עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/נב/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף נ"ב ע"א'''}}

'''בתוס' ד"ה והלכתא ועוד אפילו פי' נמי אפי' בפה וכו'.''' ולפ"ז צ"ל דמתני' דמקדש בתו סתם מיירי באומר לו א' מבנותיך וכ"כ הטור וז"ל ועוד אומר הי' ר"ת אפשר לומר דאפי' לא אמר לו בתך הגדולה אלא בתך סתם דעתו על הגדולה אפי' בלא שידוכין דלא חשיב קידושין שאין מסורין לביאה אלא כשאמר א' מבנותיך ע"ש ולפ"ז צ"ל נמי דהמתני' דשתי כיתי בנות מיירי נמי כשאומר א' מבנותיך וכ"כ הרי"ף והרא"ש ז"ל לעיל גבי קשאמ"ל שאמר א' מבנותיך ובספר [[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]] כתב דהיכא דאמר א' מבנותיך הו"ל כתולה בדעת האב וקי"ל בתולה בדעת אחרים יש ברירה כמו בע"מ שירצה אבא ע"ש ולענ"ד נראה ליישב דזה הוי כתולה בדעת עצמו דהא באב עצמו צ"ל הוברר הדבר שגם בשעת קידושין הי' ג"כ דעתו ע"ז והוי כתולה בדעת עצמו ובאמת אם אמר האב לזו נתכוונתי בתחלה מהני כיון דלגבי הבעל הוי כתולה בדעת אחרים והאב באמת נתכוון בשעת קידושין ובזה נראה לענ"ד להבין מ"ש הטור בשם השאילתות ראובן שיש לו ד' בנות וכו' נאמן לומר לזו נתכוונתי וכו' וכתב הד"מ דהמקדש תלה הדבר בדעת האב שכל שיחפוץ בה האב לא' מבנותיו תהי' מקודשת וכו'. ובזה מסולק תמיהת ב"י וכו' ע"ש ונראה דכוונתו דכיון שאמר אותה שיחפוץ האב הוי לי' לגבי בעל כמו ע"מ שירצה האב כתולה בדעת אחרים ולגבי האב כתולה בדעת עצמו וצ"ל באמת שלזו נתכוין בשעת קידושין וא"צ לברירה גבי האב ועיין מ"ש בסמוך ודוק:


'''שם. בגמרא ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת וכו'.''' לכאורה קשה לפמ"ש רש"י ותו' דאיכא איסור' דכתי' לאכל' ולא לסחורה אלא דבדיעבד הקידושין תופסין משום דהמקח קיים א"כ הא דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה ופי' התוספות בבבא מציעא [[תוספות/בבא מציעא/י/א|דף יו"ד]] דאפילו בדיעבד השליחות בטל דלמה מקודשת כולן מטעם שליחות הא כיון דאיכא איסורא על הלוקח כמו על המוכ' בטל השליחות דידהו וכן הקשה ב"ד הגאון מוה"ר יצחק הלוי ז"ל ונר' לענ"ד דא"ש לפמ"ש הטור בחה"מ גבי טביחה בשבת דאם עשאו שליח סתם לשחוט אפי' שחט בשבת חייב המשלח ולא ה"ל שליח לדבר עבירה ועמ"ש בריש פרקין בזה וכתובת [[בבלי/כתובות/לג/ב|דף ל"ג ע"ב]] א"כ ה"נ י"ל כיון דאינו מפורש במתני' הלשון שאמרו בשעה שעשאו שליח לקבלה י"ל שהן עשאו אותה שליח לקבל קידושין מפלוני סתם והוא נתן פירות שביעית וקיבלה בשביל כולן וא"כ אף שקיבלה פירות שביעית מועיל השליחות שהרי הי' יכולין להתקדש בדבר אחר אך לפ"ז קשה דהא אמרינן לקמן גבי גזל דידה דאינה יכול' לומ' דידי שקלי אלא בלא שידוך אבל בשידך אינה יכולה לומ' דידי שקלי ועיין בש"ע סי' ך"ח סי"ב שכתב הרמ"א דכל שהיא מתרצית להתקדש לו תו לא מצית אמר' דידי שקלי והיינו דלא שייך אין שקלי ודידי שקלי אלא היכא די"ל שלא הי' מתרצה להתקדש אלא דידה שקלה א"כ לפמ"ש דע"כ מיירי שעשאו אותה שליח לקבל קידושין סתם הרי נתרצ' להנש' לו ואיך דייקינן ממתני' דאם לא הי' פירות שביעי' לא הי' מקוד' משום גזל דידה ומיהא לפמ"ש לקמן דקושי' הש"ס מברייתא דקידשה בגזל וכו' ומשני בשדיך אין הקושי' לרב דס"ל יאוש קונה אלא לר"י א"כ י"ל דרב ל"ל הך סברא דשדיך.

