עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/סז/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ס"ז ע"ב'''}}

'''בגמרא וליטעמיך לר"י איזה זו למעוטי מאי וכו'.''' נראה לפרש לשון לטעמיך דמשמע דקושי' הוא דוקא לטעמא דמוקי מתני' כר"י משום דכבר כתבנו לעיל במתני' לשיטת התוס' דס"ל דבת גר מישראלית לא איקרי קהל ומותרת להנשא לפסולי' הא דלא תנא במתני' בת גר מישראלי' הולד הולך אחר הזכר משום דאפי' מצרי שני שנשאת לישראל דקדושי' בעבירה הולד הולך אחר הזכר ומיקרי קהל וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל נר' דאפי' מצרי שני שנשא בת ישראל הולד איקרי קהל כיון שאמו מישראל וא"כ י"ל היינו דקתני איזה זו למעוטי הא אע"ג דיש עבירה אפ"ה אין הולד הולך אחר הפגום אבל כ"ז אם מתני' כר' יוסי הי' אבל לר' יהודא דס"ל קהל גרים איקרי קהל א"כ פשיטא דהולד מצרי שני מיקרי קהל דהוי כגר דעלמא וא"כ שפיר קאמר ולטעמיך דמוקמת כר' יהודא קשה איזה זו דסיפא למעוטי מאי וצ"ל אגב ה"נ י"ל לר"י דנקט נמי אגב ולכאורה הי' נראה לפרש בדרך אחר והא דאיתא ביבמות [[בבלי/יבמות/עז/א|דף ע"ז]] דפליגי ר' יוחנן ור"ל דבת גר עמוני ובת מצרי שני אי כשרה לכהונה ופי' רש"י שנשאו בת ישראל וביאתן בעבירה הרי דס"לי לר' יוחנן דאע"ג שיש קידושין ויש עבירה אין הולד הולך אחר הפגום נמצא י"ל דאיזו זו דסיפא למעוטי הא ושפיר פריך ולטעמך דמוקמית ליה ר' יהודא דס"ל בת גר זכר פסול לכהונה א"כ כ"ש בת גר עמוני ושפיר מקשה איזה זו למעוטי מאי מיהו נראה אף למאי דמוקי לה כר"י ע"כ ס"ל לתנא דמתני' בהא דבת גר זכר דלא כר"י דהא מקשה לעיל מחלל שנשא בת ישראל ומוקי מתני' כר"י בן דוסתאי וכמ"ש בתו' ד"ה הא מני וכו' ה"ל למיתני בהדי' ע"ש ומשמע מפשטות דבת גר זכר לא גרע מבת חלל זכר דהא ר"י דיליף לקמן [[בבלי/קידושין/עח/א|דף ע"ח]] בת גר זכר מבת חלל זכר דקאמר שם והדין נותן וכו' א"כ ע"כ ס"ל למתני' דב"ג מישראל כשר ותו נראה דאף לר"י משכחת דישראל שנשא מצרי שני לר"י הולד כשר לכהונה ואינו הולך אחר הפגום אע"כ דהקושי' הוא אליבא דר"ל דס"ל דבת גר עמוני מישראל פסול לכהונה אלא דלפ"ז קשה לי א"כ מאי פריך כל מקום דסיפא לאתוי' מאי דהא י"ל לאתוי' הך דר"ל דבת ישראל שנשאת לגר עמוני ולמצרי שני' דבתו פסולה לכהונה ואפי' אי נימא דבזה לא שייך לומר הלך אחר הפגום משום שגם היא נפגמה כיון שנבעלה לפסול לה מ"מ הא משכחת איפכ' בישראל שנשא מצרי שני' לר"ל הולד פגום כיון דאיכא עבירה וצ"ל בדוחק דקושיא זו אליבא דר"י ומאי דמקשה ולטעמיך היינו לר"ל ודוק:


'''שם. בגמרא אימא אידי ואידי לבן הא לכתחילה והא דיעבד וכו' לכתחילה מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה דבכרת וכו'.''' הקשה הרשב"א דהל"ל לכתחילה מאלמנה לכהן גדול נפקא וכן הקשה באחות אשה עצמה דנילוף מק"ו מאלמנה ע"ש ועוד הביא הרשב"א גירסא ישינה ככל הספרים מה אחות אשה דבכרת לא תפסי קידושי' והאריך בקיום גירסא זו דהוא תמוה דאכתי לא שמעינן אלא לכתחילה ע"ש ונראה לענ"ד לכתחילה ליישב קושיא אלו והוא דיש להקשות טובא הא דקאמר לכתחילה מאחות אשה נפקא קשה דלמא קרא אתי למלקות דהא קיי"ל דאין מזהירין מן הדין ואין עונשין מן הדין בשלמא לאביי דס"ל בריש תמורה כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לאו הכא אמאי לקי יש לומר כיון דכתבה התורה לאחר ולא לבן דאין קידושין תופסין אם כן ל"ל לא יקח באשת אב דא"ל למלקות כיון דלא מהני אמאי לקי אבל לרבא דס"ל אפ"ה לקי משום דעבר אמימרא דרחמנ' קשה.

ונר' לענ"ד ליישב הכל והא דמהרש"א כתב בסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/נד/א|דף נ"ד]] דהטעם הוא דאין עונשין מן הדין משום די"ל כיון דחמיר יותר אין לו כפרה בעונש זה א"ב שפיר קאמר לכתחילה מאחות אשה נפקא וא"ל דקרא דאתי' למלקות אם כן קשה למה לי באחות אשה עצמה יליף מק"ו מאלמנה לכהן גדול כמ"ש הרשב"א וא"ל משום דאין עונשין מן הדין ז"א דהא הכא לא שייך לומר דאין לו כפרה משום דחמיר דאית ביה כרת דהא חזינן דאשת אב דחמיר טפי שהי' במיתה אפ"ה כתב רחמנא לאו דלא יקח למלקות כ"ש דאחות אשה יש לו כפרה במלקות וע"כ נצטרך לומר דלא תקח דאחות אשה אתי לתפיסת קדושין בדיעבד ואם כן ממילא נילוף בקל וחומר דאשת אב מאחות אשה דהשתא אחות אשה דבכרת לא תפסי קידושין אשת אב דבמיתה לא כ"ש ואתי שפיר הגירסא ישינה אלא דאין הכרח לומר דלא יקח דאחות אשה אתי לתפיסת קדושין דאיכא למימר דלא יקח דאשת אב אתי לתפיסת קידושין מ"מ מוכח דלא תפסי קידושין באשת אב דלא יקח דכתיב באשת אב הא דלא תפסי קידושין או דלא יקח דאחות אשה אתי לתפיסת קידושין וע"ז מקשה דדלמא לא יקח דאשת אב היינו לתפיסת קידושין ולא למלקות וממילא די"ל דאחות אשה היינו למלקות ואיצטרך קרא דלאחר לתפיסת קידושין באחות אשה לחוד ובזה הוי אפשר ליישב קושי' תוספות לקמן ד"ה מה יבמה וכו' וא"ת אמאי לא קאמר וכו' נדה שהי' בכרת וכו' כוונתם דבחייבי מיתות בית דין ליכא למימר נדה תוכיח ולפמ"ש כיון דבאשת אב איכא מיתות בית דין וילפינן מק"ו מיבמה לשוק וע"כ לא יקח דידיה היינו לענין מלקות וממילא דליכא למימר דלא יקח דאחות אשה למלקות דהא הוא ק"ו מאלמנה ולא שייך אין עונשין מן הדין דהא אשת אב חמיר מיני' ולקי כנ"ל וע"כ לא יקח דאחות אשה לתפיסת קדושין וממילא מייתר קרא דלאחר לעריות שיש להן היתר ולא נימא נדה תוכיח ודו"ק היטב:

'''עוד''' נר' לענ"ד ליישב כל הקושי' הנ"ל באופן אחר והוא דהרשב"א הקשה עוד אהא דקאמר ודילמא הא לכתחילה הא קיי"ל כרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותירץ דכיון דגלתה התורה גבי אלמנה לכהן גדול דמהני ה"ה בכל מקום דכתיב לא יקח וה"ה הכא והוא דוחק גדול ויבואר עוד לקמן בס"ד. אמנם הנר' ליישב כל זה והוא דנראה דאף דסבירא ליה לרבא דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דוקא במידי דלא מהני מטעם דאמר רחמנא לא תעביד דמשמע לכתחילה אף דממילא אי עביד לא מהני כיון דעל כל פנים עבר אמימרא דרחמנא ולכך לקי אבל בדבר שאין קדושין תופסין כלל כגון כהן שקידש גרושת אחיו מודה רבא דלא לקי כיון דבלא זה אין קדושין תופסין לא עשה כלום. ותדע דהא דאמר בריש תמורה מאי בינייהו בין אביי ורבא ולא קאמר דא"כ קידש גרושת אחיו וכיוצא בו דלאביי כיון דלא מהני לא לקי אע"כ דאפילו רבא מודה בהא. ולפ"ז ה"ה במקדש אשת אביו אין שום סברא לומר שילקה משום לא יקח אשת אביו דכיון דבלא"ה אין קידושין תופסין בה אם כן לא עביד ולא מידי והיינו כנותן מתנה בעלמא ובזה מתורץ מה שהקשינו לעיל הא דקאמר לכתחילה מאחות אשה נפקא דלמא אתי קרא למלקות אליבא דרבא דסבירא ליה דאף על גב דלא מהני לקי ולפמ"ש אתי שפיר דגבי אשת אב כיון דנפקא מקרא דלאיש אחר דלא שייך בו קידושין כלל ממילא דאין בו מלקות אם כן לא יקח למה לי דאי לאיסורא מאחות אשה מק"ו נפקא. ולפי זה מתורץ מוי הא דקאמר ודלמא הא לכתחילה קשה דזה אינו אלא אליבא דאביי אבל לרבא ממילא דלא מהני ולפמ"ש יש לומר איצטריך קרא דלאחר שאין בו תפיסת קדושין כלל נפקא מיניה דלא לקי כיון דלא עביד מידי אינו לוקה אם קידש וממילא מתורץ דליכא להקשות לכתחילה נפקא מקל וחומר דאלמנה לכהן גדול דהא התם באמת כתיב לא יחלל חילולין הוא עושה וכו' דקדושין תופסין אם כן לרבא צריך הכא לא יקח דאף דאי עביד לא מהני ואפ"ה איכא איסורא דליכא למילף איסורא מאלמנה לכהן גדול כיון דהכא לא מהני מעשיו אלא דה"א דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואיצטרך קרא דלאיש אחר דאין בו תפיסת קדושין כלל דלא לקי אלא איסורא בעלמא דלא יקח להכי פריך לכתחילה מאחות אשה נפקא דע"כ הא דלא ילפינן בקל וחומר לכתחילה מאלמנ' לכהן גדול היינו משום דבאחות אשה אי עביד לא מהני וע"כ קרא דלא יקח אשת אביו היינו דלא תפסי קדושין כלל ונ"מ דלא לקי משום דלא עביד מידי וע"כ קרא דלאחר לשאר עריות וע"ז מקשה דלא לאחר קאי על אחות אשה שאין בו תפיסת קדושין כלל וקרא דלמא תקח באחות אשה היינו לאיסורא לכתחילה דליכא למילף וקל וחומר מאלמנה לכ"ג כיון דלא מהני מעשיו כנ"ל ודו"ק:

'''אמנם''' מה שתירץ הרשב"א ז"ל דאף לרבא דס"ל אי עביד לא מהני כיון דעשתה התורה גבי אלמנה לכהן גדול דמהני ה"ה בכ"מ דכתיב לא תקח דכבר כתבנו שהוא דחוק מאוד דאם כן נימא דגלי רחמנא בכל דוכתי' דאי עביד מהני ותו קשה לי על מה שהקשה הרשב"א דה"ל למימר לכתחילה מאלמנה לכהן גדול נפקא ונדחק ליישב דאיסור כהונה שאני ומאי קשה הא קי"ל לקמן [[בבלי/קידושין/עח/א|ד' ע"ח]] כרבא כה"ג באלמנה אינה לוקה אא"כ קידש ובעל אם כן הא דאיצטרך הכא לכתחילה בקידושין לבד. ונראה ליישב דברי' ז"ל חדא מגו חדא דסבירא ליה לרשב"א ז"ל דפלוגתא דאביי ורבא תליא בפלוגתא אחרות דפליגי אביי ורבא דף ע"ח בכה"ג באלמנה דאביי סבר קידש לוקה משום לא יקח ורבא סובר דאינה לוקה אא"כ קידש ובעל ונראה דהיינו טעמא דרבא לשיטתו דס"ל כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואפ"ה אמר קרא לא יחלל חללים הוא עושה אבל אינו עושה ממזרים וע"כ דתפסי קידושין וס"ל דהיינו מטעמא דאין איסור בקדושין לבד כי אם קידש ובעל נמצא בשעת קידושין לא ה"ל בכלל דאמר רחמנא לא תעביד כיון דלא נגמר האיסור עד שעת ביאה.

