עריכת הדף "נחל קדומים/שמות/לא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור וגו'.''' אפשר במ"ש הרמ"ז דשמו של האדם היא נשמתו וזה אפשר טעם משז"ל דהשונא אינו יכול להזכיר שם שונאו כדמוכח במדבר רבה פי"ח והוא נראה החוש"ה אל העי"ן. והיינו משום דאין לו חפץ להזכיר מעלתו מאחר דבשם רמוז אחיזת שרשי נשמתו ותוקפו. וכל קבל דנא מדרך חיבה להזכיר שמו בכל פעם וזש"ה הבן יקיר לי אפרים וכו' כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד. ומכל זה ניכר מעלת בצלאל שהקב"ה מזכיר שמו ושם אבותיו וז"ש ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי וכו'. א"נ ראה קראתי בשם בצלאל היינו שקרא לשרש נשמתו אשר בשמים להשפיע בו ועי"ז ואמלא אותו לבצלאל אשר על הארץ ובזה תבין טעם ושם רשעים ירקב רקבובות תעלה בשמם דהזכרת השם יועיל לברר איזה דבר וז"ס מ"ש בינוקא עמון ומואב מתגרי בכו. ובזה יובן חכמת אדה"ר שקרא שמות שידע שרשי נפשו ולפי מהותו ואחיזתו קרא שמו ובמ"א הארכתי:

== יג ==

'''ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתתי תשמרו וגו'.''' בכל הדברים לא נאמר לשון זה ואתה דבר וצריך לדעת טעמו של דבר. ונבאר שינוי כי בדברות ראשונות נאמר זכור ולא נאמר כאשר ציוך ובשניות כתוב שמור כאשר ציוך. וכן בענין כבוד אב ואם בראשונות לא כתיב למען ייטב לך כאשר ציוך ובשניות כתיב למען ייטב לך כאשר ציוך. והענין כי המצות שבת וכבוד אב ואם שוות כי זה כבוד אב ואם גופניים וזה כבוד אב ואם רוחניים שהם קב"ה ושכינתיה הנקראים שתי שבתות אשר עליהם רמזו רז"ל פרק כל כתבי אלמלא שמרו ישראל שני שבתות היו נגאלים וז"ס איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שהם שני שבתות האמורים כנגד אב ואם. והנה שתי בחינות יש בענין שבת הא' לשמור שבת בכל פרטיו לקיים מצותו יתברך שציונו ולא לפניה אחרת. והב' לשבות האדם ממלאכה בשבת כי בזה יש הנאה לאדם שנח ושובת ממלאכה וכבר ידעת מ"ש רז"ל כי משה שאל לפרעה שיתן להם לישראל יום אחד בשבוע שינוחו ממלאכת הלבנים כדי שיהיה להם כח לעשות מלאכה יתירה בששה ימים האחרים ונתן להם יום השבת וזה ירצה ואתה דבר אל בנ"י וגו' ירצה אתה ששאלת מפרעה לתת להם יום אחד של מנוחה והוא יום שבת אתה בעצמך חזור ודבר אל בנ"י שלא יקיימו השבת לתועלת כמו בתחלה בימי פרעה אלא להיותם שבתותי שלי כי אני הוא הגוזר עליהם מצוה זו ולא תהי' כוונתם לתועלתם אלא לשמי וזה מיעט תיבת אך שלא ישמרוהו אלא להיות שבתותי לדעת כי אני ה' מקדשם. וכבר ביארנו ענין שבתותי שהוא רמז עליון לקב"ה ושכינתיה ולכן בדברות [ראשונות] לא נאמר כאשר ציוך לרמוז אל הטעם הא' כי הוא משותף גם לסיבת תועלתם והיא מצוה שהדעת מחייב וגוזר עליה למען ינוח. ובשניות זכר הטעם הב' שיהיה לקיים מצות הבורא יתברך וזהו כאשר ציוך ה' אלהיך ושמור היא בחינת השכינה שהוא בחינת השניות. והנה בכבוד אב ואם יש שני סבות הא' שהיא מצוה שהדעת מחייבת שהבן יכבד אביו ואמו שהשתדלו תמיד עליו והוציאוהו [והביאוהו] לעולם והב' לרמוז אל ציוויו יתברך שהוא כנגד אביו ואמו העליונים קבה"ו. ובדברות ראשונות הזכיר הטעם הראשון. ובשניות הזכיר למען יאריכון ימיך ו"ק למען ייטב לך רמז למוחין ולכן כתיב שם כאשר ציוך. רבינו האר"י זצ"ל בקצור. והאר"ש תענה מה שפירשתי בעניותי בקיצור נמרץ ע"פ הקדמות הזהר וגורי האר"י ז"ל כי מרע"ה יש בו בחינת יוסף והוא קבל חטא השבטים עם יוסף ובמרה מדת הדין קטרגה להחזירם למצרים דכתיב שבע על חטאתכם ולא רצתה במה שקבל משה. וה' נתן להם השבת לכפר דההוא צדיקא בשביעאה אחיד וז"ש ואתה שיש בך בחינת יוסף וקבלת חטא השבטים ולא רצתה מדת הדין עד שנתן השבת א"כ עליך שאתה רוצה שיתכפר חטא יוסף דבר אל בני ישראל אך מיעוט מסיבת מדת הדין שקטרג' את שבתותי תשמורו כי בזה נחה שקטה מדת הדין. לדעת כי אני ה' כי בשם זה אני ה' יצאו ממצרים שהוא א' יותר על אלהים וכמ"ש הש"ך ז"ל ועתה לסלק מדת הדין קדשתי אתכם בשבת ולהתמיד יצ"מ. ונסמכה פ' שבת למשכן ולעגל להורות כי עע"ז כאנוש בשמירת שבת מוחלים לו. וכדי שלא תאמר דדור אנוש כוונתם היתה לאמצעי כמ"ש הרמב"ם ריש ה' ע"ז וזה הוא מכפר שבת כמ"ש אשרי אנו"ש יעשה זאת ולמה נסמכה פ' המשכן דמהמשכן מורה דגם העגל היה לאמצעי דוקא והראיה שציוה המשכן להשראת שכינה לאפוקי אמצעי ולזה סמך שבת גם כן להורות שהשבת מכפר גם ע"ז שאינה כאנוס ודו"ק היטב:

== יח ==


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}