עריכת הדף "
נשמת אדם/ב/קו
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}} '''כתב''' המ"א ריש סי' תקל"ז בס' דבר האבד מותר. ונ"ל דדין זה אינו מוסכם שהרי כתב הב"י בסי' תקמ"ה בשם הכלבו דמותר להגיה ולכתוב ספרים בחנם שמא לאחר יום טוב לא יהיה לו פנאי על זה. וכתב הב"י דמיירי במגיה לצורך רבים ושרי ליה מדין צרכי רבים כדאי' בסי' תקמ"ד וסיים אלא דהתם לא התירו שלא לצורך המועד אלא בדבר שאינו מעשה אומן עכ"ל. ולדעת המ"א י"ל דמיירי אפי' ליחיד ומותר מטעם ס' דבר האבד דבזה אפי' מעשה אומן מותר. אלא ודאי משמע דלב"י ס' אסור וכ"ה בהדיא בב"י סי' תקל"ט בד"ה ומה שכתב הרא"ש ולאחר המועד כו' וי"ל כיון דבלאו בדבר האבד בודאי הוא אסור. אבל שיירות כו' הוי דבר האבד בודאי עכ"ל. ובסי תקמ"ד במ"א ס"ק ב' י"ל דר"ל דבודאי יבטלו: '''זהו''' מהגהת רמ"א בסי' תקמ"ד ע"פ תשובת רשב"א. ואף שהרשב"א כתב זה רק שהוא מסופק בזה מ"מ דעתו להחמיר אבל ברא"ש לא נזכר חילוק זה רק שמחלק דאם לצורך המועד אפילו מלאכת אומן מותר ואם אינו לצורך המועד דוקא מעשה הדיוט משמע דאין חילוק אם הוא צרכי הגוף או לא. וכן משמע דעת הריב"ש סי' רכ"ו שכתב לאסור לתפור בגד לתינוק למילה הביא המ"א קצת דבריו בסי' תקמ"א ס"ק ח' וע"ש ואע"פ שהתירו צרכי רבים אפי' ע"י אומן הלכות מועד עקירות הן. ולדברי רשב"א אין ענין זה לזה שהרי דוקא מה שהם חיי הנפש התירו. ומה ענין זה לתפירת בגד או שאר מצוה א"ו משמע דס"ל כרא"ש דכל שהוא לצורך המועד כיון שהוא צרכי רבים מותר והוי אמינא דצרכי מצות דומין לצרכי רבים והוצרך שפיר לכתוב דעקורות הן וצ"ל כיון דלא ברירא לן אם מלאכת חוה"מ הוא דאורייתא וכדמשמע בד"מ לכן פסק לחומרא. ומזה תראה שמ"ש המ"א וה"ה לתקן מרחצאות דצריך לגוף האדם אין הכונה כל מה שצריך לגוף אלא הכונה שהוא חיי נפש וכמ"ש הרשב"א בהדיא הביאו הב"י ואפשר שגם הרא"ש הודה לרשב"א ומ"ש המ"א שם דלרשב"א מרחץ מותר אפי' מעשה אומן ולרא"ש אסור משמע דס"ל דלרשב"א מותר אפילו אינו לצורך המועד אפי' מעשה אומן לא הבנתי כלל. שהרי כתב הרא"ש דף ה' בשם הירושלמי דבני סכותא שנפחת המרחץ והתירו להם לבנות במועד מהא דמתקנין קילקולי המים כו'. וכתב הרא"ש בשם הראב"ד וכל אלו יראה שלא היה לצורך המועד ואפ"ה התיר להם. וא"ת מ"ש מחפירת שיחין ומערות של רבים דבעי' צורך המועד. ותירץ דהתם מפני שהן מלאכת אומן אבל כל אלו מעשה הדיוט וזהו ההפרש שיש בצ"ר כי מעשה אומן בעי' שיהיה צורך המועד ואז מותר אפילו כוונו מלאכתן וטורח גדול והיינו חפירת הבורות שיחין ומערות ובני סכותא דירושלמי אבל מעשה הדיוט לא בעינן צורך המועד והיינו דומיא דחטיטת בורות שיחין כו' ע"ש וע"כ צ"ל מה שכתב מתחלה וכל אלו יראה שלא היה לצורך המועד קאי על מעשה דבני הרמ"ך ובני סכותא בגמ' דילן ובני מתא מחסיא שהרי מסיים דבני סכותא דירושלמי היה