עריכת הדף "נחל קדומים/ויקרא/כה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''בהר סיני.''' למה הזכיר הר סיני אצל קריאת דרור אמר להם הקדוש ברוך הוא אני קראתי לכם דרור ממצרים ונתתי לכם התורה בהר סיני וקראתי לכם דרור מן המות דרור מן המזיקים שנאמר חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות גם אתם תקראו דרור איש לרעהו ובית ראשון עמד דרו"ר שנים ונחרב בעון דרור שנאמר אתם לא קראתם דרור וכו'. רבינו אפרים בפרישתו כ"י. ואפשר לומר טעם למה שהזכיר בהר סיני קודם מצות השמיטה במ"ש המפרשים בטעם השמיטה לפי שבכל שנה מתבטלים שני חדשים ניסן ותשרי כמ"ש רבא לא תחזו אפאי ביומי ניסן ויומי תשרי שיטרחו בקציר ובציר ושאר השנ' יהיו פנויים ללמוד ובששה שנים הם י"ב חדשים ולכן באה שנת השמיטה דאין לטרוח בה שום דבר וילמדו תורה בי"ב חדשים להשלים היב"ח דבטלו בששה שנים. ולכן כתיב בהר סיני לאמר רמז דבת קול היוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה והוא כמערכה אל מצות השמיטה דבאה שיהיו פנויים ללמוד ולהשלים מה שחסרו מת"ת:

== ג ==

'''שש שנים תזרע.''' ס"ת שמע בפסוק שמע ישראל ששה תיבות לומר לך כל הזורע ששה ימים ונח ביום השביעי מעיד ביחודו של הקב"ה שהוא יחיד וברא כל העולם בששה ימים וינח ביום השביעי וכל הזורע בשמיטה כאלו כופר ביחידו של עולם. שבת לה' שש שנים תזרע כלומר אם תשמור שמיטה כראוי מבשרך שתזרע שדך שש שנים שלא תצטרך למכרה. ר"א ז"ל. ואמרו רז"ל אם אין אתם גובין חובות ושטרות בשמיטה גם אני לא אגבה עבירות שלכם. ופירשו ז"ל במאמרם ז"ל הנה ה' נצב על חומת אנ"ך כבע"ח ושטרו בידו ובזה א"ש שכיון שאין גובין חובות ושטרות בשמיטה מדה כנגד מדה שכביכול הוא כבע"ח ושטרו בידו לא יגבה שטרו מעונות. והיינו דכתיב בשמיטה אל תונו כי סגולת השמיטה שלא יגבה העבירות לכן צוה הוא יתברך אל תונו דהונאה ה' נצב כבע"ח ושטרו בידו עכ"ד. ולי הדל אפשר בסגנון אחר דמאחר דבזכות שמירת השמיטה אינו גובה שטרות העבירות א"כ יש לאומר שיאמר שישמור השמיטה ויונה את חבירו מאי אמרת דע"י ההונאה נצב ושטרו בידו הא הוא מוחל שטרי העונות. לז"א אל תונו דבהונאה נפרע הקב"ה בעצמו כמ"ש פרק הזהב (דף נ"ט) ואין הפרגוד ננעל וכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה ע"ש פרק הזהב וז"ש ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם כלומר אני בעצמי כ"י נפרע:

== כג ==

'''כי גרים ותושבים אתם עמדי.''' כביכול השכינה בגלות בד' מלכיות וזהו אתם עמדי עמי ד'. רבינו אפרים ז"ל:

== נה ==

'''כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם.''' כבר ידוע כי בחסדיו יתברך הרבים הוציאנו לפני הזמן והוצרך עשר מכות לפרעה ולמצרים כדי שישלחנו. וכבר נודע כי דצ"ך עד"ש באח"ב גי' תק"א והוא במספר אש"ר. גם אמרו פ' השולח דאם פדה לשם עבד ישתעבד וז"ש כי לי בני ישראל עבדים וכי תימא למה לישראל בפרטות הם עבדיו לז"א עבדי הם אש"ר הוצאתי אותם והכיתים למצרים מכות כמנין אשר שהם דצ"ך עד"ש באח"ב שהיה לפני הזמן והוצאתים לשם עבד וזהו אני ה' אלהיכם כלומר הוצאתים ע"מ שתקבלו אלהותי וכמשז"ל אנכי ה' אלהיך אש"ר הוצאתיך על מנת כן פדיתיך. ולהורות כי הוציאנו לשם עבד שנעבדנו לו יתברך לזה דקדק לומר כי לי בני ישראל עבדים. וכי תימא למה אמר עבדים לז"א עבדי הם אשר הוצאתי כלומר התניתי וקבלו להיות עבדים בהיותם במצרים קודם אשר הוצאתי. וקרוב לזה יתפרש בהקדמה שכתבתי בכמה מקומות דהיה שני שטרות במתנת א"י דבשטר בין הבתרים הי' עבדות ת' שנה ובשטר המילה יש תנאי אלהותו יתברך והו"ל כשני שטרות היוצאות על שדה א' דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי וכשראו ישראל דהיו נטמעים ח"ו ביטלו שטר בין הבתרים של גלות ורצו בשטר המילה בקבלת אלהותו וזה בקיצור נמרץ וז"ש עבדי הם אשר הוצאתי דהם בחרו בשטר המילה אני ה' אלהיכם שקבלתם אלהותי ומשום הכי יצאתם בתוך הזמן וקבלתם התורה וא"כ זה מפורסם כי עבדי הם וקבלתם אלהותי ודוק היטב כי קצרתי. ובמקומות אחרים כתבתי דכאשר עשו העגל הקב"ה תפס השיטה דשני שטרות קיימין גלות וקבלת אלהותו ובזה אפשר לרמוז בפסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלהים. הכונה דבגאולה נחזור לתנאי המילה לבד כמו שהיה ביציאת מצרים וז"ש הן גאלתי אתכם אחרית בגאולה העתידה כראשית כימי צאתכם ממצרים להיות לכם לאלהים בזה התנאי דוקא ונסתלק תנאי הגלות ודוק כי קצרתי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}