עריכת הדף "ספורנו/שיר השירים/ח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''מי יתנך כאח לי.'''  מי יתן ואשיג דרכיך ואעבוד מאהבה כמו לאח לא מיראה בלבד כראוי לאב:

'''אמצאך בחוץ אשקך.'''  באופן שגם כשאהיה עוסק בחיי שעה חוץ לבתי מדרשות יהיה העסק מכוון לעבדך מאהבה:

'''גם לא יבוזו לי.'''  שלא יחשבו שיהיו מעשי ליהורא. ובכן אנהגך אביאך אל בית אמי. אזכה להשרות שכינתך בבתי מדרשות כאמרו וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ולילה אש כו':

'''אשקך.'''  ישמח ה' במעשיו:

'''מיין הרקח.'''  בחכמת צדיקי וחכמי הדור:

'''מעסיס רמוני.'''  וכמו כן בפעולות ההמון במעשיות:

'''השבעתי אתכם.'''  שלא ימהר גוג ומגוג לבא ולבטל ובכן לא ינקה מאלתי:

'''מי זאת עולה מן המדבר.'''  ואמר האל יתברך ?מם היה לה לזאת העולה ממצרים ומבבל שהיו כמו מדבר לא אדם בו:

'''מתרפקת.'''  מכה את עצמה ומתאוננת:

'''על דודה.'''  על איחור ביאת המשיח באמרה הלא תחת התפוח. בהיותי מתלוננת בצל שדי כמו בצל תפוח:

'''עוררתיך.'''  השתדלתי בתפלתי להביאך:

'''שמה חבלתך.'''  כמו הרה תקריב ללדת:

'''אמך.'''  קהלת יעקב:

'''ילדתך.'''  עדת ה' של צדיקי הדורות שהיו בתפלתם סבה למציאותך ולהגלותך וזה כאמרו לאל ית' בתפלתם:

'''שימני כחותם על לבך.'''  לזכרני בביאת משיחך:

'''כחותם על זרועך.'''  לחשוף את זרוע קדשך לעיני כל הארץ:

'''כי עזה כמות אהבה.'''  אף על פי שאין מעשינו טובים: קשה כשאול קנאה. בלבנו:

'''רשפיה.'''  בלבנו כאש בוערת עצורה בעצמותינו:

'''מים רבים.'''  לא יוכלו לכבות. אהבת ה': נהרות לא ישטפוה. וזה כי אמנם אם יתן איש את כל הון ביתו כו' שאין דבר נערכה אצלנו:

'''אחות לנו קטנה.'''  משיב האל יתברך הנה את מצטערת על איחור שריית שכינתי בתוכך וביאת משיחי הנה אפילו בקבוץ גליות תהיה עדת הצדיקים מועטת:

'''ושדים אין לה.'''  ואותם המעטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעון בהיות ההמון אז כלו עוסק בחיי שעה בלבד כאמרו עושה מקנה וקנין:

'''מה נעשה לאחותינו.'''  אני ומשיחי כי גם המשיח הוא כמו אש מצרף כסף:

'''אם חומה היא.'''  הנה אם יהיה זכותם מספיק להגין על דורם:

'''נבנה עליה טירת כסף.'''  נבנה בית המקדש של כסף שלא תשלוט בו האש:

'''ואם דלת היא.'''  שלא יסגרו דלת בעדם ולא יחושו לתקון ההמון:

'''נצור עליה לוח ארז.'''  נעשה להם בית המדרש של עץ ארז נכבד ולא יבנה בית המקדש בזכותם:

'''אני חומה.'''  משיבה עדת ההמון. אני השתדלתי במעשי להיות חומה להגין:

'''ושדי.'''  חכמי המורים:

'''כמגדלות.'''  כמגדל עוז להגין ולהיות בית מנוס מכל צרה בתפלתם:

'''אז הייתי.'''  ובכן הייתי כמוצאת שלום גם שהיתה עת צרה: לכן עתה ראוי שנזכה בזה לביאת משיחנו:

'''כרם היה לשלמה.'''  משיב המלך המשיח הנה כרם היה לשלמה המלך הקדוש:

'''כבעל המון.'''  כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

'''נתן את הכרם לנוטרים.'''  לחכמי הדור:

'''איש יביא בפריו אלף כסף.'''  כדי שכל אחד מהם יעמיד תלמידים הרבה יגדיל תורה ויאדיר והנה כרמי שלי. אותם חכמי הדור שהם שלי ורואי פני הם בלבד לבנין שיוכלו לעמוד בהראותי כי לא השתדלו להרבות אשכולות ובכן תלמידיהם מעטים:

'''האלף לך שלמה.'''  משיבה עדת חכמי הדור לאל יתברך. אין לאל ידינו להרבות ברצונך כי זה תוכל אתה לבדך:

'''ומאתים.'''  אבל השתדלנו להעמיד המעטים כפי אשר השיגה ידינו:

'''היושבת בגנים.'''  משיב האל יתברך אל קהלת יעקב ההמונית היושבת בגנים עושה מקנה וקנין:

''' חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.'''  השמיעו אותי קול חברים בבתי מדרשות המקשיבים לקולך כאשר תתני להם די מחסורם למען וחזקו ותזכו עמהם בתורת ה':

'''ברח דודי.'''  משיבה קהלת יעקב כולה. אתה דודי המשיח מאחר שרצון המלך הקדוש להרבות תלמידי חכמים מהם אתה ביאתך אל הר ציון זה ותרעה אותנו דעה והשכל לרצון לפניו:

'''על הרי בשמים.'''  הר ציון שהיה בית מלכות לבית דוד והר הבית אשר שם סנהדרי גדולה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>