לצורך המועד ולכן אפי' מעשה אומן שרי. ובאמת אם אינו לצורך המועד כגון שלא יוכלו לגמרו במועד באמת אסור מעשה אומן. וא"כ אין כאן מחלוקת כלל דהרשב"א מיירי שיהיה נגמר במועד וכן חפירת בורות ושיחין ומערות שהתיר הרשב"א הוא דוקא כשצריכין להם במועד וכדאיתא בש"ע בשם רשב"א וראב"ד וכן משמע מרשב"א שהרי מתחילה כ' דבנין בהכ"נ כיון שא"צ במועד אסור. ואח"ז כתב ועוד אני מסתפק ר"ל אפי' את"ל שהוא לצורך המועד מ"מ אסור כיון שהוא מעשה אומן ולא התירו מעשה אומן אלא בחיי נפש כגון בורות ושיחין ומרחץ ואין אני רואה שום מחלוקת בזה. וגם דברי המ"א בלא"ה צ"ע דאיך כתב דמרא"ש משמע דמרחץ דוקא מעשה הדיוט דאינו צורך המועד והיינו דסבר שמה שכתב מתחלה הרא"ש וכל אלו יראה שלא היה לצורך המועד קאי נמי על בני סכותא דירושלמי שהביא מקודם. אבל המעיין ברא"ש וכ"כ הב"י בשמו מוכח דלא קאי אלא על אלו הנזכרים בגמרא שלנו. ודברי הגר"א בס"ק ג' מכוונים שכתב אם צריכין להם שרי אף מעשה אומן. אך צ"ע דא"כ דמסכותא דירושלמי התירו אפי' מעשה אומן. אם כן מאי ראייה מדמתקנין קילקולי מים הא התם לא התירו רק מעשה הדיוט ואפשר דמשום זה היה המ"א גורס ברא"ש אלו תיבות ודבני סכותא דירושלמי למטה גבי מה שכתב וכן היה כל אלו המעשים של בני הרמ"ך כו' ואם כן באמת לא התירו רק מעשה הדיוט ומיירי שלא היה צורך המועד וכ"מ בביאורי הגר"א. אך מ"מ בחנם עושה מחלוקת המ"א בין רשב"א לרא"ש כמו שכתבתי: '''ולפ"ז''' לפי מ"ש רמ"א דבנין בהכ"נ אסור ומשמע בהדיא ברשב"א דאפי' לצורך המועד אסור לפי שאינו חיי נפש וכמו שכתבתי צ"ע למה לא הגיה הרמ"א בסי' תקמ"ה סעיף ב' דמ"ש כתיבת ס"ת מבנין בהכ"נ. ומצאתי בביאורי הגר"א בסי' תקמ"ד שכתב באמת לפי דעת רמ"א דלא כב"י בסי' תקמ"ה סעיף ב'. אבל נ"ל דאין זה סותר דהתם כתב הב"י דהוי דבר האבד וכמו שכתב המ"א שם ולכן התיר. אך לפ"ז מה שכתב המ"א שם ס"ק ד' דמש"ה התיר אע"פ שהוא מעשה אומן כיון שהוא לצורך המועד אינו עולה יפה טעם זה לפסק הרמ"א וע' לעיל סי' א' מה שכתבתי מדעת הכלבו: '''עיין''' בב"י שכתב שדברי הכלבו שכתב הדיוט תופר כדרכו אפי' לאחרים אפי' בשכר אם היה לצורך המועד. וכתב הב"י שהוא טעות דבשכר אפילו לצורך המועד אסור וע' ט"ז וא"ר כתב שנעלם ממנו דברי נ"י שפי' עובדא דאונגרי דריש גלותא במ"ק דף י"א דלא כרש"י ורא"ש. ואם כן אין הוכחה משם וכתב עוד דאדרבה בש"ג בפרק מי שהפך במתני' דאין לוקחין בתים. כתב דמותר בשכר כל שהוא לצורך המועד. ולענ"ד משמע בש"ג דאפילו מעשה אומן מותר וגדולה מזו נעלם מכולם דברי ריטב"א שם וז"ל עובדא דאובנגרי ישראל גלותא קשה מאד אי במלאכות המותרות במועד כי נקטי אגרא מאי היו ואי במלאכות האסורות אפי' בחנם אסור כו' ובתוס' ר' ידידיה ז"ל פירשו באובנגרי ישראל ובמלאכות המותרות במועד היו. ואעפ"כ אסור לעשותן בשכר ממש כדי להרויח השכר ועושה