עריכת הדף "נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/קמב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} ''' אם הביא המחזיק עדים.''' אבל אם מודה מעצמו שסייעו עמו וטוען שמ"מ לא מכר לו ודאי דמהימן המערער אף דאי איכא עדים שסייעו לא מהימן במגו דלפירות ירדתיו דהוי כמיגו במקום עדים כמ"ש התוס' ב"ב דף ל"ח ע"ש מ"מ הכא עדיף דהוי הפה שאמר דעדיף ממנו כמ"ש התו' בב"ק ד' ע"ב ד"ה אין לך בו ומ"מ בעינן שיאמר בפני ב"ד טעם הניכר לב"ד על מה שסייעו דהיינו שיאמר אנוס הייתי וכיוצא בזה דהסיוע הוי כהודאה וצריך ליתן טעם להודאתו כמו בסי' ע"ט סעיף ה' ולפ"ז א"ש הא דבסעיף ב' מהני כשהמסייע מודה שידע שהכניס ראובן ובסעיף א' הוצרך עדים דוקא ובזה א"ש דברישא נקט עדים דבליכא עדים יכול לומר טעם להסיוע ויהיה מהימן במגו ובסעיף ב' דא"א בעדים קמ"ל דהיכא דמודה ולא אמר טעם להסיוע דאמרינן דהוי הודאה וקמ"ל דאף לא נתכוין הקונה לקנות בהקנין חזקה שעשה ודמי לעודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו דלא קנה מ"מ כיון דהמקנה ידע ואיכא דעת אחרת מקני וכמ"ש הרמב"ן והנ"י:

{{עוגןמ|ב}} ''' וה"ה אם שכרו ''' עסמ"ע פ"ק ד' דבשכירות אפילו לעולם לא אמרינן דזבין דינא ובט"ז תמה דלעולם הוי כמכר ע"ש והעיקר כהסמ"ע דבשכירות ודאי דאיכא מקום שיבוא עמו לדון כגון שלא יהיה אפשר לו לשלם השכירות בימים הבאים כגון שיעני או שיצטרך למכרו או שיצטרך להשכירו לאחרים ובכה"ג לא אמרינן דזבין דינא:

{{עוגןמ|ג}} ''' שמעון המסייע מודה ''' ובנ"י כתב הפעם אע"ג דלא נתכוין הזוכה לקנות וקיי"ל העודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קנה מ"מ דעת אחרת מקנה אותו שאני ובקצות החושן כתב לתרץ מכח זה קושיית התו' ב"ב דף מ"א על רב נחמן שפסק דחוזר שהקשו הא רב נחמן סובר מחילה במעות הוי מחילה ותירץ בקצה"ח דהנ"א כתב בפ' א"נ בפעם דהוי מחילה דהוי כמו יאוש והפקר והוי כאין דעת אחרת מקנה ולא קנה הזוכה כיון דלא ידע עכ"ל. ולא נראה לי דבריו דכיון דהוי הפקר ואם קדם אחר וזכה בו קנה א"כ הכא עכ"פ כשנתוודע לזוכה אם עשה בו קניין קודם המפקיר ודאי דזכה בו וא"כ אמאי אמר רב נחמן דהדרא ארעא היה לו לומר שכל הקודם וזכה בו זכה בו ומדאמר הדרא ארעא משמע דאפי' לא זכה בו המוחל עדיין לא יועיל בו קנין הזוכה קודם למפקיר אלמא דסבר מחילה בטעות לא הוי מחילה והפקר כלל ושפיר הקשו התוס' הא רב נחמן סבירא ליה בכ"מ דמהני מחילה והפקר ועוד היעלה על הדעת שאם ידע כשהסיג גבולו והמסייע לא ידע דמהני מטעם מחילה בטעות אלא העיקר כמ"ש הרא"ש דכשידע שנותן מה שהוא שלו רק דטעה בדין כגון במוכר דשלב"ל דבהיתרא את יליד זוכה מהני היאוש אבל הכא דלא ידע המסייע כלל הוי כלא ידע שנאבד ממנו וביאוש שלא מדעת דמי דהא באיסורא אתי לידיה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:נתיבות המשפט: ביאורים]]