהודא גר פוסל ואם כן מאי האי דקאמר ת"ק דגר עמוני פסיל בביאתו אע"כ דלאו רבי יהודא הי' וע"כ דלאו לדיוקא נקיט ישראלית. אי נמי כיון שאמה מישראל קרא לה ישראלית א"כ איכא בינייהו בגיורת שאמה מישראל דכשרה לכהונה וס"ל לת"ק דנפסלה בביאת מצרי שני אע"ג דליכא ביאת עבירה דלא איקרי קהל כמ"ש התוס' לעיל בד"ה והרי גר וכו' וכן י"ל לרשב"ג דפליגי בעמוני שנשא בת גרים כנ"ל וא"כ אין מכאן קושי' לר"ל. ולפ"ז י"ל דר' יוחנן לטעמיה כמו שכתבנו לעיל [[ספר המקנה/קידושין/סו/ב|דף ס"ו ע"ב]] במתני' דנפקא לי' לרמב"ם ז"ל דגר שאמו מישראל איקרי קהל מסוגי' דיבמות [[בבלי/יבמות/נז/א|דף נ"ז]] דבעי מיני' ר' יוחנן מר' אושעי' פ"ד כהן שנשא בת גרים ופי' רש"י ז"ל שם לחד לישנא דמבעי' ליה בבת גר וגיורת אם מיקרי קהל אבל גר שאמו מישראל ס"ל דוודאי איקרי קהל כשיטת הרמב"ם ז"ל שכתבנו לעיל ואפי' לשון שני שפי' רש"י ז"ל שם מסתפקא ליה בגר שאמו מישראל אם מיקרי קהל ולפ"ז א"ש דאפי' אי נימא דמיירי בבת גר שאמה מישראל מ"מ כיון דאיקרי קהל ביאתו בעבירה ואפ"ה בתו כשירה אבל לר"ל י"ל דס"ל דאפי' בבת גר שאמה מישראל לא מיקרי קהל א"כ שפיר י"ל הברייתא בהכי כנ"ל ועמ"ש עפ"ז לעיל [[בבלי/קידושין/עד/ב|דף ע"ד ע"ב]] בתוספות ד"ה והרי גר וכו' ודו"ק היטב:

'''ונראה''' לענ"ד דלא ניחא להתוספות לאוקמי בהכי משום דאמרינן לקמן [[בבלי/קידושין/עח/א|דף ע"ח]] דטעמא דרבי יהודא דס"ל דבת גר זכר כבת חלל זכר משום דיליף ק"ו מחלל ומה חלל וכו' ומה להצד השוה שבהן שיש בהן צד עבירה וכו' וכתבנו שם בתוס' ד"ה לרבי יהודא וכו' דהא דלא הקשה שם התוספות על ראב"י דלא יליף מדינא דרבי יהודא משום דיליף מקרא דמזרע ישראל דמשמע מקצת זרע ואכתי קשה דנילף שיפסול גר בביאתו כדיליף שם רבי יהודא מהאי דינא וצ"ל דמה לצד השוה שכן זרע פוסל אפי' מישראלית א"נ משום דאיכא למיפרך שכן יש בהן צד עבירה כמ"ש הת"י שם ועמ"ש שם ואי נימא מצרי שני הבא על בת גרים אף שאין ביאתו בעבירה ואין זרעו פסול אפ"ה פסולה בביאתו מלאיש זר קשה דנילוף מק"ו לכל גר שיפסול בביאתו מק"ו דר"י מחלל דהא ליכא למיפרך מה לצד השוה שבהן שיש בהן צד עבירה וזרעם פוסל דנימא מצרי שני שבא על בת גר יוכיח דביאתו בהתיר וזרעו כשר ואפ"ה פסולה בשלמא ממצרי ראשון שבא על בת גרים ליכא למילף משום דאיכא למיפרך מה למצרי ראשון שכן זרעו פסול אבל מצרי שני אי נימא דס"ל לת"ק דפסול בביאתו קשה דניליף לכל גר שיפסול בביאתו במה הצד ומדקאמר ת"ק דוקא גר עמוני משמע דשאר גר אינו פוסל בביאתו אע"כ דבמצרי שני שבא על בת גרים מודה ת"ק דאינו פוסל. מיהא אין זה מוכרח כ"כ די"ל דרבנן לית להו כלל ק"ו דרבי יהודא כמ"ש שם התוס' אליבא דרבי יוסי דלא יליף במה הצד מחלל ומצרי ראשון כדס"ל לרבי יהודא שם וצ"ע לדינא בגר עמוני ומצרי שני שבא על גיורת שאמו מישראל אם נפסלה מן הכהונה מלאיש זר או נימא כיון דביאתו בהיתר לא פסלה. וכן יש להסתפק לדעת הפוסקים בסימן ב' דאלמנת עיסה כשירה בדיעבד ובתה פסולה דלא קי"ל כהך כללא דרבי יוסי דכל שזרעו פוסל א"כ יש להסתפק אפי' במצרי ראשון שבא על גיורת שאמו מישראל רם נפסלה אע"ג דזרעו פוסל די"ל דהיא כשירה כיון שביאתו בהיתר:

'''ועמ"ש''' [[ספר המקנה/קידושין/סו/ב|דף ס"ו ע"ב]] במתני' דאלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט חולצות ולא מתייבמות מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אבל מדאורייתא אתא עשה ודחי ל"ת כדאיתא ביבמות [[בבלי/יבמות/כ/א|דף כ']] דנפסלה בביאתו מדרבנן אלמנה מן הכהונה וגרושה מן התרומה אבל מדאורייתא לא נתחללה כדמשמע מסוגיא דיבמות שם דלא נתחללה וכמו שהוכחנו מהסוגיא שם. ודו"ק:


'''ברש"י ד"ה מכה"ג באלמנה וכו' מלא יחלל ב' חלולין במשמע וכו'.''' וכן הוא בסוגיא דריש תמורה והמהרש"ל ז"ל הקשה מסוגי' דלקמן [[בבלי/קידושין/עז/א|דף ע"ז]] דקאמר שם זה שהי' כשר ונתחלל ולפמ"ש הסוגיא סותרת. ולענ"ד נראה די"ל דהא דאיצטרך לא יחלל א' לו וא' לזרעו משום דכתב הרמב"ם ז"ל דאינו לוקה בגרושה לכהן משום לא יחלל דכבר היתה אסורה לכהונה וא"כ מהאי טעמא דלשון לא יחלל משמע שהוא כשר ונתחלל לא שייך אלא באלמנה לכה"ג. אבל לא בגרושה שהיתה כבר אסורה לכהונה ומהאי טעמא אינו לוקה משום לא יחלל וליכא למילף דנתחלל מתרומה דבי נשא אלא מריבוי דנא יחלל והא דאיצטרך לקמן טעמא דזה שהיה כשר ונתחלל היינו משום דלא נימא דלא יחלל קאי דוקא על גרושה שאיסורו שוה בכל הכהנים אבל באלמנה דאינו אלא בכה"ג ה"א דלא נתחללה לכך יליף ממשמעותא דזה שהי' כשר ונתחלל נמצא בשמעתין דבעי למילף מאלמנה לכהן גדול דביאתו בעבירה ע"כ דגם בגרושה לכהן הדיוט נתחללה דאל"כ נימא גרושה תוכיח לכך פירש"י ז"ל מקרא דלא יחלל ולקמן [[ספר המקנה/קידושין/עז/א|דף ע"ז]] יבואר עוד בשני אופנים ודוק:


'''בגמרא אמר עולא גר עמוני וכו'.''' לכאורה קשה כיון דמלא יחלל זרעו דכתיב גבי כהנים דילפינן מיניה לקמן [[בבלי/קידושין/עז/א|דף ע"ז]] דבתו פסולה ה"נ ילפינן עיניה דזרע זרעו לעולם זכרים פסול א"כ לרשב"ג דס"ל דבעינן כל זרעו פוסל אף מצרי ראשון אינו פוסל דלא הוי דומיא דכה"ג שפוסל זרע זרעו והל"ל מצרי ראשון א"ב ודוחק לומר דאין ה"נ דהא דנקט גר עמוני דהיינו לרבותא דר' יוסי. ותו דאי נימא דמכשיר רשב"ג אף במצרי ראשון א"כ הא דפריך לקמן [[בבלי/קידושין/עח/א|דף ע"ח]] על ר' יהודה אהא דקאמר שם מצרי ראשון יוכיח וכו' מה להצד השוה שכן פוסלים בביאתו מאי קושיא דלמא ס"ל כרשב"ג דאין מצרי ראשון פוסל. מיהא בהא איכא למימר דקושטא קאמר דלרב יהודא גר פוסל בביאתו כדאמר שם ר' יהודא מכהנים יקחו מן המשיאים לכהונה. וי"ל דאי אפשר לפרש לומר כל זרעו על זרע זרעו דהא בת חללה מישראל כשר ולרבי דוסתאי אפי' בת חלל מישראלית כשירה משא"כ בזרעו ממש שכל זרעו פסול ודוק:


'''שם. מ"ט דהוי ס"ס וס"ס לקולא וכו'.''' ועיין בכתובות [[בבלי/כתובות/יד/א|דף י"ד]] בתוס' שם דמיירי הכא בספק חלל שנתערב במשפחה ולהכי חשיב ליה ס"ס דכל א' שבני המשפחה ספק אם היה אותו חלל שנתערב אם לאו ולכאורה קשה לפי מה דאיתא בי"ד סי' ק"י דבס"ס בעינן שיודעו השתי ספיקות כא' אבל אם נודע ספק א' בתחל' לא מהני אפי' אם נולד אח"כ ספק אחר א"כ ה"נ אינו מועיל מה שנתערב ולא הוי ס"ס ונראה דלגבי האשה הוי נולדו שתי הספיקות ביחד דבשעה שניסת לעיסה נולדו בה שתי הספקות כא'. ובזה מיושב נמי מה שהקשה הב"ש בסי' ב' על הפוסקים דס"ל ספק א' בגוף וספק א' בתערובות לא מהני משום די"ל דלגבי אשה לא הוי ספיקא בגופא ודוק:


'''שם. איפוך וכו' וצריכא וכו'.''' והקשה המהרש"א ז"ל דה"ל לשנוי' לא תיפוך ובאמת טעמא דרב משום דרוב כשרים אצלה והתם רוב פסולים וטעמא דשמואל משום דהתם איכא למיתלי בארוס ולכאורה היה נראה דהא דקאמר בהא קאמר רב משום דאיכא למיתלי בארוס היינו כדאמר התם ס"פ אלמנה לכה"ג דלהאי היתירא ולהאי איסורא משום איסור א"א לכ"ע ואע"ג דלגבי ארוס נמי איכא איסור דרבנן מ"מ מיקרי היתרא לגבי איסורא דא"א א"כ לפי מה דפי' רש"י דף ע"ג בד"ה רוב כשירים דהוי שתוקי משום א' מן הקרובים אע"ג דהוי ג"כ סברא זו דאחרים לגבי קרובים הוי כהיתרא לגבי איסורא וכן אפי' באיסור ממזרת איכא למימר דנבעלה לכשר משום דלגבי פסול איכא איסור לאו דממזר ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאינה לוקה משום לא יבוא ממזר אא"כ קידש ובעל מ"מ י"ל דאיסורא דאורייתא איכא ועיקרי ביאתו בעבירה כמו שיבואר במקומו בס"ד ונראה דא"ש דלא מיבעי' באסופי דלא ידעי' מי אמו לא שייך לאוקמא בחזקת כשרות דנבעל בהיתרא כמו שנתבאר לעיל [[בבלי/קידושין/עג/א|דף ע"ג]] ואפי' בשתוקי אם האם הי' גיורת לא שייך להאי איסורא דהא גיורת מותרת בממזר וכ"ש לפמ"ש במתני' בריש פרקין דלהכי חשיב גירי קודם לממזר ושתוקי משום דמיירי נמי בממזר ושתוקי הבא מן הגרים וקמ"ל רב דאפי' בכה"ג הלכה כר"א אבל אי אפשר לפרש אליבא דשמואל דטעמו התם משום דאיכא למיתלי בארוס דהא הכא נמי כשהיא ישראלית איכא למיתלי בהיתירא. אך אכתי לא מתרצא בהכי מאי דמשני אב"א לעולם לא תיפוך ומאי ממזר דקאמר רב וכוי כיון דע"כ צריך לשנוי' דהא דקאמר שמואל שתוקי היינו שמשתקים אותו מנכסי אבי' א"כ הו"ל לשנוי' דרב אדרב בפשטות דהכא רוב כשרים והכא רוב פסולים ונראה עיקר דלא ניחא ליה לש"ס לומר אליבא דאמת דטעמא דרב התם משום דרוב פסולים הוא משום כיון דהארוס קבוע במקומו ואיכא למימר דהיא אזלה לגבי' הו"ל כמחצה על מחצה. וכמ"ש לעיל [[בבלי/קידושין/עג/א|דף ע"ג]] באריכות דאע"ג דאיכא לספוקי נמי דהוא אזיל לגבה אפ"ה הכל הוי בכלל קבוע וכמחצה על מחצה וכן גבי שתוקי לא הוי רוב כשרים מהאי טעמא ודוק:


'''שם אב"א מאי שתוקי בדוקי וכו'.''' לכאורה משמע דרב פליג בהא ולית ליה הך דר"ג אבל מלשון הסוגיא פ"ק דכתובות משמע דרב נמי ס"ל כר"ג וצ"ל באמת דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכן צ"ל לשנוי' קמא שמשתקין אותו מנכסי אבי' ואין להקשות דא"כ מאי מקשה הש"ס בסוף פ' אלמנה לכה"ג על רב ממתני' דילדה תאכל בתרומה דלמא התם מיירי שהי' אומרה ברי וכן הקשה בתשובת כנסת יחזקאל אך נרא' דז"א דלענין תרומה לא מהני ברי דידה ואף שכתבנו לעיל [[ספר המקנה/קידושין/עד/א|דף ע"ד]] בפי' רש"י דהיא נאמנת לענין תרומה שנתעברה מכהן היינו דוקא בבת כהן דנאמנת דלא נפסלה מתרומה דבי נשא מחזקת היתר דידה אבל במתני' דמיירי שתאכל בתרומה בשביל בנה מכהן כיון דל"ל חזקת היתר פשיטא דאינה נאמנות ובתשובה הארכתי ודוק:

'''בתו' ד"ה כותי לא ישא כותית וכו'. מ"מ גר הוא ומותר בממזרת וכו'.''' לכאורה כוונתם לתרץ הא דמקשה דוקא אברייתא דכותי לא ישא כותית ולא אמתני' דאוסר ספיקן בספיקן וקחשיב כותי וע"ז תירצו דעל מתניתין י"ל דידע שיש בהן ספק ממזר כדאמר לקמן שנתערב בהן אלא דקשה ליה נהי דכותי בשתוקי אסור משום דשתוקי הוא ספק ישראל ואסור בממזרת מ"מ כותי בכותית דשניהם גרים לית בהו חששא דקהל גרים לא איקרי קהל וכמו שיבואר לקמן דהכי ס"ל לר"א אך קשה דאכתי לא מתרצי דהא במתני' אוסר ר"א ספיקן בוודאין ומפרש בתר הכי אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי הרי דכותי אסור בוודאי ממזרות ואמאי הא גר הוא ומותר בממזרת ונראה ליישב די"ל דידע הא דרב יוסף דכותי הוא כגר לאחר עשרה דורות אלא דקשה ליה קושיא אביי דהתם גר ישן וממזרת חדשה וכו' א"כ מתני' ספיקן בוודאין דהא ממזרת חדשה לא קשה מידי דהוי כגר לאחר עשרה דורות אלא על הברייתא קשה וכן צ"ל בשינוי' דרב דימי כמו שיבואר בסמוך ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>