מלאכתו בחול. (נ"ל שצ"ל בחה"מ) אבל מפני שזה לא היה אלא ניכוי בלבד התיר להם. ומיהו אילו אי אפשר לבעל המלאכה לעשות (אלא לא היה) אלא בשכר מותר לאלו לעשות אפי' בשכר ממש הן מפני צורך המועד הן מפני דבר האבד. אבל הב"ע כשהיה אפשר לעשות מלאכת ריש גלותא על ידי אחרים וזה נכון עכ"ל. ונראה שיש קצת ט"ס אבל הדבר מובן שאילו לא אפשר לבעל הבית הצריך למלאכה לעשות המלאכה על ידי נכרים ואין ישראל רוצה לעשות בחנם מותר לו ליתן גם כן שכר כיין שהוא צורך המועד או דבר האבד רק ששם היה אפשר על ידי נכרי. ומדבריו משמע דאם אפשר ע"י נכרי לא יעשנה על ידי ישראל בשכר. ואפשר דוקא בדבר שאינו דבר האבד אבל באבד כתב הב"י בשם רי"ו וראב"ד דמותר ע"י ישראל וכ"כ א"ח בשם ר' אשר ראיה שהרי ספרים וכובסים עושין מלאכתן ליוצא מבית האסורים. אע"פ שאין צורך לספר ולכובס כלום אפי' שיש להם מה לאכול ע"ש: '''כתב''' המ"א בסי' תקמ"ה דאם יש לו לאכול אפילו מים ולחם אסור. וכתב שכן משמע בב"י סי' תקמ"ד שכתב בשם נ"י דביש לו לחם ומים מותר לכתוב תפילין משמע דשאר מלאכות אסור וכ"מ ברא"ש עכ"ל. ודבריו צ"ע דאדרבה נ"ל דברא"ש משמע איפכא דידוע דרי"ו כותב תמיד כשיטת רבו הרא"ש כמ"ש הפוסקים. וכתב הב"י בסי' תקמ"ה בשם רי"ו כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו אפילו אם יש לו מה יאכל אפילו בהרווחה כותב ומוכר שיהיה לו יותר בריוח לקנות יין ובשר לצורך המועד עכ"ל. והיינו כמש"כ הרא"ש בשם הירושלמי בסי' כ"ג את שתי קונדיטין ע"ש הרי שכתב רי"ו בפירוש כדי פרנסתו ר"ל בריוח גדול אפילו אם היה לו בלא"ה בהרווחה מ"מ שרי שיהיה לו יותר בהרווחה. ואם כן מש"כ הרא"ש הביאו הב"י בסי' תקמ"ה וז"ל כדי פרנסתו בריוח דמי שאין לו מה יאכל מותר לעשות כל מלאכה עכ"ל ג"כ כדעת רי"ו בריוח היינו ריוח גדול וע"ז מסיים דמי שאין לו מה יאכל ר"ל דאין לומר בכדי פרנסתו והיינו רק במי שאין לו רק לחם ומים דזה אף בכל מלאכות מותר אע"כ דר"ל בריוח גדול וכמש"כ רי"ו וכן משמע לשון הטור. ומש"כ המ"א וז"ל וע"ש בש"ע ס"ג ומש"ש בשם המ"מ עכ"ל. ור"ל דשם כתב בשם המ"מ דוקא כשאין לו כלל מה יאכל שרי ע"ש ובמ"מ שבידינו ליתא תיבת כלל. וכן העתיק הב"י וז"ל פירש רבינו אין לו מה יאכל כו'. אבל רש"י פי' כדי פרנסתו בריוח ולא הוי שאין לו מה יאכל דהתם אפילו ר"מ מודה דשרי (ואפשר דהמ"א היה לו נוסחא זו במ"מ) וא"כ כונת המ"מ נמי כמו שבארנו. ודע דגם בסי' תקמ"ד במ"א ס"ק ד' יש שם ט"ס וכצ"ל אפילו אין לו מה ישתה אלא ממקום רחוק הרבה אסור) ומה שכתב המ"א שכן משמע מנ"י מדכתב ביש לו מים ולחם מותר בתפילין ש"מ דשאר מלאכות אסור. המעיין בנ"י דכ"כ אליבא דר"י וכ' דטעמא דר"י דס"ל דשבת וי"ט לאו זמן תפילין וא"כ תפילין ושאר מלאכו' שוין. וכ"כ הב"י בסי' תקמ"ה סברא זו דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דחה"מ לאו זמן תפילין לפיכך לא התיר רק באין לו מה יאכל. והרא"ש לשיטתו דחה"מ זמן תפילין לכך מתיר אף ביש לו מה יאכל וכ"כ ריא"ז. ועוד שהרי ברי"ו נתיב ד' בסופו כתב דחה"מ לאו זמן תפילין. ואפילו הכי כתב דכותב ומוכר אפילו ביש לו לאכול ואפילו בהרווחה כדי שיהיה לו יותר בריוח לקנות בשר ויין וסיים שכ"כ בה"ג דמיירי באין לו מה יאכל. ועוד צ"ע לדעת המ"א אם כן הא דאיבעי שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור. היינו לפ"ז אפי' אין לו לחם ומים וכי ס"ד שיתענה אפילו להסוברים דמלאכת חה"מ הוא דאורייתא מ"מ לכ"ע מסרה התורה לחכמים ואין ס"ד שיתירו חכמים דבר האבד ממונו ולא יתירו דבר האבד מגופו ואף דמשמע דהאיבעיא לא קאי על הפועל דבאמת בוודאי הפועל יכול לעשות כל מלאכה להחיות נפשו. אלא דהאיבעיא אם מותר לישראל חבירו ליתן לפועל מלאכה דהוא כעין אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך. וכן כתב רש"י בהדיא מהו שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהיה לו מה יאכל. ובאמת כן משמע מל' הגמ' שאמר שכר פעולה שאין לו כו' ולא קאמ' פועל שאין לו מה יאכל. א"ו משמע דהאיבעי' הוא אם מותר לישראל ליתן לו מלאכה שהרי אפילו לנכרי אסור וא"כ שפיר י"ל דמיבעיא ליה אפילו אין לפועל לחם מ"מ לא מסתבר כלל כיון דע"כ דמותר לפועל גופא לעשות כל מלאכה להחיות נפשו. ודאי דגם לישראל חבירו מותר ליתן לו כדי שישתכר דאם יהיה אסור א"כ אין איש שיש לו ממון שיכול ליתן בתורת צדקה וכי נאמר שלא לחוש לנפש הפועל שיתענה כמה ימים. א"ו דהאיבעיא הוא ביש לו לחם ומים ואין לו בשר אפילו בצמצום והפועל בעצמו פשוט ליה אף לבעל איבעיא דמותר לעשות כל מלאכות להשתכר בשר וצרכי י"ט רק דאיבעיא ליה אם מותר לישראל חבירו ליתן לו דזה אין אדם מצווה לעבור אפילו איסור קל בשביל זה וס"ד דאסור כמו שאסור ליתן מלאכה לנכרי. ופשיט ליה מהא דאין לוקחין בתים כו' לאו לאתויי שכר פעולה וכמ"ש הג"א דמותר להם לקנות כדי שישתכר השכיר להוליכו לביתו. ומדאשמעינן תנא באין לוקחין דמותר ליתן לפועל להשתבר ע"כ צ"ל דמיירי באית לו לחם דא"כ מאי איריא במקח וממכר אפי' כל מלאכה גמורה נמי מותר. וכדכתבנו דזה לא עלה כלל על בעל האיבעיא לאסור ולכו"ע מותר אע"כ דתנא אתי לאשמעינן ביש לו לחם וא"כ כי היכי דמותר לקנות כדי שישתכר הפועל שיהיה לו בהרווחה ה"ה דמותר ליתן לו מלאכה כדי שיהיה לו בשר. דלענין זה מה שנותן לו מלאכה אין חילוק בין מלאכה לסחורה. דדוקא לענין לעשות בעצמו מלאכה יש לחלק אבל כיון שראינו שמותר לקנות בשביל הפועל הכא נמי מותר ליתן לו מלאכה שהרי הפועל מותר לעשות כדי להרוויח לבשר רק דהאיבעיא היה אם מותר לחבירו לעבור על איסור. ואם כן מ"ש מלאכה מסחורה ועכ"פ כיון דחזינן דהש"ס פשוט להתיר אפילו במלאכה ומדמה מקח למלאכה ואם כן כי היכי דבמקח מותר ה"נ במלאכה רק