עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/ד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ד' ע"א'''}}

'''בתו' ד"ה זרע פסול וכו' אומר ר"י זרע זרעו פסול קאמר וכו'.''' ולכאורה הי' נראה מדלא נקטו בריית' אלא זרע פסול לחוד דממילא הוי ידעינן דזרע זרעו פסול כיון דלא משכחת בזרעו ממש הי' נראה לפי מה דאיתא לקמן [[בבלי/קידושין/עה/א|דף ע"ה]] דר' יוסי סבר כל שזרעו פסיל פוסל וקאמר עלה לאפוקי מהני תנאי דתני' העיד ר' יהושע ור"י בן בתירא וכו' נמצא דלהני תנאי משכחת שיהא הזרע פסול ואפ"ה לא נפסלה מתרומה בביאתו.

ונראה דלא ניחא לתוס' לפרש הכי באלמנת עיסה שפי' רש"י שהיא ספק חלל שהי' בעלה ספק והיא באה מכחו. דאם הי' ספק חלל ספק כהן כשר כגון שהי' גרושה מכהן ונשאת לכהן והולד ספק בן ט' לראשון אי בן ז' לאחרון. דהל"כ כי היכא דמוקמינן לה אחזקה לענין שלא תפסול מחמת עצמה שבעלה הי' כהן ה"נ אינה נפסלת מחמת הולד דמוקמינין לה אחזקה שהולד ג"כ כהן. ואף דאין מועיל לגבי הולד מפני שאין לו חזקה מ"מ היא אינה נפסלת ואם היתה אמה גרושה מישראל פשיטא דא"צ קרא לזרע פסיל. דאפי' אי נימא דזרע פסול אינו פוסל. מ"מ כיון דהי' אינה נפסלת מחמת עצמה משום דמוקמינן לה אחזקה שהי' בעלה ישראל ממיל' דהולד הוא זרעה מישראל כשר ופשיטא דפסלה. ותו דלשון זרע פסול לא משמע באיסור חלל אלא באיסור פסולי קהל ואם הי' בעלה ראשון ישראל כשר פשיטא דהולד כשר מן התורה כדקי"ל לקמן [[בבלי/קידושין/עג/א|דף ע"ג]] דספק ממזר כשר מן התורה ודו"ק:


'''גמרא. והא אפיקתי' וכו'.''' לכאורה קשה מזה על מה שכתבו תוס' בבבא בתרא [[תוספות/בבא בתרא/קעו/א#בן|דף קע"ו]] בד"ה בן הבן וכו'. וא"ת כיון דאין בני בנים כבנים מנ"ל גבי יבום דפוטר בן הבן מיבום וכ"ת דנפקא מאין לו הא איצטרך לרבות ממזר וי"ל דשקולי' הם ויבואו שניהם וכו' ולכאורה הוא נגד סוגי' דהכא דפריך והא אפקתי' ולא משני דשקולי' הם ונראה דס"ל כמ"ש התוס' כאן דהא דקאמר זרע פסול מנין היינו זרע זרעו פסיל וא"כ אף דזרע פסול וזרע זרעו שקולין הם מ"מ היכא דאיכא תרווייהו זרע זרעו ופסול מנ"ל ואהא דמשני דזרע זרעו ל"צ קרא כמ"ש תוס' שם דלשון זרעו משמע אפי' זרע זרעו וממילא כיון דלא משכחת זרע פסול כמ"ש תוס' ע"כ קרא בזרע זרעו פסול. ואין להקשות דא"כ אכתי קשה גבי יבום מנלן דפטור היכא דאיכא תרתי ז"א דהא כתבו שם בסוף דבריהם דכל היכא דכתיב בן משמע אפי' זרע פסול והא דאיצטרך גבי יבום לרבוי זרע פסול משום דלא ניליף אחוה אחוה מבני יעקב וכיון דגלי רחמנא מבן אין לו דבנו פסול ממש פוטר תו אין לחלק בין בנו פסול לבן בנו פסול ודו"ק:


'''שם. ואיצטרך למיכתב קידושי' לאביה וכו'.''' לכאורה קשה לפי מאי דאמר בכתובת [[בבלי/כתובות/מז/א|דף מ"ז]] בהא דילפינן מקרא דלאמה דמ"י דנערה דלאביה ולא אמרינן אימא הנ"מ קטנה משום דלקטנה לא צריך קרא דהשתא זבוני מזבן לה מ"י מיבעי' וא"כ לפי מאי דמסיק מר בר ר' אשי לקמן דלא נצרכא קרא דאין כסף אלא לעיקר זבינ' דאיילנות א"כ אי לאו הוי כתיב יו"ד דאין כסף הוי מוקמינן קרא דאין כסף על כסף קידושין דלאביה ולא הוי ידעינן עיקר זבינא דאיילנות והשתא הוי מוקמינן קרא דלאמה בקטנה איילנות דליכא למילף מק"ו השתא זבוני מזבן לה. ולא הוי ידעינין בנערה דמ"י לאביה והוי איצטריך שפיר קרא דאין כסף על כסף קידושין דלאביה לכך איצטרך יו"ד דאין כסף דמיני' ילפינן עיקר זביני דאיילנות וממילא ידעינן בנערה דמ"י לאביה מקרא דלאמה.

ולכאורה הי' נראה ליישב קושי' זו לפי מ"ש בחידושי כתובות [[הפלאה/כתובות/מז/א|דף מ"ז ע"א]] ליישב קושית התוספות שם בד"ה דזכי' לי' וכו' דאמאי לא גמרינין קידושין מחופה וכתבנו שם דשאני חופה כיון שגומרת ומפקעת רשות אביה לעולם אינה יכולה להפקיע את עצמה מרשותו משא"כ בקידושין והוא כ"ש ממאי דאמר שם דהיכי מצי מסר האב לחופה הא קמבטל לה ממ"י בשעת חופה ומכ"ש דהיא אינה יכולה להפקיע עצמה לעולם ואי הוי נימא דכל נערה מ"י לעצמה א"כ אין כאן הפקעה בחופה וממילא דהוי מצינו למילף קידושין בנערה מחופה וממילא דליכא לאוקמי אין כסף על קידושי נערה דהא מוכח ממ"נ דקדושי' לאבי' או מחופה או ממ"י וממילא הוי מוקמינן אין כסף על זביני דאיילנית ולאמה על מ"י בנערה דלאבי' ושפיר הוצרך הש"ס למיעבד צריכות' ודו"ק. אלא דאכתי יש לפקפק בזה דאפי' אי הוי אמרינן בנערה דמ"י לעצמה אפ"ה איכא הפקעה מרשות אב בחופה לענין הפרת נדרי'.

מיהו יש ליישב קושי' הנ"ל לפמ"ש התוס' בכתובת [[תוספות/כתובות/מו/ב|דף מ"ו ע"ב]] בד"ה ואימא הנ"מ קטנה וכו' דלפי המסקנא ע"כ לא אתי' קרא דאת בתי אלא לאשמועינין דאב נאמן לאסור את בתו ע"ש נראה דהוצרכו לזה לפי פי' הר"ח בהא דקאמר יציאה דכוותי' קא ממעט מה כאן נערה אף כאן נערה. אבל לפי' רש"י י"ל דאיצטרך קרא דאת בתי דאל"ה הוי מוקמינן קרא דאין כסף לקטנה דקדושיה לאבי' וא"כ שפיר הוצרך הש"ס הכא למיעבד צריכותא דליכא למילף קידושי' ממ"י דאל"ה ליכא לאוקמא קרא דאת בתי בקטנה דהא בקטנה ודאי איכא למילף ממ"י ודו"ק הטיב:


'''שם. דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה וכו'.''' ובכתובות [[תוספות/כתובות/מו/ב|דף מ"ו ע"ב]] בתוס' ד"ה זכאי במציאתה וכו' כתבו שם הא דלא ילפינן מציאתה דלאב מתרווייהו דהיינו מקידושין וממ"י משום דאיכא למיפרך דמה להנך שהאב נפסד על ידיהן דע"י הקידושין היא מפקעת עצמה ממנו ומ"י משום דקא מתזנ' מיני'. וכתב המהרש"א שם דס"ל להתוס' דהאי פירכא הו"ל פירכ' כל דהוא דפרכינן במה הצד ולא בחדא מחד'.

לכאורה הי' נראה דלהכי לא אמר הכא דה"א בקידושין משום דמפקעת עצמה אך נראה דע"כ אין לפרש דמפקעת קדושין היינו לענין הפרת נדרים כדקאמר הש"ס בסמוך דלענין הפרת נדרים מיהו נפקא מרשותי'. דזה דוחק בלשון התוספ' שם שכתבו שהאב נפסד על ידיהן ונראה דהאי הפקעה לאו הוא לענין הפ"נ דאין בזה הפסד לאב. ותו דהא אמר לקמן [[בבלי/קידושין/מג/ב|דף מ"ג ע"ב]] קדושין דמפקעת עצמה. והתם ליכא לפרושי הכי דהא פריך שם והרי מאמר דמפקעת עצמה והתם לא שייך לענין הפ"נ דהא קיי"ל בי"ד סי' רל"ד סעיף י"א דאפי' עשה בה מאמר מפר האב לבדו וצ"ל דקרי לי' לקידושין מפקעת עצמה משום דהאירוסין גורמין לנשואין שיבוא דע"י זה נפסד האב זכות בתו שיש לו במ"י.

ובזה א"ש טפי דלא מצי למיפרך הכא במ"י דמה לקידושין שכן מפקעת שהאב נפסד ע"י דהא לפי מ"ש עיקר ההפקעה הוא למ"י שנפסד ע"י כשתנש' משא"כ אי הוי אמרי' דמ"י דנערה לעצמה אין כאן מקום הפקעה ומ"ש התוס' שם בתחלה דליכא למילף מוציאה מקידושין משום דקטרח' באמ' ה"מ למימר משום שהאב נפסד חלא דעדיפא מיני' קאמר דקא טרח' כדאמר הש"ס הכא בהדי'. ועיין מה שכתבנו בק"א ריש סי' ל"ז דע"כ צ"ל כן לפירש"י דמשום איבה דמזונת דכיון דזיין לה ומ"י שלו ליכא למיפרך במציאתה קא טרחא שהרי הטורח הוא בכלל מ"י שהוא שלו וע"כ צ"ל שכן נפסד על ידה ודו"ק:


'''שם. ואי אשמועינן מעשה ידי' דקא מתזנה מיני'.''' לכאורה משמע מהכא דהיכא דלא מתזנה העדפה דמ"י שהוא יותר על מזונותיה דידה הוי דאל"ה ניליף מהעדפה דמ"י והא דאמרינן בכתובות [[בבלי/כתובות/מג/א|דף מ"ג ע"א]] לא נצרכא אלא להעדפה הרי להדי' דהעדפה דאב אפי' באינה ניזונית. י"ל דהיינו כשהעיכוב ממנה שאפי' אם היא אינה רוצה לזון מן האב אפ"ה צריכה ליתן לו העדפה. אבל אם העיכוב הוא מצד האב שאינו רוצה לזונה י"ל דהעדפה דידה היא.

אבל מדברי התוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/מז/א|דף מ"ז]] ע"ח בד"ה משום איבה וכו' שכתבו שם בסוף דבריהם וז"ל ומ"י נמי אפי' אינה סמוכה הוי העדפה דאב משמע מסתימת לשונם דאפילו אם העיכוב הוא מצד האב אפ"ה העדפ' דידי' וכן כתב הריטב"א ע"ש ונראה דנפקא להו מהא דאי' פ' החובל [[בבלי/בבא קמא/פו/ב|דף פ"ו ע"ב]] אמרי' התם דגבר' קפדנ' הוא דהא אין סמוכין על שלחנו וכו' משמע דאף דהעיכוב מצד האב אפ"ה העדפה דידי'. א"כ קשה הכא דנילף קידושי' מהעדפה דמעשה ידיה ואין לומר דהא ילפינן בהעדפה בכה"ג דאב היינו לבתר דכתיב בקדושין דילפינן העדפה דמ"י במה הצד מעיקר מ"י ומקדושין דהא כבר דחו התוס' זה בכתובות [[תוספות/כתובות/מו/ב|דף מ"ו ע"ב]] גבי מציאתה משום דאיכא למיפרך שכן האב נפסד על ידיהן.

