עריכת הדף "נחלת דוד/בבא מציעא/טז/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ט"ז ע"ב'''}}

תוס' ד"ה אעפ"י תימא דמשמע דאיירי בין חייב מודה כו' אבל אם מודה יחזיר דלא חיישינן לקנוניא וקשה כו' וי"ל דאמוראי נינהו ואליבא דר"י ולענ"ד אין דקדוקם כדאי להכריחנו ולומר דאמוראי נינהו ואליבא דר"י שזה בודאי דוחק גדול דכל כה"ג לא הוי שתיק גמ' מלאפרושי בהדיא ולמרמי מדר"י אדר"י ולשנויי אמוראי נינהו כמו שכן הוא מדרך הש"ס בכל דוכתי ולענין מה שדקדקו מהא דאמר שמא כתב ללוות ולא לוה ולא קאמר ולא לוה עד תשרי נלענ"ד שאין זה דיוק כ"כ דאפשר דזה הוא מלתא דפשיטא לר' אבוה דכל היכא דאיכא למיחש ללא לוה או לפרעון דגם בחייב מודה נמי לא יחזיר משום דחיישינן לקנוניא דחששא דקנוניא היא חששא וודאית [ובאמת לא מצינו לשום תנא או אמורא שיסבור דלקנוניא לא חיישינן אף דחיישינן לפרעון או לשמא כתב ללוות ולא לווה] ולא הוצרך ר' אבוה להשמיענו זה רק דר"א אתי לאשמועינן עיקרא דהך מלתא דחיישינן לפרעון ולאפוקי מדשמואל דס"ל דל"ח לפרעון דאם איתא דפרעי' מקרע הוי קרע לי' וכיון דהשמיענו דחיישינן לפרעון ממילא ידעינן דגם בחייב מודה לא יחזיר משום דחיישינן גם לקנוניא ולא נחית ר' אבוה לזה להשמיענו גם חששא דקנוניא משום דה"ל למלתא דפשיטא אבל לא בשביל זה נאמר דאמוראי נינהו אליבא דר"י שזהו דוחק עצום בלי ספק. ועוד נראה מלשנא דהגמ' דהך לא מבעי אינו מדברי ר' אבוה עצמו רק דהגמ' קמפרש הכי למלתיה דר"א וכיון שכן וודאי דליתא לדברי התוס' דא"כ תיקשה מנ"ל להגמ' כן בדר"א דפליג על אינך אמוראי אלא דלית כאן שום פלוגתא רק דהגמ' לא נחית עתה להך מלתא או משום דמהך מימרא לא משתמע הך מלתא אבל בהיפך ג"כ לא משמע מידי וכ"ז נלענ"ד ברור ופשוט ועיין:

שם בגמ' אימור אשתמוטי הוא דקא משתמיט עיין מהרש"ל מה שהקשה ע"ז ונכנס לתרץ בדוחק קצת ובנ"י תירץ בטוב טעם ודעת עיי"ש והיינו משום דהמהרש"ל הבין דהך אי נמי למכתב שטרא אחרינא הוא שינויא אחרינא וככל אי נמי שבש"ס אבל מדברי הנ"י נראה דמפרש להך א"נ לשינויא חדא והכי פירושו איבעי למקרעי' לשטרא א"נ למכתב שטרא אחרינא ויהי' הך א"נ כמו או וזה פשוט:

שם תוס' ד"ה ומשום דהוחזק כפרן הכא דנפל שאני כו'. ראיתי בס' קצה"ח שהקשה בשם ספר ש"מ דהא לקמן גבי אצטלא דכלתי' דר"ז נמי ארכס כתובתה ואפ"ה אמרינן דהוחזק כפרן לאותה אצטלא אע"ג דנפלה כתובתה עיי"ש מה שתירץ דכיון דהויא חזיא כתובתה עוד לדברים אחרים שהי' בה מלבד אותה האצטלא א"כ עכ"פ הי' לה ליזהר בה וא"כ אין ראי' ממה שנפלה ותירץ זה אינו רק לפי דברי התוס' בסוגיא דמצא שט"ח דהא דאמרינן שמא כתב ללוות בניסן ולא לווה עד תשרי היינו שלא לווה כלל דאי כבר לווה פשיטא שהי' נזהר לשומרו אבל לשיטת רש"י שכתבנו לעיל דמפרש כפשטי' דלשנא דגמ' דמיירי שכבר לווה ואפ"ה אמרינן דמשום פיסולו לא נזהר לשומרו וכיון שכן גם כאן אין ראי' מדהיתה נצרכת עוד לכתובה זו משום דברים אחרים וא"כ ודאי היתה זהירה לשומרו דסוף סוף יש לומר דמשום פיסולו לא נזהרה לשומרו ולענ"ד יש לחלק בפשיטות דעד כאן לא כתבו התוס' דהיכי דנפל אתרע לה סברת דהוחזק כפרן היינו היכי דנפל אח"כ דמתחילה הוחזק כפרן ובזה הוי ריעי טענתיה והיו מאמינים למלוה ואחרי שנפל אח"כ שוב אתרע טענתיה דמלוה מחמת ריעותא דהנפילה משא"כ בהך דכלתיה דר"ז דמיירי דהוחזק כפרן אחר הנפילה כדאמרינן בגמ' להדיא וכיון שכן אין ריעותא דנפילה מגרע כלל לסברת הוחזק כפרן כיון דהוחזק כפרן אח"כ דבשלמא היכי דנפל אחר שהוחזק כפרן בזה שפיר דמסתמא פרע לי' אח"כ וכדאמרינן בגמ' ומשום דהו"כפ תו לא פרע כלל ומדנפל אחר שהוחזק כפרן אמרינן מסתמא פרע לי' ומשום הכי לא הי' נזהר לשמרו עוד משא"כ בנפל מקודם ואח"כ הוחזק כפרן כמו שהי' בכלתיה דר"ז בזה ודאי דאין ריעותא דהנפילה מגרע לסברת הוחזק כפרן כיון דחזינן אחרי הנפילה דהו"כפ ולא פרע עדיין גם אחרי שנפל א"כ במה יתחזק טענתו עוד להאמינו שפרע כיון דאח"כ לא נתחדש כלום להחזיק טענתו וזה ברור ונכון בסברא מאוד:

ואין להקשות ע"ז דאכתי הא גופא קשיא דאמאי לא משנינן כאן בסוגיין דמתניתין דכל מעשה ב"ד איירי בהוחזק כפרן לאחר הנפילה דבזה שפיר אמרינן דלא פרע וכדאמרן דזה אינו דהא יש להבין בלא"ה למאי דמשני כגון שהוחזק כפרן א"כ מאי איריא מעב"ד אפילו בלא מעשה ב"ד נמי כיון שהוחזק כפרן תו ליכא למיחש למידי דהא ודאי כבר לווה כיון דמיירי בהוחזק כפרן וא"כ מסתמא באו עדים על ההלוואה ולפרעון נמי לא חיישינן לפום סברא דהשתא דהו"כפ ועל כרחך צ"ל דזהו עצמו פירושו דמעשה ב"ד דתני במתניתין דרצה לומר שנתברר בב"ד שהוחזק הלוה כפרן כגון שטען לא לויתי והשטר מזוייף ובאו עדים ואמרו שהשטר כשר ולוה והוחזק כפרן על ידיהם וה"ק לי' לא כל מעשה ב"ד כו' אלא כגון שהוחזק כפרן ור"ל דלאו בשטר מקויים סתמא איירי מתניתין דאיכא לאשכוחי בגוונא דלא הוח"כפ כגון שטען פרוע ואליבא דמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו או שנתקיים שלא בפני בע"ד ואליבא דמ"ד מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין דבהני גוונא אף שנתקיים השטר מ"מ לא הוחזק הלוה להיות כפרן רק דמיירי שנתקיים בזה האופן שהוחזק הלוה להיות כפרן ע"י קיום זה וכגון שטען לא לויתי וכדאמרן וכיון שכן ליכא תו לשנויי דמתניתין מיירי שהוחזק כפרן אחר הנפילה דא"כ תיקשה מאי מעשה ב"ד דתני במתניתין דתיפוק לי' בלא"ה אפילו בלא מעב"ד יש להחזיר משום דהוח"כ ולכך הוצרך ע"כ לשנויי דהוח"כ מקודם שנפל וזהו שנכלל בפירושא דמעב"ד דמתניתין ובזה שפיר כתבו התוס' כיון דנפל אח"כ אתרע לה סברת הוח"כ דאמרינן מדלא נזהר לשמרו מסתמא פרע ליה אח"כ ולכך שפיר פריך בגמ' ומשום דהוחזק כפרן תו לא פרע כלל ודו"ק ובקצרה אין לתרץ דהך דכלתי' דר"ז מיירי דידעינן דנאבד באונס דכל כה"ג לא הוי שתיק הגמ' מלפרושי בהדיא כיון דעיקר הדין תליא בזה והתירוץ הנכון הוא כדכתיבנא ועיין:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>