עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/לה/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ל"ה ע"ב'''}}

'''בתוספות ד"ה איש דבר מצות הוא וכו' ולאו דוקא דהא איתקוש עבד לאשה וכו'.''' נראה מדבריהם הא דנקטי עבד ולא כתבו סתמא דאשה חייבת במצות דמפרשי הא דקאמר איש דבר מצות אין וכו' היינו דס"ד הכי כיון דפטרה התורה לשלם כופר אם נגח השור עבד כדכתיב אם עבד יגח השור וגו' ה"א דאין חיוב מיחה וכופר אלא הורג בר מצות וה"ה לאש' והיינו דקאמ' איש דבר מצות אין וע"ז כתבו דלאו דוקא דהא עבד נמי חייב במצות ודו"ק:


'''בגמרא מדשני קרא וכו' זקניך ולא זקן אשתך וכו'.''' יש לדקדק דמהאי קרא לא נשמע אלא דזקן אשה לא מקרי זקן לענין השחתה דאפילו איש המגלח את זקן האשה פטור אבל לא נשמע מכאן דאשה פטורה מלאו דהשחתה אם היא מקפת את זקן האיש (ודוחק לומר דהסוגיא אזלי אליבא דרב אדא בר אהבה דס"ל בנזיר [[בבלי/נזיר/נז/א|דף נ"ז]] דבאמת אין אשה פטורה מלאו דהשחתה אם היא משחתת את האיש והא דקאמר חוץ מבל תקיף ובל תשחית היינו דפטורה מלאו דניקף כמו שיבואר לקמן בס"ד אבל באמת זה דוחק דקיי"ל כרב הונא דמפרש מתני' כפשטא דאשה אינו מצווה על לאו דהשחתה כלל ואפי' אם מקפת זקן לאיש) וצ"ל דקאי אדלעיל דקאמר מסתברא דל"ל זקן ר"ל דכיון דאין להם זקן מסתברא שאינ' בכלל לאו זה אבע"א קרא ר"ל דכיון דמשמע מקרא דאפי' אם יש להם זקן אין איסור לגלח אותה סברא הוא דאינם בכלל לאו זה אך זה דוחק דמשמע דמקרא גופא מוכח כן ותו קשה דיותר הוי ליה למימר מדשני קרא בדיבורי' דברישא דקרא כתיב לא תקיפו לשון רבי' ובסיפא דקרא כתיב לא תשחית בלשון יחיד משמע דקאי על איש ולא על אשה נראה דהנה הריטב"א ז"ל מקשה מנ"ל להש"ס לפטור אשה מדשני קרא בדיבורי' ואמאי לא נימא דכיון דמלא תקיפו דרשינן דאחד המקיף ואחד הניקוף חייב מדכתיב בלשון רבי' א"כ י"ל דלהכי שני קרא בדיבוריה לחייב את המשחית ולא את הנשחת ומתרץ מדילפינן מדכתיב גבי כהנים לשון רבי' פאת זקנם לא יגלחו וילפינן פאת פאת ישראל מכהנים ועמ"ש לקמן בזה ולפ"ז לפי הס"ד דלא ידעינן מגז"ש דפאת פאת שפיר הוי מצי למימר דהא דשני קרא בדיבורי' למעט ניקוף גבי ישראל אך התו' בנזיר [[תוספות/נזיר/נז/א|דף נ"ז]] בד"ה ורב אדא וכו' כתבו דסתם קרא מיירי בניקוף וריבוי דלא תקיפו אינו אלא לרבות מקיף ולפי זה יש לומר דהיינו דקאמר ולא זקן אשתך רוצה לומר דעל כרחך נשים פטורות מלאו דהשחתה מדשני קרא בדבוריה וכתב לא תשחית בלשון יחיד אלא דלא נימא דהא דשני קרא בלא תשחית היינו