ואפשר לומר עוד דנהי דאותן שעשאו שליח להתקדש ה"ל שידך מ"מ אותה אשה שקיבלה ה"ל לא שידוך וכיון דאמר כולכם ה"ל קני את וחמור כמ"ש לעיל בשם הה"מ והר"ן דטעמא דלא קנה הכא מטעם קני את וחמור משום דלגבי קונה אמרי' שאינו רוצה בקידושי א' אלא בכולן וא"כ כיון דהיא עצמה לא נתקדשה מחמת גזל דידה ה"ה כולן לא נתקדשו משום קני את וחמור ובזה אתי שפיר מה שדקדק רש"י ז"ל לעיל דהוצרך לאוקמא למסקנא בכולכם ואחת ולא מוקמינן באחת מכם דאי באחת מכם הרי לא שייך קני את וחמור א"כ למה האחרות אינה מקודשת מטעם גזל דידה הא הו"ל שדיך כיון דעשאו שליח לקדש סתם ודוחק לומר דנקט שלהן היתה ושל שביעית בשביל קידושי אותה שקיבלה דהל"ל וקיבלה א' ושלה היתה אע"כ דבעי לאשמועינן דבגזל כולן אינה מקודשת. אך לפ"ז צ"ל דמיירי שאותה שקיבלה היתה מן הנכריות אבל אם אותה שקיבלה היתה א' מן האחיות כיון דלא היתה בכלל הקידושין כדאמר הש"ס לעיל לא הוי ליה קני את וחמור ובזה מתורץ הא דקאמר אשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה וקשה למא מיירי שקיבלה א' מן האחיות דלא נעשה צרה ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא מיירי בהכי עוד נראה די"ל דהא דקאמר במתני' דקיבלה א' מהן ע"י כולן לא משום דשוינהו אותה שליח קבלה אלא כי האי דאמר רבא לעיל [[בבלי/קידושין/ז/א|דף ז']] באומרת תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וה"נ י"ל שאמרה לו תן הכלכלה לא' ובזה יהיה כולם מקודשת א"כ אין כאן קושיא כלל משום שאין שליח לד"ע דהא לאו מדין שליחות הוא אלא מדין ערב אך מלשון רב דיליף מהכא דאשה נעשה שליח לחברתה משמע משום שליחות ולפי מה שיבואר לקמן יש ליישב קצת ודו"ק:


'''שם. בגמרא ש"מ קידשה בגזל אינה מקודשת וכו'.''' משמע מלשון זה דנשמע ממתני' דאם קידשה בגזל דאחרים אינה מקודשת ולכאור' מתני' לא מיירי אלא בגזל דידה וכ"ש לפמ"ש התוס' לקמן בד"ה והוא לא אמר וכו' דהיכא דלא שדיך גרע גזל דידה מגזל דעלמא דמצי אמרי אין שקלי ודידי שקלי א"כ מנ"ל לרב להוכיח באמת ממתני' דקידשה בגזל דאחרים אינה מקודשת והנה לפמ"ש בסמוך דמתני' דמיירי שקיבלה א' מהן ע"י כולן לאו מדין שליחות הוא אלא מדין ערב וכמו שהוכחנו לעיל דא"כ הוי שליח לדבר עבירה כנ"ל א"כ י"ל דהא דכתבו התו' דגזל דידה גרע טפי היינו כמ"ש הריטב"א דהוי ס"ד להחמיר בגזל דאחרים שתהי' מקודשת היינו משום חומרא דלמא נתייאשו הבעלים דאף דלא קי"ל כר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוא מ"מ יש להחמיר שמא נתייאשו הבעלים ע"ש וא"כ בגזל דאחרים הוי ליה יאוש שינוי רשות אבל בגזל דידה אפילו אם נתייאשו הבעלים כבר לא הוי אלא יאוש לבד דאינו קונה משא"כ במתני' כיון דצריך לומר דלא הוי מדין שליחות אלא שהיא תקבל כל הכלכלה ובזה יתקדשו כולן מדין ערב א"כ אפילו בגזל דידה ה"ל יאוש ושינוי רשות ולמה לא יתקדשו כולן מטעם יחוש ביד הגזלן ושינוי רשות ביד האשה המקבלת אע"כ דלא חיישינן ליאוש וממילא דה"ה בגזל דאחרים לפ"ז צ"ל דס"ל לרב קני את וחמור קנה דאל"ה איכא למימר טעמא דמתני' דוקא משום גזל דידה דהיינו דהאשה המקבלת לא נתקדשה משום גזל דידה דאין שינוי רשות בחלק שלה וממילא גם האחרות לא נתקדשו משום קאו"ח מיהא י"ל מדקתני במתניתין בקבלה א' מהן משמע אפילו כשקיבלה א' מן האחיות ובענין זה שכתבנו שקיבלה לעצמה והנכריות מקודשת מדין ערב א"כ לגבי הנכריות ה"ל שינוי רשות ושפיר יליף מהכא גזל דאחרים ודו"ק:

'''ויותר''' נראה דיליף גזל דאחרים מעיקר מתני' דמשמע שהכלכלה הי' של כל החמש נשים וכיון שאחז"ל שאין אחיות מקודשת וכ"ש למאי דמפרש לאביי דאמר הראוי לביאה תתקדש לי ולרבא דאמר כולכם ואחת מן האחיות א"כ כיון דעכ"פ לא הי' דעתו על שתי האחיות וקידש את האחרות בכל הכלכלה אם כן ה"ל גזל דאחרים דהיינו חלק אותה אחיות שלא נתקדשו כמו שכתב הרמב"ן והרשב"א זכרונם לברכה לקמן גבי האי דקדיש במוזי דשמכי דאם קידשה בדבר שמקצתה גזל ומקצתה שלו אינה מקודשת ע"ש וכן כתב בספר פני יהושע דחלק האחיות הוי גזל דאחרים אך מה שכתב שם דמוכח גזל דאחרים מדאינה מתקדשת בחלק האחיות לחוד זה דוחק דאכתי שייך לומר אין שקלי ודידי שקלי דאין ראי' דנתרצה להתקדש במה שקיבלה די"ל דכוונתם הי' ליטול חלקה אך לפמ"ש לעיל דע"כ צ"ל שלא עשו אותה שליח דוקא להתקדש בכלכלה זו דא"כ ה"ל שליח לדבר עבירה. וע"כ צ"ל שעשו אותה שלית סתם לקבל הקידושין מפלוני דה"ל שדיך כנ"ל א"כ ל"ל מטעם גזל דידה דהא אמרינן לקמן בשדיך מתקדשת בגזל דידה ולפי מאי דקי"ל דקני את וחמור קנה וכ"ש אם קיבל א' מן האחיות כמ"ש בסמוך ע"כ צ"ל הא דאין הנכריות מקודשת היינו משום גזל דאחרים דהיינו חלק האחיות שלא נתקדשה ומה שאמר רב אפי' בגזל דידה היינו לפמ"ש התוס' דגזל דידה היכא דלא שדיך גרע טפי מגזל דאחרים ממילא נשמע ג"כ דאינה מתקדשת בגזל דידה ויש לפרש דמשמע נמי ממתני' הכי בין בגזל דידה ובין בגזל דאחרים מדקתני משלהן היתה דאי לאו אתי לאשמועינן אלא גזל דאחרים לא ה"ל למתני אלא ולא שלו היתה ומדקתני ושלהן היתה משמע דאתי לאשמועינן אפי' בגזל דידה והיינו כמ"ש לעיל דכשקיבלה א' מן הנכריות ה"ל לגבי דידה כאלו לא שדיך ולגבי האחרות הוי קני את וחמור כנ"ל מ"מ נשמע נמי בגזל דאחרים דכשקיבל א' מן האחיות ע"כ טעמא משום גזל דאחרים ומתני' משמע דלא חלקו חכמים בכך בין שקיבלה א' מן האחיות או שקיבלה א' מן האחרות וע' בסמוך וד"וק היטב:


'''שם ש"מ אשה נעשית שליח לחברתה וכו'.''' לכאורה מילתא דפשיטא טובא לפי' רש"י דאשה כשירה לשליחות ולא שייך לשון אפי' אלא הו"ל למימר חשה נעשה שליח במקום שנעשה צרה ותו לפי מאי שפי' הרא"ש דברי תוס' כשקיבלה א' דאמר קבלי בשביל כולנו והיא לא אמרה כן אקבל בשביל כולכם וכו' ע"ש קשה מנ"ל לרב הא דהא נמי לא מפרש במתני' שאמרה לה בשביל כולנו. אפ"ה צ"ל שאמרו לה אלא שלא הזכיר במתני'. א"כ ה"נ י"ל שהשיבה נמי כן אעשה אע"פ שלא הזכירו במתני' בפי'.

ונראה דעיקר רבותא דאשה נעשה שליח לחברתה היינו משום דכבר כתבנו לעיל דמשמע ממתני' בין כשאותה שקיבל' היתה אחת מן האחיות או אחת מן הנכריות נמצא כשקיבלה א' מן האחיות כיון דאמרינן לעיל אליבא דרבא דמיירי שאמר כולכם וא' מב' אחיות הרי דמה שאמרו חכמים דאין האחיות מקודשת משום דהוי קשמ"ל משום דלא ידעי' איזה מן האחיות ולא אמרינן דכוונתה היתה על עצמה ולא על אחותה משום דלא שבק אינש מצוה דרמי' עלי' כדאמר לעיל גבי המקדש את בתו סתם ואפ"ה אמרי' דכיון שעשאה אותו שליח לקבל מפלוני איכא לספוקי דילמא עשאה שליחות אחותה אע"ג דהוי ריעותא גבי דידה שהיא אינה יכולה להתקדש אפ"ה הוי קידושין וזו רבותא גדולה הי' וכן לאביי דמפרש באומר הראוי לביאה תתקדש לי דהאחיות אינה מקודשת משום שאינה ראוי לביאה ולא אמרי' דאינה נעשית שליח לחברתה ולא היתה כוונתה לחברתה. א"כ הי' ראוי' לביאה הרי אמרינן דאע"ג דאיכא ריעותא לעצמ' שלא תוכל להתקדש אפי' הכי אמרי' דנעשית שליח לחברת' ולפ"ז ע"כ צ"ל דלא אמרה לאחותה הן דאל"ה פשיטא שקיבלה בשביל אחותה כיון שאמרה בפי' שתעשה שליחותה.

ויותר נראה לפרש לשיטת התוספות בד"ה ואפילו וכו' דלא כמ"ש הרא"ש אלא דהחידוש הוא אפי' היכא שקיבלה הקידושין מסתמא שלא אמרה בשעת קבלת קידושין שהיא מקבלת בשביל חברתה דהיינו לפמ"ש פי' בדברי רב שקיבלה א' מן האחיות פשיטא דמיירי דלא אמרה בשעת קידושין שמקבלה בשביל אחותה דא"כ בודאי היה אחותה מקודשת ואפ"ה איכא לאסתפוקי שמא קיבלה לאחותה אף דהוי ריעותא לגבי דידה ולפמ"ש לעיל גבי ש"מ דקידשה בגזל דס"ל לרב דמשמע ממתני' דקתני סתמא בקיבלה א' מהן אין חילוק בין שקיבלה אחת מן האחיות או אחת מן הנכריות. א"כ ה"נ אם קיבל אחת מן האחיות מוכח דאשה נעשית שליח לחברתה ואם קיבלה אחת מן הנכריות מוכח דאפילו במקום שנעשה לה צרה ודוק:


'''בתוס' ד"ה והוא לא אמר וכו'. וא"ת לרב נמי וכו'.''' בלימוד הישיבה אמרתי לפמ"ש לעיל באופן אחד דהא דנפקא גזל דאחרים ממתניתין אף דמתני' מיירי בגזל דידה דגרע טפי כמ"ש התוספות דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי היינו משום דמתניתין מיירי ע"כ לאו בתורת שליחות אלא דמיירי שאמרו שיתן לה הכלכלה ויתקדשו כולן מדין ערב א"כ הוי ליה שינוי רשות כמו בגזל דאחרים אפילו לא מחלה לגזלן שפיר איכא חשש קידושין ושפיר יליף גזל דאחרים ממתני' אלא דאכתי הוי אפשר לומר דכיון שאמרה לה שיתקבל לעצמה הוי כמו נתנו לה במתנה משלהן והוי כאלו קיבלה בעצמן כיון דדעתייהו יהבו לה ואין כאן שינוי רשות שיכולה להתקדש בו כמו בנתן לידה ממש. ואין חילוק בין שקיבלה בעצמה ובין שקיבלה המקבל מתנה ברשותה אך ז"ח דהא אמר רבי יוחנן שניהם אינם יכולים להקדיש משום שאינו ברשותן א"כ ה"נ אין הנגזל יוכל ליתן לאחר משו' שאינו ברשותו וכיון שאין המתנה כלום כיון שאינו ברשותו הדר הוי לי' שינוי רשות ביד המקבל ושפיר יליף גזל דאחרים נמצא רב נמי אשמועינן הך מילתא דר"י דהנגזל אינו יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו והיינו דאמר ר"י מי אמר רב כוותי אלא דאפ"ה צ"ל כמו שתירצו תוס' דה"א דמקודשת להחמיר דאל"ה לא איצטרך למילף גזל דאחרים כלל דפשיטא הי' כמ"ש התוס':

'''אך''' כבר כתבתי דמלשון רב דאמר ש"מ אשה נעשית שליח לחברתה משמע דלאו מדין ערב קיבלה אלא משום שליח קבלה ואפשר דלא אמרה קמיה דר"י אלא שמעתתא דגזל דאחרים כפירוש רש"י ועוד נרא' דאפי' אליבא דאמת ליכא למימר הכי אליבא דרב דהא אמרינן בב"ק [[בבלי/בבא קמא/סח/ב|דף ס"ח ע"ב]] דפליגא רבי יוחנן וריש לקיש אם יאוש קונה ואיתביה ר"י לר"ל מברייתא דגנב ואח"כ הקדיש וכו' א"ל כגון שהקדישו בעלים ביד גנב וכו'. ומי קדיש והא אמר רבי יוחנן וכו' הוא דאמר כצנועים וכו' ורב נמי ס"ל התם ב[[בבלי/בבא קמא/סז/ב|דף ס"ז ע"ב]] דיאוש קונה ואם טבח לאחר יאוש פטור משום דשלו הוא טבוח ושלו הוא מוכר כדפירש רש"י להדיא שם [[רש"י/בבא קמא/סח/ב#חיובו|דף ס"ח ע"ב]] בד"ה חיובו לאחר יאוש וכו' א"כ ע"כ צריך לאוקמא ברייתא דגנב והקדיש כשהקדישו בעלים ביד גנב וס"ל כצנועים ופליג אדר"י בהא דאינו ברשותו ולפ"ז יש לפרש דהיינו דקאמר ר"י מי אמר רב כוותי היינו משום דלפי מה דס"ל לר"י דאין הנגזל יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו נשמע שפיר ממתני' דידן גזל דאחרים אף דמתני' מיירי בגזל דידה אפ"ה הוי שינוי רשות לגבי האשה המקבלת אף שהוא ברצון המקדשת כיון דאינו ברשותה והיינו דמתמה ר"י מי אמר רב כוותי כיון דרב פליג עליו בשאינו ברשותו וס"ל כצנועים וא"כ אין הוכחה ממתני' דאינו יכול לקדש בגזל דאחרים דדלמא טעמא משום גזל דידה אך באמת כיון דס"ל לרב יאוש לבד קלה א"כ ממילא מוכח גזל דאחרים דלא חיישינן ליאוש מדלא חיישינן בגזל דידה ליאוש וכיון דר"י ורב לאו מטעם אחד הוא דלרב מוכח מטעם דיאוש קונה ולר"י מטעם דאין הנגזל יוכל להקדיש ושפיר קאמר ומי אמר רב כוותי ודו"ק:


'''בא"ד. אבל לחומרא אע"ג דלא נתייאשו וכו'.''' כבר כתבנו לעיל בשם הריטב"א דחומרא הוא דלא נימא כר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים. אך לפמ"ש הב"ש [[בית שמואל/אבן העזר/כח#|סימן כ"ח]] דלשיטת הרמב"ם ז"ל ביאוש ושינוי רשות צריך הלוקח לשלם דמים א"כ אף לאחר יאוש כיון דצריכה לשלם דמי לנגזל אינה מקודשת אלא היכא דלא ידעה שהוא גזל כיון שהנגזל חייב לשלם לה דמים מפני תקנות השוק ממילא פטורה מכלום ולפ"ז צ"ל דרב נמי מיירי היכא שלא ידעה שהוא גזל דאל"ה מאי קמ"ל הא אפי' נימא דסתם גזילה יאוש בעלים הא תצטרך לשלם דמים אך לפ"ז קשה לפמ"ש לעיל דרב הוכיח ממתני' דגזל דאחרים היינו משום חלק האחיות דהוי גזל דאחרים א"כ הא בזה לא שייך תקנות השוק דהרי ידעה שהוא גזל ומנא לי' להוכיח בדלא ידעה ועוד קשה על זה דהא רב ס"ל בב"ק [[בבלי/בבא קמא/קטו/א|דף קט"ו]] דאם הוכר הגנב אין בו משום תקנות השוק כדמפרש רב פפא שם וא"כ הכא הרי האיש המקדש לפנינו והוכר הגזלן ת"צ הנגזל לשלם מפני תקנות השוק א"כ במה תתקדש מיהא י"ל דאע"ג דהנגזל לא יצטרך לשלם מ"מ יצטרך הבעל לשלם וכיון שאותו דבר שהוא מקדש בו הוא שלו אלא דצריך לשלם להנגזל כיון שהבעל מחויב להחזיר לה שפיר מקודשת אך נר' לענ"ד עיקר דמזה ראי' למ"ש לעיל [[בבלי/קידושין/יג/א|דף י"ג]] דהיכא דאתי לידי' בהיתרא כגון לוקח שני שכבר הוי יאוש ושינוי רשות בלוקח ראשון מודה הרמב"ם דא"צ לשלם הלוקח דמים א"כ לרב דס"ל דיאוש לבד קונה שפיר איכא למיחוש שמא נתייאשו הבעלים כבר ואין צריך לשלם אפי' דמים ונר' לענ"ד דבזה אתי שפיר טפי דלתי' הב"ש דצריך לשלם הנגזל משום תקנות השוק צ"ע לפי מ"ש תוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/פו/א|דף פ"ו]] בד"ה תיזיל וכו' דלגבי קידושין אין צריך לשלם אלא פרוטה כיון דמתקדשת בפרוטה א"כ י"ל דלא שייך תקנות השוק גבי קידושין משום דאשה מתקדשת אפי' בפרוטה ודוחק לחלק דלהוציא מידה דמי החפץ שאני דיכולה לומר שלא היתה מתקדשת אלא בדמי כל החפץ משא"כ התם שבאתה להוציא מיד הבעל וכ"ש לפי מ"ש דלרב כיון דהוכר הגנב לא שייך תקנות השוק אלא דבעל יצטרך לשלם לה א"כ איך יכולה להוציא מיד הבעל כיון שמתקדשת בפרוטה ודמי ממש לההוא דכתובות ולפמ"ש דלרב כיון דבהיתרא אתי' לידה א"כ לק"מ ועמ"ש בסמוך ודו"ק:


'''בגמרא מיתיבי' וכו'.''' לכאורה הי' נראה דקושי' הש"ס היינו דוקא לר"י ולא לרב והיינו דקבעי הש"ס הך תיובתא בתר מימרא דר"י דוקא משום דהוי מצי לאוקמא ברייתא לאחר יאוש או דברייתא ס"ל סתם גזילה יאוש בעלים הוא ואף דקתני נמי גנבה מ"מ י"ל דאתי כר' דס"ל בהגוזל ומאכיל [[בבלי/בבא קמא/קיד/ב|דף קי"ד ע"ב]] דגנב כגזלן דר"ש דשניהם הוי יאוש בעלים אלא דכבר כתבנו בשם הבית שמואל דלהרמב"ם ז"ל דס"ל אפי' ביאוש ושינוי רשו' צריך לשלם דמיו א"כ אכתי קשה במאי מתקדשת ומ"ש הב"ש דמשום תקנות השוק לא תצטרך לשלם כבר כתבנו דצ"ע דלא שייך בקידושין תק"ה כיון שנתקדשה בפרוטה ודוחק לומר שלא הי' הגזילה אלא פרוטה ממש דהא משמע דומי' דסיפא שחטף סלע מידה משא"כ לרב דס"ל יאוש לבד קונה שפיר איכא לאוקמא בהכי דכיון דבהיתרא אתא לידי' א"צ לשלם להנגזל כנ"ל כמ"ש בלשון התוס'.

וגם י"ל כיון דלא שייך תק"ה אלא בלא ידעה שהוא גזלה א"כ לפי מ"ש הב"ש שם דהיכא דלא ידעה שהוא גזל בל"ז אינה קידושין משום דלא ניחא לה להתקדש בגזל כדאמר לקמן [[בבלי/קידושין/נג/ב|דף נ"ג ע"ב]] דלא ניחא לה להתחלל הקדש על ידה ע"ש א"כ א"א לאוקמי בלא ידעה והך סברא דלא ניחא לה להתחלל הקדש על ידה הוא מימרא דר' יוחנן לקמן [[בבלי/קידושין/נג/ב|דף נ"ג ע"ב]] אבל רב פליג עליו שם על ר' יוחנן ומוקי למתני' שם בכתנות כהונה דוקא א"כ לרב שפיר איכא לאוקמי בהכי ואין להקשות אלא לר' יוחנן ועוד דלרב דס"ל יאוש לחוד קונה לא שייך לומר לא ניחא לה להתקדש בדבר הגזל כיון שכבר קנה הבעל כמו שיבואר לקמן בעובדא דרבא אך דברי הב"ש צ"ע כמו שיבואר לקמן [[בבלי/קידושין/נב/א|דף נ"ב]] ודוק. ועיין בק"א:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>