ולכאורה הי' נראה ליישב לפמ"ש המהרש"א ז"ל בכתובת בתוס' שם במה שכתב שם תוס' דליכא למילף מקדושין ומ"י משום שהאב נפסד הוי תרכא כל דהוא דפרכינן אמה הצד אבל בחדא מחדא ליכא למיפרך הכא אלא כמ"ש תוס' שם דליכא למילף מקדושין משום דקא טרחא א"כ י"ל לפי מ"ש דהא דהעדפה דאב הוא אפי' באינה רוצה לזונה נפקא להו מהא דקאמר בהחובל דגברא קפדנ' הוא ואפ"ה השבת של שיעור העדפה דאב הוא י"ל דהתם שאני שהחובל משלם שבת בעד העדפה שהיתה יכולה לעשות דלא שייך למפרך פרכא דקא טרחא שהרי באמת לא עשתה כלום ושפיר יכולין למילף דשבת של העדפה בכה"ג הוי דאב מקדושין עצמה כיון דבאמת לא קא טרחת דהוי חדא מחדא דלא שייך למפרך שכן האב נפסד אבל היכא דעשתה בעצמה העדפה לא הוי דאב כיון שהוא אינה רוצה לזונה.

אך כבר כתבנו לעיל דפי' המהרש"א ז"ל שם אינו מוכרח ושפיר מוכח מהתם דאפילו העדפה גמורה דאב הוי.

ונראה דודאי ילפינן מהיקיש' מאמה שכל כח שיש לאדון בה יש לו לאב בה ואפי' לענין העדפה כמ"ש לעיל בלשון תוס' ואימא ה"מ קטנה. אך נראה דבאדון עצמו אף דאם הי' עושה ואוכלת ממ"י ומעדפת העדפה דרבה מ"מ אינו יכול לכופה שתעשה יתר מכדי אכילתה כיון דכתיב וטוב לו עמך דדרשי' מיניה שאינו יכול לומר עשה עמי ואיני זנך א"כ כל שאינו זכה א"י לכופה למלאכה. וממילא דליכא למילף מיני' שיכול האב לקדשה בע"כ בשביל כסף קידושין. כמו שכתבנו לעיל בלשון רש"י ז"ל בד"ה לאמה קרא יתירה וכו' דיכול האב לכופה להנשא לבעל בע"כ דידה. ושפיר איצטרך למיכתב קידושי' וא"צ למה שנדחק הריטב"א בזה ע"ש.

ולפ"ז ממילא מתורץ קושי' התו' לעיל בד"ה ואימא ה"מ קטנה וכו' וא"ת והא לקטנה לא צריכא קרא דהשתא זבוני וכו' דלפמ"ש דאפי' האדון אינו יכול לכופה שתעשה ותעדף כשאינה ניזונית ממנו. א"כ ליכא למילף בהאי ק"ו שיכול לכוף אותה על קידושי' כי היכא דלא ילפינן מה"ט קדושין מהעדפה כנ"ל ודו"ק:


'''שם. אבל קדושין דמעלמא אתי' לה.''' לכאורה לפמ"ש תוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/מו/ב|דף מ"ו ע"ב]] דטעמא דקדושין לא ילפא מהפרת נדרי' משום דקדושין הוי איסורא דאית בי' ממונא ע"ש א"כ איך נילף קדושין ממ"י כיון דקידושין אית בי' איסורא מיהו בהא י"ל כיון דמצינו בהפ"נ שיש זכות לאב היכא דאיכא איסורא ומצינו במ"י דיש זכות לאב בממונא ממילא נילף נמי בקידושין דאית בי' תרוייהו איסורא וממונא אלא דאכתי קשה הא דקאמר ואיצטריך למיכתב מ"י דהאיך נילף מ"י מקדושין דאית בי' איסורא. ועיין בחידושינו בב"ק [[בבלי/בבא קמא/פז/א|דף פ"ז]] בסוגי' דהחובל דס"ל לרב באמת כן דעיקר הטעם בקידושין הוא משום איסורא ונ"ל דסוגי' דהכא היינו למיעבד צריכותא אפי' לר' יוחנן בב"ק שם דס"ל דע יקר הטעם בקדושין משו' מזונא. אך יותר נר' דעיקר קרא דמ"י שיכול לכופה למלאכה אית בי' איסורא דודאי איני יכול לכוף את בוגרת לעשות מלאכה לפי רצונו חף שהי' המלאכה שלה ולא מצינו כפיי' למלאכה אלא גבי אשה כדאיתא בכתובות [[בבלי/כתובות/נט/א|דף נ"ט]] במתני' ר"א אומר כופה לעשות בצמר שהבטלה מביא לידי זימה ח"כ מה שזוכה האב בבתו נערה לכיפה למלאכה שירצה הוי איסורא דאית בי' ממונא ושפיר נוכל למילף מקידושין ודו"ק:


'''שם. לא נצרכא אלא לעיקר זביני' דאיילונית וכו'.''' לכאורה קשה איך ס"ד לומר כן הא קיי"ל כשמואל דאמר בר"פ המוכר פירות דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ כיון דכל קטנה איכא לספוקי שמא תמצ' איילונית כדס"ל לר"מ דקטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטנה שמא שמא תמצא איילונית וא"כ מדאמר' התירה כי ימכור איש את בתו ולא חיישי' שמא תמצא איילונית ואיך יכול האדון לכופה למ"י ע"כ מוכח דיכול למכור אפי' בתו איילונית. מיהו בזה י"ל דמר בר ר' אשי כרב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב אבל שמואל באמת משני כדאביי דקרא מיירי בבגר דאיילונית ומלתא דאתי' בק"ו וכו' כדאמר בסמוך אלא דאכתי קשה דהא משמע מפשט' דקרא דכי ימכור את בתו כל זמן שלא הביאה שתי שערות ואפי' אחר י"ב שנה ואמאי לא חיישינן שמא תמצא איילונית ותעשה בוגרת למפרע משנת י"ב שנה. דהא קיי"ל ביבמות [[בבלי/יבמות/פ/א|דף פ']] דבת ך' שנה שלא הביאה שתי שערות נעשית גדול' למפרע משנת י"ב שנה. וכן קשה דאיך האדון זוכה במעשה ידיה משנעשית י"ב שנה שמא תמצא איילונית ותעשה בוגרת למפרע. וכן ק' מזכיית האב בבתו לאחר י"ב שנה במציאתה ובמעשה ידיה קודם הבאת שתי שערות ולכאורה הי' נראה דשמואל לשיטתי' אזיל דס"ל ביבמות שם דאינה נעש' בוגרת למפרע ונפקא לי' באמת מכח הוכחת הנ"ל ורב דס"ל שם דנעשית בוגרת למפרע לשיטתי' אזיל דס"ל בר"פ המוכר פירות דהולכין בממון אחר הרוב אלא דלפ"ז תקשה הילכתא אהילכת' דהא קיימ"ל בזה כרב דנעשית בוגרת למפרע כדאי' באה"ע סי' קנ"ה ובזה קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל דהכא איכא רוב' דלאו איילונית וחזקת קטנות וברובה וחזקה מודה שמואל כדאית' בר"פ המוכר פירות אך העיקר נראה כמו שכתבנו בחידושינו כתובת בסוף פרק ראשון שם דכל כה"ג דאזלינין לכל מילי בתר רובה דהיא קטנה לכל איסורין ועונשין מהני נמי אפי' במידי דממונא אפילו לשמואל ע"ש:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>