למעט את המקיף אבל נשים חייבות ע"ז קאמר דאי אפשר לומר כן דכיון דאפי' אם נימ' כן עכ"פ נשים פטורות מלאו דניקף דהא נתמעט זקן אשה לגמרי משום דזקנך ולא זקן אשתך א"כ ממ"נ נשים פטורות וממילא אית לן למימר לחומרא דמקיף נמי חייב והא דכתב לא תשחית בלשון יחיד למעט נשים דאינם בלאו דהשחתה אפי' אם היא מגלחת את האיש נמצא עיקר המיעוט נשמע מזקנך ולא זקן אשתך ועיין לקמן ודו"ק:


'''שם. ולא והתניא זקן האשה וכו'.''' נראה הא דלא מקשה בל"ז מתניתין אברייתא משום דהוי מצי למימר דמתני' מיירי בלאו דהשחתה דאינו בנשים והיינו שאין מצוות על לאו דהשחתה בין באיסור ניקף זקן ובין באיסור מקיף על השחתת זקן האיש אבל זקן האשה הוי זקן לענין שלא ישחית אותה איש אבל לבתר דמסיק זקנך ולא זקן אשתך שפר מקשה ואפשר לומר דסביר' ליה להמקשה דמוכח מבריית' דלא דרשינן זקנך ולא זקן אשתך אלא כיון דהוצרך קרא לשנות בדיבורי' לא תשחית בלשון יחיד למעט מקיף ממיל' כתיב נמי זקניך בל' יחיד ולפמש"ל הא דקאמר אבע"א קרא דכיון דזקן האשה אין לה דין זקן אינה בכלל לאו דלא תשחית אם כן מקשי דלפי סבר' זו קשה על מתני' ג"כ וכן לפמ"ש בסמוך באופן שני דעיקר מיעוט' דממעט נשי' מלאו דהשחתה היינו מדשני קרא למכתוב לא תשחית בלשון יחיד אלא דהמ"ל דלא תשחית הוי מיעוט' על המקיף דאין החיוב אלא על הניקוף לכך מייתי קרא דזקנך ולא זקן אשתך א"כ לפי מה דקאמר בברייתא דזקן אשה הוי זקן לענין הקפה א"כ ממילא דקשה על מתני' ג"כ מנ"ל דלא תשחית בא למעט נשים מלאו דהשחתה דילמא אתא למעט. דאין המקיף חייב. וע' לקמן ודו"ק:


'''שם. אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת וכו'.''' ק' לי דאיך מוכח מהאי קרא דבני אהרן ולא בנות אהרן דזקן אשה לא הוי זקן לענין השחתה דנהי דמיעטה התורה דבנות אהרן חין בכלל איסור לאו זה מ"מ י"ל דזקן אשה הוי זקן לענין שלא ישחית איש אותה ולולי דברי התוס' בד"ה להשחתה וכו' היה נראה דודאי אביי סמך אהא דלעיל דשני קרא בדיבורי' אלא דכבר כתבנו דאיכא למימר דשני קרא למעט מקיף כמ"ש לעיל אך הכרח הש"ס הוא מקרא דזקניך ואי משום הא לא הוי מפקינן ברייתא מפשט' דזקן האשה הוי זקן לענין השחתה אלא כיון דהוצרך קרא לשנות לא תשחית בלשון יחיד למעט את המקיף כתיב נמי זקנך בלשון יחיד כמ"ש לעיל בסברות המקשה וע"ז קאמר אביי דלהשחתה לא מצית אמרת אפי' אי נימא כן דכיון דבל"ז ממעטינן מפאת פאת דנשים אינ' בלאו דהשחתה ע"כ הא דשני קרא ליכא לאוקמי למעט מקיף כדי לחייב בזקן האשה דכיון דאין החיוב אלא על הניקף הרי בזקן האשה