דפליגי בפועל גופא בתפילין. דלרש"י ורא"ש דחה"מ זמן תפילין מותר אך. שיש לו בשר בצמצום כדי שיהיה לו בהרוחה. ולרמב"ם דלאו זמן תפילין שוה לשאר מלאכות. דדוקא באין לו בשר כלל מותר. וכמש"כ הב"י בסי' תקל"ט הביאו במ"א. ומש"כ דזה דוקא לענין סחורה אבל לענין סחורה אבל לענין מלאכה כתב בהדיא בסי' תקמ"ה דאין לו כלל מה יאכל כבר כתבתי דתיבת כלל לא נזכר ואדרבה משמע ברמב"ם דהתורה ומלאכה שוין שהרי כללן כולם בהלכה א' וז"ל כל שאסור לעשות במועד אם אין לו מה יאכל ה"ז עושה כדי פרנסתו. וכן עושה סחורה כדי פרנסתו ודוחק לומר דכדי פרנסתו שכ' בסחורה ר"ל כדי פרנסתו בהרווחה ומה שכתב כדי פרנסתו במלאכה. ר"ל רק ללחם ומים דזה דוחק. וכן מוכח בגמרא מדפשיט מאין לוקחין לשכר פעולה ש"מ דשוין הן. ועוד דלישנא דכדי פרנסתו ע"כ משמע הכי דאל"כ הוי למימר כדי מזונו דהכי דייקינן בגיטין י"ב ניזון נתפרנס מבעיא ליה אע"כ. דר"י מתיר אפי' לבשר ויין אלא דפליגי אם יש לו בשר בצמצום ומצאתי בספר החינוך סי' שכ"ג וז"ל. והתירו לכל מי שאין לו מה יאכל לעשות כל מלאכה כו' ופי' אין לו מה יאכל לפי הדומה הוא מי שאין לו מעות במה שיקנה צרכיו ואע"פ שיש לו כלי תשמיש שאין מחייבין לו למכור עכ"ל וז"ל הסמ"ג הי' קצ"ה אם אין לפועל מה יאכל מותר לעשות בשכרו אפילו בדבר שאינו אבד כדי שיתרפנס עכ"ל מכ"ז משמע דאין לו מה יאכל ר"ל צרכי י"ט בבשר ויין: '''ועמיתי''' הרב מהר"א פאסוואלער השיב לי מתוס' חגיגה ו' ע"א ד"ה משום שכר פעולה והקשו שם למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור היאך הותר לשכור פועלים עכ"ל ולפי מה שכתבתי מאי קושיא דהא לכו"ע אם אין לו לחם מותר. והשבתי לו דכא התם מיירי ביו"ט של פסח כדאית' במתני' ויוצאין על הכלאים ובפסח אין לך עני שבישראל כל שלא היה לו לחם דאם אין לו מחוייבים הגבאים ליתן לו כדאיתא במשנה ובפוסקים ודברי המ"א נ"ל דצ"ע. וראיתי בא"ר סי' תנן מ"ב שנוטה ג"כ להתיר. אך שדבריו שם בס"ק ג' צריכין תיקון קצת מטעות הדפוס. וכ' עוד דזהו הכפל ל' בש"ע כדי שישתכר וירויח ר"ל שיהיה לו בהרוחה: '''לכאורה''' יש להביא ראיה להתיר מהא דביצה י"ט ע"ב דס"ל להגמרא דאסור להקריב נדרים בחוה"מ ופריך אביי השתא סלותי מסלתינן נדרים מבעיא ע"ש. והא דנדרים אין קריבין בי"ט נפקא לן מלכם ולא לגבוה כמ"ש תוס' שם בדף י"ב ובדף כ' ע"ב. וע"כ קשה מ"פ אביי. דבשלמא סלותי דהיינו לכרות עצים לצורך ביטול הדיוט מותר. משא"כ להקריב דאסור מלכם אע"ג דס"ל לאביי דקרא דלכם הוא דוקא בי"ט ולא בחוה"מ. וא"כ ה"נ הא דאסור בי"ט לצורך נכרי הוא מלכם ולא לנכרים. אם כן דוקא ביו"ט אסור אבל בחוה"מ מותר. אך ראיתי בש"מ שהקשה מהא דאיתא בתמורה י"ד ובחגיגה ז' ל"ל אלה תעשו לה' במועדיכם לומר דנדרים קרבין בחו"ה וקשה ל"ל קרא תיפוק ליה השתא סלותי מסלתינן כקושיית אביי. ומתרץ דבביצה מיירי