עריכת הדף "נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/סה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

''' תשובה 

''' 

<small>שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי וחביבי הרב המופלא ומופלג כבוד מוה' אברהם נ"י: 

</small>

מכתבך קבלתי. וע"ד החמאה שרוצים בני קהלתו להתיר להם. דע אהובי תלמידי שהדבר קשה מכמה טעמים כי בלי ספק שמנהג זה שנהגו שם מכמה דורות לאסור אינו מנהג טעות אבל הוא מנהג טוב ועכ"פ יש בו סייג וגדר, וכבר נודע שזהו מחלוקת מגדולי הראשונים אם יש התרה למנהג שהוא משום גדר. וסייג ודעת הרשב"א והר"ן הביאם הבית יוסף ביו"ד ס"ס רי"ד שהם חמורים מנדר ושבועה וע"י קבלתם נעשה כאיסורי תורה שלא מהני להם שאלה וחרטה ואין החכם יכול להתיר להם כלל. ואמנם הרא"ש והרבה מן הפוסקים סברי שיש להם התרה ע"י פתח וחרטה כמו שאר נדרים ושבועות ורמ"א בהג"ה סוף סעיף א' הכריע כהרא"ש. וא"כ אם היו כל בני הקהילה רוצים שיתירו להם היה אפשר להתיר להם ע"י שאלה כהתרת נדרים אבל כיון שהחמאה הרבה מן הגאונים שאוסרים אותה ע"פ דין בזה אפשר לומר שהראשונים בקהלתם הכריעו וקיבלו דעת האוסרים. והיה מקום לפלפל בזה אם צריכין עכשיו ב"ד גדול כהראשונים ויש בזה אריכות דברים מה שאין הפנאי גורם בעתות כאלה עת צרה וכמה צרות תכופות ואין הדעת צלולה. אבל מה שאני רואה להחמיר הוא כי המנהג שבעירם לא בעיר ההיא לבדה הוא אך מנהג פשוט בכל מדינות מעהרין. ולפי הנראה נעשה בימי הגאון צמח צדק ע"פ הגאון שהיה אז רב דמדינה ונתפשט וקיבלוהו על עצמם כל בני המדינה עליהם ועל זרעם לדורי דורות ועיין בעה"ג סימן פ"ח. ועתה אפילו אם היה נמצא בימינו ב"ד גדול בחכמה כמוהו מה שהוא רחוק בעיני הרי כל המדינה הם לענין זה כקהלה אחת נחשבים וצריך שיתחרטו כל בני המדינה חבל לא שיתחרטו קהלה אחת. ולכן קשה בעיני למצוא שער היתר בזה. ועיין פר"ח א"ח סימן תצ"ו שהאריך בדיני מנהג ועיין שם סימן ה'. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:נודע ביהודה - תניינא: יורה דעה]]