עריכת הדף "נאד של דמעות/ט/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|
{{גופן|5||שער תשיעי}}

{{גופן|4||'''פרק א'''}}
}}

== א ==
'''כמו''' בחיי איש פרטי, יש אברים ראשים שהנשמה תלוי' בהם, כי הם שופעים חיים לכל האברים, וע"כ יש ביחוד להשגיח עליהם בהשגחה נמרצה, ולשום משמר חזק עליהם כי מהם תוצאות חיים לכל האברים. כן גם בחיי משפחה, יש אנשים ראשים שבהם תלוים חיי החומרי והמוסרי של כל אנשי המשפחה, ויש לשום לב על הראשים האלה שיהיו בתחלה מזויינים ומסובלים בכל העניינים האלה שעליהם להשפיע מהם על בני המשפחה, כי כל משפיע ופועל על נושא אחר, אימתי ראוי להיות משפיע רק בעת שהוא בעצמו עשיר מאד בכח הזה, ואז יכול לשחד מכחו זה על אחרים ולהאציל מרוחו עליהם, אבל כל עוד שאין בו בעצמו הכח הזה בשפע, אינו ראוי להיות למשפיע, והדבש הזה הממתיק את המשקה, הוא רק משום שיש בו המתיקות בשפע, וע"כ יכול להשפיע ממתיקותו על עוד נושאים אחרים. ומובן שכמו כן בחיי המשפחה, כל אלה שהם אבני ויסודי המשפחה ושעליהם הוטל להשפיע ולהעניק מטובה הגשמי והרוחני על כל המשפחה, יש להם לדעת מה שהוטל עליהם לעשות, ובמה שיש להם להשתלם שתהי' היכולת בידם למלאות חובתם המוטל עליהם, בכדי שכל אלה המצפים לישועתם ומיחלים להשפעתם, לא יבשו משברם. ועוד יותר יש להמשפיעים האלה לזכור ולשום לב שיש להם להשפיע על המושפעים, בשיעור כזה, שגם הם יצלחו להיות ג"כ משפיעים, כי כל ילד וילד יתגדל ויהי' לאיש ולאדון הבית, ויחול עליו חובת ההשפעה. וכ"ז תלוי רק בשיעור השפעת המשפיעים, אם יעשו מלאכתם בזריזות ובחריצות ובבינה יתירה, וידעו את אשר לפניהם, אז יראו לחנך את הבנים להכינם ולהזמינם שיהיו לאנשים רצוים והגונים, חרוצים ושוקדים, ויהיו בידם לבנות בתים כמו רמים, ולגדל גם בניהם לבנים נאמנים לארצם ולדתם ולמולדתם: 

== ב ==
'''והנה''' אבני פנת כל בית ויסודי כל משפחה, מובן מאליו שהם האיש ואשתו, כי הם כאדוני הבית וכאבות הילדים, נחשבים לעמודי המשפחה ויסודותיו, כי עליהם נשענים כל בני המשפחה. והנה בנוגע לפעולת האיש על משפחתו, אין להעתיר בדברים, כי פעולתו נודעת וגלוי' לכל, וכמו שהיא רשומה וחרותה באותיות בולטות וגלויות הנקראים מכל אדם. ואולם מפעולת האשה על המשפחה, ראוי לדבר מעט, כי רבים לא הבינו ערך פעולתה, ומחקו מאד את פעולתה ותועלתה, עד כי חשבו שכל עקר פעולתה על הבית ועל משפחתה, הוא רק בעניינים חומריים, כי מכינה מזון וטרף ומשמת עיני' על נקיון הבית, טווה, תופרת, ומבשלת, ועוד דברים כאלה שבהררי החומר והגשם יסודתם, ושללו ממנה כל תועלת רוחני והשפעה מוסריית. ובאשר שלדעתי הטו מאד בזה את דינה וקפחו שכרה, והשיגו גבול פעולותי' שלא בצדק, ע"כ אמרתי לבאר קצת ולהראות כי נהפוך הדברים, כי לבד כל אלה שחשבום ויחדו אלי', יש לה גם חלק ונחלה בכל ההנהגה הרוחניית, ומשפעת השפעה מוסריית על הבית, עד אם תעריכנה פעולת האיש במוסרי, ופעולתה, תעלינה בד בבד. ואולי עוד תכריע היא בפעולותי' את הכף, ולא בצדק הקילו בכבוד פעולתה, ומאד הטו ועוותו בזה את הדין, והטית דינה זה וקפוח שכרה והשגת גבולה יכולים לגרום נזק גדול, כי ערך השמירה היא כערך מעלת וחשיבת המשומר [עי' ס' חו"ת ח"ב פ"ב מס' עה"מ]. וע"כ כל עוד שלא נמוד במדה נכונה ואמיתה מדת פעולת האשה על ביתה ומשפחתה, אין לקוות לצאת חובת ההשגחה על הבת המעותדת להיות לאם ולגברת הבית, לנהל ולהנהיג כל צאצאי', כי רק בעת שנדע ערך האשה ופעולתה, על הבית ועל הבנים בעת שתהי' לאם, רק אז נדע עד כמה שיש להשגיח על הבת, על חינוכה ועל גידולה ועל כל הנהגותי': 

== ג ==
'''והנה''' בעוד שאנו חוקרים בזה מדעתינו, יש לנו להתבונן על דחז"ל בענינים אלה, ועם זה להתפלאות לראות, כי חז"ל ברוח קדשם כבר שמו עיניהם ע"ז, והראו לדעת מה כח פעולתה של האשה על הבית, ועטרו עטרה לראשה, והעלו פעולתה ותועלתה על גפי מרומי המעלה, כי ראו שרק בעת שנדע ערך פעולתה כי רבה היא, אז יראו האבות להשתדל לטעת בלבה מדות טובות וישרות, ולהפיח בקרבה רגשות נעלות ללמדה דרכי החינוך וסדר גידול בנים, וזשחז"ל בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/קיח/ב|קיח:]]}} אמר ר' יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי, שכוונתו בזה להראות כי האשה היא יסוד אבן פנת הבית, ורוח החי' בכל אפני סדרי הבית, כי בחינוך הילדים היא נוטלת חלק בראש שעל פי' יתחנכו, ואשה טובה מתנה טובה לבעלה, כי היא תעמיד לו כל הבית בקרן אורה, ותפיץ אור על כל הליכות ענייני הבית, ותתן את לבה לחנך ולגדל הבנים בדרכי המוסר, לנהלם על מבועי התורה והיראה, ולהשריש בקרבם שרשי האמונה והדת. כי האם תשכון תמיד בבית, ותשגיח בעינא פקיחא על הבנים, ובעת שהאב ינוע וינוד בחוצות ובשווקים, מבלי לראות ולהשגיח על הנהגת בניו, היא כאם רחמני' מקננת ומרחפת על בני' ולא תסור עין השגחתה מהם, וע"כ קראה לה בשם בית, על שם תכליתה ולהזכירה בכל פעם תכליתה זה, לבלי תשכח מזה כרגע, וע"כ קראה לה בכל פעם בשם בית, וכמש"א גם בריש יומא ביתו זו אשתו. וזהו שמצינו שבעת שחז"ל דברו מכל אנשי המעלה שנתגדלו בשם טוב ושעשו פעולה ותעצומה על עמם בתורתם ובצדקתם, ראו להזכיר עליהם שם אמם, ואין כל ספק כי באו לרמז בזה שהאם נוטלת חלק בראש בזה, ושפעולתה גרם כ"ז, וזש"א רבא במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/יז/ב|יז:]]}} דילידא אימא כר"ש תילוד ואי לא לא תילוד. כי בעת שהזכיר פעולת ר"ש ראה לנחוץ להזכיר ע"ז שם אמו לרמז שאמו פעלה עליו הרבה בזה. וכ"כ מצינו בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/ס/א|ס.]]}} אמר רנב"י זכאי אימי' דר"ה בר סחורה דשׁני לי' שמעתא בריגלא כשמעתי' עיי"ש, והוא ג"כ ע"ד הנ"ל: 

== ד ==
'''וזהו''' גם מה שמצינו, שבעת שמנו שבחם של ת"ח, הזכירו על ריב"ח התואר הזה אשרי יולדתו, כיונו בזה שמדותיו הטובות ורוחו הכביר והנעלה נתפרסמו כ"כ לטוב, עד שכולם אמרו אשרי יולדתו. כי ממנו יש לראות פעולת אמו רבת המעלה וכבירת הרוח, עד שיכלה לפעול עליו כ"כ ברוחה ובפעולותי', ונודע דריב"ח הצטיין מאד במדותיו ובמדברו הנעלה עד שהי' מראשי המתווכחים, וראש וראשון לממשלי משלים, כמובא בהרבה מקומות מהפלגת מדותיו, מאהבתו לחכמי התורה, ובזירת הכבוד להם [עי' ירו' ברכות {{ממ|[[ירושלמי/ברכות/ב/ט|פ"ב ה"ט]]}}]. והנהגתו בענוה יתירה, [עי' ירו' חגיגה {{ממ|[[ירושלמי/חגיגה/ב/א|פ"ב ה"א]]}}], ורדיפתו אחרי השלום עד שרק בו בחרו לשכך צבורא עיי"ה מ"ר בראשית {{ממ|[[בראשית רבה/סד|סוף פס"ד]]}}, יעול ריב"ח דהוא ארכלוסטקי' דאו' עאל ודרש כו'. וע"כ ראו להזכיר שם אמו לטוב, יען כי האם הניעתו לזה, ובהשתדלותה הגיע למדרגה הזאת. ובמדרש שמואל על אבות כתב ע"ז וז"ל יב"ח אשרי יולדתו בירך את אמו לזה יותר מהאחרים, לפי שאפשר שהי' בעל מוסר ודרך ארץ, וקנה זה דרך קנין גמור מהמוסר אשר יסרתו אמו בבחרותו, וכמו שאמר הכתוב בשלמה המלך ע"ה, אשר יסרתו אמו, וע"כ בירך את אמו ובברכו אותה היו מונה שבחו, לפי שהיא היתה סבת המוסר, אשר הי' בו, מבואר פה כדברינו שכיונו בזה לציין פעולת אמו עליו בזה. ולא רחוק להמליץ הרעיון הזה, בדברי ר' חנינא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/כד/ב|כד:]]}} שאמר חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי, כי הדברים החמים והנלהבים, שהאם הטיפה על לבו הרך בעת שלבו נוח להתפעל מכל דבור ודבור, והיא הפיחה אז בקרבו אהבת התורה ושרה לו שירי קודש, ובעת שהניעה ערשו ליישנו ולהרדימו שרה לו שירים, וספרה לו ספורים שכולם בנוים, להעיר ולעורר האהבה לתוה"ק, הדברים הרוממים והנעלים הנוחים והרכים, באו בקרבו כשמן, והם הם הלהיבו את לבו מנוער, ופעלו עליו הרבה עד שהם עומדים לו גם עתה לעת זקנותו, כי פעולת האם על הבנים בילדותם היא רבה ועצומה. ומי יכול להעריך ולשער את חין ערך השירים והספורים האלה, שהאמות היו למודות לשיר ולספר לילדיהם שכולם היו שזורים וטווים מאהבת התורה ויראת ה', ומההצלחה הגדולה והאושר הרב מאלו שזוכים להנות בתורת ה', דברים כאלה לא שבו ריקם, ועשו תמיד מלאכותם והוציאו מטרתם ותכליתם, ובלי משים ידע הילד מילדותו את תכליתו ומטרתו, ואל זה נשא את נפשו, ואין קצה לפעולת האם בדברים כאלה על הבן, ופלגי מים לב הנער ביד אמו, אל כל אשר תחפוץ תטנו: 

== ה ==
'''ועד''' כה הגדילו והרימו פעלות האשה על המשפחה והבית, עד כי כל ענייני הדור קורותיו והנהגתו אשרו ואסונו, תלו הכל בהנהגת נשי הדור, והדור שזכה לנס גדול ולהגאל מעבדותו תלו ג"כ שנשי הדור בהנהגתם הטובה והמאושרה, זכו וזיכו לזה, וכמש"א בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/יא/ב|יא:]]}} דרש ר' עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים כו' עי"ש כל המאמר, שתוכנו הוא להראות כי כחן רב לפעול גם על כלל האומה, כי עי"ז שכל אשה ואשה פועלת פעולה מוסרית על בעלה ועל בני', עי"ז תתרומם קרן כלל האומה, כי מהו הכלל אם לא קיבוץ פרטים מחלקים, וכערך פרטי וחלקי הכלל יתערך כל הכלל בכלל. וכ"כ מצינו להיפוך שתלו קלקלת הדור ג"כ בראשי הנשים, וכמו שמצינו בישעי' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ג#טז|ג טז]]}} ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים כו', ומטרת המחזה הוא להראות כי הן סבבו וגרמו קלקלת הדור, ועליהן תחול קללת הדור. וזהו גם מה שחז"ל הראו בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/קט/ב|קט:]]}} שקרח בא להמרתו ומרידתו רק ע"י אשתו, ואון בן פלת נמלט בעצת אשתו, כי כ"ז הוא להראות פעולת האשה על ביתה, וזהו שמצינו דבעת שציינו גדרי העושר אמר ר"ע בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/כה/ב|כה:]]}} כל שיש לו אשה נאה במעשים, דהיא ע"י מדותי' הטובות ובריחתה מן המותרות והרחקתה מן הקישוטין ועדי עדיים, לא לבד שלא אלצתו לעבוד עבודת פרך ולעמול וליגע למלאות מאוויי לבבה להלבישה שני עם מעדנות, כי עוד תרשהו לשבת ולעסוק בתורה, ותנחמהו ותשתדל לאמץ את לבבו ולחזקו ללמוד התורה [וכמו שהי' בר"ע בעצמו עיי"ה כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/סג/א|סג.]]}} דר"ע אמר שבקוה שלי ושלכם שלה היא] ושיהי' שמח בחלקו, דזהו העושר האמיתי, וכל מה שהגדילו מעלת לקיחת בת ת"ח לאשה, הוא הכל משום דהאשה שנתגדלה על ברכי הורים ישרים ונתחנכה בבית אנשים נקיי הדעת, ושהם עמלו באין ספק לטעת בה מדות טובות ונעלות, והרחיקוה מכל דברים המגונים, אשה כזאת תצליח ותאשר את בעלה ותחנך את בני' עפ"י דרכה הטובה והמאושרה הזאת: 

== ו ==
'''וזהו''' מה שמצינו שבעת שהקב"ה נתן את התורה והודיע לבני ישראל ערכה, מטרתה, ותכליתה, ראה להזכיר את הנשים בשם בית כמש"א כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ודרשו ז"ל {{ממ|מ"ר יתרו}} בית יעקב אלו הנשים, כי ראה לעוררם עתה שידעו שיסוד הבית הוא האשה, כי עתה בעת שראה להטיף להם דברים מעקרי הדת ושרשי האמונה, והדברים האלה כוללים ומקיפים את כל הדורות הבאים אחריהם, כי את הדברים האלה שבני הדור ממ"ת שמעו מפי אלהים חיים, יש להם מוסרם לדורות הבאים אחריהם, ולחנכם ולגדלם על פי יסודי הדברים האלה, וכאו"א בביתו יראה להשריש שרשי ידיעה זאת, ולהשתדל שתוצאות הידיעות האלה תהי' גם בפועל, שהבית הזה יתנהג ויתנהל כפי שהידיעות האלה מחייבות. ולזאת בנוגע להבית, הזכיר הקב"ה את הנשים להודיעם שבהנהגת הבית מושלות הנשים ממשל רב, והמשרה הזאת נתונה רק עליהן, כי גידול וחינוך הבנים נכלל בכלל הנהגת הבית, וחלק גדול מזה מסור להנשים, כי הן רק הן יכולות להשגיח על צאצאיהן, לחנכם ולגדלם על פי דרכי התורה ומסורת אבות, כי עיני האשה צופיות תמיד על הליכות ביתה בכלל ועל חינוך הילדים בפרט. ובכלל ראה הקב"ה לעוררם [בזה שקרא את הנשים בשם בית] שידעו ערך פעולת האשה על הבית, עד שמצד זה ראוי' האשה להקרא בשם בית. ובאמנם כן הוא כי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידות על מזג ותכונת האשה גברת הבית הזה, כי אם סדר ומשטר ישר שורר שם בבית ונקיון וזוהר ממלאים את מקום מגורה, הוא אות על חריצת ידי' של האשה בעלת הבית הזה, כי כל אלה נתונים נתונים רק ביד האשה, וע"כ יראו להזהר בכבוד האשה, ולבלי להקל בכבודה, והרמת מעלת האשה והזהירות בכבודה הוא לאות ולמופת על גודל ערך מעלת האשה ביחוסה לביתה, ועל פעולתה הרבה והעצומה על הנהגת הבית בכלל, ועל חינוך הילדים בפרט, וע"כ ראה הקב"ה להזכירה פה בשם בית: 

== ז ==
'''ובאמת''' אנו רואים, כי הדת הישראלי [בהתורה הכתובה וגם בהמסורה שכל דבריו נובעים ונמשכים מעקרי ושרשי התורה הכתובה] מרים מאד מעלת האשה, ומשיבתה על גפי מרום המעלה, ומגדיל כבודה עד למרום, ומצווה לכבדה ולנשאה, כי למרות המתחכמים החדשים המחללים כל קודש, ואשר זה כל פרי חכמתם לחפאות דברי שוא ותפל על תוה"ק, ולזאת השתדלו להראות, כי התורה משפלת מעלת האשה, ומורידה כבודה עד לעפר, ותעפר בעפר כבודה. למרות דבריהם המתועבים והמגואלים, שזה משוש דרכם לבדות שקרים וכזבים, ולטיח טיח תפל על התורה הקדושה, למרות דבריהם אלה, יודעים אנחנו, כי נהפוך הוא, כי באמת התורה מוקרת מעלת האשה, התורה הרשתה לאיש לעזוב את אביו ואת עמו ולהדבק באשתו, כמו שנאמר ודבק באשתו, אין קצה ואין מספר למאמרי חז"ל הנמצאים שמצווים על כבוד האשה [ע' יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/סב/ב|סב:]] [[בבלי/יבמות/סג/א|סג.]]}} ב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/נט/א|נט.]]}} חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/פד/ב|פד:]]}} ודומיהם רבים], וזהו הענין שראו לסמן ולציין כל מעשי הנשואין בסימנים קדושים ובציונים רוחניים, ובכל הליכות הנשואין משפטי' וחוקותי', מתנוססות בהן רגשי קודש, כאשר גם התחלת כניסת האשה, לרשות בעלה נקראת בשם קדושין, להראות כי הוא ענין מרום וקדוש מאד. וזהו שמצינו שדימו ענין הנשואין לענין ירושלים, עד כי גם על הלוקח חלק בשמחת הנשואין אמרו בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/ו/ב|ו:]]}} שהוא כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים. כי כמו שעיר ירושלים נתיחדה בקדושה מיוחדה עד שלערך קדושתה נתקדשה ג"כ שיושבי' יהיו אנשי קודש רבי המעלה, ובהפרדם ממנה נשארה חרבה ושוממה, ומראית לכל כי איננה מתנחמת מישיבת שארי אנשים הפשוטים, והיא מיחלת בכליון עינים, על הטבת בני' שיגיעו למעלתם וקדושתם, שיהיו ראוים והגונים לשבת בעיר הקדושה הזאת. וכ"כ כל איש ואיש מבני ישראל שיודע שלא נוצר לחיות חיי בשרים, ולהתענג בעינוגים גשמיים ומזוהמים. האיש הזה יודע שתעודת הנשואין ותכלית האשות הוא להשלים קיום העולם שהיא היא קדושת העולם, ולזאת יש לו ליחד אשה מיוחדת שההתיחדות הזאת מעידה על קדושת הענין [שע"כ רק האדם מבחר הנבראים ותכלית הבריאה נצטוה, ליחד לו אשה מיוחדת, בעת שבשארי בע"ח אינו נוהג זאת]. וע"כ כמו שירושלים נתייחדה רק לישראל, כן נתייחד לכל איש ואיש מבני ישראל אשה מיוחדת, ושלדעת חז"ל עוד קודם יצירת האדם מכריזים על בת זוגו המיוחדת לו, שהורו בזה ג"כ רוממות מעלת ערך ענין הנשואין, עד כי הוא תכלית חייו, וע"כ כשמגעת העת שיברא ולראות אור עולם, רואים עוד אז להכין לפניו בת זוגו, שהיא היא עוזרת לו להפיק מטרת ותכלית חייו, ושבלעדה אינו רואה חיים, ובריאתו לתהו והבל, וע"כ מכינים בעדו אז אשה קודם יצירתו, וע"כ המשילו את ענין הנשואין לבנין ירושלים. וזהו גם שמצינו שעת התפרדות האשה מהאיש השתמשו חז"ל במליצות כאלה המורות שמדמים ענין ההתפרדות לחורבן והריסות המקדש, כי כערך רוממות קדושת ומעלת קיום הדבר, כן יערך ערך ההפסד של הריסת הדבר הזה, וע"כ כמו שעצם הנישואין וההזדווגות דימו לקדושת הקודש והמקדש, כן המשילו גם את ההתפרדות להריסת הקודש והמקדש, וזש"א בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כב/א|כב.]] ובסוף גיטין}} כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, כי כל הבאים והקריבים על המזבח נתייחדו ונצטיינו בציונים מיוחדים, כי כערך קדושת הדבר כן הוא ערך משתמשיו, כי כל הקדוש מחבירו מצטיין יותר בהתיחדות משמשיו {{ממר|ע' [[משנה/כלים/א#ו|כלים פ"א משנה ו-ט']], דמבואר שם דכל שמקודש יותר ימעטו גם משמשיו}}, וע"כ המזבח שמקודש ביותר נצטיינו הקריבים עליו בהרבה ציונים קדושים, ובאם שיחסר אחד מהציונים האלה אין לו עוד להקרב על המזבח, ולזאת מציירת המליצה הקדושה, כאלו המזבח יודע ומכיר ערך קדושת ההתחברות וההזדווגות של הדברים המקודשים, והוא יודע להעריך ההפסד מההתפרדות של הדברים שנתקשרו בקשר של קדושה, ובאשר כי הגירושין הוא דבר המפריד בעת ששניהם חיים, שלא תתכן בזה מליצת חורבן והריסה, ע"כ אמרו שבוכה ומילל על ההפסד. ואולם מיתת האשה ציירו ברוח מליצתם לפי השקפתם על הנשואין בציור חורבן ביהמ"ק וכמש"א ר"י בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כב/א|כב.]]}} כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב ביהמ"ק בימיו וכמובן מאליו עפ"י דברינו הנ"ל. וזהו הענין שכל האהבות הרוחניות וההזדווגות היותר קדושות ונעלות בענייני הדת והאמונה, המשילו לאהבת נשואין ולאשות, יען כי אהבת הנשואין והאשות, היא ג"כ אהבה קדושה הנוסדה על קיום העולם, והרחוקה מכל תאוה נמבזה ורגש של חמדת בשרים, והאנשים השלמים והנעלים יודעים להעריך את ערך האהבה הזאת, עד שרואים אותה לאהבה טהורה ורוחניות אשר ממקום קדוש תהלך:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>