עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/ג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ג' ע"א'''}}

'''תוס' ד"ה מה ירק דרכו ליגדל על כל מים וכו'. ור"י פירש אם אינו ענין למעשר וכו'.''' ולפ"ז צ"ל הא דתקנו במעשר למיזל בתר לקיטה ל"ד לעיקר דרשא דקר' דהא כתבו תוספות לעיל לענין שביעית לא אזלינן בירק בתר לקיטה אלא בתר רוב גידולו אבל לפי' רש"י ז"ל לעיל א"ש טפי דתקנו במעשר מדרבנן כמו בשביעית מדאורייתא וק"ל:


'''גמרא דיקא נמי וכו'.''' נראה דהאי דיקא לאו לאפוקי מתירוצא קמא אתא דלשינוי' דאתרוג דרכו ליגדל על כל מים כירק א"ש נמי הא דאמר ר"א לכל דבר דלדידיה לא שייך לומר דטעמא דדרכו ליגדל על כל מים כיון שמשוה אותם לאילן ובזה נראה לע"ד ליישב מ"ש רש"י ז"ל בד"ה דאיכ' פלוגת' וכו' כגון מתני' בג' דרכי' למעוטי חופה וכו' והרמב"ן בס' אוריין תליתאי פי' דההוא דקאמר אלא כל היכא דאיכ' פלוגתא וכו' לא חזר משינוין קמא דמתני' דהכא ודבודקין את הזב ולא שייך מקום דאיכא פלוגתא אלא היכא דנקט שוה כמו באתרוג ובכוי ובגיטי נשים וכיוצא בו ולדבריו ז"ל צ"ל דהאי דקאמר אלא הייני משום מתני' דאתרוג לחוד ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דע"כ האי דקאמר אלא היינו משום דהדר בו לגמרי משינוי' דלעיל דנקט לשון דרך משום דדרכו בכך דאי נימא דגם לשינוי זו צריך לסברא דדרכו בכך לא שייך לשון אלא דהא וודאי אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ואין צריך ליתן טעם משום פלוגתא וכבר כתבנו דהדיקא נמי לא אתי לאפוקי משינוי' קמא דלשינוי' קמא נמי א"ש דברי ר"א כנ"ל אע"כ דהדר לגמרי מסברא זו דדרכו בכך וק"ל:


'''גמרא מנינא דרישא למעוטי חופה וכו'.''' כבר כתבנו [[ספר המקנה/קידושין/ב/א#|לעיל]] בתו' ד"ה היבמה נקנית וכו' דהא דאיצטריך הכא מנינא למעט חופ' ולא ממעטינן לה ממילא מדלא קתני לה בהדי' משום דהוי מצי למימר כדאמר לקמן דלא קתני אלא מלתא דכתיב' בהדי' אמנם היותר נרא' דהא דאיצטריך מנינא ולא ממעטינן ממילא מדלא קתני לה משום דאיכ' למימר תנא ושייר כדאי' לקמן [[בבלי/קידושין/טז/ב|דף ט"ז ע"ב]] וכ"ת תנא ושייר והא ארבע' קתני וכן כתבו תוס' ביבמות [[תוספות/יבמות/ד/ב|דף ד' ע"ב]] ד"ה למעוטי דרב ודרב אסי וכו' ובזה נ"ל ליישב בפשטות ק' הרא"ש ז"ל לקמן [[בבלי/קידושין/ה/ב|דף ה' ע"ב]] הא דמשני אביי מלתא דאתי' בק"ו לא קתני דהא קתני במיתת היבם ואמרינן לקמן דאתי' בק"ו וכו' ע"ש ולפי מ"ש י"ל דעיקר קושי' דרבא על ד' הונא אינו מדלא תני לה במתני' דאי משום הא איכא למימר תנא ושייר אלא עיקר הקושי' מדקתני מנינא כנ"ל ולפ"ז י"ל דהא דקאמר דמילתא דאתי' בק"ו לא קתני היינו דכיון דלא כתיב בהדיא אלא דאתיא בק"ו מכסף לא שייך למנותו בתרתי ולמתני ארבעה דהוא בכלל כסף דכיון דנלמד מממונו בק"ו ולא שייך למנות אלא שלשה הכתובי' בהדיא ובכללם מה דילפינן מינייהו ו ומילא מתורץ מה שדקדקו תוספות בד"ה היבמה דביבמה באחת מהאי טעמא לא תנא מנינא דקונה א"ע בשתי דרכים דכיון דמיתת היבם לא אתי' אלא בק"ו לא שייך למנותו במנין אבל וודאי תנא נמי מלתא דאתי' בק"ו ולא קשה לאביי הא דלא תני חיפה בהדיא ברישא משום דתנא ושייר ורבא ס"ל דאפ"ה לא שייך למתני שלש כיון דבאמת איכא ד':

'''אך''' לכאורה אכתי קשה הא דקאמר מנינא דסיפא למעוטי חליצה סד"א תיתי מק"ו מיבמה וכו' א"כ קשה לאביי דס"ל דברישא תנא שלש אע"ג דאיכא נמי חופה משום דכיון דאתי' בק"ו לא ממעט ממנינא א"כ היכא נמי ממעט חליצ' נימא כיון דאתי' בק"ו מגט הוא בכללה. אך באמת ז"א דאפ"ה ממעט מיתורא דמנינא כדמוכח בריש יבמות שם דכתבו התו' דאע"ג דלא מצי למיתני דרב ור' אסי משום שאינו בצרת צרה מ"מ ממעט להו מיתורא דמנינ' ה"נ כיון דבסיפא ליכא למעוטי מידי. ע"כ אתא למעוטי חליצה משא"כ ברישא דאיכא למעוטי חליפין שפיר קאמר אביי דליכא למעוטי מיניה חופה ועיין מ"ש לקמן בזה גבי מנינא דסיפא. וק"ל.


'''פי' רש"י בד"ה למעוטי חופה וכו' שאם מסרה לו אבי' לחופה לשם קידושין וכו'.''' צריך להבין דלמה לא פי' באשה עצמה שנכנס' עמו לחופה לשם קידושין ובס' [[פני יהושע/קידושין/ג/א|פ"י]] נדחק בזה.

ולענ"ד נראה דאפשר לומר דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הפוסקים דחופה היינו יחוד גמור הראוי לביאה דווקא וכן משמע מדבריו בכתובת [[בבלי/כתובות/ד/א|דף ד']] כמ"ש בחידושינו שם א"כ כשמתייחד עמה לפני עדים יחוד גמור אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה כדאי' באה"ע ר"ס ל"ג ועמ"ש שם. ועכ"פ איכא למיחש שמא בא עליה כמ"ש תוס' בכתובת [[תוספות/כתובות/ט/ב|דף ט' ע"ב]] בד"ה מאי לאו וכו' דבארוסה כיון שמתייחד עמה ודאי בא עלי' וכו' א"כ י"ל דה"ה כשמתייחד עמה לשם קידושין צריכה הימנו גט כדאמרי' בגיטין [[בבלי/גיטין/פ/א|דף פ']] גבי מגרש אשתו ולנה עמו בפונדק דס"ל לב"ה דצריכה גט משום דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובא עליה לשם קידושין א"כ ה"נ אף שאמר לפני עדים שרוצה לקדשה בחופה מ"מ איכא למיחוש נמי שבא עליה א"כ נהי דחופה לא קניה מ"מ צריכה הימנו גט מטעם ספק קידושי ביאה לכך פי' דש"י שהאב מוסרה לחופה דבכה"ג ליכא למיחוש שמא קידשה בביאה משום דא"א עושה בב"ז כיון דהיא אינה יכולה לקדש בעצמה והאב לא מסרה לו לקדושי ביאה אלא לקידושי חופה א"כ אף אם הי' נתרצה לו אינה אלא בעילת זנות. ואין צריכה ממנו גט וק"ל:


'''תוס' בד"ה ואשה בפחות מש"פ וכו'. וקשה לר"ת דא"כ פשטה וכו'.''' הנה לכאורה לפי מה דאמר לקמן [[בבלי/קידושין/יב/א|דף י"ב ע"א]] דאפי' אם מקדשה בפרוטה אם אין בו שיעור פרוטה שהיה בימי משה אינה מתקדשת א"כ ע"כ דטעמא דפרוטה הוא לאו משום קפידא דאשה שהרי הוא פרוטה באותו שעה ואפ"ה לא מהני וע"כ הטעם כמ"ש הר"ת משום דלא מיקרי כסף בפחות משוה פרוטה דמשה אלא י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דאם הוא איפכא שיש בו פרוטה דמשה אלא שהפרוטה שבאותו שעה היא יותר מפרוטה דמשה אף דמיקרי כסף מ"מ כיון שאין בו פרוטה שבאותו שעה גנאי הוא לה ובזה י"ל באמת שאם פשטה ידה ונתרצית בפחות מפרוטה שבאותו שעה מ"מ כיון שיש בו פרוטה דמשה מקרי כסף ומתקדשת בו. א"כ שפיר פי' רש"י דהכא דבעי למימר טעמא דחליפין כיון דאיתנהו בפחות מש"פ גנאי הוא לה ע"כ בכה"ג מיירי שיש בו פרוטה דמשה אלא שאין בו פרוטה באותו שעה דהטעם הוא משום דגנאי הוא לה.

ובזה יש ליישב קושי' התוס' לקמן [[תוספות/קידושין/יג/א|דף י"ג ע"א]] בד"ה כשם שאין האשה וכו' תימא דהו"ל למידק איפכא דהא קנינ' אשה לא ידעינין אלא משדה ולפמ"ש י"ל דבאמת הא דבעינן באשה שיעור פרוטה שהי' בימי משה משום דבפחות מזה לא מיקרי כסף בזה ילפינן אשה משדה דכתיב בי' כסף אבל מה דבעינן באשה פרוטה שבאותו שעה אף אם הוא יותר מפרוטה דמשה משום דגנאי הוא לה בהא ליכא למילף משדה ואדרבה בזה ילפינין שדה מאשה.

ובזה אתי שפיר הא דמקשי שם והתני' אע"פ שאין אשה נקנית בפחות מש"פ וכו' ולא משני דהתם מיירי כגון שהפרוטה שבאותו שעה הוא יותר מפרוטה דמשה דאף דאין אשה מתקדשת בו משום גנאי מ"מ מהני בקרקע כיון דאית ביה שיעור כסף ולפי מ"ש דעיקר מילתא דר' אסי שם דיליף קרקע מאשה היינו דווקא בענין זה שפיר מקשה ועיין לקמן [[ספר המקנה/קידושין/יב/א|דף י"ב]]. ובתו' דף י"ג מה שכתבנו שם ודו"ק:


'''שם. בא"ד. ועוד דלקמן בעי בגמרא וכו'.''' הנה לפי מ"ש תוס' לקמן [[תוספות/קידושין/יד/ב|דף י"ד ע"ב]] ד"ה הואיל וכל קנינו וכו' ועוד אומר ר"ת דאפי' בקרקע אין קנין לנכרי בשטר א"כ י"ל כיון דילפינן הכא משדה עפרון לא מצי למילף מיני' שטר כמ"ש תוס' בסמוך לענין חליפין ובזה יתורץ גם מה שהקש' מחזקה כמו שיבואר שם בס"ד.

אך אכתי קשה איפכא לפי מ"ש תוס' שם [[תוספות/קידושין/יד/ב|דף י"ד ע"ב]] דבבבא בתרא [[בבלי/בבא בתרא/נד/א|דף נ"ד]] משמע דאין קנין שטר לנכרי אמאי אי ילפינן כל קניני אשה משדה ה"נ הוי לן למילף קניני שדה מאשה דנקנה בשטר מיהו לפי מ"ש תו' בד"ה ומנין שאף בשטר דליכא למילף מאמה עברי' משום דהתם אב כותב ממילא אין קושי' דניליף קניני שדה מאשה או אשה משדה כיון דלא דמי להדדי דהתם מוכר כותב והכא בעל כותב ומה שהקש' מהרש"א דאימא לקמן בעי לפי המסקנ' דאשה בפחו' משוה פרוטה לא מקניא נפשה וכו' ר"ל דהא נקנית בשטר אע"פ שאין בו שוה פרוטה וכתב דיש ליישב נראה כוונתו דדוקא בחליפין שהיא מתקדשת עצמה בחליפי אותו דבר שהוא נותן לה לא מקניא עצמה בחליפי אותו דבר שהוא פחות מש"פ שהוא גנאי לה אבל בשטר שהקנין הוא במה שכתוב בו אין זה גנאי תדע דהא מקשה הש"ס לקמן [[בבלי/קידושין/ט/א|דף ט' ע"א]] הא לא דמי האי שטרא לשטר זביני התם מוכר כותב הכא בעל כותב אלא דהכא כתיב כי יקח בבעל תלה רחמנ' הא לאו הכי ה"א דמתקדשת בשטר שלה שהיא כותבת וכ"ש דאין גנאי בשטר שהוא פחות משו' פרוטה שהוא נותן לה וק"ל:


'''שם. בא"ד. לכך נר' לר"ת וכו' כשיש באותה חליפין שו"פ כעין כסף דקרא וכו'.''' הנה מדברי ר"ת אלו נר' דלא כמ"ש תוס' רי"ד הובא בריטב"א והביאו ב"ש [[בית שמואל/אבן העזר/כט#ב|סי' ך"ט ס"ק ב']] בשם הש"ג דהא דקאמר דלא מהני חליפין באשה אפי' יש בו ש"פ היינו דווקא שמקדשה במנ' ולא נתן לה המנה ועושה קנין סודר לחזק הדבר אבל כשמקדשה בסודר עצמה אף שנותן לה הסודר בתורת חליפין מ"מ כיון שיש בו שוה פרוטה היא מקודשת ומדין כסף. והיינו ע"כ משום דמפרש כפי' רש"י דגנאי הוא לה שיתקיים הקדושין ע"י חליפין כיון דעיקר הקידושין הוא במנה שמתחייב לה ועיין מה שכתבנו בזה לקמן ריש דף ה'. ולכאורה נר' כדברי הריטב"א מדברי הירושלמי שהבי' הרי"ף דע"כ בשטר דקתני במתני' היינו שאין בו שוה פרוטה דאי לאו הכי בל"ז מקודשת מדין כסף משמע דאף אם מקדשה בתורת שטר אפ"ה אם יש בו ש"פ מתקדשת מדין כסף (ועיין מ"ש לעיל במתני' דיש לפרש דברי ירושלמי בענין אחר) גם לקמן [[בבלי/קידושין/מח/א|דף מ"ח ע"א]] לאוקימתא דר"נ בר יצחק דמוקי בשקדשה בשטר שאין עליו עדים וכו' משמע דאפי' בשקידשה בתורת שטר אפ"ה אם יש בנייר שוה פרוטה ס"ל לחכמים דמקודשת וכן משמע לקמן [[בבלי/קידושין/כב/ב|דף כ"ב ע"ב]] בהא דקאמרי' שם אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ועמ"ש שם א"כ יש ללמוד דה"ה לענין חליפין הדין כן וכדברי הריטב"א ועוד נר' דמשמע כן ממאי דמקשה הש"ס לקמן [[בבלי/קידושין/ח/א|ד"ח ע"א]] אהא דקאמר בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנ' בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין ולר"נ דאמר פירות לא עבדי חליפין מאי איכא למיימר. וקשה דלכאורה לפמ"ש תוס' בשם ר"ת בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/מו/ב|דף מ"ו ע"ב]] דחליפין שוה בשוה מודה ר"נ דמהני א"כ דילמא ממעט שוה בשוה ולפי דברי הריטב"א הנ"ל ניחא דוודאי כל שוה בשוה אית בי' בל"ז מדין שוה כסף ככסף ואף שאמר בתורת חליפין לא גרע בזה דין ש"כ אלא דבמטלטלין דאין מעות קונות על זה שייך דברי ר"ת דבשוה בשוה קונה מדין חליפין אבל גבי עבד דנקנה בכסף ע"כ הא דממעט חליפין היינו כשאין בו שוה פרוטה או בענין חליפין דאשה שמתחייב במעות ועושה קנין סודר לחזק הענין. א"כ לא שייך לומר דממעט שוה בשוה דאם לא יועיל מדין חליפין יועיל מדין ש"כ מיהו יש ליישב לדעת הר"ת כמו שיבואר בסמוך ואפשר דלא ס"ל לר"ת האי דינא דאין אשה מתקדשת בכה"ג שמקדשה בחפץ ואין נותן לה החפץ רק שעושה ק"ס לחזק הענין כדברי הריטב"א מיהו יש להביא ראי' לדבריו והא דקאמר לקמן [[בבלי/קידושין/נב/ב|דף נ"ב ע"ב]] גבי המקדש בחלקו וכו' וכן אשה בעזרה מנין ולא משני כגון שמתחייב ליתן לה הקדשי' ועושה ק"ס לחזק הענין. משמע דבכה"ג לא מהני ועיין בסמוך. אך לפ"ז קשה לכאורה על מה שכתב הב"ש בסי' כ"ט בשם הרש"ך דכשמקנה לה הטבעת קידושין ע"י ק"ס דהיינו שהיא נותנת לו סודר שלה שע"י זה תקנה הט"ק מהני והיינו כיון שהיא קונה את הט"ק ע"י סודר שלה ל"ד כלל לחליפין ואין זה גנאי לה שהרי היא מתקדשת ע"י הטבעת ולא דמי לדינא של הריטב"א הנ"ל דהתם הוא נותן לה סודר שלו שע"י זה יתחזק הענין שתתקדש לו וזה הוא גנאי לה א"כ קשה מאי מקשה לקמן וכי אשה בעזרה מנין הא י"ל שמקנה לה הקדשים ע"י סודר שלה דבזה ליכא גנאי כמ"ש הרש"ך ואפשר לומר דהתם הם דברי ר' יהודא ור"י ס"ל בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/מז/א|דף מ"ז]] דבעינין כליו של מקנה דגואל נתן לבועז א"כ הי' צ"ל שהוא נותן סודר שלו לקנות ע"י זה הקדשי' וזה דומה לחליפין דכיון שהסודר שלו גנאי הוא לה שדומה כאילו היא מתקדשת על ידו והוי כענין דינא דהריטב"א הנ"ל.

