עריכת הדף "ספורנו/שיר השירים/ד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הנך יפה רעיתי.'''  בהיותך רעיתי:

'''הנך יפה.'''  מימי יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו:

'''עיניך.'''  שופט וכהן גדול מורה הדור:

'''יונים.'''  דבקים בבוראם כיונה בבעל:

'''מבעד לצמתך.'''  שהיא תכשיט של שער נכרי:

'''שערך.'''  הטבעי והם מנהגי אבות הם כעדר העזים. כשער עדר העזים שמכניסי' גם אותו למילת:

'''שנלשו.'''  שכן שערן הוא באחורי הראש והוא נאות ויקר:

'''שניך.'''  אנשי הצבא:

'''כעדר הקצובות.'''  שגזזו שערן כן הם לא לקחו דבר מהשלל עד שחלקוהו ביניהם כלם כאמרו חלקו שלל אויביכ' עם אחיכ':

'''שכלם מתאימות.'''  כן היו אנשי הצבא שלמי' בתורה ומע"ט:

'''ושכולה אין בהם.'''  אין ביניהם מורד:

'''כחוט השני שפתותיך.'''  חכמי הדורות המורי' את החלק העיוני:

'''ומדברך.'''  המורי' חת החלק המעשי' באופן כי כפלח הרמון רקתך. הסמוכה לפה והם התלמידי' מלאו דעה את ה' כפלח הרמון היפה במרא' וטוב בטעמו גם שאינו רמון שלם:

'''כמגדל דוד צוארך.'''  ואז הי' צוארך שר צבאך שתחת הראש כמגדל דוד המרא' כל שלטי גבורי המנוצחי':

'''שני שדיך.'''  אמנם אחרי כן הנה המורים ומלמדים שהם שפט וכהן גדול היו כשני עפרים הנלחמי' ולא השוו לדעת אחת כענין שספרו ז"ל על פנחס ויפתח:

'''הרועי' בשושנים.'''  בין החוחי' במלחמות אנשי כנען:

'''עד שיפוח היום.'''  וכל זה נמשך עד שבא אור הצהרים בימי דוד שהדריך את ישראל בעיון ובמעשה כאמרו ונסבה את ארון אלהים אלינו כי לא דרשנוהו בימי שאול:

'''ונסו הצללים.'''  שהעביר השקוצים מן הארץ אשר מנעו אור החיים. ובכן אלך לי אל הר המור. בגרן ארנה:

'''ואל גבעת הלבונה.'''  אל הר הבית כימי שלמה. והנה אז היית:

'''כלך יפה רעיתי.'''  כאמרו אשר בנינו כנטיעים בנותינו כזויות:

'''ומום אין בך.'''  כאמרו אין פרץ ואין יוצאת. ומכל זה התבאר שה' עמך בהיותך עמו בלעדי משכן וכליו כאמר' ז"ל כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה כו'. לכן

'''אתי מלבנון כלה.'''  אע"פ שלא תשבי בביתי אלא כמו כלה חוץ לביתי פנו אלי ואל תשימו לב למקדש אם אינו עם כל גדלו בעצי הלבנון:

'''אתו מלבנון תבאי.'''  בכל המקום אשר אזכיר את שמי:

'''תשורי.'''  להעביר חטאים מן הארץ:

'''מראש אמנה כו'.'''  שהם גבולות הארץ:

'''ממעונות אריות.'''  שמשם ולחוץ מעונות הכנענים שהיו כמו חיות רעות טורפות. כי אמנם בימי דוד

'''לבבתיני באחת מעיניך.'''  שהיה מלך לרצון אבל לא אביתר כ"ג:

'''באחד ענק.'''  בבניהו שהי' על הכרתי והפלתי לא ביואב. כי אמנם בימי שלמה

'''מה יפו דידיך.'''  שהיו כלם צדיקים המלך וצדוק כ"ג ובניהו בן יהוידע על הצבא:

'''מה יפו דודיך.'''  בעיון ובמעשה:

'''מה טובו דודיך.'''  ללמד דעת את העם:

'''וריח שמניך.'''  במדות. לכן

'''נפת תטופנם שפתותיך כלה.'''  ראוי שתתעסקו גם אחר החורבן בתורה ובמצות. כי אמנם דבש וחלב תחת לשונך. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ותחת לשונך דבש חלב העיון והמעש' ללמוד וללמד:

'''וריח שלמותיך.'''  במדות:

'''כריח לבנון.'''  רצוי בעיני אלהים ואדם:

'''גן נעול אחותי כלה.'''  הלא תראי שאין התשועה תלויה במקדש כי אמנם בימי דוד היה גן נעול לא נודע מקום המקדש:

'''גל נעול.'''  הר הבית:

'''מעין חתום.'''  מקום המזבח ומכל מקום היו בימיו

'''שלחיך.'''  שהם קרקעות בלתי נאותות לפירות:

'''פרדס רמונים.'''  היו כפרדס רמונים כי אמנם עתות בצרת מלחמות עמון ומואב היו לו כל ימיו לעושר ולכבוד:

'''עם פרי מגדים.'''  להבין ולהורות כאמרם ז"ל אלמלא דוד עסק בתורה לא עשה יואב מלחמה:

'''כפרים עם נרדים.'''  במדות כאמרו לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה כו':

'''נרד וכרכום.'''  וכן היה בימי אסא שהשתדל ללמוד דעת אם העם כאמרו אשר לא ידרוש לאלהי ישראל יומת היו כמו כן שלחיו וצרות מלחמות הכושית לעושר ולכבוד לו:

'''מור ואהלות.'''  וכן יהושפט שהשתדל בזה כאמרו וישיבם אל ה' אלהי אבותיהם היתה לו מלחמות עמון ומואב לעושר ולכבוד:

'''עורי צפון.'''  כי הוא אמנם הרבה השתדלות לעורר את ישראל לתשובה כאמרו וילכו הרצים באגרות מיד המלך כו' לאמר בני ישראל שובו אל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל:

'''ונוזלים עם לבנון.'''  ומן לבנון ובהמ"ק היו נוזלים אגדות לתורה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>