עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/ס/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף סמ"ך ע"ב'''}}

'''בגמרא א"ב שנתקרע הגט וכו'.''' הקשה בספר [[פני יהושע/קידושין/ס/ב#|פ"י]] דהא ר' יהודא ס"ל בגיטין [[בבלי/גיטין/עב/א|דף ע"ב]] כר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ אפי' בקרע הגט הא לא גרע מתנאי אם תתן לי דמגורשת למפרע לר' יוסי דזמנו של שטר ה"ל כמו מעכשיו ע"ש ונראה לענ"ד די"ל כגון שנקרע השטר באותו יום עצמו דמשום זמנו של שטר אינו הוכחה אלא מסוף היום דהא אפי' במהיום אם מתי נסתפקו תוס' אם מתו באותו יום אי הוי לשון מהיום כמו מעכשיו אבל בזמנו של שטר דאינו הוכחה אלא משום שכתב בו זמן וודאי אין הוכחה אלא מסוף היום וכ"ש אם אמר בפי' שתתן לי היום מאתים זוז דאין שום הוכחה מן הזמן שמגרשה משעת נתינת הגט ואם יקרע הגט קודם נתינת המעות לא הוי גט לר"י ובזה נר' לענ"ד ליישב הא דקשה לכאורה לר"י דס"ל לכשתתן משמע לכשתתן הוי גט גמור ואמאי הא אמרינן בגיטין [[בבלי/גיטין/נט/ב|דף נ"ט ע"ב]] בההיא דאמר לשלוחו לא תתביני' אלא לאחר שלשים יום ופריך וניחוש שמא פייס א"כ ה"נ כיון שיש זמן בין נתינת הגט לגירושין ניחוש שמא פייס ואין לומר דהכא שאני כיון שנתן הגט ליד אשה דהא במעכשיו אם לא באתי פריך שם נמי שמא פייס אע"ג שכבר נתן הגט לידה ואף שתוס' כתבו בגיטין [[תוספות/גיטין/יח/ב#|דף י"ח ע"ב]] לחלק דבמגרשה מתוך קטטה לא חיישינן שמא פייס מ"מ הא דקאמר מאי בינייהו והוצרך למצוא נ"מ הוי לי' למימר בפשיטות היכא דליכא קטטה צריכה גט אחר לר"י אבל לר"ה דא"ל דע"מ הוי כמעכשיו לא חיישינן שמא פייס וביטל כמ"ש תוס' שם דהא כיון שאומר מעכשיו אינו יכול לבטל ולפמ"ש דע"כ מיירי שנקרע הגט באותו יום משום דלאחר אותו היום הוי אפי' לר"י כמעכשיו משום דזמנו של שטר מוכיח עליו א"כ באותו יום עצמו לא חיישינן שמא פייס אלא לזמן מרובה כדאי' שם דף י"ח גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דמכאן ועד עשרה ימים חיישינן שמא פייס ועמ"ש לקמן בזה.

עוד נראה די"ל כגון שכתב שבוע או שנה או חודש או בגט מאוחר כמו שתירצו התוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/ב/ב|דף ב' ע"ב]] תדע דהא כתב המהרש"א ז"ל שם דהא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דצריך ליכתוב בו זמן דהא גט שאין בו זמן פסול ותי' משום דהי' יכול לכתוב שנה או שבוע א"כ בפשיטות י"ל דר"י מיירי באמת בכתב שנה או שבוע אלא דא"צ לידחוק בכה"ג דהא לכתחילה צריך ליכתוב בפרטות אותו יום ונראה יותר כמ"ש לעיל אם נקרע באותו יום עצמו ודו"ק:


'''תוס' ד"ה א"ב וכו'. ולא רצה לשנויי וכו'.''' לולי דבריהם הי' נראה כיון דשמעינן לי' לר"ה ביבמות [[בבלי/יבמות/צג/א|דף צ"ג]] המוכר פירות דקל לחבירו דמשבא לעולם אינו יכול לחזור בו דס"ל כר"מ דמקדש אחר שימות בעלך מקודשת ומשמע להדי' מדר"ה דאפי' בלא אמר שמוכר לאחר שבא לעולם אפ"ה קנה אותו משבאו לעולם וכן משמע בבבא בתרא [[בבלי/בבא בתרא/קמב/א|דף קמ"ב]] גבי מזכה. לעובר דאפי' לא אמר לכשתלד זכה בו העובר וכן משמע בכתובות [[בבלי/כתובות/נט/ב|דף נ"ט ע"ב]] המקדש מעשה ידי אשתו ובקונם שאני עושה לפיך דאפי' לא אמר לכשתעשה אפ"ה משבאו לעולם קדשו וכ"כ תוס' שם בהדי' בד"ה לכשאקחנה ואע"ג דהתם לכשאקחנה והכא לא קאמר לכשאתגרש אין נר' לו לחלק עכ"ל וע"כ צ"ל הא דאמר ר"מ לאחר שימות בעלך משום דלא עבידי דאתי כמ"ש תוס' ביבמות שם ומסתמא לא אמרינן דדעתו כשימות בעלה (ולפמ"ש תוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]] דמיירי שהי' בעלה גוסס וה"ל עבידי דאתי ע"כ. צ"ל דלרבותא דחכמים נקיט כמו שיבואר לקמן [[ספר המקנה/קידושין/סג/א|דף ס"ג]] בתוס' ד"ה לכשאקחך) וכ"ש לדעת הפוסקי' שהביא המרדכי ריש פ' מי שמת ובח"מ סי' ר"ט בהגה"ה דכשאומר כשיבוא לעולם לכ"ע מהני ע"כ פלוגתייהו במוכר סתם כמו שיבואר לקמן [[בבלי/קידושין/סג/א|דף ס"ג]] בס"ד א"כ הכא בנתגרשה ע"מ שתתן דהוי עבידי דאתא דמסתמא כיון דקיבלה הגט תקיים התנאי א"כ לרב הונא אפי' אי לא הוי ע"מ כאומר מעכשיו חלו הקידושין לאחר נתינת המעות ועוד נראה דאפי' למאי דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ כיון דכבר כתבנו לעיל דהמ"ל א"ב אם חוזרת וכן גבי גירושין הומ"ל א"ב אם ביטל הגט אלא משום דבעי למימר איכא בינייהו לריש לקיש דס"ל אינה חוזרת וכן גבי גירושין דאמר לעיל [[בבלי/קידושין/נט/א|דף נ"ט]] דדוקא היכא דלא מטי גיטא לידה דיבור ודיבור הוא משמע דאם נתן לאשה עצמה אינו יכול לבטל ועיין מ"ש שם בזה ולפ"ז כראה דלפי מאי דקי"ל לקמן [[בבלי/קידושין/סג/א|דף ס"ג]] כר' יוחנן דכל היכא דהוי בידו מהני אפי' בדבר שלא בא לעולם א"כ הכא כיון דהוא אינו יכול לבטל ויכולה ליתן לו בע"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל נתינה בע"כ הוי נתינה ולדעת הרא"ש ז"ל הוי ספק מגורשת א"כ כיון דבידה ליתן לו בע"כ לא הוי דבר שלא בא לעולם וממילא חלו הקידושין לאחר נתינה אפי' לר' יהודא וכן משמע בכתובות [[בבלי/כתובות/נט/א|דף נ"ט]] גבי קונם מעשה ידי אשתו דהיכא דבידו אפי' לא אמרה לכשיבוא לעולם מהני וכן משמע מדברי תוס' שם בד"ה הכא אין בידה וכו' ואין ראי' מהא דאמר ר' יוחנן פירות ערוגה זו מחוברת יהי' תרומה וכו' לכשיתלשו וכו' דמשמע דוקא כשאומר לכשיתלשו התם שאני כיון שאמר בפי' פירות ערוגה זו מחוברת אי לאו דאמר לכשיתלשו הוי משמע דבשעת חיבורם קאמר מיהא אפשר לחלק דגבי פירות דקל ועובר ומעשה ידי אשתו כיון שהגוף אינו בעולם מסתמא דעתה לכשיבו' לעולם משא"כ במקדש א"א או בשדה לכשאקחנ' כיון שהגוף בעולם משמע מהשתא אלא דאכתי צ"ע בקונם מעשה ידי' דמוקי התם באומר יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם ואפ"ה לא בעי' שתאמר לכי מגרשה כדמשמע מדברי תוס' שם כנ"ל וצ"ע ודו"ק. ויבואר עוד לקמן [[ספר המקנה/קידושין/סב/א|דף ס"ב]]:


'''בא"ד ולעיל נמי גב קידושין לא מצי לשנוי' וכו'.''' לכאורה אינו מובן והא כבר כתבו דהוי ספק ובספ"י נדחק בזה ולענ"ד נראה הא דכתבו תוס' דהוי ספק היינו דוקא גבי גירושין דאינו תלוי אלא בדעתו אבל גבי קידושין כיון דתלוי ג"כ בדעתה פשיטא לי' לרב יהודא דלא הוי קידושין עד הנתינה כדקאמר לעיל דכסיפא לה למתבעיה שפיר הוי מצי למימר נ"מ בנאבדה קידושין אלא דלפי מה דאיתא בסוגיא דגיטין דעבד צריכותא אליבא דר' יהודא דאי אשמעינן וכו' משמע דס"ל דגיטין וקידושין שוין הם וצ"ע:


'''בגמרא מיתיבי' הרי זה גיטך לאחר למד יום וכו' ולאחר לא תנשא עד שתתן וכו'.''' לכאורה הי' נראה הא דמסיק סיפא דברייתא לאחר לא תנשא משום דלפמ"ש תוס' בד"ה אבל דכ"ע תנאי היא וכו' וא"ת מאי מקשה לר"י דלמא דכ"ע סברי וכו' וי"ל דמשמע ליה לגמר' דהלשון וכו' ובאמת לפי קושי' התוס' אף מבריית' קמיית' אין קוש' לר"י דאיכא לאוקמי ברייתא כרשב"ג ור"י ס"ל כחכמים.

ובספר [[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]] כתב לתרץ קושי' התוס' משום דהני תרי ברייתות בהדי הדדי מתני' בתוספתא ומדלא פליגי חכמים בברייתא קמייתא משמע דאתי' ככ"ע ומ"מ בתירוצם דמשמע דלא פליגי בהא מקשה נמי שפיר מברייתא קמייתא אלא דלכאורה צ"ע בתירוצם דמאי קשה לר"י מלשון זקוקה ליבם דמשמע מותרת ליבם דלמא באמת היינו דאמרו חכמים כיון דלא נתנה בחייו לא תתן ליורשיו ותהא מותרת ליבם כיון דאם תתן תהי' אסורה לשוק וליבם. ורשב"ג ס"ל דיכולה ליתן ליורשים ולהתיר את עצמה לשוק וכן משמע לישנא דרשב"ג דקאמר ונותנת לאחי' וכו' משמע דת"ק ס"ל דלא תתן ותהא מותרת להתיבם ונראה דס"ל לתו' דאסור' להתייבם אפי' אם לא תתן דחיישינן שמא תקיים התנאי ונמצא שהיתה למפרע באיסור אשת אח ובניהם ספק ממזרי' והיינו דמסיק סיפא דברייתא לאחר לא תנשא דחיישינן שמא תעבור על תנאי א"כ ה"נ ניחוש שמא תעבור ותתן לו אע"כ דלא פליגי בהא מקשה משתי הברייתות כנ"ל אך ז"א לדעת הר"ן וסייעתו שכתבו לחלק בתנאי דשב ואל תעשה לתנאי דקום ועשה ולא חיישינן שתעבור בקום ועשה עוד נראה די"ל דמדקאמר בברייתא קמייתא לאחר לא תנשא מוכח דלא אתיא כרשב"ג דהא כתב הר"ן דהא דחיישינן שמא תעבור על התנאי אע"ג דבריש פרק המגרש אמרינן דבכל תנאי דעלמא לא חיישינן דהכא שאני דאין בידה ליתן אם לא ירצה לקבל וילך למדינת הים א"כ לרשב"ג דס"ל בגיטין [[בבלי/גיטין/עח/ב|דף ע"ח ע"ב]] דכל עכבה שאינו ממנה מגורשת א"כ למה לא תנשא הא בעכבה שהיא ממנה לא חיישינן שמא תעבור וע"כ אתיא כרבנן דרשב"ג ואפ"ה ס"ל דמגורשת למפרע וא"כ א"א לשנוי דרשב"ג היא אפי' אי נימא דפליגי בהא כקושיות התוס' אך ז"א לפמ"ש תוספת שם דרשב"ג מודה דע"מ שחתן לי מאתים זוז דאפילו בעכבה שהיא ממנו מעכבת אך בכל זה לא מתרצי דלא הוי לאתויי אלא בברייתא קמייתא כיון דמברייתא שני' לא מצי לאקשויי כמ"ש תו' אלא מכח ברייתא קמייתא:

'''ונראה''' לענ"ד לפמ"ש לפי דעת הרמב"ם ז"ל דבתנאי מעכשיו לא בעינן תנאי כפול א"כ הוי מצוי לשנוי' בברייתא קמייתא דמיירי שלא כפל התנאי והא דנקטי הברייתא דוקא בכה"ג שנקרע הגט ותני נוי לאחר לא תנשא ע"כ דהתנאי קיים היינו לפמ"ש תוס' לעיל דס"ל דהוי ספק אם הוא מעכשיו אם לא נמצא דאף שנקרע הגט מגורשת ממ"נ דאם אינו כמעכשיו בטל התנאי לגמרי ונתגרשה בשעת נתינה ואם הוא כמעכשיו מגורשת למפרע ואפ"ה לאחר לא תנשא דשמא הוא כמעכשיו וצריכה לקיים דחיישינן שמא תעבור ולפמ"ש לקמן דיש לומר דלר' יהודא לא הוי תנאי כלל אלא כמו לאחר שתתן לק"מ אבל לשיטת התוספ' דהוי כתנאי אם קשה. ולכאורה הוי מצי לשנוי' גם בברייתא שכי' הכי דמיירי שלא כפל התנאי ומהני אפי' לר"י אלא די"ל דהקושי' הוא לפי מה דאיתא בגיטין [[בבלי/גיטין/עו/א|דף ע"ו ע"א]] רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול וכו' א"ד לרבנן קאמר להו וכו' א"ד לר"מ קאמר להו וכו' א"כ להך לישנא דס"ל לרשב"ג דלא בעינן תנאי כפול א"א לשנוי' הכי ויותר נראה לפמ"ש תוס' דלשון זקוקה ליבם משמע שמותרת להתיבם א"כ ליכא למימר דמיירי שלא כפול התנאי דא"כ אסורה להתיבם כיון דאיכא למימר דאינו כמעכשיו ובטל התנאי ומתגרשת משעת נתינתה נמצא שפיר מקשה מברייתא שכי' וכיון שזכינו לזה י"ל דהא דמייתי ברייתא קמייתא היינו משום דמספקא ליה להמקשה בלשון דאמר רב יהודה לכשתתן אי ס"ל דוודאי אינה מגורשת אלא משעת נתינה או דמספקא ליה כמ"ש תוס' ומקשה ממ"נ מהני שני ברייתות דאי הוי מקשה מברייתא שני לחוד הוי מצי לשנוי' כמ"ש תוס' דבהא פליגי ואין הקושי' אלא אם ס"ל לר"י דספיק' הוי כמו שתירצו תוס' ואי ס"ל לר"י דוודאי אינה מגורשת אלא לכשתתן ולא קשה עליו מברייתא שני אלא דא"כ קשה עליו מברייתא קמייתא דליכא לשנויי דמיירי שלא כפל התנאי דא"כ מאי האי דקאמר לאחר לא תנשא הא בטל התנאי וע"כ צ"ל דס"ל דר"י דספיקא הוי א"כ קשה מבריית' שנ' ונמצא דממ"נ קשה או מברייתא קמייתא או מבריית' שני' ולכך הצרך לאסוקי בברייתא קמייתא הא דלאחר לא תנשא דמזה מוכח דלא בטלה תנאי כנ"ל וכבר כתבנו דא"א לאוקמי ברייתא קמייתא כרשב"ג חדא מדתנא בתוספתא הני תרי בהדי הדדי משמע דכ"ע מודים בזה כמ"ש בספ"י ותו י"ל כמ"ש לעיל דליכא לאוקמא כרשב"ג דסבירא ליה כל עכבה שאינה ממנה כנ"ל. ודו"ק היטב:


