עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/סג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{חלקי}}

{{מרכז|'''דף ס"ג ע"א'''}}

'''בתוס' ד"ה כגון שכתב לה לכשאקחך וכו' הכא משמע דלמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו'.''' הנה לכאורה הי' אפשר לומר דלהכי נקיט מעכשיו משום דאם שיחרר עבדו לאחר זמן לא מהני כיון דבעינן ונתן בידה כמו בגט אשה ואמרינן לעיל [[בבלי/קידושין/כג/א|דף ך"ג]] דאף דיד עבד כיד רבו אמרינן דגיטו וידו באים כא' א"כ י"ל היינו דוקא כשמשחררו מיד אבל אם משחררו לאחר זמן נמצא דבשעת נתינה עדיין הוי ידו כיד רבו וכיון דליכא נתינה מיד רבו לאחר זמן ה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע לכך צריך לומר מעכשיו ולא דמי לגט אשה דאין ידה כיד בעלה כדאיתא בגיטן ריש פ' הזורק {{ממ|}}.

אך נר' דז"א דזה דמי למה דאמרינן בגיטין [[בבלי/גיטין/כא/א|דף ך"א]] דאם נתן גט בחצירו או ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עלי' קנאתהו ומתגרשות בו ע"ש והיינו דזה מיקרי נתינה מידו לידה כיון שהגט הי' תחילה בחצירו ונעשה חצירה או ביד עבדו ונעשה עבדה וא"כ ה"נ אפי' אם משחרר אותו לאחר זמן כיון דעד אותו זמן הי' עבד וידו כיד רבו א"כ כשמגיע אותו זמן הוי כנתינה מיד רבו לידו וכן צ"ל לפמ"ש תוס' בגיטן [[תוספות/גיטין/עו/ב#ידו|דף ע"ו ע"ב]] בד"ה ידו גופא מי קני' לי' וכו' ומש"ה לא אמרינן באשה דידה כיד בעלה וגיטה וידה באים כא' משום דיכולה לומר איני עושה ואיני ניזונית א"כ לר"ל דס"ל דאין אשה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה קשה באשה נמי האיך יכול לגרשה לאחר זמן כיון דלא שייך גיטה וידה באים כא' בשעת נתינה ותקשה מכמה משניות דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש וכיוצא בו אע"כ דזהו מיקרי גיטו וידו באים כא' בשעת גירושין ואף שגט כבר הוא בידה מ"מ כיון דהוי ידה כידו כא' בשעה שמתגרשת הוי כנותן מידו לידה יעיין לעיל [[תוספות/קידושין/ו/ב|דף וי"ו ע"ב]] בתוס' ד"ה כשתברח.

עוד הי' נר' לכאורה לתרץ דלהכי בעי מעכשיו משום דס"ל לרבי כרשב"א לעיל [[בבלי/קידושין/כג/א|דף ך"ג]] דס"ל אין עבד משתחרר בשטר ע"י עצמו ול"ל דגיטו וידו באים כא' ואפ"ה בכה"ג שמשחררו קודם שלקחו מהני אפי' ע"י עצמו כיון דמתחלת קניותו הוא משחררו ובשעה שהי' עבדו של אחר הא קי"ל בגיטין [[בבלי/גיטין/כג/א|דף כ"ג]] דעבד מקבל גט מיד רבו של חבירו וא"כ אצ"ל דגיטו וידו באים כא' דמעולם לא הי' ידו כיד רבו אך ז"א דמשמע בגיטין [[בבלי/גיטין/עו/ב|שם ע"ב]] דס"ל לרבי דאם היתה מעוברת זכתה לו דמשתחרר עבד ע"י עצמו מטעם דגיטו ויד באים כא' ועיין בתוס' שם ודו"ק:


'''בא"ד. וקשה דהא מילתא דר"מ וכו'.''' וביבמות [[בבלי/יבמות/צג/א|דף צ"ג ע"א]] הקשו תו' מהא דקאמר לעיל ערוגה זו מחוברת וכו' ונראה דלא פסיקא הכא להקשות משום דאיכא למימר כיון דאמר פירות ערוגה זו מחוברת הוי כאילו אמר שיהי' תרומה מעכשיו כשהן מחוברת לאחר שיגיע שליש ועמ"ש לקמן בזה וק"ל.


'''בא"ד. להכי נקיט גבי שדה ועבד וכו'.''' צריך להבין כיון דלא בעי רבי אלא לפרש קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו וגומר דמהני אע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם למה הוצרך לומר שמיירי שנקרע השטר ונראה דמזה ראי' למ"ש הרמ"א בהג"ה בח"מ סי' ר"ט סעיף ט' בשם הגא"ה דאפי' כתב לו שטר ומסר לו השטר כמאן דתפוס דמי ע"ש ובט"ז שם שכתב אפי' כתב לו שטר בשעת מכירה כיון שהשטר בידו בשעה שבא לעולם כתפיס דמי.

א"כ ע"כ צ"ל שנקרע השטר דאל"ה מאי רבותא דקרא דמהני אפי' בדבר שלא בא לעולם דהא בתפס השטר פשיטא דמהני אפי' בדבר שלא בא לעולם וע"כ צ"ל מעכשיו ומיירי בנקרע השטר והנה לכאורה קשה על שיטה זו מאי מקשה בב"ב בין למ"ד ירתון תנן ובין למ"ד יסבון תנן ה"ל לדבר שלא בא לעולם הא התם איכא שטרא דכתובה דה"ל כתפס לאחר מיתה שהבנים בעולם מיהו י"ל דהיינו דפריך ממתני' דלא כתב לה בנין דכרין וכו' הרי דאפי' לא כתב מהני אף דאין השטר בידו ע"כ צ"ל משום דתנאי ב"ד שאני ודו"ק:


'''בא"ד. והר"ם פי' ולהכי נקיט מעכשיו וכו'. וצריך לעשות הקנין אחר השחרור וכו'.''' משמע מדבריו שכופין את רבו לעשות שטר שחרור אחר ולפ"ז גם בשדה נמי צ"ל שצריך לעשות קנין אחר ואין זה במשמעות לשון רב דאמר קנה.

ותו דהתוס' לא הזכירו אח"כ בקושיתם וא"ת דכיון שלא חל הקנין אמאי הזהיר הכתוב וכו' ולא הזכירו הא דרב.

ונראה לענ"ד דשיטת הר"ם הוא כשיטת המרדכי שהביא הרמ"א בסי' ר"ט דכשאומר לכשיבוא לעולם מהני אפי' למאי דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכמו שביארנו לעיל שיטתו באריכות דכשמכר לו בשטר ואמר לכשיבוא לעולם והשטר אז בידו זוכה בו לפ"ז י"ל דגבי שטר שחרור דוקא צריכים התוס' לומר דכופין שיכתוב ש"ש אחר משום דבש"ש איתקוש לגט אשה כמ"ש התוס' ביבמות [[תוספות/יבמות/נב/ב|דף נ"ב ע"ב]] בד"ה ולאשה בעלמא וכו' ע"ש א"כ כי היכא דאמרי' התם גבי גט אשה דאם אמר ללבלר כתוב גט לארוסתו וכו' ולאשה בעלמא אינו גט א"כ ה"נ גבי גט שחרור אינו מועיל הכתיבה ראשונה אבל גבי שדה ס"ל כשיטת המרדכי כיון דמסתמא ניחא לה דתיקום בהימנותי' קנה אח"כ בשטר הראשון.

אך לכאורה קשה דהא כתבו תוספות ביבמות בא"ד שם כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשאה שליח משמע דהטעם הוא משום דקיי"ל בנזיר [[בבלי/נזיר/יב/א|דף י"ב]] דכל מידי דלא מצי למיעבד השתא לא משוי שליח א"כ כיון דכתיבת הסופר הוא מטעם שליחות כמ"ש התוס' בגיטין [[תוספות/גיטין/כב/ב|דף כ"ב ע"ב]] לכך אינו גט והיינו שכתבו תוס' שם אח"כ ונרא' לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד וכו' הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור וכו' דהיינו דכיון דיכול ליתן לה מיד ולומר לכשאקחנ' תהי' מגורשת מעכשיו והרי דעצי למעבד השתא מצי למיעבד נמי שליח לכתוב גט שיתן לה כאחר נישואין א"כ משמע מדבריהם דדוקא קאמר לסופר שיכתוב דהוא מטעם שליחות דעיקר וכתב היינו כתיבת בעל בעצמו אבל אם כותב הוא בעצמו יכול לגרשה לאחר הנישואין בזה הגט א"כ ה"נ לא הוי צריך לכתוב ש"ש אחר אם ש"ש ראשון הי' כתב יד עצמו אך נראה דז"א דכבר כתבנו בשיטת המרדכי דלהכי לא מהני גבי קידושין והקדש ותרומה אפי' אמר לכשיבוא לעולם משום דבכל הני בעינן אמירה ובלא אמירה אינו כלום אף דניחא לי' וכיון דהאמירה היה בשעה שאינו בעולם אינו כלום א"כ ה"נ כיון שהאמירה הראשונה שאמר לכשאקחך הי' קודם שבאו לעולם ותו דבגט ושחרור בעינן ונתן ולא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע א"כ כיון דבאמירה ובנתינה לא היה בעולם לאו כלום הוא ובאמת אם לקח ממנו ש"ש הראשון וחוזר לנותן לאחר שחרור דמהני אלא דכיון שצריך ליטול הימנו ולחזור וליתנו היינו קנין אחר שכתבו התוספות ולא הוצרכו תוס' ביבמות שם ליכתוב הטעם משום שליחות אלא משום דהתם אינו נותן הגט עד אחר הנשואין ושפיר הוי הנתינה והאמירה משעה שראוי להתגרש ולפ"ז גבי שדה דלא בעינן אמירה ממילא סגי בשטר הראשון ושפיר שייך לשון קנה. ודוק:


'''בא"ד. דה"א דאתיא אפי' כרבנן וכו'.''' לכאורה משמע בכאן דלר"מ אם לא אמר מעכשיו וגם לא אמר לכשיבוא לעולם אלא שאמר לו סתם לא מהני דאל"כ ל"ל לרנב"י לפרש שאמר מעכשיו לכשאקחך ה"ל לפרש שכתב לו סתם הרי את קנויה לך. וכבר כתבנו בשמעתין לעיל [[ספר המקנה/קידושין/ס/א|דף ס']] בתוס' ד"ה א"ב שנתקרע דלא בעינן שיאמר כאחר שיבוא לעולם וכמ"ש רמ"א סי' ר"ט בדעת י"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם וכו'. ולפמ"ש הוא דעת הר"ם וכן משמע לפי תירץ ר"י דלא פליג בהא אלא דס"ל דאם מקנה לו לכשאקחך מעכשיו עדיפא טפי לר"מ והיה כשמקנה לו בסתם.

אך כבר כתבנו לעיל [[ספר המקנה/קידושין/ס/ב|דף ס' ע"ב]] בתוס' ד"ה א"ב שנתקרע הגט וכו' דיש לחלק דדוקא היכא דעבידו דאתי מהני בסתם דמסתמא דעתו שיקנה מעכשיו ולאחר שיבוא לעולם אבל היכא דלא בידו דאתי כמו כל הני דמתני' לאחר שאתגייר וכו' כמ"ש התוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]] וכן בההיא דלכשאקחך צריך לפרש מעכשיו ולכשאקחך אך לפמ"ש התוס' בתירוץ שני בכתובו' שם דמיירי כל הני דמתני' בעבידי דאתי ע"כ צ"ל הא דנקיט דאמר בפי' לאחר שיבוא לעולם היינו לפי תירוץ ר"י לרבותא דר"מ דאפי' לא אמר מעכשיו אפ"ה מהני וכ"ש סתם די"ל דהוי כמו מעכשיו ולכשאקחך ולתי' הר"ם לרבותא דרבנן ואע"ג דאמר לאחר שיבוא לעולם לא מהני גבי קידושין והיינו כמ"ש לעיל בשיטת הי"א דגבי קידושין לא מהני אפי' אמר לכשיבוא לעולם וכה"ג צ"ל בהא דאמר ראב"י יהי' תרומה לכשיגיע שליש דהוא רבותא לרבנן לתי' הר"י ולרבותא דר"מ לתי' הר"ם דתרומה דמי' לקידושין כמו שמבואר לעיל ודו"ק:


'''בא"ד. וי"ל דר"י לטעמי' וכו'.''' וביבמות [[תוספות/יבמות/צג/א|דף צ"ג]] בתוס' ד"ה קנוי' לך מעכשיו וכו' וא"ת ואמאי לא קנה לר"י כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקנה מהיום גופא ופירות לאחר מיתה וכו' ע"ש. ולולי דברי התוס' הי' נראה דוודאי מודה ר"י דגבי שדה דאיכא לפרושי גוף מהיום ופירי לאחר מיתה לא אמרינן דהוי שיור אלא כיון דקי"ל בח"מ סי' ר"ט סעיף זי"ן דאין אדם יכול לשייר דבר שלא בא לעולם אלא דאם שייר לעצמו הפירות אמרינן ששייר בעצמו מקום בשדה שיקנה בו הכירות וא"כ כשאמר ופירות לאחר מיתה ע"כ צ"ל דמוכר לו מקום הפירות קודם גמר מיתה דכשיגדלו הפירות אחר מיתה גדולים מעיקר קרקע שקנה כבר הלוקח וזהו בשדה שנקנה בכסף או בשטר ונקנה מקום הפירות קודם גמר מיתה אבל כשמוכר לו הפרה לאחר שלשים יום ע"כ אי נימא גוף מהיום ופירות לאחר למ"ד יום דהיינו מקום החלב וכיוצא בו דאל"ה אינו יכול לשייר דבר שלא בא לעולם וזה המקום קנה הלוקח בכסף בסוף למ"ד יום לכך צריך שתעמוד באגם שהוא מקום המשיכה דמהני משיכה ראשונה שיקנה מקום החלב לסוף למ"ד יום כן נר' לענ"ד ודו"ק:


'''בתוס' ד"ה וידים איתנהו בעולם וכו' וה"ה דהוה מצי לשנויי וכו'.''' כבר כתבנו בחידושי כתובות [[הפלאה/כתובות/נט/א|דף נ"ט]] לפרש דבריהם בתרי אנפי. פירוש א' דס"ל קדושת הגוף חל אפילו על דבר שלא בא לעולם כמו שהוכחנו שם בחידושנו דף י"א באריכות וע"ש דף נ"ט דצ"ל היינו דוקא בעבידי דאתי דאל"כ קשה מהא דמייתי לעיל דר' ס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל דהא שחרור כקדושת הגוף היא וא"כ חל נמי על דבר שלא בא לעולם ועוד הוכחנו שם מסוגיא דנדרים ע"ש ועוד יש לפרש דברי תוספות דכוונתם דמקשה דהכא וכן רנב"י ביבמות [[בבלי/יבמות/סג/א|דף ס"ג]] דל"ל הא דרב הונא בריה דרב יהושע דמוקי באומר וכו' אף דלכאורה הוא מוכרח בל"ז לאוקמי בהכי דאל"ה קשה קושית תוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/נט/א|דף נ"ט]] דהעדפה עצמה משועבד לבעל לפירות וע"כ צ"ל באומרת יקדשו ידי לעושיהם דהידים אינם משועבדים לעשות העדפה כדי שיאכל הבעל פירות מהם וכמו שכתבנו שם וע"ז כתבו דהוה מצי לאוקמא משום דקונמות שהוא קדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד אלא דאלמוה רבנן שיעבודא ולגבי פירות לא אלמוה וכמו שתירצו תוס' שם.

ובזה נראה לענ"ד לתרץ הא דקשה לכאורה לפי מאי דס"ד דלא מיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהם ה"ל למחשב נמי ריב"ן דס"ל שם יפר שמא יגרשנה דאוקמא נמי רב הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהם וכן קשה על רנב"י ביבמות שם דלית ליה הך דרב הונא הוה ליה למיחשב נמי דריב"ן ועיין מ"ש בחידושי כתובות דהך דריב"ן דאמר יפר שמא יגרשנה עדיפא טובא מדר"מ דהא ר"מ מודה בלא עבידי דאתי ושמא יגרשנה לא עבידי דאתי וע"כ צ"ל כדמשני שם דקונמות מפקיע מידי שיעבוד אלא דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל לא ה"ל דבר שלא בא לעולם.

וכבר כתבנו בכתובות שם דהא דשייך לומר בזה קונמות מפקיע מידי שיעבוד היינו דווקא לבתר דמשני באומרת יקדשו ידי לעושיהם דהידים אינם של הבעל אלא משועבדים למעשה ידיה אבל מעשה ידיה למה לא שייך ביה שיעבוד אלא הם עצמם של הבעל ואין אדם יכול לאסור בקונם דבר שאינו שלו א"כ קשה לפי דעת המקשה דהכא ולרנב"י דלא ניחא ליה לאוקמא באומרת יקדשו ידי ה"ל למחשב מני דריב"ן דעדיף טפי דהא לא עבידי דאתי.

ולכאורה הי' נראה דבאמת גם המקשה ורנב"י ע"כ מוקי לדרנב"י באומרת יקדשו ידי ומשום דקונמת מפקיע מידי שיעבוד אלא דמה"ט גופא ס"ל דר"ע מיירי אפי' בלא אומרת יקדשו ידי מדלא סגי לר"ע טעמ' דריב"ן דיפר שמא יגרשנה אע"כ דר"ע ונוסיף דאפי' באין אומרת יקדש ידי דל"ל שמא יגרשנה דהא הוי דבר שלא בא לעולם דלא עבידי דאתי ולהכי קאמר משום העדפה דעביד דאתי אך זה דוחק.

ויותר נראה דא"ש לפי מה דאמר שם ר"ל [[בבלי/כתובות/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]] דלר"מ דס"ל אין אדם מוצי' דבריו לבטלה אפי' לא אמר יקדשו ידי נעשה כאלו אמרה יקדשו ידי א"כ י"ל דהמקשה הוה סבר דטעמא דריב"ן משום דאמרינן נעש' כאלו אמרה יקדשו ידי כיון דאינו אלא שיעבוד חל עליהם איסור קונם דהוי קדושת הגוף והא דלא משני כן אליבא דר"ע היינו משום דכתב הר"ן בנדרים הא דלא ס"ל לת"ק ור"ע כריב"ן משום דס"ל דקדושת הגוף אינה מפקיע מידי שיעבוד א"נ כיון דאלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל ס"ל דהדר ה"ל דבר שלא בא לעולם דלא כריב"ן ע"ש.

ולפ"ז י"ל דהמקשה הוה ס"ד דלא פליגי בהא וכ"ש לפמ"ש דע"כ המקש' ורנב"י דלא מוקי לה באומרת יקדשו ידי ע"כ הא דאינה משועבד לפירות משום דס"ל לר"ע דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד א"כ הוה קשיא ליה מ"ט לא אמר כריב"ן אע"כ הוה סבר דטעמא דריע משום דלית ליה סברא דריב"ן דנעשה כמי שאמר ולית ליה הא דר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ותו כיון דלר"ע מועיל הקונם להעדפה הרי אין דבריו לבטלה דמועילים לענין העדפה וכיון דלא אמרינן נעשה ס"ל לר"ע דלענין העדפה מהני משום דאדם אוסר דבר שלא בא לעולם כיון דעבידי דאתי אבל שמא יגרשנה דלא עבידי דאתי לא מהני דבר שלא בא לעולם ולכך חשיב לדר"ע ולא לדריב"ן אבל רב הונא בריה דרב יהושע דמוקי באומרת יקדשו באמת צ"ל כמ"ש הר"ן דס"ל לת"ק ור"ע דכיון דאלמוה רבנן ה"ל דבר שלא בא לעולם כנ"ל א"נ דלית ליה הא דקונמת הוי קדושת הגוף ודוק:


'''ברש"י ד"ה והוא שנתן לה פרוטה וכו' והאי אתי לאשמעינן וכו'.''' לכאורה הוא דחוק קצת דכולה מתניתין נשנית משום דיוקא ואפשר לומר דקמ"ל נמי אליבא דרב יהודא דס"ל לעיל [[בבלי/קידושין/ס/א|דף ס']] דע"מ לאו כמעכשיו דמי אלא לכשיתן דהיינו דקמ"ל דלא נימא אע"ג דאמר ע"מ דעתו נמי אשכירות כפירוש רש"י ז"ל דף ס' בד"ה לר"י רוי קידושי שני קידושין וכו' שהרי הראשון לא נתכוון לקדשה אלא במאתיים זוז ע"ש וא"כ אף דיהיב לה פרוטה איכא לספוקי שדעתו נמי אשכירות וה"ל מלוה ופרוטה וקמ"ל דעתו אפרוטה. לכאורה היה נראה דמזה מוכח כדעת הפוסקים באה"ע סימן ל"א דהיכא דנגמר דיבורו אפי' נתאכל המעות קודם גמר נתינת הקידושין אפ"ה הוה קידושין דאל"כ אם נתאכלו הפרוטה אין כאן קידושין וה"ל כולה מלוה והיכא קתני סתמא הא איכא למיטעי דמיירי בנתאכל.

אך ז"א כמ"ש לעיל דכיון דדעתה אפרוטה ולא אמלוה ה"ל גמר נתינת הקידושין מיהא אין להקשות דמנא ליה לר"ל למידק ממתניתן אדרבה בימא דס"ל לתנא דמתני' נמי דאינו לשכירות אלא בסוף והא קמ"ל דאע"ג דיהיב לה פרוטה ונתאכלה והוי מלוה אפ"ה אמרינן דדעתו אשכירות דלא הוי מלוה ז"א כיון דתני במתניתן סתמא משמע דלא נתאכלו המעות כל זה לרב יהודה אבל לר"ה דס"ל דע"מ כמעכשיו ליכא לספוקי דדעתו אמאתים זוז דלא גרע מהא דאמר ר"א לעיל [[בבלי/קידושין/ט/א|דף ט']] באמר התקדשי לי במנה ונתן דינר מקודשת וישלים משום דמסתמא דעתה להתקדש מעכשיו ואפ"ה י"ל דהא גופא קמ"ל דע"מ כמעכשיו ועיין בסמוך וק"ל:


'''בגמרא וכ"ת ה"נ בדיהיב לה פרוטה והא בשכר קאמר וכו'.''' וכתב הריטב"א והרשב"א ז"ל דהא דלא קאמר דא"כ בשכר שהרכבתיך נמי משום דהמ"ל דמלוה ופרוטה דעתה אמלו' והיינו דוקא במלוה שעברה ולא במלוה שלאחר זמן ונראה לענ"ד הטעם בזה משום דכבר כתבנו במתני' דכל היכא דיכולה להיות מקודשת מיד לא אמרינן דדעתי' להתקדש לאח"ז ואפי' אמר התקדשי לי במנ' ונתן דינר כדאמר ר"א לעיל וא"כ ממילא ליכא למימר דדעתיה אמלוה שאח"כ דלא עדיף מלוה ממעות בעין ועוד נראה דבאמת כבר כתבנו לעיל [[ספר המקנה/קידושין/מח/ב|דף מ"ח ע"ב]] דהא דלא אמרינן דאף למ"ד ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף ה"ל כמו התקדשי לי באילו דאמרינן דף מ"ז דמהני כיון שגמר דיבורו קודם המעשה ותירצנו שם משום דה"ל דבר שלא בא לעולם ולא מהני מה שאמר בתחלה כשלא הי' בעולם א"כ י"ל דהיכא שנתן לה פרוטה אפי' אי דעתה נמי אשכירות אפ"ה לא הוי כמלוה משום דגמר דיבורו קודם אע"ג דלא היה בעולם מ"מ כיון שנתן לה פרוטה ה"ל כמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שישנו בעולם וכדעת הפוסקים שהביא רמ"א בח"מ סימן ר"ג דקונה שניהם וא"כ אפי' אי דעתו אשכירות לא ה"ל כמלוה ופרוטה ודו"ק:


'''בגמרא מאי ארי' דתני ע"מ וכו'.''' ובריטב"א איתא הגירסא אביי אמר מסיפא דמתני' נמי דיקא דקתני וא"ל איכ' מקודשת ופי' הוא דאי אמרת דלא יהיב לה מידי פשיטא דבמאי מקדש ע"ש. וצריך להבין דאפי' אי יהיב לה ש"פ נמי פשיטא דאי לא קיים תנאי פשיטא דאינה מקודשת ונראה דיש לפרש עפ"י מ"ש הר"ן בפרקין דבירושלמי איתא אם מקדשה ע"מ וכו' ואח"כ אירע אונס ר"י אומר אונס' כמאן דלא עביד דמי ועיין בש"ך ח"מ [[ש"ך/חושן משפט/כא#|סי' כ"א]] דמפרש הטעם מפני שלא היה בדעתו להתקדש אלא בתנאי ומאי איכפת לי' באונס' דידי' ולפ"ז י"ל דהיינו דקמ"ל מתני' ואם לאו אינה מקודשת דבכל ענין שלא נתקיים התנאי אפי' ע"י אונס אינה מקודשת משא"כ אם קידשה בשכר פעולה הוא מלתא דפשיטא דבמה תתקדש ובזה אתי שפיר דלא אמר הש"ס דהיינו טעמא דר"ל כדאביי ולפמ"ש אתי שפיר דר"ל פליג שם על ר"י דס"ל אונס כמאן דעביד א"כ ליכא לפרושי מתני' על אונס וכן י"ל לדעת הפוסקים באה"ע סי' ל"ח דלא מהני מחילה בתנאי י"ל דהא קמ"ל מתני' דאפי' אם היה מתרצית למחול לו אינה מקודשת ואפי' לדעת הפוסקים שם דאם אמר ע"מ שאתן לך מאתיים זוז יכולה לומר הרי אני כאילו התקבלתי מ"מ בתנאי שהוא בגופא י"ל דאינה יכולה למחול כגון שאדבר או שאעשה דלא מהני וצ"ע בזה:

'''עוד''' נראה >>>

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>