ולפ"ז יש לפרש שיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דכיון דגלי רחמנא בלשון לא יקח גבי אלמנה לכה"ג דהיינו קידש ובעל אם כן בכ"מ דכתב רחמנא האיסור בלשון קיחה הוא דוקא קידש ובעל וכ"ש באחות אשה י"ל דגם אביי מודה דאי הוי אמרינן לא יקח לאיסור קידושין היינו אם קידש ובעל כדאיתא בדף ע"ח מודה אביי במחזיר גרושתו דאם קידש ולא בעל אינו לוקה לקחתה להיות לו לאשה אמר רחמנא וה"ה הכא דכתיב לא תקח לגלות ערותה משמע קידש ובעל אבל קדושין לבד ה"א דתפסי ואם כן שפיר מקשה הרשב"א ז"ל דה"ל למימר לכתחיל' מאלמנה לכה"ג נפקא אך הא קשה לי גבי אשת אב דאמר נמי הא לכתחילה הא בדיעבד והתם לא שייך קידש ובעל דאל"כ בל"ז חייב מיתה משום אשת אב על הביאה לבד ואזהרות מערות אשת אביך לא תגלה וליכא למימר לעבור עליה בשני לאוי' דהא לא כ"מ לענין מלקות כיון דאיכא מיתה ה"ל מיתה ומלקות דקיי"ל דאפי' חייבי מיתות שוגגי' פטורים מן המלקות כדאיתא בכתובות [[בבלי/כתובות/לה/א|דף ל"ה]] ואף דכתבו התוספות שם דאיכא תנאי דמחייבי בחייבי מיתות שוגגי' מ"מ דוחק לפרש דמקשה הש"ס בסתמא אליבא וכן קשה לי טובא על מה שהקשה הרשב"א ז"ל דהמ"ל דנפקא לכתחילה באשת אב מאלמנה לכהן גדול והא סוגיא מפורשת דבאלמנה לכהן גדול אינו לוקה אא"כ קידש ובעל ובאשת אב לא שייך זה כנ"ל:

'''ואפשר''' כיון דוודאי דילפינן מכה"ג דכ"מ דאמר רחמנא לא תקח היינו קידש ובעל א"כ ה"נ לא יקח דאשת אב ואף דחייב מיתה על הבעולה מ"מ כיון דלאו דלא יקח עיקר חיובו למפרע על הקידושין לא חשיב מיתה ומלקות באים כאחת ושפיר מתחייב בשניהם. אך ז"א דע"כ עיקר המלקות על הביאה שהי' ע"י קידושין דהא ה"ל התראת ספק על הלאו ולהכי אפי' בעל כמו פעמים לוקה על כל ביאה וביאה אם התרו בו בכל פעם דהכא אמרה תורה דבכל ביאה שאינה דרך זנות אלא דרך קיחה לוקה עלי' כמו שיבואר לקמן [[בבלי/קידושין/עז/ב|דף ע"ז ע"ב]]. והעיקר בזה כמ"ש לעיל [[ספר המקנה/קידושין/נא/א|דף נ"א]] בתו' ד"ה קידושין שאין מסורין לביאה וכו' דאפי' במקדש בביאה דעבר בשעת קידושין אמימרא דרחמנא אפ"ה תפסי בה קידושין. ודוק:


'''שם בגמרא בשלמא כולהי אתי' וכו' אלא אשת אח וכו'.''' יש לדקדק דמה גריעותא באשת אח מאחות אשה דהא אחות אשה נמי יש לה היתר לאחר מיתת אחותה כמו באשת אח דאינה מותרת אלא לאחר מיתות אחיו ועדיפא דאיבה מותרת אלא במקום מצוה באין לו בנים ואין לפרש בדוחק דאחות אשה אין לה היתר במקום מצוה אפי' אם מתה אחותה לאחר מיתת אחיו ז"א דההיא לאו מטעם איסור אחות אשה אסורה ליבם אלא משום דביבמה שאין אני קורא בה בשעה נפילה יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים כדאי' ביבמות [[בבלי/יבמות/ל/א|דף למ"ד]] א"כ זהו חשיבות איסור אשת אח ולא עריות אחות אשה ותו קשה דאמרי' ביבמות [[בבלי/יבמות/ח/א|דף ח']] והא מכדי כולהו מאי חזית איכא לאקשינהו לאחות אשה ואיכא לאוקשינהו לאשת אח מאי חזית דאקשת לאחות אשה אקשונהי לאשת אח ומשני איבעית מאי לקולא ולא ולחומרא לחומרא מקשינן ואב"א הכא תרי איסורא וכו' א"כ לשנוי' בתרא עיקר טעמא דאחות אשה וכל עריות אסורין ליבם במקום מצוה הוא משום דאיכ' בהו תרי איסורי אחות אשה ואיסור אשת אח א"כ מאי חשיבות הוא לאיסור אחות אשה שאסורה במקום מצוה דהא הטעם הוא משום איסור אשת אח גופא כמו איסור אחות אשה וה"נ צ"ל בדוחק דהסוגי' דהכא ל"ל הני סברא אלא כשנוי' קמא דלקולא ולחומרא לחומר' מקשינן ועיין מ"ש בזה בתוס' ד"ה שהי' בלבו וכו' מ"מ דוחק הוא.

עוד יש לדקדק בלישנא דקאמר א"א כמי איכא למיפרך דמשמע דפירכא קמיית' דאשת אח עדיפא. ולכאורה נהפך הוא דפירכא דא"א עדיפא שיש לה היתר בחיי האוסרין ע"י גט. נר' לענ"ד דעיקר הקושי' באשת אח היינו משום דקי"ל דמאמר ביבמה מדרבנן הי' כדאי' ביבמות בכמה מתני' והיינו מטעמא דאמרי' דף י"ד בברייתא יכול יהי' כסף שטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה ת"ל ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרת בם וקשה דנהי דשמעינן מקרא דאין כסף ושטר גומרין בה היינו שיקיים בה מצות יבום אכתי לא שמעינן שלא יתפסו הקידושין בה דאפי' למ"ד דאין קידושין תופסין ביבמה לגבי אחרים מ"מ אם יבם עצמו קידשה מנין דאין הקידושין כלום ואין חייבין עלי' משום א"א אלא לאו בעלמא כשאר יבמה וע"כ הא דלא תפסי קידושין הוא משום איסור אשת אח דלא היתרה התורה אלא ליבום בביאה דכ"ז שלא יבמה אין הקידושין תופסין.

ובזה מובנים דברי התוס' בסוף פ' החולץ ד' מ"ט ד"ה הכל מודים וכו' שכתבו וז"ל וי"ל אליבא דרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה איצטרך לאשמועינן שפיר דלא הוי ממזר וטעמא אמר ר"ת דהוי כנכרי ועבד שאין בו קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא אלא ביאה הוא דאית בה וכו' ר"ל דאם מקדשה היבם אין קדושין תופסין בה להחשב א"א לעלמ' והיינו דמקש' דמנ"ל הך דינא דבמקום שהיא מותרת לייבם דהיינו במקום מצוה עצמה אפ"ה קיים איסור אשת אח דלא תפסו קידושין דכבר הי' מותרת לו והיינו פירכא מעליותא טובא ועיין בזה בתוס' ד"ה מנא הני מילי. ודוק:


'''בתוס' ד"ה  מכ"מ וקשה דמה בעי וכו'.''' לולי דברי התו' נראה לענ"ד לתרץ קושייתם משו' דהא דילפינן מלא יגלה דהוי ממזר מחייבי כריתות דהיינו שומרת יבם של אביו וממילא דאין קידושין תופסין דהא בהא תלי' ולא אמרי' דהטעם הוא משום ש"י למ"ד דאין קידושין תופסין ביבמה וצ"ל משום דאין ממזר מיבמה והטעם כמ"ש התוס' בשם ר"ת שאין לה קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא וע"כ הא דהוי ממזר מלא יגלה היינו בשומרת יבם לאחר מיתה כדמשני הש"ס בריש פ' נושאין על האנוסה מהא דמקשה הש"ס התם ותיפוק לי' משום יבמה לשוק ומשני בחד שנוי' דקרא מיירי לאחר מיתת היבם ומטע' אשת אחי אביו שהיא בכרת א"כ לפמ"ש בפי' דברי ר"ת דאין קדושין תופסין ליבם עצמו מדאורייתא כשעושה בה מאמר משום איסור אשת אח וכ"ז לבתר דשמעינן דאם היבם מקדש ליבמתו אין קידושין תופסין בה אבל הכא דאכתי לא ידעי' דאין קידושין תופסין באשת אח איכא לאוקמי קרא דלא יגלה דהוי ממזר בחיי היבם מטעם דהיא שומרת יבם וליכא לאוכוחי מידי ודוק היטב:

'''עוד''' אמרתי בלימוד הישיבה דיש ליישב אפי' לטעם הב' שכתבו התוס' ביבמות שם בשם ר"ת דאין ממזר מיבמה לשוק משום דאין בה תפיסת קידושין לכ"ע אפילו ליבם או משום דחשיבא בת תפיסת קידושין משום שעומדת לחלוץ והא משום דאמרינן ביבמות [[בבלי/יבמות/נב/א|דף נ"ב]] אמר רב יבמה נשואין יש בה וקידושין אין בה ומפרש הש"ס נשואין יש בה כדרב המנונא דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסור' ליבם נמצא לפ"ז מובנים היטב שני הטעמים שכתבו ר"ת דלא הו' ממזר מיבמה לשוק משום דבתחלת הזנות כבר נאסר' היבמה ועומדת לחליצה ואפ"ה אסורה לעלמא עד שתחלוץ נמצא לטעם הראשון שכתב ר"ת אין לה היתר לשום אדם בין ליבמה ובין לעלמא ולטעם השני שכתב ר"ת שהוא עומדת לחלוץ כיון שאסורה ליבם ע"כ עומדת לחלוץ חשובה בת תפיסת קידושין. ולפ"ז י"ל הא דנפקא לי' לרבנן דיש ממזר מחייבי כריתות מקרא דלא יגלה ולא מפרשי דטעמא משום שומרת יבם ובחיי היבם משום דשומרת יבם לא הוי ממזר כשני הטעמים הנ"ל אבל אכתי קשה דמנ"ל דמיירי קרא במפותה דילמא מיירי קרא באנוסה ולא שייך טעם שני דאנוסה בוודאי שרי ליבמה דלא גרע מא"א. אך נר' לי דא"א לומר כן דהא מקשה בריש נושאין על האנוסה למה לי לא יגלה תיפוק לי' מלאו דאשת אחי אביו ומשום יבמה לשוק ומשני לעבור עליו בשני לאוין ואיתא בסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/עג/א|דף ע"ג]] דמקשה הש"ס אהא דאמרי' שם דחייבי כריתות ניתן להצילם בנפשה ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס ומשני ר"פ במפותה וכיון דקי"ל במיתה ומלקות נמי לא עבדינן דאפי' חייבי' מיתות שוגגים פטורים מן המלקות ע"כ צ"ל דקרא דלא יגלה מיירי במפותה דאי באנוסה הא ניתן להצילה בנפשו וליכא מלקות וא"כ קשה קושיות הש"ס דתיפוק לי' משום אשת אחי אבי' ומשום שומרת יבם וא"ל לעבור עלי' בב' וג' לאוין דהא כיון דאין לוקין עלי' כיון שניתן להצילה בנפשו אין נ"מ בלאו אחד או בג' לאוין כמ"ש תוס' בריש פ' איזהו נשך ולפ"ז הי' אפשר לתרץ בזה קושי' התוס' דאי' שם בסנהדרין דטעמא בחייבי כריתות ניתן להצילה בנפשה ולא בחייבי לאוין משום דאפגמה רבה קפיד רחמנא ופירש"י ז"ל דמחייבי כריתות נעשה זונה והול' ממזר והיינו משום דאין בהן תפיסת קידושין ומה"ט לא ניתן להצילה בנפשו בנדה פנוי' כיון דלא נעשה זונה משום דתופסין בה קידושין וכדאי' ביבמות [[בבלי/יבמות/סז/ב|דף ס"ז ע"ב]] א"כ ממילא מתורץ קושי' תוס' ושפיר פריך מנה"מ דאין בה תפיסת קידושין ולא נפקא מלא יגלה משום דאי הוי תפסי בה קידושין איכא לאוקמי קרא לאנוסה דלא ניתן להצילה בנפשו משום דליכא פגומה דלא נעשה זונה ואין הולד ממזר ואי משום דהוי יבמה לשוק הא בעינן חטא מות כדאי' שם בסנהדרין דממעט חייבי לאוין ואפי' לר"ע דלא תפסו בה קידושין אפ"ה לא ניתן להצילה בנפשו משום דאין בו חטא מות וא"כ י"ל דהוי ממזר מטעם יבמה לשוק כיון דאין עומדת לחלוץ מ"מ תירוץ הראשון נר' עיקר ודוק:


'''בא"ד. והכא בעי אליבא דרבי יהושע וכו'.''' קצת קשה לי לשיטת התוס' דכל הסוגיא היינו לר' יהושע אבל לרבנן בל"ז מוכרח דקידושין תופסין א"כ הא דמשני ראב"י אתיא משומרת יבם משמע דס"ל לר"י דשומרת יבם אין קידושין תופסין ובפרק קמא דיבמות [[בבלי/יבמות/טו/ב|דף ט"ו ע"ב]] איתא דשאלו לר"י צרת הבת מהו ומפרש התם בני צרת לב"ש מהו למאי כ"ע למפשט וולד מחזיר גרושתו לב"ה וכו' ופשיט להו דבני צרות אני מעיד לכם משמע דס"ל דקידושין תופסין ביבמה דאל"ה לא שייך גבי יבמה פירכא שכן היא עצמה מתחללת כיון דאין קדושין תופסין עשתה זונה כדאי' באה"ע סימן וי"ו סעיף חי"ת כמו בחייבי כריתות דמודה רבי יהושע דהולד פגום מה"ו כדאיתא בהחולץ דף מ"ד ונראה די"ל דהא דפשט ליה התם דבני צרות כשירים לאו משום דפשוט להו דוולד יבמה לשוק מותרת אלא באמת הטעם הוא דלא נפסלה שני משפחות מן הכהונה משום דבאמ' קי"ל כב"ה צרת הבת אסורה דלא הוי כלל בני יבמה לשוק אלא דר"י לא רצה להורת להם כב"ה שהיא מתירא לעשות אותם פגומים לכך השיב להם סתם מן המעשה של שתי המשפחות דאין להם פגם להעושים כדברי ב"ה די"ל מן הטעם דקדושין תופסין ביבמה אבל באמת ס"ל לר"י דאין קדושין תופסין ביבמה והא דהוכשרו דטעם דהלכ' כב"ה ובזה מיושב מה שהקשה תוספת ביבמות שם בד"ה למאי כ"מ וכו' קצת קשה דה"ל למפשוט וולד יבמה לשוק ע"ש ולפמ"ש י"ל דלא רצה הש"ס למימר הכי דא"כ הוי משמע דפשוט להו דוולד יבמה לשוק כשירה לכהונה ובאמת לר' הושע אין הדבר כן כן נ"ל והיינו באמת דליכא למפשט משום די"ל הטעם דהלכה כב"ה אלא דעכ"פ פשט להו דוולד מחזיר גרושתו מותרת והיינו דקאמר' מתירא אני לעשות אותן העושין כדברי ב"ש פגומין ואפ"ה העיד להם מעובדא דשני המשפחות וע"כ משום דאיכא למימר דקידושין תופסין ביבמה כנ"ל וא"כ ממילא מוכח דולד מחזיר גרושתו כשר משום דאיכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת תדע לפמ"ש תוס' ביבמות [[תוספות/יבמות/מט/א|דף מ"ט]] הטעם דאין ממזר מיבמה לשוק משום דאין לה קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא וא"כ קשה דלב"ש דס"ל מאמר קנה מדאורייתא כדאיתא בפרק ר"ג א"כ יהא הולד ממזר מיבמה לשוק הרי היא בת קידושין ליבם ע"כ צ"ל דס"ל לב"ש דקדושין תופסין ביבמה וממילא דלא נעשה זונה ואין הוולד פגום דאיכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת. ודוק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>