שמקריב שלמים לאכול לצורך יו"ט ולכן הקשה השתא סלותי כו' ולרווחא דמלת' הקש' הכי דכיון דלצורך י"ט הוא מה"ת לאסו'. וקרא דאל' תעשו נצרך אם רוצה להקריב שלא לצורך יו"ט ואפ"ה מתיר רחמנא מגזה"כ. ולפ"ז מוכח איפכא דמדאיצטריך קרא להתיר שלא לצורך בחוה"מ ש"מ דלכם קאי גם על חוה"מ. וא"כ לצורך נכרי דלית לן קרא להתיר ממילא אסור או מדאורייתא או מדרבנן ככל מלאכות האסורות במועד: '''ויל"ד''' מ"פ אביי השתא סלותי מסלתינן בין לפירש"י שכתב לקצוץ עצים מן המחובר ואם כן הוי קוצר ובין אם נפרש כמו בכלל גדול מאן דסלית סלתא פרש"י עצים דקים ואם כן הוי טוחן לשיטת רוב הפוסקים דקצירה וטחינה לצורך אפילו ביו"ט אינו אסור אלא מדרבנן. ואם כן מ"פ אביי י"ט תוכיח שקצירה וטחינה מותר מן התורה ואפי' הכי נדרים ונדבות אסור מדאורייתא וא"כ ה"נ בחוה"מ אם שמותר אפילו מדרבנן כיון שהוא לצורך אבל נדרים ונדבות מה"ת להתיר. ונ"ל דה"פ כיון דאפי' למ"ד מלאכות חוה"מ אסור מדאורייתא מ"מ ע"כ מסרה התורה לחכמים איזו מותר וכיון שראו חכמים להתיר סלותי ולא אסרו כ"ש דהוי להו להתיר נונ"ד וכ"ש לפי' מ"ש הש"מ דהקושיא הוא נדרים ונדבות שהם לצורך יו"ט: '''אע"ג''' דלכאורה היא כדבר האבד נ"ל דדוקא כשיהיה לי היזק ממה שיש בידו כבר אבל מה שעדיין אינו בידו לא מקרי היזק כדאיתא בפרק מי שהחשיך גבי מציאה. ע"ש בסי' רס"ו ובסי' תקל"ט סעיף ו' וע"ש במ"א בשם הרא"ש. וכמש"כ המ"א בסי' תקנ"ג סעיף ג'. וראיה גמורה מהא דאמרינן במ"ק ד' ו' ויוצאין אף על הכלאים ופריך מ"ש בחוה"מ אר"י משום שכר פעולה דמוזלי גבן ואמרינן שם ש"מ כי יהבינן להו לשכר מתרומת הלשכה דאי ס"ד מדידהו יהבינן להו מאי נפקא לן כל כמה דבעי ליתן להו ע"ש. הרי להדי' דדוק' משום שכר הקדש שרינן אבל משום שכר הדיוט אסור. ודוחק לו' דדוק' לפועלי ישראל אמרי' כמה דבענין ליתן להו אבל לא בפועלי נכרים דאין לחלק בכך. וצ"ל ע"כ כמש"כ המ"א שם דדוקא בסחורה שרינן במוכר בזול אבל לא במלאכה גמורה. ולפ"ז לפי מש"כ המ"א בסי' רמ"ג דפנוי זבל הוי מלאכה דאורייתא. אסור לפנות ע"י נכרי אפי' כשישיג עכשיו בזול וע' בנ"א מה שכתבתי בהלכות שבת במלאכת בונה כלל מ' סי' א'. אך יש לדחות דה"ק כיון דאמר יוצאין משמע שהוא עת קבוע לצאת היינו משום שכר הקדש אבל אי משל הדיוט לא הוי יוצאין בחוה"מ אלא אם ירצו בחוה"מ יעשו וא"ל יעשו כשירצו. אך יש להביא ראיה שהרי בתוס' י' ע"ב כתבו בשם ר"י דאפי' לקנות יין בזול כשימצא ביוקר לאחר המועד אסור. נ"ל דמ"ש בהג"א וכן המרדכי בשם ר"ת הביאו הב"י בסי' תקל"ט שאין ראיה לאיסור. ולא הביאו ראיה לאיסור מהא שכתבתי היינו משום דשאני מו"מ ממלאכה גמור'. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל כללי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל כללי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף