עריכת הדף "נחל קדומים/דברים/כד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''וכתב לה ספר כריתות.''' ס"ת בהרת רמז למ"ש רז"ל אשה רעה צרעת לבעלה יגרשנה ויתרפא. רבינו אפרים ז"ל. ואפשר דנקט בהרת לרמוז שצריך שיהיה הדבר בהיר לו וברור דאם לאו הוא כסיל ורמוז בר"ת כסלו דצריך ישוב ומתון ביראת ה' ודו"ק:

== ה ==

'''כי יקח איש אשה חדשה.''' ס"ת החישה רמז למהר כשהגיע לפרקו וכמ"ש האי דעדיפנא מחבראי וכו'. ומאי דכתיב לא יצא בצבא וגו' נקי יהיה לביתו וגו' נוהג בזה"ז וזו אחת מהשמטות שהשמיטו הטור ומרן מדינים הנוהגים בזמן הזה. ודע דהרמב"ם בספר המצות הוא אוסר אפילו לסחורה וכ"כ הרב דבר משה א"ה (סי' כ"ח). אמנם העד העיד בנו הרדב"ז בתשו' דפוס וינציא (סי' רל"ח) שהוא טעות המעתיק והוא ז"ל הביא נסחא העיקרית ע"ש. ורבינו אפרים ז"ל כתב נקי יהיה לביתו שנה ס"ת הויה וכתיב ושמח רמז דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. ולי הדל נראה דהרמז דהגם דהתורה אמרה ושמח וגו' יהיו מעשיו לש"ש ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:

== טו ==

'''ביומו תתן שכרו.''' ר"ת שבת וכן הוא צירוף אותיות שבת בשת והענין כי ראוי לאדם להתבושש מתוספת קדושה שנתוסף לאדם בשבת. גם ירמוז שיקבל תוספת שבת מבעוד יום קודם השקיעה וזהו ביומו תתן שכרו כלומר ביום ערב שבת. גם ירמוז להודיענו כי כל המצות שאדם עושה בששת ימי החול וכן כל עסק התורה שעסק בימי החול גורם לאדם שיהיה לו תוספת קדושה בימי החול עצמן בבחי' שאר בני אדם בשבת וכמ"ש בס' הזהר כי הת"ח זוכה לנפש יתירה בימי החול מה שע"ה זוכים בשבת ונמצא כי הת"ח העוסק בתורה נמשל לשכיר יקוה פעלו מאתו יתברך ביומו ממש אף שהוא בחול ואז נותן לו הקב"ה שכרו אותו תוספת נשמה הראוי לשאר בני אדם ביום השבת ולכן נרמז שבת בר"ת. גם ירמוז כי הנה יש לכל אדם תוספות נשמה בשבת ממילא וכאשר עסק בתורה בימי החול וזכה לאותו תוספת גם בימי החול עצמו הנה בבא יום השבת מתחבר התוספת של חול הניתן ביומו בעת עסקו בתורה עם התוספת הנתוסף לו בשבת ושני תוספות האלו נתנין לו בכל יום שבת נמצא שהתוספת הניתן לו בחול הנקרא שכרו ניתן לו השכר הזה גם בשבת עצמו הרמוז בר"ת בסוד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. גם ירמוז אל מה שהודעתיך כי לכל מצוה ומצוה יש סגולה פרטית ואמנם סגולת קיום מצות נתינת שכר שכיר ביומו הוא שנותנין לו תוספת שבת ונפש יתירה באותו יום שבת של אותו השבוע אשר בה קיים מצוה זו והוא מדה כנגד מדה כי כנגד ואליו הוא נושא את נפשו והשלימה לו כן נותנין לו נפש יתירה בשבת ההוא הנרמז בר"ת. עכ"ד רבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים. למדנו מאמרי קדוש דהת"ח בשכר התורה שלומד יש לו בחינת נפש יתירה בימי החול ולת"ח זה בצירוף התורה שלומד והמצות שעושה יש לו עוד בחינת נפש יתירה בשבת ויש לו שני תוספות בחינת נפש יתירה בשבת ועל פי זה אפשר דהיינו דתנן למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. הכוונה למוד תורה ויתנו לך שכר היינו שכרו הניתן לו תוספת נפש יתירה דבר יום ביומו שזה נקרא שכרו כמ"ש ז"ל וזהו שכר התורה בדקדוק. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא כלומר כי בעוה"ב יהיה שכר גדול כעושה פעולה שנוטל שכר הרבה וכן יהיה לעת"ל ובעבור זה יקרא מתן שכר דבתורת שכר יהיה לו מתנה גדולה וזהו מתנתו כיד המלך ושפיר נאה ליקרא מתן שכר. ואפשר דהיינו דאמר רב ששת חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי ואמר בכפילא חדאי נפשאי על השכר הניתן בו ביום חדאי נפשאי על מתנת העוה"ב שנקרא מתן שכר. ולפי מה שנראה מדברי גורי האר"י ז"ל בפי' ישמח משה כי תוספת נשמות ישראל הן הן עדיים מהר חרב. אפשר לרמוז כי זכ"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש דעל ידי עסק התורה תשוב אליו יתרון נפשו אשר אבדה בעגל והוא בעצם משיבת נפש:

== יח ==

'''וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן וגו'.''' יש לדקדק מה שייכות יצ"מ למתנת עניים בשכחה. ותו כי הן קדם אמר כי עבד היית ויפדך והכא לא זכר ויפדך. ואפשר במ"ש רבינו בחיי ז"ל דמה שנשתעבדו במצרים היה בעבור דיד עני ואביון לא החזיקו והעלימו עין מעשות צדקה והיו צרי עין גימטריא ת"ל כשני גלותם עכ"ד. ולכן גבי מתנת עניים אמר וזכרת כי עבד היית וגו' בעבור מניעת הצדקה וא"כ עתה הזהרו במתנת עניים והזכירה עושה רושם מהגלות לבד ודוק:

== כב ==


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}