כיון שאינו בלאו דהשחתה אין מי שיתחייב עלי' וא"כ ממילא אית לן למימר לחומרא דעיקר שינוי דקרא למעט זקן האשה מזקנך ולא זקן אשתך כדי לחייב את המקיף זקן האיש ובזה מתורץ היטב דברי הרא"ש ז"ל שהביא דרשה קמייתא מדשני קרא בדיבוריה זקנך ולא זקן אשתך. ולכאורה הוא תמוה דהוא נגד המסקנ' ולפמ"ש אתי שפיר דאף לפי המסקנא דרשינן הך דרשה דזקניך ולא זקן אשתך וכל זה הוא לפי שיטת התוס' דפשטא דקרא הוא בניקוף וריבוי הוא למקיף אבל לפי שיטת הריטב"א ז"ל דפשטא דקרא הוא במקיף וריבוי הוא לניקוף אכתי לא מתרצ' דנהי דילפי' דנשים פטורות מלאו דהשחתה מג"ש דפאת פאת אכתי מנא לי' למיפטר זקן אשה למפטר איש המקיף אותה דילמא הא דשני קרא אתי למיפטר את הניקוף ואכתי איכא למימר דברייתא מיירי להשחתה דזקן אשה הוי זקן מיהו כבר תירץ הריטב"א ז"ל דנפקא לן דחיובין המשחית והנשחת מדכתיב גבי כהנים לא יגלחו לשון רבי' וילפינן פאת פאת בישראל מכהני' ומ"מ הוצרך אביי לומר מה להלן נשים פטורות דאף דנפק' לן דשניהם חייבין המקיף והניקוף מ"מ הוי מצי למימר הא דשני קרא היינו לפטור נשים ולא למעט זקן אשה לכך הוצרך לומר דהא דנשי' פטורות נמי ילפינן מג"ש דפאת פאת וע"כ הא דשני קרא למעט זקן האשה ובהכי ניח' טפי דהוצרך אביי לכל השקלי' וטרי' דאי לאו גז"ש ה"א הפסיק הענין ומשום דפאת פאת מייתר' נפק' לן דלא הפסיק הענין דאי הוי אמרינן דלא מייתר' קרא ולא הפסיק הענין והוי קשה דילמ' איפכ' דשני קרא למעט ניקוף והא דכתיב בכהני' לשון רבי' היינו לחייב את הנשים אף דסבר' הוא בל"ז לחייב את הנשים כמו כל ל"ת שבתורה מ"מ הוי מצי למימר דקרא אתא לאפוקי דלא למע' מבני אהרן ולא בנו' אהרן לכך צ"ל דהפסי' הענין וממיל' הוי ידעינן חיוב' בנשים וע"כ דלא יגלחו לרבות מקיף וע"כ צ"ל דיתור' דפאת פאת ולא כתי' אח שבזקנך כדמסיק דהוי נמי ילפינן הקיש דישראל וכהנים אלא דקמ"ל ביתור' דפאת פאת דלא הפסיק הענין ע"כ צ"ל דפאת פאת אתא לפטור את הנשים ועוד יבואר בס"ד באופן אחר. ודו"ק:


'''ברש"י ד"ה הפסיק הענין כגון לה יטמא וכו'.''' לכאורה זה אינו אלא אליב' דרבי עקיב' דסביר' ליה בסוטה [[בבלי/סוטה/ג/א|דף ג']] דלה יטמא מצוה ומזה ילפינן לכל ז' מתי' האמורי' בפ' שמצוה לטמא להם ועל מצוה זו מחוייבי' נשי' כמו אנשי' כמבואר בי"ד רסי' שע"ג אם כן שפיר הפסיק הענין אבל לרבי ישמעאל דסביר' ליה דלה יטמ' רשות אין כאן הפסיק וצ"ל דקרחה הפסיק הענין וכן כתב בספ"י מיהו לקמן בההיא דאיסי דאמר נמי הפסיק הענין ע"כ צ"ל דלה יטמ' הוי הפסק הענין וסביר' ליה כר"ע.

