עריכת הדף "סידור אוצר התפילות/נימוקי הגרי"ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{חלקי}}
'''נמוקי הגרי"ב''' להג"מ '''ישעיה ברלין''' ז"ל, נעתקו מגליון סדורו ומגליון מחזור כל בו.

==הגהות שנדפסו במקומן==
===תפלת יום כפור===
אתה יודע רזי עולם וכו'. אין כל דבר נעלם. כתב הלבוש או"ח סי' תר"ז דהאומר אין כל דבר
נעלם וכו'. טועה גמור הוא וכו'{{הערה|ז"ל הלבוש {{ממ|שם סעיף א}}: טעות גמור הוא דהא משמעו אין כל הדברים נעלמים ממנו ית' אבל קצת הדברים הם נעלמים ממנו לכך יאמר אין דבר נעלם וכו' שפירושו אין שום דבר בעולם נעלם ממך.}} רק יאמר אין דבר נעלם ממך וע"ש אכן ה[[אליה רבה/אורח חיים/תרז#ג|א"ר]] מקיים נוסחת
כל דבר ע"ש ודע שכתב התשבי בשורש כל בזה"ל ידוע כי נמצא מלת כל משמשת במקום מאומה כמו כל מלאכה
לא תעשו והראשונים לא נתנו בהם סימן ואני אתניהו לך דע שלא יתפרש כל במקום מאומה רק במקום שסמוך לו
למלת לא או אין כמו כל מלאכה לא תעשו ולרש אין כל ודומיהם ע"כ ועי' ב"ק [[בבלי/בבא קמא/ע/ב|ע' ע"ב]] וב"ב [[בבלי/בבא בתרא/נו/ב|נ"ו ע"ב]] דר"ע אמר
דבר ולא חצי דבר וגם חזקיה סנהדרין [[בבלי/סנהדרין/פו/א|פ"ו ע"א]] ס"ל הכי ובעינן{{הערה|אולי צ"ל '''ובענין'''.}} כל עיי' סנהדרין [[בבלי/סנהדרין/עח/א|ע"ח ע"א]] פלוגתא דר"י בן בתירה
ורבנן וכשיבא הקורא על העיון ימצא דברים נכונים ומ"ש הא"ר בשם קיצור של"ה דר"ל שום דבר בל"א
קיינערלייא כמו לא תעשה כל מלאכה ע"כ וקצת צריך ביאור שהרי פעמים הרבה אין מספר
שפירושו של כל כמ"ש הלבוש אבל לפי הכלל שמסר התשבי אתי שפיר וע"ע [[רש"י/בכורות/ג/א|רש"י בכורות ג']] ד"ה לגרועי וע"ע [[תוספות/בכורות/ג/א|תוס' שם]]
ד"ה ורעהו{{הערה|צ"ל '''ורבי יהודה'''.}} וכו'. ו[[תוספות/מנחות/יא/ב|תוס' מנחות י"א]] ד"ה ר"י:

'''{{עוגן1|שתכפר}}''' ותסלח ותמחול. ויאמר "שתכפר לנו על כל חטאתינו ותסלח לנו על
כל עונותינו ותמחול לנו על כל פשעינו" דכפרה שייך גבי חטא כדכתיב אולי אכפרה בעד חטאתכם סליחה גבי עון
שנאמר סלח נא לעון העם הזה ומחילה גבי פשע שנאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך ומחילה הוא ענין מחייה ודע
שכן איתא במנהגים של ר"ה אות קמ"ב וכן כתבו הרמ"א בדרכי משה [[דרכי משה/אורח חיים/תרכא|סי' תרכ"א]] אות קטן ב' בשם מנהגים
כפרה שייך לחטא וסליחה לעון ומחילה לפשע וז"ל המג"א סי' תר"ז ס[[מגן אברהם/אורח חיים/תרז#ג|ס"ק ג']] יאמר כפרה לחטאים וסליחה לעונות
ומחילה לפשעים (מנהגים ושל"ה בשם רמ"א) עכ"ל אמנם דע כי השל"ה עמוד התשובה דף רכ"ח בשם אביו העיר
שמהר"מ איסרלן ז"ל{{תוספת||עיין מה שהאריך בזה רבינו הגרי"ב בהגהותיו לאו"ח סי' תר"ז מג"א ס"ק ג'. '''המגיה.'''}} היה נוהג לומר כפרה לחטאים ומחילה לעונות וסליחה לפשעים וע"ש מלתא בטעמא וסיים שם
חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עליה גברא רבה וטעמו כצפיחית בדבש עכ"ל וצ"ע משני טעמים לכל מבין:

{{עוגן1|על}} חטא שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר. דע כפי המבואר ב[[בבלי/יומא/לו/ב|יומא ל"ו]] דמבקשין על הקל תחילה
ובסדר דהכא בגלוי ובסתר הוא הקל בסוף י"ל ע"פ מה דאיתא [[בבלי/בבא קמא/עט/ב|ב"ק ע"ט]] שאלו תלמידיו את
ר"י בן זכאי מפני מה החמירה התורה בגנב (לשלם כפל ד' וה' [[רש"י/בבא קמא/עט/ב|רש"י]]) יותר מגזלן אמר להם זה השוה כבוד עבד
לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו (ופי' רש"י לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה אבל גנב לא
השוה עבד לקונו אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר. עכ"ל רש"י). אר"מ משלו
משל וכו'. איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן וכו'. גם מה שסידר בזדון ובשגגה
אפשר לומר ע"פ מה דאיתא [[בבלי/בבא מציעא/לג/ב|ב"מ ל"ג]] מאי דכתיב הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות ולבית
יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשו להם כשגגות ובכן לפי הסדר א' ב' סידר בזדון (ע"ה שהוא שוגג) ובשגגה
(של ת"ח שעולה זדון) ועיינתי בכל זה בלבוש ולא מצאתי שום טעם לכל זה והמג"א סי' תר"ז [[מגן אברהם/אורח חיים/תרז#ג|סק"ג]] כתב בזה"ל
בעל חטא יאמר בסתר ובגלוי בשגגה ובזדון (ש"ל) וכן נראה דצריך לבקש על הקל תחילה ומיהו צ"ע דא"כ
לא יהיה כסדר א' ב' לכן נראה לי כיון דאמרינן חטאנו בסתר ובגלוי אנו מבקשים על שניהם כאחד כדאי'
בתמורה פ"ה (דף כ"ב) וברמב"ם הגי' בגלוי לבד וכן בזדון לבד ע"כ והנה המשכיל יביט דבזה שכתב המג"א לכן נראה לי כיון
וכו'. דרצונו להיות מסכים לנוסחא דאיתא לפנינו בגלוי ובסתר כיון דאנו מבקשין על שניהם כאחד הוי מבקש כראוי וטעות
בדפוס שלפני במג"א וצ"ל לכן נראה לי כיון דאמרינן חטאנו בגלוי ובסתר אנו מבקשין וכו'. ונשאר עתה סדר א'
ב' על מכונו. והנה בסדר יודעים ובלא יודעים לא הערה המ"א כלום ולפי מש"כ הרמב"ם הנוסחא ע"ח שח"ל ביודעים
ע"ח שח"ל בלא יודעים אין לומר בזה כתירוצו של מג"א שהרי אין מבקשים שניהם כאחד אלא בזה אחר זה. ולכן
נראה שפירושו ביודעים היינו שחטא נגד חבירו וחבירו יודע כגון חמסן דיהיב דמי עיי' [[בבלי/בבא קמא/סב/א|ב"ק ס"ב]]. או שנטל ממנו
ריבית דידע ומחל עיי' [[בבלי/בבא מציעא/סא/א|ב"מ ס"א]]. ואחר זה מבקש בלא יודעים דהיא חמורה ממנו דלא ידע חבירו ואינו מוחל אי
נמי י"ל שפירושו ביודעים שהוא בינוני לרבים כמו יודע ליחיד וכלומר בחטא שידוע לרבים שחטא וע"ד דאמרינן
[[בבלי/ברכות/יב/ב|ברכות י"ב:]] כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו וכו' ע"ש:

{{עוגן1|על חטא}} שחטאנו לפניך ביצר הרע. ודע עוד פירושו של ע"ח שח"ל ביצר הרע דצריך ביאור
כתבתי פירוש נכון בחיבורי יש סדר למשנה פי"א{{הערה|במס' ברכות אין פרק י"א, וכנראה יש כאן טעות הדפוס.}} מ"ה דברכות דאיתא בספרא הביאו [[רש"י/ויקרא/כ#כו|רש"י פרשת
קדושים כ' כ"ו]] ואבדיל אתכם וכו' ר"א בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר וכו'. אבל יאמר
אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי וכו' ובשמונה פרקים להרמב"ם [[שמונה פרקים להרמב"ם/ו|פ"ו]] כתב כל זה בשם ר"ש בן גמליאל
ביתר ביאור נמצא דע"י יצר ניכר מה שהאדם מונע הוא לעשות רצון בוראו ומבטל יצרו מפני יוצרו:

====סדר עבודה ליום כפור====
היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם. כתוב בתשו' הרדב"ז חלק ב' [[שו"ת רדב"ז/תתי|סי' תת"י]] במשנה ובגמ' דילן לא
נמצא שהיו נופלין על פניהם אך בירושלמי איתא בפרק אמר להם הממונה עשרה פעמים היה
מזכיר הכה"ג את השם ביום הכפורים ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות הקרובים היו נופלים על פניהם והרחוקים
היו אומרים בשכמל"ו וכו' והנה אין ספק שאף הקרובים שהיו נופלים על פניהם [כי שמעו אמרי פיו של כה"ג אשר
הוציא מפיו שם המפורש ולכן כדי לתת גדולה ליוצר בראשית היו נופלין כאלו אינם יכולין לעמוד על מעמדם על דרך
וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם היו אומרים ג"כ בשכמל"ו] משא"כ הרחוקים שלא היו שומעים השם מפי כה"ג לא
היו צריכין לנפילת אפים רק בשעה שראו הקרובים כי נופלים על פניהם אז ידעו כי יצא השם מפי כה"ג וכוונו דעתם לומר
בשכמל"ו והמסדר כאן כוון אל האמת לומר והכהנים והעם העומדים בעזרה דהיינו הקרובים כשהיו שומעין וכו'.
וע"ע [[תוספות/סוטה/מ/ב#וכל|תוס' סוטה מ' ד"ה וכל]]:

====תפלת נעילה====
'''שמע''' ישראל וכו' כ' ב[[דברי חמודות/ברכות/ה#מח|לחם חמודות פ' אין עומדין סעיף מ"ח]] (אהא שכ' ה[[רא"ש/ברכות/ה/טז|רא"ש]] אותן שאומרים ביוה"כ
אחר סיום תפלת נעילה ב' או ג' פעמים שמע ישראל משתקין אותן) בזה"ל בנעילת יוה"כ כבר
נתבטל אבל באשמורת ישנם עדיין בני אדם שבכל פעם שאמר החזן ויעבור הם אומרים שמע ישראל ונמצא שמכפלים
הפסוק פעמים רבות ואע"פ שאין כופלין אותו במיד זה אחר זה מ"מ נראה לי דהוי מכלל דמשתקין אותו ולפחות
מגונה הוא וראוי לבטלו עכ"ל. והשל"ה{{הערה|ענייני תפילה וקריאה בספר התורה.}} ד' רנ"ג (דפוס אמ"ש) כתב בזה"ל האומר שמע שמע וכו' ואותן הנוהגים
לומר שמע ישראל בשעה שהש"ץ אומר ויעבור אין בכל זה מאחר שאין תיכף באמירתו ותמיד סליחה מפסיק
בין ויעבור לויעבור ויישר כוחם ומנהג טוב הוא בעיני. אחד בגימ' י"ג ראוי להזכיר בי"ג מדות עכ"ל. ודע דסברות
חלוקות של הגדולים הנ"ל הזכיר המג"א סי' ס"א [[מגן אברהם/אורח חיים/סא#ז|ס"ק ז']] בזה"ל שמע ב"פ ומהאי טעמא אסור לומר שמע בכל פעם
שאומרים בסליחות ויעבור (לחם חמודות) ובשל"ה כתב דנכון לאומרו ע"ש. וכן נראה לי מאחר שמפסיק הרבה
בינתיים לא מחזי כשתי רשויות עכ"ל. הנה הרואה לשון השל"ה כפי שהעתקתי לעיל אות באות יראה דלכאורה לא
חידש המג"א בנתינת טעם כלום במה שכתב מאחר שמפסיק וכו'. ודבריו כבר כתב השל"ה בעצמו ובכן לכאורה
דע"כ טעות הדפוס (דשכיחא טובא כנודע) איתרמי וכך צ"ל ובשל"ה כתב דנכון לאומרו מאחר שמפסיק הרבה
בינתיים וכו'. ועתה תחזה כי המג"א לא הכריע בין חילוקי דעות הנזכרים ואולם ברור ראיתי כי מש"כ מארי דודי
זקני בלחם חמודות בדברי חמודות. עלינו לשבח להודות באשר שמוצא שפתינו ברור מללו "כמו שכתב וירד ה'
בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'" (כי תשא) "ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום" וכו'. וא"כ אם יאמר
שמע ישראל בין הפסוק הרי אינו כמו שכתוב והוי כאילו מעיד שקר שהרי התחיל לומר כמו שכתוב ואח"כ אומר
מה שאינו כתיב הכא וגם מי נתן רשות להפסיק בפסוק דלא פסקי משה (עיין [[בבלי/ברכות/יב/ב|ברכות יב:]] [[בבלי/תענית/כז/ב|תענית כז:]] [[בבלי/מגילה/כב/א|מגילה כב.]])
ולולי דמסתפינא ה"א דגם השל"ה לא העמיד דבריו וכמעט חזר מסברתו כי בסידור שערי שמים (שנדפס אחר
שחבר ספרו של"ה) הנתקן ע"פ ועצתו וצוואתו של הקדוש השל"ה ז"ל לא שינה כלום לא נזכר שם כלל אלא נדפס
בנוסחא שלפניו פה וגם בשום מחזור וסידור הנפוצים בקרב ישראל לא נשמע הכא ענין שמע:

===סדר הושענות===
אני והו הושיעה נא. כ"ה הלשון במשנה סוכה [[משנה/סוכה/ד#א|פ"ד מ"א]] ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא.
הנה ב[[רע"ב/סוכה/ד#א|פי' הרב מברטנורה]] וכן הרמב"ם ב[[פירוש המשנה לרמב"ם/סוכה/ד#א|פירוש]]ו לא כתבו הלכתא כמאן וסתמא כפירושו דהלכה
כת"ק וכ"כ הרמב"ם בחיבורו [[רמב"ם/לולב/ז#כג|פ"ז מהל' לולב דין כ"ג]] בכל יום ויום מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת
ואומרים אנא ה' הושיעה נא וכו' וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפיו אותה
בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש. וכתב ה[[כסף משנה/לולב/ז#כג|כ"מ]] בכל יום ויום כו' משנה כלשונה [[בבלי/סוכה/מה/א|דף מ"ה ע"א]]
וכת"ק והמנהג שהזכיר רבינו פשוט הוא ע"כ. ואחר הרצאת דברים אלו נעלם ממני מנהגנו שאנו אומרים אני והו
הושיעה נא. ומבואר ג"כ בלבוש או"ח סי' תר"ס סעיף ב' ונוהגים להקיף המגדל פעם אחת וכו' ואומרים אני והו
הושיעה נא וכו' עכ"ל. וכן יסד הפייטן בפיוט הושענא של שבת חוה"מ כהושעת יקב מחצביך סובבים ברעננה רוננים
אני והו הושיעה נא וכן יסד בפיוט של יום שני המזבח בכפות וערבות באתי לסובבנהו היות בהם
ערבות אני והו הושיעה נא. ובעי טעמא שבקת רבנן ועביד כיחידאי [ובטור [[טור/אורח חיים/תרס|סי' תר"ס]] הביא המשנה
כצורתה פלוגתא דת"ק ור' יהודה ולא הכריע]. ולכאורה קצת איכא למימר דנשתרבב המנהג מדעת רב צמח גאון דפסק
בכל מקום כר"י נגד סתמא דת"ק אמנם כבר מחו ליה מאה עוכלא בעוכלא. ותמצא במ"ש בס"ד משמי' דהרא"ש
[[יש סדר למשנה/פאה/ב#ב|מ"ב פ"ב דפאה]] והארכתי שם. ולכן שפיר פסק נמי הרמב"ם ואומרים אנא ה' הושיעה נא ואשר על כן עודנה צ"ע:

===בסליחות===
ד"ה פזמון: כתב התשבי שורש פזם בזה
הלשון פזם קורין לקצת הפיוטים פזמונים
ולא ידעו מה הוא ושמעתי אומרים שתרגום של ויען
איוב הראשון ופזים לשון צעקה ואני חפשתי בהרבה
נוסחאות מדויקות ולא מצאתי רק ואתיב כמו
שמתורגמים שאר חבריו ואולי כן הוא בתרגום ירושל'
או בתרגום עקילוס או בתרגום רב יוסי [צ"ל יוסף]
אשר לא נמצאו בינינו היום וכו' עכ"ל. וראיתי
בערוך [[ספר הערוך/פזמא|ערך פזמא]] בפסקא דבחודש השלישי יחלצני
כי חפץ בי אמר ר' יוחנן פזמא דידיה היא סלקת
ביה במיתן לי אורייתא ע"כ וכתב הרב המוסיף פי'
בלשון יוני פזירות ונדיבות ע"כ. ואולי על דרך זה
נקרא פזמון כדרך שם סליחות כך נקרא זה
שמבקשים נדיבות וותרנות כשם שמבקשין סליחה.
עוד אפשר לומר דפזמון ר"ת '''פ"'''יוט '''ז"'''ה '''מ"'''הדרין.
(כי כך עושים שמחזרים דבור הראשון וגם מסיימין
בו בין כל פרק ופרק) או '''מ"'''שובח '''ו"'''עושין '''נ"'''גינה
כי כל פיוט ופיוט הפזמון יש עליו נגינה מיוחדת
שאינו בשארי משא"כ בפיוטים סליחה נגינה אחת
לכולן (ועוד נשמע טעם מוטעם לשבח יותר השומע
והבורר טעמים הנזכרים יקיימם ולא יהיה סותר)
ואודיעך עוד למאן דבעי למידע כי כל פיוטי
הסליחות הם בארבעה בתים בחרוז ופיוט. שנייה
נקראת כי היא בשתי חרוזות. ושלישיה נקראת על
שם שהיא בת שלש חרוזות. ושלמוניות על שם
שהיא תשלום ובסוף וחסלת של ענינים הנזכרים
ועל השלמות נקראת כך והגם למראה עין דברים פשוטים הם אמנם מפני שנשאלתי מכמה בעלי
תורה על השמות האלו והצרכתי להשיב להם לכן חקקתי על הספר ובדיו למצוא נכון איו{{תוספת||ועי' במבוא הרוו"ה למחזור של שבועות שהאריך בזה.}}:

==הגהות שנדפסו בסוף הסידור==
===מגליון מחזור כל בו===
חדושי הג"מ '''ישעיה ברלין''' זצ"ל שכתב על גליון מחזור כל בו הנדפס באלטונא
שנת תקמ"ג ונמצא בכי"ק בבהמ"ד בברעסלוי. ונדפס ע"י חברת מקיצי נרדמים
בקובץ על יד שנת י"ט (תרס"ג). ובאו לידינו באמצע הדפסת הסדור.

'''{{עוגן1|ישלח}}''' לקץ הימין משיחנו. על שם הפסוק שנאמר [[תנ"ך/דניאל/יב#יג|סוף
דניאל]] וז"ל רש"י ב[[רש"י/דניאל/יב#יג|פירושו]] לקץ הימין כמו
באחרית הימים ואין לפרש הימים לשון יד הימנית שהרי
הוא מנוי במסורת וכו' ע"ש. ודע דבפסחים נ"ו אהא
דאיתמר שם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין כתב
רש"י בזה"ל קץ הימין שיחזור ימינו לפניו שהשיב אחור
ימינו מפני אויב ע"כ. והנה בזה י"ל דרש"י בפירושו
אלישנא דגמרא ניחא לי' לפרש בפשיטות דקאי איד
הימנית, רק בלישנא דקרא בדניאל מוכרח לפרש כמו
ימים משום שמנוי במסורת הכי, מיהו בסנהדרין צ"ב
ע"א כתב (אהא דאיתא התם מניין לתחיית המתים וכו'
מהכא ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין)
בזה"ל ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגם רמז לו שימות
ויעמוד לאחר מכן לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו
לפניו שהרי השיב אחור ימינו ע"כ. הרי מבורר בפירושו
דקץ ראשון דכתיב בקרא פי' קץ הימים, ועל קץ הימין
פי' יד הימנית נגד המסורה וקצ"ע עכ"פ הרב המפרש
בכ"ב{{הערה|במחזור כל בו.}} שכתב לקץ הימין ענינו קץ שהוא ישר ונכון וכו'. קץ
הימין וכו'. רצונו לפרש הימין כמו המיומן (דמצינו
בחולין [[בבלי/חולין/צא/א|צ"א ע"א]] מיומן שבירך וכן עוד שם [[בבלי/חולין/קלד/ב|קל"ד ע"ב]]
המיומן שבזרוע) לא ידענו למה לא פירש כרש"י ע"פ
המסורה או כפרש"י בסנהדרין הנזכר:

'''ד"ה''' רופא כל בשר. כתב המפרש לפי שאין תינוק
נולד בלי ריסוק איברים. נ"ב עי' [[בבלי/חולין/נא/א|חולין נ"א]] בית
הרחם אין בו משום ריסוקי אברים וכו' תינוק יום אחד
מטמא בזיבה וכו' והכי קיימ"ל ועיי"ש בתוס' [[תוספות/חולין/נא/א#בית|ד"ה בית
הרחם וכו']]. מוכח דלגמרי בין באדם ובין בבהמה אין
בהולדו איכות ריסוקי אברים וא"כ פי' של המפרש צריך
ישוב, אכן הב"י א"ח [[בית יוסף/אורח חיים/ו|סי' ו']] פירש על שם הנקבים שברא
בו להוציא פסולת מאכלו וכו'. ע"ש:

'''{{עוגן1|לעולם}}''' יהא אדם כו' עד ועצומים{{הערה|צ"ל והעצומות. והכוונה למה שנדפס שם ב[[סידור אוצר התפילות/גליון הגרי"ב#לעולם יהא אדם וכו'|גליון הגרי"ב]].}} ע"כ נדפס. וצריך
להוסיף, ראיתי בספר תניא בזה"ל תניא בסדר
אליהו רבא העטופים ברעב בראש כל חוצות אין רעב אלא
מדברי תורה כמו שנאמר הנה ימים באים נאום ה'
והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי
אם לשמוע את דבר ה' ועל אותו הדור אמור לעולם יהא
אדם ירא שמים בסתר ישכים אדם וישחיר ויאמר רבון כל
העולמים וכו'. ומנהגינו להתחיל קודם זמירות לעולם
יהא אדם ירא שמים וכו'. ויש אנשים שמתחילין רבון כל
העולמים ואינם אומרים לעולם יהא אדם ירא שמים
בסתר מפני שאומרים וכי בסתר יהא אדם ירא שמים
ולא בגלוי ודעת חיצונית הוא אמנם טוב והגון לומר לעולם
יהא אדם ירא שמים בסתר שיבא לזרז את האדם להיות
ירא שמים ואפילו בסתר ודובר אמת אפילו בלבבו כגון
שפסק בלבו לתן דינר או מעה לקופה של צדקה אע"פ
שלא הוציא בשפתיו יקיים, ומקרא מלא הוא ודובר אמת
בלבבו ויש אומרים שראוי לומר בסתר שלא אמר אבא
אליהו אלא כנגד דורו של שמד שגזרו שלא לקרות קריאת
שמע ולא היו יכולין לקרותו בגלוי ע"כ הזהירם וזרזם
לקבל עליהם עול מלכות שמים בסתר וכו'. וע"כ הוא
אומר המקדש שמו ברבים לפי שבשעת השמד אין שמו
מקודש ברבים אלא בסתר ואין לשנות המנהג עכ"ל
ספר התניא:

'''ד"ה''' (זרע). כתב בספר תניא בזה"ל מה שאנו אומרים
זרע יצחק יחידך יחיד בשמך שקראת לו אבל
אברהם ויעקב לא היו יחידים בשם אחד אברם אברהם
יעקב ישראל וכן נמצא בירושלמי בברכות בסוף פ"א
למה נשתנה שמו של אברהם וליצחק לא נשתנה מפני
שקראו הקב"ה בעצמו וי"מ יחידך על שם שנתייחד לקרבן:

'''ד"ה''' (ישורון). הטעם שנקרא ישורון. ראיתי שכתב
הרמב"ן ב[[רמב"ן/דברים/ב#יב|פירוש החומש דברים ב' פסוק י"ב]]
ובשעיר ישבו החורים וגם השמות ישמרו הטעם ויחליפו
המלות כמו זרח וצוהר וכן יעשו לשבח יכנו יעקב שהוא
לשון מרמה או לשון עקלקלות ויקראו אותו ישורון מן
תם וישר עכ"ל ובתחילת פ' עקב כתב הרמב"ן ולכן
יקראו יעקב ישורון כי הפך העקוב למישור וכו' ע"ש:

'''{{עוגן1|יחיד}}''' חי העולמים. עיי' תוס' יו"ט [[תוספות יום טוב/תמיד/ז#ד|סוף תמיד]] כתב
הנכון לומר חי בציר"י ודע שהמג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/רז|סי' ר"ז]] בברכת
בורא נפשות וכו' כתב לומר חי העולמים הח' בצירי
שהוא דבוק וכ"ה בתוי"ט סוף תמיד עכ"ל וצ"ע שלא
כתב זה לא בסימן נ"א גבי ברוך שאמר ולא בסי' נ"ז
גבי ישתבח דהלא התוי"ט כ"כ להדיא בנוסח ב"ש
ובנוסח ישתבח. ודע דבספר אלי' רבא סי' נ"ד כתב
ששמע מאדם נאמן שחזר התוי"ט אלא יאמרנו חי
בפת"ח. אכן אתן תודה כי בס' אור חדש הביא דברי
תוי"ט לאומרו חי בצירי וסמך ידיו על זה בכמה מקומות
שאין עליהם תשובה דבכל מקום שאומרים חי "העולמים"
צריך לומר חי בצירי אבל במקום שאומרים חי "עולמים"
כגון האדרת והאמונה לחי עולמים יאמרנו בפת"ח:

'''{{עוגן1|באז}}''' ישיר ה' ימלוך לעולם ועד. יש מהדרין לומר
כאן כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים
וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה
בתוך הים. והנה בלבוש לא רמז מהוספה זו כלום - רק
במג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/נא#ט|סי' נ"א סק"ט]] כתב בשם ס' הכוונות טוב לומר
עם השירה כי בא סוס פרעה וכו'. וחפשתי עוד בבאר
היטב סי' נ"א ומצאתי שכתב [[באר היטב/אורח חיים/נא#ו|סק"ו]] בזה"ל בספר נגיד
ומצוה בשם האר"י ז"ל כתב שיש לומר ג"כ תרגום פסוק זה
דהיינו שנים מקרא ואחד תרגום ושיש לומר פרשה{{הערה|שם=פסוק|אולי צ"ל פסוק.}} כי
בא סוס פרעה שגם פרשה{{הערה|שם=פסוק}} זו מעיקר שירה ע"ש ועיין
גינת ורדים חלק א"ח כלל ב' סי' ח' עכ"ל. הנה גוף
ספרים הללו אינם לפי שעה לפני ומהנראה אלי דהא
בהא תליא דלכאורה לפי הטעם שכתב ברמ"א בהגה שם
[[שולחן ערוך/אורח חיים/נא#ז|סעי' ז']] בזה"ל וכופלין פסוק "כל הנשמה תהלל יה"
לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה וכן פסוק "ה' ימלוך לעולם
ועד" ע"כ וכן לשון הלבוש וכופלין הפסוק ה' ימלוך
לע"ו וכו'. וכן הטעם דכופלין ה' ימלוך לעולם ועד
להודיע שגמרנו השירה וע"כ מעתה לאותן המוסיפין
לומר כי בא סוס פרעה וס"ל שגם פרשה זו מעיקר
השירה יקשה למה כופלין ה' ימלוך לעולם ועד כי
לדבריהם בטלה הטעם של הרמ"א ולבוש אכן אם אמרינן
תרגום על הך פסוק הוה עיקר דכופלין כדי שיהיה שנים
מקרא ואחד תרגום ובזה הוכחתי על פני גברא רבא
ששמעתי ממנו עומד ומתפלל והוסיף לומר כי בא
סוס וכו'. ומתרגומא דהאי קרא לא ידע כלום ולא
אמרו והגדתי אליו דלא יצא ידי חובתו ממ"נ דבמה
שכופל ה' ימלוך לע"ו מראה שגמר השירה וא"כ מה
שמוסיף גורע וסותר טעם דאמרו רבנן בכפילא לפי"ז
מאן דקא מוסיף באופן זה לאו שפיר קמוסיף רק באופן
שיאמר ג"כ התרגום אחר שאמר בעברי "ה' ימלוך
לעולם ועד" ולכן אציג פה לשון התרגום יי מלכותיה
קאים לעלם ולעלמי עלמיא ואגב גררא אסבירי אסברי'
ליתן מובן לכל לב מבין. דהרמ"א והלבוש שכתבו שיגמור
השירה בפסוק ה' ימלוך לע"ו סבירי להו כפי' הרשב"ם
בחומש בזה"ל כי בא סוס פרעה וכו'. וניערו בים
וישראל כבר הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים
הנביאה וכו'. וכמוהו כאשר צוה ה' את משה וינחהו אהרן
לפני העדות למשמרת (פ' בשלח [[תנ"ך/שמות/טז#לד|ט"ז פסוק ל"ד]]) וכן
בירמיה. והנה לפי הרשב"ם שפיר כתבו הרמ"א והלבוש
דכופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד להודיע שגמרנו
השירה אמנם כת החולקים ואומרים שיש לומר ג"כ פסוק
כי בא סוס פרעה אפשר דס"ל כפי' הר"א שהביאו הרמב"ן
בזה"ל כי בא סוס פרעה אמר ר"א שגם זה מן השירה
כי היו משוררים ואומרים כי בא סוס פרעה ברכבו
ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל
הלכו ביבשה בתוך הים והוא נס בתוך נס וכו' ע"ש:

'''{{עוגן1|יתגדל}}''' וכו'. כתב הרמ"א ריש [[שולחן ערוך/אורח חיים/נו|סי' נ"ו]] כשמתחיל 
יש לומר ועתה יגדל נא כח וגומ' זכור
רחמיך וכו'. וכתב ה[[מגן אברהם/אורח חיים/נו|מ"א]] דאין לאמרו בין ישתבח
ליוצר אור בין גאולה לתפילה ובכל מקום שאסור 
להפסיק (של"ה ו[[ב"ח/אורח חיים/נו|ב"ח]] בשם רש"ל) ובתשובה כתב רש"ל
שאומרים אותו בין ישתבח ליוצר עכ"ל ועע"ש במג"א 
סק"ו דהא שכתב הרמ"א כשמתחיל י"ל ועתה וכו'.
כוונתו קודם שהתחיל דבשעה שאומר החזן יתגדל צריך
לשמוע ולשתוק וכו' ע"ש. אמנם דע בתשובת רש"ל [[שו"ת מהרש"ל/סד|סי'
ס"ד]] לא משמע כן שכתב בזה הל' והפסוקים שאומרים
דהיינו כשהש"ץ אומר יתגדל אז אומר ועתה יגדל נא 
וכו'. עוד כתב שם אומר אני אילו הפסוקים אפי'
בתפילת יוצר וכו'. אבל בתפילת ערבית דבעינן סמיכת 
גאולה לתפילה אין אני אומרה ואף שהרשב"א (כתב){{הערה|ז"ל מהרש"ל שם: "ואף שהרשב"א היקל בתשובה בעניין סמיכ' גאולה לתפילה בתפילת ערבית שהיא רשות אכן כבר כתבתי בפ' במה מדליקי' בחיבורי הגדול שאין חילוק." ע"כ.}}
בעינן סמיכת גאולה לתפילה בתפילת ערבית שהיא רשות 
אכן כבר כתבתי בחיבורי הגדול [[ים של שלמה/שבת/ב|בפרק במה מדליקין]]
שאין חילוק בתפילת י"ח עכ"ל וז"ל הא"ר [[אליה רבה/אורח חיים/נו#ד|ס"ק ד']]
ועתה יגדל נא וכו'. ומהרי"ל כתב שאין לומר כלל
ועתה יגדל ופסקי תוס' מסיק דבקדיש בין ישתבח ליוצר 
ובקדיש שקודם תפילת ערבית אין לאומרו אבל בשאר 
קדישים אומרים וכ"פ בשל"ה דף רנ"ד ע"כ:

'''ד"ה''' ונותנים. כתבו תוס' חגיגה י"ג ע"ב [[תוספות/חגיגה/יג/ב#מזיעתן|ד"ה מזיעתן
של חיות]] ויוצאים ממנו מלאכים ואומרים שירה
ומיד נטרדים והכי מצינו במדרש איכה חדשים לבקרים 
שבורא מלאכים בכל יום ואומרים שירה ונטרדין להן
כדאמר בסמוך משום שיש אות במלאכים הקבועים 
שממתינים זה לזה לומר שירה ואלו החדשים שאינם
יודעים הדת ממהרין לשורר ונתחייבו כליה והיינו אשר 
תקנו ויסדו אנשי כנסת הגדולה ונותנין רשות זה לזה 
קדושה כולם כאחד עונים ואומרים:

'''ד"ה''' ובנו. כשיאמר "ובנו בחרת" יכוין במעמד הר
סיני שאז בחר בנו מכל העמים וקרבנו לקבל 
תורתו. "לשמך הגדול" יכוין מעשה עמלק כי אין השם 
שלם עד שימחה שם של עמלק. "להודות לך" יכוין
שהפה והלשון נבראו כדי להודות ולהלל שמו ולא לדבר 
לשון הרע ובזה יזכור מעשה מרים, וזכירת מצרים יכוין 
בפרשת ציצית על פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי 
אתכם מארץ מצרים (בשם ספר הכונות) וכתב המג"א
[[מגן אברהם/אורח חיים/ס#|סי' ס']] שצריך ג"כ לכוין זכור את אשר הקצפת וכו'.
ויכוין זה באומרו באהבה לאפוקי באותו פעם שלא
היה באהבה ע"ש:

'''ד"ה''' ברוך בתפלת שמונה עשרה. טעם שאומרים 
אלהי גבי כל אחד ולא סגי לתקן ולומר אלקי
אברהם יצחק ויעקב תמצא מבואר בפנים מאירות ח"א
[[פנים מאירות/א/לט|סי' ל"ט]] דמצינו דאמר דוד לבנו בד"ה א' [[תנ"ך/דברי הימים א/כח#ט|סי' כ"ח פ"ט]]
ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו הפירוש 
הפשוט שאין לאדם להאמין באלוה מצד מנהג אבותיו כי זה 
מנהג האומות אלא מצד החקירה ע"פ תורתינו הקדושה 
שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו ולכך אמר דע את 
אלקי אביך מצד החקירה ומצינו באברהם שהוא היה
חוקר ראשון אלקותו והוא הודיע אלקותו בעולם כי 
בימיו היו עובדים לכו"מ ואם היינו אומרים אלקי 
אברהם יצחק ויעקב הייתי יכול לומר שאברהם היה
חוקר ראשון שחקר אלקותו ויצחק ויעקב בניו סמכו על
אמונת אבות ומנהגם ולכך אנו אומרים אלקי אצל כל אחד 
ואחד כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה 
ומצא האמת והוא אמונתנו הקדושה עכ"ל. ומפני שאין 
הספר מצוי אצל הכל העתקתי לשון הגאון וע"פ דבריו 
של גדול הנזכר הרחיב ה' לי בדבר שיש לי מקום עליה
וגם נשאלתי עליו מפני מה אין אומרים אלקי
אבותינו ואלקינו כפי הסדר כל המוקדם מוקדם
לברכה ובכן הוי מן הראוי להקדים אבותינו ואולם ברור
ראיתי כי יתכן להקדים אלקינו כדי להורות כי לא מצד
המנהג ומעשי אבותינו בידינו וכמ"ש בפנים מאירות 
בטעם מסבירות ולכאורה יש ליישב עוד ע"פ מ"ש התוס'
ברכות מ' ע"ב [[תוספות/ברכות/מ/ב#אמר|ד"ה אמר אביי וכו']] וברכות של י"ח וכו'.
אבל אלקי אברהם הוי כמו מלכות דאברהם אבינו 
המליך הקב"ה על כל העולם כולו שהודיע מלכותו וכו'
ע"ש וא"כ כיון דנוסח הברכות בכל מקום אלקינו מלך
העולם לכך מקדים הכא ג"כ לומר אלקינו קודם שיאמר 
ואלקי אבותינו אלקי אברהם. [דהוא כמו מלכות שהודיע 
מלכותו של הקב"ה] אך דע דלקמן ברכות מ"ט ע"א כתבו
התוס' ב[[תוספות/ברכות/מט/א#ברוך|ד"ה ברוך וכו']]. וברכות של י"ח ברכות כולם
סמוכות לברכת אל חי וקיים אי נמי אלקי אברהם 
מלכות וכו'. הרי דלתירוצם נשאר קושיתנו אדוכתא ותו
בלאו הכי קשה נמי מנוסח יהי רצון שאנו אומרים אחר
המעביר שינה וכו'. ויהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי
אבותינו שתרגילנו בתורתך וכו'. יהי רצון מלפניך ה'
אלקי ואלקי אבותי שתצילני היום וכו'. וכן בישתבח 
וכן מה שאומרים בכל תפילת ערבית שחרית מוסף
ומנחה בשבת וכן בכל תפילות ימים טובים אלקינו 
ואלקי אבותינו רצה במנוחתנו וכו'. ובכולם מקדימין
אלקינו קודם לאלקי אבותינו אכן לישוב קדמייתא שכתבתי 
לעיל ניחא הכל בדעת והשכל:

'''{{עוגן1|בתפילת}}''' י"ח אמירת ענינו בסופו בא"י העונה בעת
צרה. ב[[טור/אורח חיים/תקסו|טור]] ו[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקסו#א|ש"ע]] א"ח ריש סי' תקס"ו
איתא דש"ץ מסיים בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה
וכתב ה[[ט"ז/אורח חיים/תקסו#א|טו"ז]] דבסידורים שלנו יש חסרון הני שתי תיבות 
לעמו ישראל מיהו ה[[מגן אברהם/אורח חיים/תקסו#א|מ"א]] כתב דנוסחת הרמב"ם וכן
במשנה העונה בעת צרה וכן הוא בסידורים עכ"ל. והנה
ב[[אליה רבה/אורח חיים/תקסו#א|אליהו רבה]] ג"כ לא הכריע אלא כתב בזה"ל ריש סימן 
תקס"ו בטור וש"ע לעמו ישראל ובסידורים שלנו העונה 
בעת צרה כנוסחת הרמב"ם עכ"ל. אמנם דע לפימש"כ
(הא"ז) [הא"ר] [[אליה רבה/אורח חיים/תקסה#א|ר"ס תקס"ה]] בשם הכל בו דבענינו יש ס"ג תיבות
כנגד ס"ג אותיות שיש בפסוק וכו'. ובאגודה כתב נגד
ס"ג אותיות שיש בג' אבות (וי"ג) [וי"ב] שבטים וכו'. ונ"ל דלזה
נרמוז וכו'. ובענינו ס"ג תיבות להגן מאלו עכ"ל. א"כ
יש ראיה לנוסחת הרמב"ם וכדאיתא במחזורים וסדורים 
שיסיים הש"ץ העונה בעת צרה:

'''{{עוגן1|באבינו}}''' מלכנו כו' כל שטרי. עיין נוסחאות שונות 
בפירוש המחזור אבל העיקר והנכון כמו שנדפס
בחירי"ק תחת השי"ן ושו"א תחת הטי"ת וצר"י תחת הרי"ש
וכ"כ התשבי וצ"ל {{מנוקד|שִׁטְרֵי}} וטועים כל האומרים {{מנוקד|שְׁטָרֵי}}
ע"ש שהאריך וכן הסכים על ידו מארא דודי זקיני
הגאון [[תוספות יום טוב/בבא מציעא/א#ו|תוי"ט משנה ו' פ"א דב"מ]]:

'''ד"ה''' קרע רוע גזר דיננו. יש לומר "רוע גזר"
בנשימה אחת עמ"ש הטו"ז סי' תרכ"ב [[ט"ז/אורח חיים/תרכב#ב|ס"ק ב']]
מילתא בטעמא כי שייכא להדדי דהיינו שיקרע הוא רוע
שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים וכו'.
וכן ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה 
הוא ג"כ בדרך הזה ולא כמו שרבים מפסיקים בניגון 
בין רוע וגזירה דזה אינו נכון וכו'. ע"כ צריך למחות 
בפרט החזנים שלא יעשו כן ע"כ. וראיתי בקיצור של"ה
דפוס פיורדא שנת תק"י לפ"ק ד' פ"ד כתב בזה"ל
כשאומרים בא"מ קרע רוע גזר דיננו יש לומר קרע
רוע בנשימה אחת כי שייכן להדדי דהיינו שיקרע הקב"ה
רוע שיש בגזירה ומה שנשאר יהיה לרחמים עכ"ל ואולי
טעות נפל בדפוס וכן צריך להיות יש לומר "קרע רוע
גזר" בנשימה אחת וכו'. ויהיה דבריו מכוון:

'''{{עוגן1|אמר}}''' ר' אליעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים 
מרבים שלום בעולם. נ"ב ברכות [[בבלי/ברכות/סד/א|ס"ד (ע"ב) [ע"א]]] יבמות
[[בבלי/יבמות/קכב/ב|קכ"ב ע"ב]] נזיר [[בבלי/נזיר/סו/ב|ס"ו ע"ב]] כריתות [[בבלי/כריתות/כח/ב|כ"ח ע"ב]]. בכל
המקומות האלו איתא אמר ר' אלעזר (בלא יו"ד והיינו
ר"א בן פדת אמוראי תלמידו של ר' יוחנן חבירו של
ר' חנינא. דאלו ר"א ביו"ד שהוא ר"א בן הורקנוס הוי
זמן רב קודם לר' חנינא) ודע שבש"ס שלפני דפוס פ"פ
דמיין איתא בתמיד [[בבלי/תמיד/לב/ב|ל"ב ע"ב]] אמר ר' אליעזר בן עזריה
תלמידי חכמים מרבים וכו'. וכתבתי בתקוני כלי שר"ת
דנדפס בטעות ובדקתי בעין יעקב סוף פ"ד דמסכת
תמיד מצאתי יושר אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא ת"ח
מרבים וכו'. ובהרבה סידורי תפלות הנדפסים צריכין 
תיקון בזה לאומרו בשם אומרן אמר ר' אלעזר אמר 
ר"ח ת"ח מרבים שלום וכל האומר דבר בשם אומרו
מביא גאולה לעולם.

==ראו גם==
*[[סידור אוצר התפילות/גליון הגרי"ב]].

----
{{ביאורים}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:ספרי רבי ישעיה פיק ברלין|נימוקי הגרי"ב]]