עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/לט/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ל"ט ע"ב'''}}

'''בגמ' א"ר יהודה הכי קאמר וכו'.''' הקשה ה[[מהרש"א - חידושי אגדות/קידושין/לט/ב#|מהרש"א ז"ל בח"א]] על הרמב"ם ז"ל ופי' הרע"ב ז"ל שפירשו בסיפא כל שאינו עושה מצוה אחת היינו שהי' רובם עונות ולא עשה מצוה אחת שיהיה מחצה על מחצה ולא פירשו שהיה מחצה על מחצה ולא עשה מצוה שיהא רובו זכיות ותו דלפירושם הדיוקין סותרין ותירץ דבמע"מ אף דאמרינן בר"ה שהקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד היינו שיש לו עולם הבא מיהת כמ"ש התוספות והוי כבינוני ונראה דהא דלא קתני במתניתין דין והבינוני דיש לו עולם הבא לבד דבמתניתין כללא קתני וכיון דאמר לקמן דבמצות השנויות במסכת פאה אם היתה שקולה מכרעת הרי דבמחצה על מחצה לאו כללא הוא שאם יש לו אחד ממצות אלו מכריע והוי לי' כרוב ונוחל שני עולמות אבל אם יש לו עבירה אחת יתירה אפילו אם יש לו מאותן מצות אינו יכול להכריע כמשמעות הסוגי' ולענ"ד אכתי לא מתרצי דהתוספות לא כתבו כן אלא לתירוצא קמא אבל הרע"ב ז"ל דפירש כאביי דס"ל דברוב זכיות מריעין לו בעולם הזה א"כ אם במחצה על מחצה ג"כ כיון שרב חסד מטה כלפי חסד יש לו עוה"ב למה הוצרך לומר שיהי' מצוה אחת מרובין מזכיותיו כיון שבין כך ובין כך יש לו עוה"ב ומריעין לו בעוה"ז והנראה לענ"ד די"ל דהא דלא נקט הכא בינוני היינו משום דאמרי' בראש השנה [[בבלי/ראש השנה/יז/א|דף י"ז]] תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון ופי' רש"י ז"ל דהוא פירושו דמטה כלפי חסד שמדת הקב"ה להעביר ראשון ר"ל שהוא מעביר עבירה ראשונ' וע"י כך כף הזכיות מכריע ואמרינן שם ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו ופי' רש"י שם דאי איכא רובא עונות בהדי האי עון וכו' והיינו דאין לפרש דאיכא רובא עונות בלא עון זה דא"כ בל"ז נמנה עם רשעים גמורים ולפ"ז א"ש דלא משכחת בינוני כלל דאם הוא מחצה על מחצה איכא רוב מצות כיון שהקב"ה מעביר ראשון ראשון ואם לאחר שהעביר עבירה ראשונה עדיין איכא מחצה על מחצה אזי גם עבירה ראשונה מחשיב בהדייהו וממילא הוי רובא עונות ולא משכחת בינוני כלל ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' ד"ה שאם היתה שקולה וא"ת בלא"ה וכו' ולפמ"ש י"ל שאם היתה שקולה לאחר שהעביר עון ראשון דבלא ההכרעה הוי מחשב נמי בהדייהו ואז הוי רוב עונות מועיל מצוה זו להכריע לזכות ולא מחשב בהדייהו מיהו י"ל דהיינו דסמכו תוס' דבריהם על דברי ר' יהודא משום דאמרינן בעירכין [[בבלי/ערכין/ח/ב|דף ח' ע"ב]] דרב יהודא ס"ל נושא משמע דלית ליה הך דרבי ישמעאל:

'''ונראה''' יותר דא"ש לפמ"ש בפתיחה דמסכת כתובות בהא דמעביר ראשון היינו בעון ביטול ת"ת כמ"ש תחילת דינו של אדם על דברי תורה שנאמר פוטר מים וגו' וכיון שהלימוד התורה מתקיימת במחשבה לבד שנא' והגית בו יומם ולילה אין הב"ד מכירין במחשבה לדונו ע"ז לכך מעבירו השי"ת יודע המחשבות מב"ד של מעלה ע"ש באריכות לפ"ז י"ל במי שיש לו זכות לימוד התורה בהא אמר ר' יהודה דבמע"מ נושא דבשאר מצות שאינם מתקיימים במחשבה אין השי"ת מעבירם מב"ד של מעלה אלא נושא כף של זכיות והיינו דקשי' להו הכא במה קאמר הכא ר"י שאם היתה שקולה מכרעת דהא קחשיב במתני' ות"ת כנגד כולם דהיינו שאם היתה שקולה מכרעת דומי' דאינך א"כ הא בזה שיש בו זכות ת"ת ס"ל לר"י דמטה כלפי חסד שהוא נושא ולא הוי דומי' דאינך:

'''עוד''' נראה די"ל דכוונת התנא במה שאמר כל העושה מצוה אחת ולא הזכיר מצוה אחת מרובה על זכיותיו היינו משום דבא להורות לאדם כשיזדמן לאיזה מצוה לעשות כמו שאמר לקמן בסוגי' שיראה אדם א"ע כאילו הוא מחצה זכאי ומחצה חייב ואם יעשה מצוה אחת יכריע א"ע לכף זכות וא"כ כיון דבכל המצות שבתורה יש בהן הן ולאו שאם לא עשה המצוה כאילו עשה עבירה ואם לא עשה עבירה כאילו עשה מצוה כמו שיבואר לקמן נמצא שאם יעשה המצוה הרי רובא זכיות ויהי' מטיבין לו וכו' והיינו דקאמר וכל שאינו עושה וכו' ר"ל שאם לא יעשה את המצוה הוי כעושה עבירה ממילא יהי' רובא עונות ואין מטיבין לו וק"ל:


'''בגמרא ורמינהו וכו' מכלל דהנך אפי' בחדא נמי וכו'.''' נראה דהא דמקשה ממתני' דפאה ולא מקשה מקרא דכתיב בכיבוד אב ואם למען ייטב לך והארכת ימים וה"ל לפרש דוודאי לא מיירי התורה בחדא כדמקשה בפשיטות מכלל דבהנך אפי' בחדא וכו' אע"כ במע"מ זכיות ואיכא בהדייהו מצות כיבוד אב היינו משום דהוי מצי למימר דאפי' אם עונותיו מרובין אם יש לו מצות כיבוד וכיוצא בו מטיבין לו בעוה"ז לבד ואין זה תימא דהא אמרו חז"ל בעשו שירש חלקו בעוה"ז בשביל מצות כיבוד אבל מתני' דאלו דברים דקתני שזוכה לשני עולמות א"א לפרש בשכר מצוה אחת שני עולמות והיינו דקאמר מכלל דהנך אפי' בחדא וה"ה אפי' אם יש לו גם מיעוט זכיות דאין לחלק בין מיעוט למיעוט ומיהו לבתר דמשני שאם היתה שקולה מכרעת י"ל דגם התורה מיירי בהכי כמו שיבואר לקמן דהא מתני' דפיאה מהאי קרא נפקא וק"ל:


'''שם. אם היתה שקולה מכרעת וכו'.''' נראה דהאי שנוי' היא אליבא דרבא דמפרש לקמן מתניתין כפשטא דברוב זכיות יש לו שני עולמות אבל לאביי דמפרש מתני'. דברוב זכיות אין לו אלא לעולם הבא ע"כ צ"ל דבאמת מצות אלו השנויות בפיאה ואיכא נמי רוב זכיות יש לו שני עולמות והיינו דיליף מקרא דכתיב גבי כיבוד אב למען ייטב לך והארכת ימים דמיירי קרא ברוב זכיות דאם יש בתוכם אחד ממצות אלו יש לו גם בעוה"ז ולית לי' סברא דר' יעקב דבמיעוט זכיות או במע"מ מכרעת להחליף מן שכר עוה"ז לשכר עוה"ב כדס"ל לר"י לקמן דא"כ מנא לי' לתנא דמתני' דברוב זכיות יש לו ג"כ עוה"ז כיון דקרא מיירי בחיי עוה"ב. ועיין בסמוך וק"ל:


'''שם. רבא אמר הא מני ר' יעקב היא וכו'.''' נראה דלא ניחא ליה לרבא בתירוצא דאביי דמתני' דהכא כברייתא, משום דאם כן תקשה על תנא דמתניתין דסבירא ליה במסכת פאה דבכיבוד אב יש לו שני עולמות דהיינו דלא כרבי יעקב קשה מהאי מעשה דחזי רבי יעקב דכיון דבמיעוט זכיות נותנין לו בעולם הזה אפילו אם יש בתוכם מצות כיבוד אב ומפרש קרא דלמען ייטב לך וגומר ברוב זכיות וכמו שכתבו לעיל דלאביי מיירי מתני' דפאה ברוב זכיות דאין לו בעוה"ז בשאר מצות אלא מצות כיבוד וכיוצא בו, א"כ כיון דבמצות כיבוד בין במיעוט ובין ברוב יש לו פירות בעוה"ז קשה ממעשה דחזי ר' יעקב אע"כ דס"ל לתנא דמתני' דברוב מצות יש לו שני עולמות ומה דכתב התורה במצות כיבוד היינו שאם היתה שקולה מכרעת כדמשני לעיל מתני' דפאה וא"כ י"ל דס"ל לתנא דמתני' דמעשה דר' יעקב היינו שהי' לו מיעוט זכיות ובזה אינו מועיל אפי' מצות כיבוד כמשמעות הסוגי' דלעיל מכלל דהנך אפי' בחדא והתורה מיירי באדם בינוני שאם היתה שקולה מכרעת.

ואפשר לומר דהא דקאמר ממאי דהכי הוי הוא המשך דברי רבא דמעשה זו מוכח דתנא דמתני' לא ס"ל כבריית' ובזה מתורץ קושי' התוס' בד"ה דעבדין וכו' וקשה דמשני וכו'. ולפמ"ש הכי פירושו דהכריח רבא דע"כ ברייתא זו פליג על מתני' דפאה דס"ל דבכיבוד אב יש לו פירות בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב מקרא למען ייטב לך כנ"ל אלא דס"ל כר' יעקב דלמען ייטב לך לעוה"ב דכיון דס"ל לברייתא דבמיעוט זכיות יש לו בעוה"ז א"כ שפיר קאמר ר' יעקב דא"א לפרש קרא דלמען ייטב לך בעוה"ז במיעוט זכיות דא"כ בשאר מצות נמי ואם נפרש ברוב זכיות יש לו שני עולמות קשה ממעשה דר' יעקב אלא ע"כ דלמען ייטב לך לעולם הבא והיינו במיעוט זכיות מכרעת להחליף שכר חיי עוה"ז לחיי עוה"ב ותנא דמתני' פליג אברייתא.

והא דקאמר הא מני ר' יעקב הוא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"כ אין לפרש דמיירי בכל ענין דהא בברייתא מפורש במיעוט זכיות יש לו בעוה"ז. ותו דוודאי מודה ר' יעקב דבצדיק גמור שיש לו כולה זכיות מטיבין לו בעולם הזה כמ"ש המהרש"א ז"ל דמוכח מכל היעודי' שבתורה והברכות שבתורה ע"ש. אלא הא דקאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו אותו מצוה שמתן שכרה כתוב בצדה כדברי ר' יעקב אלא דהש"ס קאמר דע"כ ברייתא זו ס"ל כדר"י דאל"ה לא משכחת עובדא דר' יעקב ומתני' ע"כ דלא כברייתא ודו"ק:


'''בגמרא דעבדין לי' יום טוב ויום ביש וכו'.''' צריך להבין כיון דכבר אומר שמטיבין לו כדי שיהי' בן עוה"ב א"כ מה זהו שאמר שוב נוחל את הארץ ונראה לענ"ד דיש לפרש ע"ד שאמרו באבות מה בין תלמידיו של א"א לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעה"ז ונוחלין לעה"ב וכו' שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע וכו'. לכאורה הוא מילתא דפשיטא טובא שאין לרשעים חלק לעולם הבא ופירשנו שם דקאי הכל על עוה"ז כמו שאמרו חז"ל בצדיקים שרואים עולמם בחייהם בעוה"ז והוא ענין שאמרו חז"ל באבותינו שהטעימם בעה"ז מעין עוה"ב והוא מה שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כי מי שיש לו טובת עוה"ז הנגלה לעין כל יפול בו קנאות בני אדם. ונותני' בו עיניהם אבל מה שמטעים הקב"ה מעין עוה"ב והוא רב טוב הצפון מעין כל הוא פעולה לחוסים נגד בני אדם והוא שאמר אחר זה תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וזהו מה שאמר אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב ר"ל שנהנה בעוה"ז מעין עוה"ב וזהו שאמר להנחיל אוהבי יש ר"ל אעפ"י שהענין עוה"ב הוא דבר רוחני בעוה"ז ואינו ניכר בעולם הגשמי אלא דבר היש אפ"ה הקב"ה ממציאם יש מאין ונהני' בו בעוה"ב כאילו הוא דבר היש וזהו מה שאמר ואוצרותיהם אמלא והוא דבר הגנוז באוצרותיהם ובהיפוכו ברשעים שאפי' בשעת הנאתן בעוה"ז הם מלאים תוגות מפני שהוא מבחינות גיהנם שאין לה שביעה כמ"ש חז"ל בפסוק לעלוקה שתי בנות הב הב ועל דרך זה פירשנו מש"ה ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם שהענין הוא ממתים ידך ה' הוא מיתת הצדיקים שמתים מיתות נשיקה ע"י הקב"ה בעצמו מפני שהוא טובתם והטובה הוא ע"י הקב"ה בעצמו ואל יקשה על זה ממה שהצדיקים מבקשים לחיות בעוה"ז כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שהפליג בבקשתו על האריכות חייו ואעפ"י שהטובה מתוקן להם מפני שטועמים גם בעוה"ז מעין עוה"ב וזהו שאמר ממתים מחלד שביקש להיות מאותם שמתים לעת זקנתם אעפ"י שיודעים שהשכר מתוקן להם לעוה"ב מ"מ מבקשין חיותן בעוה"ז מפני שטועמים בחייהם חלקם בעוה"ב ולפי שהוא דבר הגנוז כנ"ל אויר וצפונך תמלא בטנם וע"ד זה יש לפרש במתניתין שאמר בצדיקים שמטיבין לו ר"ל שמכינין לו הטובה בעוה"ב ואח"כ אמר ומאריכין ימיו בעוה"ז ואמר אח"כ שעל כל זה אריכות ימיו הוא טובתם מפני שהוא נוחל בעוה"ז חלק הארץ שהוא מעוה"ב והיינו דקאמר דעבדין לי' יום טוב בעוה"ז כן נראה לענ"ד לפרש לישנא דמתני' לפי שינוי' דאביי וק"ל:


'''בגמרא תני' ר' יעקב אומר וכו'. בכיבוד אב כתיב וכו' ובשילוח הקן כתיב וכו' הרי שאמר לו אביו עלה לבירה וכו'.''' לכאורה הי' נראה דהא דנקט ר' יעקב להוכיח שניהם במצות כיבוד ובמצות שילוח הקן דלא הוי סגי' בחדא דלא הוי ילפינן אידך מיני' משום דאמרו חז"ל דמצות כיבוד מצוה חמירא הוא דהוקש כבודם לכבוד המקום ובשילוח הקן אמרו חז"ל בסוף חולין כי הוא מצוה קלה נמצא אי הוי אמר בשילוח הקן לחוד דאין לו פירות לא הוי ילפינן מצות כיבוד דחמירא וה"א דיש לו קרן קיימת ואוכל גם פירות בעוה"ז ואי הוה אמר במצות כיבוד לחוד ה"א דבשילוח הקן שהוא מצוה קלה אין לו שכר רק בעוה"ז לכך הוצרך להוכיח בשניהם וק"ל:


'''שם. ודילמא לאו הכי הוי וכו'.''' נראה דהא דלא יליף ממה שאמר יעקב אבינו ע"ה חיה רעה אכלתהו וגו' אף שהלך במצות אביו וקיים מצות כיבוד משום די"ל דכיון דהי' במקום סכנה דהא בל"ז אמר לקמן שלוחי מצוה אינם נזוקין וע"כ צ"ל משום דהי' במקו' סכנה וא"כ י"ל דבמקו' סכנה לא הי' מצווה לשמוע אל אביו כיון דאסור לאדם לעמוד במקום סכנה. ובמקום עבירה אסור לשמוע אל אביו כדאיתא בריש יבמות יכול אמר לו אביו היטמא וכו' ואין לדחות כיון שאמר לו אביו הרי אחיך רועים בשכם והוא הלך משכם לדותן לא הי' שליח מצוה באותו דרך ז"א דהא קיי"ל לקמן [[בבלי/קידושין/נ/א|דף נו"ן]] באומר הרי הוא במקום פלוני דמראה מקום הוא לו וה"ה הכא אף שאמר לו הרי אחיך רועים בשכם אינו אלא מראה מקום ואכתי הוי שלוחי מצוה. ונראה דלפי מה דקאמר לקמן דסולם רעוע הוי צ"ל דלא הוי מקום עבירה שהי' יכול ליקח סולם חזקה ולקיים מצות אביו דלא צוה לו להעלות בסולם רעוע א"כ ה"נ הוי מקום סכנה. ובדרך דרוש הארכתי בזה וק"ל:


'''בגמרא לא סמכינן אניסא דכתיב ויאמר שמואל וכו'.''' יש לדקדק דילמא שמואל הכי קאמר שיהרוג אותו לאחר זמן דהא לא קאמר אלא בהליכתן ובחזירתן אבל שלא יהי' גרמא בניזקין אחר כן לא קאמר ונראה דמדקדק מקרא איך אלך ולא קאמר איך אמשח אותו למלך ושמע שאול והרגוני אלא דודאי שמואל הי' מוסר את נפשו על ציווי השי"ת ולא יסרב ח"ו לעשות רצון השי"ת אע"פ שהי' במקום סכנה אלא ששאל להקב"ה איך יקיים מצוה זו למשוח אותו כי מיד שילך ירגיש שאול בדבר ויהרגוהו ולא יכול למשוח אותו נמצא שהי' עיקר מוראו על דרך הליכתו אף שהי' שלוחי מצוה גם י"ל שאחר שימשח אותו הי' בטוח שלא יהרוג אותו שאול כיון שעשה מעשה עפ"י ה' כאשר באמת לא עשה לו כלום אח"כ אף דמסתמא שמע המשיחה שהרי אמר ליהונתן כל הימים אשר בן ישי חי וגו' ועיקר מוראו הי' שיהרגוהו מפני שאמר לו קרע ה' ממלכת ישראל וגו' וגם נצח ישראל לא ישקר ופי' רש"י ז"ל שכיון שנותן לאחר שוב אינו חוזר והי' סבר שכל זמן שלא פירש אותו האדם בפירוש ולא משח אותו יועיל תפילתו וזה היה כוונת שאול שרצה להרוג את דוד שכיון שלא יהי' אותו אדם שנמשח יועיל תפלה להשיב המלוכה אליו וכן מצינו גבי משה שאמר לו קח את אהרן ואלעזר בנו והפשט וגו' שלא התפלל על אהרן וגם אהרן לא התפלל על עצמו כמו שמצינו גבי משה כשאמר לו הקב"ה האסף אל עמך שהרבה והפציר בתפלה מפני שכיון שפרט הקב"ה הכהונה לאלעזר כמו שאמר והלבשת את אלעזר ידע שלא יועיל שום תפלה אבל גבי משה שלא הבטיח לשום אדם עד שאמר בעצמו יפקוד איש על העדה הי' סבור שיועיל תפלתו ועוד כתבנו בחידושי תורה ב[[פנים יפות/פרשת כי תשא|פ' כי תשא]] בפ' ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' דאינו מובן כיון שהתפלל שלא יהי' ע"י שליח כלל כמ"ש אם אין פניך הולכים וגו' א"כ מהו זה שאמר ואתה לא הודעתני אלא כיון שאמר לו בתחילה הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' אל תמר בו וגו' אם הי' פורט שם המלאך לא הי' מועיל והוי קשה ליטול את הגדולה והכבוד הזה מן המלאך אבל כיון שאמר סתם מלאך ולא פרט שמו יועיל התפילה והיינו דאמר ואתה לא הודעתני וגו' שלא פרט שם השליח נמצא שלא הי' מוראו של שמואל אלא קודם המשיחה ושפיר הוכיח היכא דקביע הזיקא וק"ל:


'''תוספות ד"ה מחשבה רעה וכו'. בעובדי ע"ז איפכא וכו'.''' ויש לפרש בזה הא דדרשי חז"ל בפסוק יקרא אל השמים מעל ועל הארץ לדין עמו שהקב"ה מרכיב הגוף ונשמה לדונם יחד וצריך לפרש תיבת עמו דמשמע דוקא בישראל עושה כן ולא באומות מפני שטענת הנשמה שאינה יכולה לעשות מעשה כי אם ע"י הגוף וטענת הגוף שאינו עושה אלא ע"י מחשבה שע"י הנשמה משא"כ באומות שנידוני' ג"כ על המחשבה כמו על המעשה א"כ אין טענות הנשמה טענה שהרי המחשבה הוא בנשמה לבד וכן בטענות הגוף אינה טענה לפי מה דקיי"ל דבן נח אין צריך התראה וחייב על השוגג כמזיד א"כ א"צ להרכיבם וק"ל:


'''בגמרא ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר וכו'.''' נראה לענ"ד, בזה יש לפרש הא דאמרינן ביומא גדולה תשורה שזדונות נעשה לו כזכיות דלכאורה יפלא למה יהי' יותר עדיף מצדיק מתחילתו אלא הענין הוא כיון שבא דבר עבירה לידו והוא שב מאהבה והקב"ה מעביר את החטא מעיקרו חשיב כאילו בא דבר עבירה לידו ולא עשה והוי כאילו קיים הל"ת והוי כעושה מצוה כדקאמר הכא ובזה יש לפרש הפסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו י"ל שאעפ"י שישב ולא עבר עבירה משלם לו הקב"ה שכר כאילו עשה מצוה במעשה והיינו דאמרו חז"ל שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן ומכלל הן לאו שבפרישתו ממצות ל"ת הוא מצות עשה וכן במצות עשה יש בה בחינת ל"ת שלא יפרוש מלעשות מצוה זו וכן אם ח"ו חוטא בעשה או בל"ת יש בו בחינת שניהם כמו שפי' רש"י בפ' משפטים בפ' וכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מ"ע באזהרה וכו' והארכנו בזה בחידושי תורה והיינו דכתיב בישעי' כי לקחה מיד ה' כפליי' בכל חטאתי' דלכאורה אינו מובן דלמה יענש ה' בכפל ולפמ"ש אתי שפיר כיון דכל מצוה היא כפולה מעשה ול"ת ובעידן ריתחא נענש גם על עשה כדאיתא במנחות גבי מלאכא דרב קטינא לכך נענשו בכפליי'. ועיין ביבמות [[בבלי/יבמות/כ/ב|דף כ' ע"ב]] דקאמר הש"ס בהדי' דכל התורה כולה נמי אית בי' עשה ול"ת דקאמר והתקדשתם ע"ש והיינו דקאמר קרא בתחילה אחת דיבר אלקי' שתים זו שמעתי ויש להבין ענין זה עפ"י מה שאמרו חז"ל אנכי לא יהי' לך מפי הגבורה שמענו אעפ"י שנחלק לעשה ול"ת מ"מ באנכי נכלל בו ש יהי' לך כי כשמקבל אלהותו באמיתות אחדותו יתברך ממילא מקיים ל"ת דלא יהי' לך וזה מורה על כל מצות עשה או ל"ת שכוללים משניהם והיינו דקאמר בתרא ולך ה' החסד כי אתה תשלם וגו' כנ"ל ולכך כתיב בשם אדנות כי ידוע שכל ל"ת הוא מצד היראה והדין וכל עשה הוא מצד אהבה והחסד והיינו דקאמר ולך אדני החסד כי אתה תשלם וגו'. וע"ד זה יש לפרש מה שאמר שלמה המלך ע"ה סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא ואת מצותיו שמור וגו' ואמרו חז"ל את אלקי' ירא זו מצות ל"ת ואת מצותיו שמור זו מצות עשה כי זה כל האדם שיש בו רמ"ח איברי' ושס"ה גידי' ואמר אחר זה כי את כל מעשה יבוא האלקי' במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע והענין הוא מה שפרט בתחילה מצות עשה ומצות ל"ת והדר קאמר כי את כל מעשה וגו' מפני שבבחינות ל"ת יש בו נמי בחינת עשה כדקאמר הכא נותני' לו שכר כאילו עושה מצוה ומפני שהעשה הוא נעלם בבחינת ל"ת וכן הל"ת נעלם בבחינת מצות עשה ע"כ אמר שיביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ר"ל בין בבחינת מצות עשה ובין בבחינת מצות ל"ת וק"ל:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>