ולכאורה קשה מזה על שיטת הרמב"ם ז"ל דסביר' ליה דנשים פטורות ממצות טומאת קרובי' כדאי בי"ד שם א"כ אין כאן הפסיק הענין (וע' בסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/כח/ב|דף כ"ח ע"ב]] ברש"י ד"ה ואינו מטמא לה וכו' דמשמע דהיא מצווה על טומאת קרובי') ואפי' אי נימא דהוא מפרש דלא יקרחו קרחה הוי הפסיק הענין מכל מקום הא דאמר לקמן בדאיסי דאי לאו גזרה שוה הוי אמינא הפסיק הענין על כרחך דההפסק הוא חלה יטמא אם כן מוכח דהמצוה הוא גם על הנשים וצריך לומר דמפרש דהכי קאמר דאי לאו גזרה שוה ה"א דהפסיק הענין משום דמסתמא חייבין נשים במצות טומא' כיון דהוי מ"ע שאהז"ג והו"ל הפסיק הענין אבל לבתר דאשמועינן קרא בגז"ש דפאת פאת דלא הפסיק הענין ממילא קאי קרא דבנות אהרן אכולה פרשת' ואף דבקרחה לרבנן נשים חייבות היינו משום דכתיב בי' כי עם קדוש אתה אבל כל הפרשה ילפינן מגז"ש דפאת פאת דבני אהרן ולא בנות אהרן וכמ"ש הבית יוסף בשם הרמב"ן ז"ל דסביר' ליה להרמב"ם ז"ל דכולה עניני בבני אהרן ולא בנות אהרן והיינו מגז"ש דפאת פאת ובזה יש לפרש הא דקאמר בנזיר [[בבלי/נזיר/נז/א|דף נ"ז]] א"ר אדא בר אהבה דידך מאן מגלח להו חובה אמר חובה תקברינהו לבנה הוי כשגגה שיצא מלפני השליט דלכאורה הא דאמר תקברינהו הוי קללת חנם דהרי אף לפי דבריו לא עבדה איסור' דהא סביר' ליה דהמקיף את הקטן פטור אלא דכוונתו לא היה לקללה אלא להחזיק סברתו דס"ל דנשי' אסורות בלאו דהקפה דלח נתמעט אלא זקן האשה אבל נשים מוזהרות נמי בלאו דהשחתה והיינו משום דס"ל דלה יטמ' הפסיק הענין ול"ל לגז"ש דפאת פאת והיינו משום דסביר' ליה דלה יטמ' דהוא מצות קבורת קרובים אית' גם בנשים והיינו דקאמר תקברינהו חובה לבנה ר"ל דהיא מחויבת בקבורת בניהם אלא כיון דפרט שמה ואמר לה בלשון קללה הוי כשגגה שיצא מלפני השליט ודוק והנה הא דלא מפר' רש"י ז"ל באמ' הכי דההפס' הוא משום לא יקרחו קרחה כדסביר' ליה לרבנן דאיסי דנשי' מצוות על לא יקרחו קרחה משום דכתיב כי עם קדוש ובהכי הוי אתי שפיר טפי אפי' למ"ד דלה יטמא רשות דע"כ צ"ל לדידי' הא דאיצטרך גז"ש דפאת פאת משום הפסיק דלא יקרחו קרחה ונראה דניח' ליה לפרושי הכי משום דסביר' ליה דאכתי תקשה דלמה הקדימה התורה קרחה קודם פאת זקנם והוצרך למיכתב גז"ש דפאת פאת הוי לאקדומי' קודם קרחה דלא נצטרך גז"ש דפאת פאת אלא דע"כ דההפסק הוא משום לה יטמא וזה אין סבר' להקדים פאת זקנם קודם מצות טומאת כהנים דהא עיקר הציווי דטומאת כהנים בבני אהרן ולא בישראל הוא משא"כ במצות גלוח זקן שאינו אלא תוספות אזהר' בכהנים מיהו לפ"ז לא מתרצת שפיר אליב' דמ"ד דסביר' ליה דלה יטמ' רשות דהוי ליה לאקדומי פאת זקנם קודם קרחה ולא נצטרך לגז"ש דפאת פאת וכ"ש דקשה לפי מ"ש לעיל בישוב ראשון דברי הרמב"ם ז"ל דצ"ל דההפסק הוא בקרחה כנ"ל דהוי ליה לאקדומי לפאת זקנם ולא נצטרך לגז"ש דפאת פאת.

אך הנראה לענ"ד דאתי שפיר דהוצרך התורה להפסיק ולהקדי' לא יקרחו קרחה ולמכתוב גז"ש דפאת פאת דהא כבר כתבנו לעיל דעיקר קרא דשני בדיבורי' הוא זקנך ולא זקן אשתך דהא דנשים פטורות מלאו דהשחתה הוא מג"ש דפאת פאת והא דלא אמרינן דשני קרא למעט מקיף משום דאיתרבו מהא דכתיב גבי כהני' לא יגלחו כמ"ש הריטב"א ז"ל והא דלא אמרינן איפכא דלא יגלחו לרבות נשים לאיסור השחתה וזקנך למעט מקיף משום דהסבר' בל"ז הוא דנשים חייבות בלאו דהשחתה כדין כל ל"ת שבתורה דאין לומר דאת' לאפוקי דלא נימ' בני אהרן ולא בנות אהרן דהא כבר הפסיק הענין ואי הוי מקדי' פאת זקנם קודם קרחה ולא לכתוב גז"ש דפאת פאת לא הוי ידעינין זקן האשה מדשני קרא בדיבורי' דאדרבה הוי אמרינן איפכ' דהא דשני קרא למעט מקיף והא דכתיב גבי כהנים לא יגלחו היינו לרבות נשים בלאו דהשחתה דלא נימ' בני אהרן ולא בנות אהרן לכך הוצרך להפסיק דאז ידעינן דע"כ הא דכתיב לא יגלחו לשון רבי' לרבות משחית וממיל' ידעינן פטורה דנשים וגז"ש דפאת פאת וע"כ הא דשני קרא למעט זקן אשתך ודו"ק:


'''ברש"י ד"ה אם כן וכו' א"נ בבנין אב וכו'.''' נראה דכוונתו למאי דאית' בנדה [[בבלי/נדה/כג/א|דף כ"ג]] אי ילפינין ג"ש דאינו מופנ' כלל אפי' היכ' דליכ' פירכ' דלחד לישנ' אין למדין כלל אפילו היכ' דליכ' פירכ' והכא אינו מופנ' דע"כ צריך למיכתב פאת פאת דאל"כ הוי אמינא דאינו חייב על כל פאה ופאה כדפי' רש"י ז"ל במתני' דסוף מכות דהא דחייב חמש על הזקן הוא נפק' מלשון פאת ולהאי לישנ' ליכ' למילף בגז"ש וצ"ל בבנין אב אבל לענ"ד לא מיישב' בהא דהא הכא איכ' פירכ' די"ל בכהני' הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות חייב אפי' במספריים וכל היכ' דאיכ' פירכ' ליכ' למילף בבנין אב כדאית' בשבועת [[בבלי/שבועות/ט/א|דף טי"ת]] ובכמה דוכת'. ולפ"ז קשה טפי הא אמרינן דלכ"ע באינו מופנה כלל משיבין ודוחק לומר דהוי מופנ' מצד אחד כיון דכתיב את שבזקניך הוי ליה כאלו כתיב פאה בישראל וכיון דידעינן דחייב על על כל פאה בישראל נילוף בכהנים בק"ו מישראל דהוא דוחק דלפי הס"ד בכהנים חייבין אפילו על המספרי' שפיר איצטרך לחייב על כל פאה ופאה אפילו במספרים. ותו דאפילו אי נימא דפאת זקנם הוא מופנ' מ"מ הא הוי מופנ' מצד אחד והא קיי"ל שם בנדה דלרבנן מופנ' מצד אחד למידין ומשיבין וה"נ הרי איכ' פירכ' דמצות יתירות ודוחק לומר דהסוגי' אתי' כרבי ישמעאל שם ואם כן איצטרך פאת בישראל לגופו כדי לאפנוי' לגז"ש לגילוח שיש בו השחתה מיהו לפמ"ש התוספות לקמן בד"ה א"כ וכו' דיש לחלק בין גוף המצוה לפי' המצוה היה אפשר לדחוקי דגם זה מיקרי פירוש המצוה אלא דזה דוחק גדול כמו שיבואר לקמן בדבריהם שם והנה דלכאורה היה נראה לתרץ קושי' זו דליכ' למימר דאת' קר' לאפנוי' משום דריבה בהן הכתוב מצות יתירות משום דאי נימ' דנשי' איתנייהו נמי בלאו דהשחתה ובנות אהרן נמי בכלל לאו דפאת זקנם לא יגלחו אם כן לא שייך לומר שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות דהא בבנות אהרן ליכ' חצות יתירות ולמה יתחייבו הן בגילוח שאין בו השחתה וממיל' הוי אמרינן דלא יגלחו היינו גילוח שיש בו השחתה ואם כן מדאיצטרך לאפנוי' ש"מ דנשים אינ' בכלל לאו דפאת זקנם לא יגלחו אם כן מוכח ממ"נ דנשים פטורות ואף דמלשון הש"ס דקאמר נשתוק קרא מיני' ותיתי בק"ו משמע קצת דגם בנות אהרן איכ' ק"ו אף על גב דליכ' בהו מצות יתירות מיהו י"ל דלאלומי מילת' קאמר דמי גרע בנות אהרן מבנות ישראל כיון דמצינו בכהנים ריבוי' מצות יתירות טפי מבישראל אבל להשיב על גז"ש לא שייך בבנות אהרן ולפ"ז מתורץ מה שהקשינו לעיל דלרבי ישמעאל דסביר' ליה דלה יטמ' רשות מייתר' ליה פאה פאה ואי משום קרחה הוי ליה לאקדומי' ולפמ"ש אתי שפיר דעיקור גז"ש דפאת פאת הוא לגילוח שיש בו השחתה כנ"ל משום שיש להשיב בכהנים ודו"ק:

'''ובזה''' אמרתי בלימוד הישיבה לפרש הסוגי' דשביק אביי קר' קמא זקנך ולא זקן אשתך משום דכבר כתבנו לתרץ הא דמקשה הריטב"א ז"ל דמנ' ליה למעט זקן אשתך דילמ' אתי קרא למעט ניקף וי"ל דהיינו טעמ' דאביי דלא קאמר דהשחתה לא מצית אמרת מדשני קרא דאיכ' למימר דקר' אתי למעט ניקיף דאין החיוב אלא על המקיף ולפ"ז י"ל דשפיר משני דפאת פאת מייתר' דאין לומר דאיצטרך לגילוח שיש בו השחתה כדי שיהיה גז"ש מופנ' דאל"ה יש להשיב הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות דסבר' זו לא שייך אלא במתגלח שהכהן המתגלח הוא מוזהר טפי על לאו דהשחתה הואיל וריבה בהן מצות יתירות מוזהר נמי על לאו זה אבל אי נימא דאזהרה זו אינו אלא על המגלח אם כן אזהרה זו בין על הכהנים ובין על ישראל שלא יגלחו זקן דכהן וגבי ישראל המגלח לא שייך ביה סבר' דכהן עדיף משום דריבה בו מצות יתירות וכה"ג אמרינן בריש ב"מ [[בבלי/בבא מציעא/י/א|דף יו"ד]] בכהן שאמר לישראל קדש לי גרושה דמקרי ישראל לאו בר חיוב' ח"כ לפי הס"ד דלא חייב אלא המקיף פאת פאת מיותר דלא בעינן מופנ' משום דאין להשיב כלום אם כן לפי סברת המקשה שפיר השיב לו דפאת פאת מיותר וכיון שזכינו לזה נראה דלפי המסקנ' א"צ לומר דפאת פאת אתא לאורוי' דלא הפסיק הענין דוודאי הפסיק הענין אלא דעיקר גז"ש דפאת פאת הוא ללמד דבעינין בכהנים גילוח שיש בו השחתה וממיל' מוכח מדאיצטרך לאפנוי' דהזהרה גם המתגלח ע"כ הא דשני קרא בדיבורי' הוא ללמד דלא זקן אשתך ולפ"ז נראה דא"ש טפי הא דהאריך אביי ומפרש בתחילה דאי לאו דהפסיק הענן ממיל' הוי אמרינן דבני אהרן ולא בנות אהרן אלא משום דהפסיק הענין ילפינין מיתור' דפאת פאת משום דלפמ"ש דעיקר שינוי' דאביי הוא להכריח דהא דע"כ דשני קרה בדיבורי' היינו משום זקנך ולא זקן אשתך דאי משום חיוב' דניקף או משום פטורה דנשים מאיסור השחתה תרווייהו נשמע מייתורא דפאת פאת משום שיש להשיב דבכהנים ריבה בהן הכתוב מצות יתירות ממיל' מוכח דנשים אינם בכלל לאו דהשחתה ונשמע נמי חיוב' דניקף כנ"ל אכתי הוי מצי למימר דמיתור' דפאת פאת לאו משום לאפנוי' גזירה שוה לגילוח שיש בו השחתה אלא משום פטור' דנשים בלבד לאשמועינן דלא הפסיק הענין ואכתי הוי מצי למימר הא דשני קרא למעט ניקוף להכי הקדים אביי דאי לאו דהפסיק הענין ממיל' הוי אמרינן בני אהרן ולא בנות אהרן אם כן ע"כ מוכח דאין כוונת התורה דפאת פאת לאשמועינן פטור' דנשים דאם כן קשה ל"ל פאת פאת ה"ל לאקדומי' לא יגלחו קודם לא יקרחו כמו שהקשינו לעיל ע"כ צ"ל כמו שתרצנו דפאת פאת לאפנוי' הג"ש לגילוח שיש בו השחתה וממיל' מוכח פטור' דנשים וחיוב' דניקף ועל כרחך הא דשני קרא היינו למעט זקן אשה ודו"ק:


'''בתוס' ד"ה הרי הוא וכו'. וי"ל כגון שהבי' זקן וכו'.''' לכאורה משמע מדבריהם דדוק' לאחר רוב שנותיו דלא בעינן סימני סריס כלל לא מהני זקן אבל לאחר עשרי' כיון דבעינן סימני סריס כדאית' ביבמות [[בבלי/יבמות/פ/א|דף פ']] כיון שהבי' זקן הרי אין לו סימני סריס וחזינן דלא סריס הוא אלא השת' דנתגדל אבל זהו תימ' דהא קיי"ל כשהוא בן עשרי' ויש לו סימני סריס הרי הוא כגדול ואם עבר עבירה נהרג בב"ד ואשת אחיו יוצאת בלא חליצה ואיך שייך שאם אח"כ הבי' זקן הרי הוא קטן למפרע ואפילו אי נימ' דבתחילה לא חיישינן לזה משום דלא שכיח מ"מ אין זה דרכי נועם שאם תנש' יבמתו תצטרך אח"כ חליצה ומהאי טעמ' נפק' לן ביבמות [[בבלי/יבמות/פז/א|דף פ"ז]] דהוי מתי' כחיים לענין יבום ובאמת התוספות בעצמם תירצו ביבמות שם בד"ה הבי' שתי שערות וכו' דאם הבי' זקן אחר עשרי' אין בכך כלום ודבריהם דהכ' צ"ע:


'''בתוספות ד"ה דכי כתיב וכו'. וי"ל דניח' ליה וכו'.''' נראה דא"ש טפי לפמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם דסביר' ליה דגלי ג"ש דפאת פאת דכולה פרשת' אינו בבנות אהרן ע"כ צ"ל דגבי כהנים דכתיב בהו ובבשרם לא ישרטו שרטת ג"כ לא הפסיק הענין ואפילו לרבנן דאיס' ע"כ הדר ערבי קרא דפאת זקנם אם כן נימא דשריטה אינו בנשים וקשה דהוי ליה למיחשב שריטה ג"כ אע"כ צ"ל דשריטה אתרבי לכ"ע מכי עם קדוש ומצד שהם עם קדוש אינו ראוי שיעשה בהם שריטה א"כ שפיר מקשה דל"ל לסרס המקר' ולמידרש בני' ברחוק ולא בקרוב הוי ליה למימר דכי עם קדוש קאי רק אשריטה לחוד' ועל זה משני דסביר' ליה דשריטה וגדידה אחת הוא ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>