ובזה יש לפרש הא דאמר ר"י לקפחני בהל' הם באים וכי אשה בעזרה מנין דזה הוא קיפוח לר' יהודא דס"ל בכליו של מקנה דלר' יהודא לא משכחת לה. ועיין מה שכתבנו לקמן שם בזה ובזה מתיישב נמי הא דלא קאמר שיכול להקנות לה הקדשים אגב קרקע דקיי"ל דלא בעינן ציבורין דאין אשה מתקדשת בכה"ג שמקנה לה הקדושין אגב קרקע משום דכיון דסגי בקרקע כל שהוא כדאי' לקמן [[בבלי/קידושין/כו/א|דף כ"ו ע"א]] גנאי הוא לה כמו בחליפין וצ"ע בזה לדינא:


'''שם. בא"ד. וכך משמע לקמן גבי נמכר לנכרי וכו'.''' לכאורה קשה לפי מה דאמרי' לקמן [[בבלי/קידושין/ז/א|דף ז' ע"א]] באומר הילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת מדין עבד כנעני וקאמר עלה וכך לענין ממונא א"כ דילמא איצטריך קרא למעוטי בכה"ג כגון שאמר ישראל לישראל אחר הנמכר לנכרי הילך חפץ זה ותמכור עצמך לנכרי דהו"ל חליפין בישראל אך הנר' דזה אינו דמשמע מדברי הר"ת שכתבו בסמוך דצריך ליזהר שלא ליכתוב וקנינא מיני' דאין שליחות וזכי' לנכרי משמע דבלא זכי' ושליחות לא מהני סודר של העדים. משום דס"ל דאין ללמוד מדין עבד כנעני אלא בקנין כסף ולא בקנין חליפין א"כ ליכא למימר בכה"ג דאינו מועיל אלא מדין שליחות וזכי' וזה אינו בנכרי א"כ מ"ש דצריך ליזהר הוצרכו לזה להוכחת הר"ת ועיין מ"ש לקמן [[בבלי/קידושין/כו/ב|דף כ"ו ע"ב]] בתוס' ד"ה אלא לדמי' וכו' אך הנראה דמזה ראי' למה שכתבתי לעיל בשם הרש"ך דאל"ה ליתי' להוכחת הר"ת די"ל דהא דממעט חליפין בנמכר לנכרי היינו בענין שישראל נותן לישראל אחר הנמכר לנכרי איזה חפץ ומקנה לו החפץ ע"י סודר שנותן הנמכר לנכרי לאותו ישראל שמתחייב לו החפץ שעל ידו הוא נמכר לנכרי דזה הוי בוודאי חליפין גמור בישראל וכן בשדה עפרון י"ל בכה"ג. ולפי סברת רש"ך א"ש דליכא לאוקמי בהכי דבכה"ג מועיל אפי' באשה כיון שאין החליפין בעיקר הקידושין וכן בנמכר לנכרי לא שייך למעט בכה"ג דאין החליפין בעיקר המכירה כלל ודו"ק:


'''בא"ד. ויש לומר דהיינו לבר מחליפין וכו'.''' ונראה דלדעת הר"ת בב"מ שהבאתי לעיל דבשוה בשוה מודה ר"נ דמהני אפי' בפירות וקשה לכאורה עליו קושי' הנ"ל דמאי מקשה לקמן ב[[בבלי/קידושין/ח/א|דף חי"ת ע"א]] גבי נמכר לנכרי לר"נ דלמא ממעט שוה בשוה וצ"ל דקושי' הש"ס הוא דבכה"ג בוודאי מועיל אף בנמכר לנכרי דלא מיעט התורה אלא שאין נמכר בק"ס ומנ"ל לממעט שוה בשוה א"כ בל"ז מוכרת לומר דהא דקאמר לנכרי בחדא לאו דווקא דהא איכא חליפין דשוה בשוה דמועיל אפי' בנמכר לנכרי ועמ"ש לקמן [[בבלי/קידושין/ח/א|דף ח']] בזה:


'''בא"ד. וי"ל דריבוי קנינים גמרי' מהיקשא וכו'.''' הקשה בס' [[פני יהושע/קידושין/ג/א|פ"י]] דמנ"ל להש"ס להקשות ואימא ה"נ דלמא ילפינין אפי' מיעוט קנינים וילפינין מעבד עברי דאין נקנה בחליפין ונר' די"ל כמ"ש התוס' לקמן [[תוספות/קידושין/ד/ב|דף ד' ע"ב]] בד"ה מעיקרא דדינא וכו' דאי מהיקשא לחוד הו"א דבעינן ב פרוטות כדבעינן גבי אמה עברי' א"כ ע"כ צ"ל דהא דלא ילפינן באמת מהיקשא דבעינן ב' פרוטות וא"ל דא"כ למה לי ג"ש דקיחה קיחה. ז"א די"ל איפכא דג"ש דקיחה קיח' אתא לרבות חליפין דמתקדשת בו כמו בשדה. ותו די"ל דג"ש אתא למילף שדה מאשה דבעינן ב' פרוטות וע"כ צ"ל משום דמיעוט קנינים לא ילפינין. (א"נ דג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון עדיפא). א"כ שפיר מקשה הש"ס דאימא ה"נ לענין חליפין ונראה דהא דכתבו תוס' בשם ר"ת דחליפין בנכרי מהני ולא ילפינין מאשה שלא מהני בה חליפין היינו נמי משום דמיעוט קנינים לא ילפינן ודוק:


'''בגמרא. ולר' הונא דאמר חופה קונה וכו'.''' הנה הר"ן הקשה על הרי"ף מדלא הביא הא דר' הונא משמע דלא פסק כוותי' אפ"ה לא כתב הכא אלא שנויי' דלמעוטי חליפין. ונדחקו דספוקי מספקא לי' ולענ"ד דס"ל לרי"ף כיון דלקמן השיב אביי על ב' תשובת דרבא מילת' דלא כתיב' בהדי' לא קתני ומדקאמר' חופ' גומר וכו' הי' ראוי לפסוק הלכתא כרב הונא אלא דס"ל דכיון דתשובת אביי אינו אלא לר' טרפון כמ"ש תוס' שם בד"ה חופה שגומרת ממילא כיון דלא קי"ל כר"ט בב"ק שם דאמרינין דיו אפי' היכא דמפרך ק"ו ממילא דלא קי"ל כר"ה. אבל תשובה ראשונה שהשיב מלתא דלא כתיבה בהדי' לא קתני. והיינו דאין לחשוב במנין דבר הבא מק"ו שהוא בכלל אלו כמ"ש לעיל קי"ל הכי. א"כ ע"כ ליכא למימר למעוטי חופה. ודייק הרי"ף ז"ל הכי מדקאמר ולר' הונא דאמר חופה קונה מק"ו דלא הו"ל למימר אלא לרב הונא דאמר חופה קונה אלא דהקושי' הוא דלסברת ר"ה דמלתא דאתי' בק"ו אין למעט ממנינא א"כ אפי' לא קיי"ל כר"ט אין למעט ממנינא אלא חליפין ודוק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>