עריכת הדף "סמ"ע/חושן משפט/קל"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} בפני עדים. פי' דבלא עדים בל"ה אינו נאמן כמ"ש בסעיף ג'. מיהו עדים ל"ד קאמר אלא ה"ה אם כתב לו התקבלתי וכמ"ש בסעיף ג' ד' וה"ה אם מודה לו הלוה שפרע:

{{עוגןמ|ב}} אם פרעו קודם שנודע כו'. בפרישה כתבתי דבמלוה על פה איירי דאלו היה שטר ביד המלוה מחשב כנודע שלא פרעו וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ח ע"ש ומה שסיימו הטור והמחבר וכתבו ז"ל בין שנתחייב לו בשטר כו' לא קאי ארישא כ"א אסיפא ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} וטוען הלוה שכבר פרעו. פירוש אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא שטוען כן ומה"נ כתב קודם שנודע אם "פרעו ולא כתב קודם שנודע "שפרעו וק"ל:

{{עוגןמ|ד}} אינו חייב לערב כלום. בטור מסיים בטעמא וכ' ז"ל שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין ולא כשהוא פרוע ומדכתב שלא הרשהו לפרוע משמע דבהרשאתו תליא דאם היה רוצה לא היה מוכרח לפרוע דהיה יכול לומר דלמא כבר פרעך הלוה דבמלוה ע"פ איירי וכמו שכתבתי ומכאן קצת סתירה למ"ש מור"ם בהג"ה בסי' קכ"ט סט"ו דהקבלן אינו יכול לומר כן והכא קאי הטור גם אקבלן מיהו בסמוך בס"ב מוכח דהאי שלא הרשהו לפרוע כו' אערב קאי ולא אקבלן דכשנגד קבלן ה"ל לומר שלא הרשהו להיות קבלן בעדו ועמ"ש שם בסי' קכ"ט מזה:

{{עוגןמ|ה}} אחר שהביא המלוה ראיה שלא נפרע. הבעה"ת מסיים בזה ונתחייב בדין עפ"ר:

{{עוגןמ|ו}} צריך הלוה ליתן לו כו' פי' אפי' אם טען הלוה שפרע להמלוה אח"כ וה"א דאפי' למ"ד הפורע חובו של חבירו חייב הלוה לשלם לו (אם לא במזונות אשתו) וכדעת ר"ת והטור וסיעתיה וכמ"ש בסימן קכ"ח מודים הכא דפטור כיון דפורע בלי ידיעתו והוא חזר ופרעו קמל"ן דערב שאני דמחשב כאלו פרעו ברשותו וכדמסיק בס"ב:

{{עוגןמ|ז}} אבל אם עמד מעצמו כו' משום קבלן נקט עמד מעצמו דאלו בקש ממנו להיות קבלן עבורו תו לא היה מצריך גם הרמב"ם שיצוהו לפרוע וכדמסיק המחבר:

{{עוגןמ|ח}} ומ"ש ולא הרשהו הלוה לפרוע דאם הרשהו אפי' לא נעשה ערב כלל ה"ז כמשלם חובו בציוויו דחייב לשלם לו אליבא דכולי עלמא כי אין נראה לחלק בין הרשהו לשלם או בקש ממנו שישלם וק"ל:

{{עוגןמ|ט}} ולא נמצאו לו נכסים. על לא עמד עם הלוה בדין קאי ור"ל ל"מ אם אחר שכבר עמדו המלה עם הלו' בדין לשלם לו ולא מצאו הבית דין ביד הלוה נכסי' דפשיטא דהלוה צריך לחזור ולשלם בכה"ג אפי' אם לא הי' קבלן אלא ערב גרידא וכדמסיק המחבר דכיון דכבר עמד עם הלוה בדין אין לו שום טענה למה שלם לו הערב דהרי ודאי יחזור עליו ולמה לי' להמתין עד שירד המלוה עמו בדינא ודיינא אלא אפי' לא תבע להלוה להוודע אם יש לו נכסי' או אין לו דבכה"ג בערב גרידא פטור הלוה כדמסיק מ"מ בקבלן דהברירה ביד המלוה ליתבע הקבלן מיד צריך הלוה לשלם לו אפי' פרעו מעצמו וק"ל:

{{עוגןמ|י}} ואם עד שלא עמד בדין כו'. המ"מ כתב טעמו משום דה"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וזהו לדעת רמב"ם והמחבר דס"ל דבכה"ג פטור כמ"ש בסי' קכ"ח ובפרישה כתבתי דאפי' למ"ד חייב דבכה"ג פטור אם טוען הלוה דאח"כ חזר ופרעו ע"ש:

{{עוגןמ|יא}} שנכנס בערבות מאליו כו'. הראב"ד סתם דבריו והמ"מ פי' דבריו כמ"ש המחבר אבל הבעה"ת והטור לא פרשוהו הכי אלא דוקא כשא"ל ערבני דאז חייב אפי' פרע מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין ועפ"ר:

{{עוגןמ|יב}} דאין הערב משתעבד אלא כו'. עיין בהג"ה בסימן קכ"ט ס"ח ובסמ"ע שם דהיינו דוקא היכא דגם הלוה נתחייב בדין אלא שאינו יכול לגבות ממנו בדין כו' ע"ש:

{{עוגןמ|יג}} אפי' אם השט"ח בידו. בטור סיים בטעמו וכתב ז"ל שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתו או לא פרעתי עדיין להמלוה ונפל ממנו ומצאתו או הפקידו בידך או יכול לומר פרעתיך כי אין שט"ח שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר עכ"ל הטור מ"מ מהני ליה כשכתב לו המלוה התקבלתי דלא יכול הלוה לטעון כלום אפי' פרעתי לך דכיון דמיירי דידוע שנעשה ערב וכדמסיק שם וגם ידוע שפרע להמלוה ומסר השט"ח מידו ליד הערב לגבות בו שהרי כתב לו התקבלתי האמינו חכמים בזה להערב והעמידוהו במקו' המלוה וכשם שלא היה הלוה נאמן לומר פרעתי להמלוה כל זמן ששט"ח בידו כן אינו נאמן בכה"ג נגד הערב ומטעם זה ס"ל להרמב"ם (והוא היש מי שאומר שכתב המחבר מיד אחר זה) דטורף בו אפי' ממשעבדי דהעמידוהו במקו' המלוה מכל וכל וזה נ"ל ברור בביאור דברי הטור והמחבר והרמב"ם והבעה"ת ולא כמ"ש בע"ש שגם כשכתב לו התקבלתי לא מהני ליה אלא כשאין הלוה טוען פרעתי להערב גם בסמוך בס"ד כתב ז"ל שאינו נאמן לומר פרעתי "להמלוה כו' דקדק וכתב למלוה דאלו לערב ס"ל דנאמן לומר פרעתי ע"ש וז"א וכ"כ המ"מ פכ"ו דמלוה בהדיא בפשיטות בשם הרשב"א ע"ש דעומד במקו' המלוה ואינו נאמן לומר פרעתי ועפ"ר ודרישה שכתבתי עוד כמה הוכחות מכמה מקומות לזה ודוק:

{{עוגןמ|יד}} ואם כתב המלוה לערב קבלתי. עפ"ר ודרישה שם הוכחתי דלא בעינן שיכתוב לו קבלתי אלא כשאין להערב עדי' שפרע להמלו' דע"ז קאי המחבר והטור (שהרי כתבו עד שיביא עדים שפרעו) אבל כשיש לו עדים שפרע להמלוה והשט"ח דמלוה בידו האמינוהו ג"כ והעמידוהו במקו' המלוה כיון שידוע שנעשה ערב וכנ"ל ודוק ועד"ר מ"ש עוד מזה:

{{עוגןמ|טו}} כשכתב לו קבלתי דמי החוב כו'. "עד לטרוף בו מהלקוחות וז"ל מור"ם בד"מ וע"ל סי' קי"ו אם יוכל לכתוב לו התקבלתי לאחר שנפרע החוב ונמחל שיעבוד השטר עכ"ל. משמע ומוכח מזה דמור"ם מדמה זה לדינא דהתם ושאם לא כתב לו התקבלתי קודם שפרע לו הערב תו ל"מ לו כתיבת התקבלתי ומינ' נמי דאם ירצ' המלו' לא יכתוב להערב התקבלתי להעמידו במקומו דומיא דהת' במלוה ולוקח ולע"ד הי' נרא' לחלק דשאני התם דקנהו הלוקח. בפי' שלא באחריות אף שידע שהמלו' יש לו שיעבוד גם על שדהו שקנה מהלוה מ"ה כ' הטור שם דאם אין המלוה רוצה ליתן לו כחו דאין ב"ד כופין אותו משא"כ ערב דמתחלה אדעתא דהכי נשתעבד להמלו' בשביל הלוה שבאם יצטרך לשלם בעדו יחזור על הלוה אלא שהלוה יכול לטעון נגד הערב פרעתיך או אינך טעמי' הנ"ל בכזה ודאי הב"ד כופין המלו' להצילו ולכתוב לו התקבלתי כדי להעמידו במקומו ומה"ט נמי נרא' דאף אם כבר פרע הערב למלוה ולא התנ' עמו שיכתוב לו התקבלתי יכול לכתוב לו אח"כ ומהני כיון שהדין נותן שהערב חוזר על הלוה ודאי אדעתא דהכי פרע לו וכאלו התנה עמו דמי ומ"ה לא אישתמיט בשום פוסק לכתוב דגם התקבלתי צריך לכתוב לו קודם הפרעון וגם ביאור לשון התקבלתי משמע לעבר שלאחר הפרעון כותב לו שכבר קיבל ממנו דאל"כ ה"ל לתקן שיכתוב. לו המלוה "אתפרע ממנו ל' דמשמעותו להבא ונראה דאפי' לר' יונה המצריך לטריפת הערב מלקוחות שיקננו לו דרך הקנאת שטר חוב דמהני לו הקנאה זו גם לאחר שפרע למלוה דאמרינן דמסתמא אדעתא דהכי פרע לו דלא שדי אינש זוזי בכדי וה"ל כאיש אחר שקונה מראובן השט"ח שיש לו על שמעון דשם פשיטא דאף דכבר נתן לו דמי הקנייה יכול ליתן לו כחו אח"כ ויכתוב לו כתב קני לך איהו וכל שיעבודי' דאית בי' כיון דודאי אדעתא דהכי נתן לו מעותיו וה"נ הערב וה"ל כאלו התנה עמו בפי' ול"ד ללוקח עם המוכר דסי' קי"ז [קי"ו] דשם אין לומר דה"ל כאלו התנה דאין בידו להתנות כיון דקנהו בהדי' שלא באחריות. ועוד אני אומר דדוק' בלוקח ומוכר שייך לומר דנמחל שיעבודו דשם נכתב השט"ח על הלוה ונכסיו ומיד כשגובה מנסכי הלוה הללו שביד לוקח נמחל שיעבודו משא"כ בנדון זה דהשט"ח נכתב על הלוה ונכסיו וכשהמלוה גובה מהערב עדיין השט"ח בתקפו על הלו' ונכסיו לחזור הערב ולגבות בו ממנו או מהלקוחות שלקחו ממנו וכמו שחלקנו גם בזה בסי' ע"ז בדין אם מחל המלו' לא' מן הלווין או לא' מן הערבין ע"ש וכן במקומות אחרי' ודוק:

{{עוגןמ|טז}} ולא בקש ממנו השטר. כאן לא כתב המחבר דהיינו דוקא בדהזכיר לו הלוה לקיחת השטר כמ"ש בסי' נ"ח ס"א כיון דידע הערב בעצמו שהלוה לו בשטר וששט"ח עדיין ביד המלוה:

{{עוגןמ|יז}} חוזר וגובה מהיורשים כו'. הטור סיים בזה ז"ל ואם אין שם א' מהג' דרכים אינו חוזר עליהן עכ"ל והמחבר תפס ל' הרמב"ם והוא קיצר משום דכתב שם לפני זה דאפי' חי הלוה ופרע הערב עד שלא ציוה הלוה א"צ לשלמו וכנ"ל וכ"ש כשמת דלא יגבה אא"כ יש א' מג' דרכים הנ"ל ודין זה איתא בגמ' וס"ל להרמב"ם דאיירי בין ביורשים גדולים או קטנים דביש א' מג' דרכים הנ"ל גובין אפי' מהקטנים ואפי' אין שט"ח בידו וכמ"ש לעיל סימן ק"ח וק"י ואם אין א' מג' דרכים הנ"ל אין גובין אפי' מהגדולים אפי' יש שט"ח בידו דכיון דאיכא ריעותא לפנינו דלא ה"ל לפרוע עד שיודיעו תחלה ליורשי' אמרינן ודאי צררי אתפסיה המלוה לאבי היורשים כשהגיע זמנו ליפרע ומ"ה כתב מור"ם בהג"ה על זה דיש חולקים בגדולים וק"ל ועד"ר שהארכתי בזה:

{{עוגןמ|יח}} אבל גדולים צריכים לשלם. עד"ר שם הוכחתי דדעת הטור וכמה גדולי' הוא דאפי' פרע בקטנותן ולא אודיעינהו חוזר על היתומים אחר שיגדלו ונפרע מהן ולא הוצרך זה לכתבו הטור בפירוש דנלמד ממה שסיים וכתב דאם שילם בעדם בגדלותם דצריך לשלם אע"ג דאיכא שם צד ריעותא דה"ל לאודיעינהו וכ"ש כשפרע בהיותן קטנים דאז ליכא ריעותא כולי האי דמאי ה"ל לאודיעינהו כיון דלאו בר תשלומין נינהו בקטנותן ע"ש ודוק:

{{עוגןמ|יט}} שמא אביהן נתן ליד הערב כו'. ודוקא היכא דלא אודיעינהו דאיכא ריעותא חיישינן לזה אבל לא כשהודיען וכדמסיק וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}