'''ברש"י ד"ה אבל ארע' וכו' מדתננהי גבי הדדי וכו'.''' וכתב מהרש"א ז"ל אצריכותא דברייתא לא הוי צריך לפרש וכו' אלא דמשמע ליה הכא משום צריכותא דמתניתין דלא מפרשי' בי' מקודשת מספק אלא משום דומיא מדדתנינהו גבי הדדי ע"ש ולפי ענ"ד נרא' להוסיף על דבריו ז"ל דזהו דוחק בלשון רש"י דא"כ למה כתב רש"י ז"ל יש לו וודאי כיון דלא מדיוקא דיש לו נשמע דבאין לו הוי ספק אלא מסברא כמ"ש מהרש"א ז"ל ולא היה לו לרש"י ז"ל לפרש אלא מה זוזי אין לו ספק וכו' ותו דדוחק לומר דכולה תרי בבי אינו אלא משום דאתא לאשמעינן דיוקא דאין לו גבי קרקע שוה לאין לו גבי זוזי ונראה דבאמת י"ל דאיצטרך לגופא גבי זוזי דביש לו הוי קידושי וודאי והיינו דאף דלא ידעינן שמא חייב לאחרי' אפ"ה יהוי קידושי וודאי כיון דמלוה להוצאה ניתנה והוי יש לו אף שהוא חייב לשלם כמ"ש בש"ע אה"ע סי' ל"ח ולפ"ז שפיר י"ל דצריך לאשמעינן נמי גבי קרקע דה"א דוקא גבי מטלטלים דלא משתעבדי כ"כ לבע"ח דהא אם מכרן או הורישן אין ב"ח גובה מהם דהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח משום דאין דעתם סומכת עליהן אבל קרקעות דמשעבדי לבע"ח ה"א דלא מיקרי יש לו ולא הוי קידושי וודאי ועוד דבזוזי הא דלא חיישינן לפיקדון וברשות בעלים קיימי והיינו משום דחזקה כל מה שיש תחת יד האדם הוא שלו ואף אם יבוא אדם ויערער עליהם אינו נאמן כדאיתא בח"מ סי' קל"ג וחזקה זו עדיפא טובא דהוי כעדים כדאיתא בח"מ סי' צ"ט דאפי' אם אמר שאינו שלו ויש לו מיגו דהוי כמיגו במקום עדים וע"ש בש"כ אבל בקרקע דלא שייך חזקה זו כן חזקת ג' שנים משום דקרקעות אינו ביד אדם להחזיקן שהוא שלו וה"א דאינן קדושין וודאי דאף דחזינן דיש לו דשמא בגזילה או באריסות בא לידו שפיר הוצרך לאשמועינן דהוי קידושי וודאי אלא דקשי' ליה לרש"י ז"ל בשלמא ברישא כשמע דהוי קידושי וודאי אע"ג דקתני סתמא מקודשת ואיכא נמי דוכתא דאף דקתני סתמא אינו אלא ספק כי הא דקתני ע"מ שהוא צדיק אע"פ שהוא רשע מקודשת שמא הרהר בלבו וע"כ אינו אלא קדושי ספק מ"מ הכא מוכח דמקודשת בוודאי דהא קידושי ספק הוי אפי' באין לו מצד הסברא כמ"ש מהרש"א ז"ל וע"כ דביש לו מקודשת קדושי וודאי אבל בסיפא קשה האיך נשמע דמקודשת בוודאי אע"ג דמשועבדי' למלוה ולא שייך בהם חזקה כנ"ל דהא איכא למימר דבאמת אינו מקודשת אלא מספק ודוקא ביש לו אבל באין לו כא ליהוי אפילו ספק משום דאי איתא דאית ליה קבא אית ליה אלא מדקתני בהדי הדדי משמע כי זוזי דכי היכא דגבי זוזי ע"כ קידושי וודאי קאמר ביש לו כנ"ל ה"נ גבי קרק' קידושי וודאי קאמר ביש לו ובאין לו הוי ספק ודו"ק:


'''בתוס' ד"ה אבל דכ"ע מודים דתנאי הוי וכו'. וא"ת מאי מקשה לר"י וכו'.''' לכאורה הוי אפשר לומר דליכא למימר דטעמייהו דרבנן משום דס"ל לכשתתן דהא כבר כתבנו דבכה"ג אפי' נתנה בחייו איכא למיחש שמא פייס כדאי' בגיטין [[בבלי/גיטין/כט/ב|דף כ"ט ע"ב]] ואף שכתבנו בשם תוס' דבמקום קטטה לא חיישינן לשמא פייס מ"מ הוי להו לאפלוגי רשב"ג ורבנן בנתנו לה שלא במקום קטטה ומדקאמר בברייתא סתמא נתנה לה מגורשת ולא פליגי אלא במת ע"כ דמודים רבנן דהוי כמעכשיו וטעמייהו משום דס"ל דלי ולא ליורשי אך לפמ"ש לעיל דלר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו הוי לי' כמעכשיו א"כ קשה דמאי מקשה דלמא אתי' ברייתא כר' יוסי כמו שהקשה בספ"י ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל משום דמשמע דאפי' מת באותו יום שנתן לה הגט דהא סתמא קתני ובאותו יום ליכא למימר זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ שפיר מקשה תוס' דאיכא למימר דטעמייהו דרבנן דס"ל דע"מ לא הוי כמעכשיו והא לא פליגי בנתנה לו בחייו ומשום חששא דשמא פייס משום די"ל דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו נמצא דלאחר אותו יום הכתוב בגט ה"ל כמעכשיו ובאותו יום עצמו ליכא למיחוש שמא פייס כמ"ש לעיל דחששא דשמא פייס אינו אלא לאחר זמן כמו מכאן ועד עשרה ימים וע"כ צריך לאפלוגי במת באותו יום ודו"ק:


'''בא"ד דמתייבמת אם תרצה וכו'.''' נראה להבין דמשמע להש"ס הכי מדאמר רשב"ג נותנת לאחי' או לא' מהקרובים וכבר תמהו בזה המפרשים דהא מיותר דאיך שייך לומר לא' מן הקרובים כיון דיבם קיים ונראה דיש לפרש דברי רשב"ג דאמר לא' מן הקרובים היינו שאינו יכול לייבם אותה אפי' אם לא תתן המעות משום דחיישי' שמא תעבור על התנאי ואף שהוא לא ירצה לקבל ממנו ונימא נתינה בע"כ לא הוי נתינה מ"מ אינו יכול לייבם אות' בע"כ שמא אחר מיתת' תתן לא' מקרובים שיהי ראוי' לירושה ואז למפרע עבר על גרושת אחיו ותו קמ"ל דאפי' אם תתן בחייו לא' מן הקרובים כגון לאביו שהוא הקרוב בירושה יותר או אפי' לאחיו שיש לו חלק בירושה או לבן אחיו לא אמרינן דכשהוא מייבם דקי"ל דהיבם הוא יורש כל נחלת המת ואין בזה קיום התנאי אלא אמרינן דה"ל ראוי וקי"ל דאין היבם יורש בראוי כבמוחזק ואסור לייבמה שמא תתן להם עכ"פ נשמע דרשב"ג מיירי באיסור הייבום משמע דלת"ק מותרת לייבם וק"ל:


'''בגמרא ונפלגו בע"מ וכו'.''' עיין תוס' בגיטן שתמהו בזה דמאי ענין זה לזה. ולולי דבריהם ז"ל נראה דס"ל לש"ס הא דקאמר דפליגי רבנין עלי' דר' היינו דס"ל כל ע"מ הוי כמו לאחר שתתן ואינו תנאי אם תדע דהא דקאמר כח דהתירא עדיף ואי הוי כמו תנאי אם ממילא דצריך תנאי כפול ואם לא כפול בטל התנאי והוי גט אפי' לא נתקיים התנאי ולרבי דס"ל דהוי כתנאי מעכשיו אין צריך ת"כ לדעת רוב הפוסקים כנ"ל א"כ ה"ל לא שמעינן לרבנן יותר כח דהיתרא אע"כ דלא הוי תנאי כלל אלא כמו לאחר שתתן אלא דהתו' לשיטתייהו דס"ל דלרבנן הוי ספק מעכשיו אבל לשיטת רש"י ע"כ צ"ל כנ"ל וכן משמעות דברי ר"י לכשתתן משמע דגט חל בשעה שנותנת כמו לאחר למ"ד יום א"כ שפיר פריך דהוי לאפלוגי באומר היום ע"מ דהוי כמו מהיום ולאחר למ"ד יום ומגורשת ואינה מגורשת וע"ז שפיר קאמר דאשמעינן כח דהיתרא לר' ודו"ק:


'''שם. לא צריכא דנקיט בעיסקא.''' נראה משום דכשמראה לה משלו לא חיישינן שמא הוא פיקדון בידו כמ"ש לעיל דחזקה מה שביד אדם הוא שלו אבל אם הוא נקיט בעיסקא דק"ל בח"מ סי' צ"ט דלא שייך חזקה שהוא ביד אדם הוא שלו היכא דידוע שיש לו עסק מאחרים א"כ אף דאיכא למימר שיש לו בתוך העסק מאתיים זוז משלו מ"מ ה"ל ספק והא קמ"ל מתניתן דאע"ג דהיכא דאמר סתם שיש לו מאתיים זוז ה"ל ספק מקודשת כדאמר בסמוך אבל אם אמר לה ע"מ שאראך כוונתה שיהא המעות בחזקה שהוא שלו וכיון דע"י עיסקא הוי ספק לא נתקיים התנאי והיינו דמפרשי בברייתא לא נתכוונה אלא לראות משלו דהיינו שיראה בענין שהם בחזקת שהם שלו הא לאו הכי אף דאיכא ספק אפ"ה אינה מקודשת וק"ל:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>