עריכת הדף "נאד של דמעות/ח/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרק ב'''}}}}

== א ==
'''לדבר''' עתה הרבה אודות פרטי האסון, ולהראות ערך גודל האסון והשבר אחשוב כי הוא רק למותר, כי כולכם יודעים את ערך מעלת הנפטרת, טוב לבבה, וצדקת פזרונה, והנהגותי' הישרות והנכוחות, ונוכל לומר כי על פרטי האסון הזה, ועל מהירת חליפתה בדמי ימי', יש להמליץ מליצת הנביא {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כא#|יחזקאל כא]]}}. ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הנבא ואמרת, כה אמר ה' חרב חרב הוחדה וגם מרוטה למען טבח טבח הוחדה למען הי' לה ברק מורטה, שלדעתי הנבואה הזאת שהקב"ה משים בפי הנביא שינבא, כי חרב חרב הוחדה גם מרוטה, איננה נבואה בודדת לעצמה, ואמנם היא שייכת להנבואה הקודמת, ונמשכת להתשובה על השאלה הקודמת, שאחרי שהקב"ה ציוה להנביא להתאנח במרירות וכש"א ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם, שם בפיו גם תשובה בעד אלה שישאלו ממנו פשר דבר מרירותיו, וכמש"א והיו כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח, אם ישאלו ויתפלאו עליך ע"ז, הנני מבאר לך התשובה, למען תדע להשיב לשואליך דבר להשקיט המית שאלתם, ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאום אדני ה'. ואם נחשוב שבהנבואה הזאת לבד נשלמה התשובה על שאלתם, יפלא מאד הדבר, כי הלא התשובה הזאת לבד שאיננה תשובה מספקת על השאלה, כי הלא גם אינה מזיזה את השאלה ממקומה, כי הלא גם מהשואלים לא נעלם, שהאנחות והמרירות אינן באות על איזה דבר טוב, כי על ענין מוצלח לא יבכה שום איש ולא יאנח, ובלא תפונה כי כולם ידעו ויבינו שהמרירות והאנחות באות על איזה אסון שקרה, והשאלה תבא רק לדעת פרטי מקרה האסון, כי יש כמה מיני אסונות שיכולים למרר את חיי האדם, וא"כ אם באמת יחוש לשאלתם, ורוצה להבינם ולידעם פשר הדבר, הלא יש ו להודיעם פרטי האסון ביחוד. וכל עוד שהקב"ה לא שם בפיו תשובה, שיסודה תהי' לברר להם פרטי האסון, ישארו השואלים באי-ידיעתם כמקדם, וטוב הי' לבלי לחוש לשאלתם כלל, מלחוש ולהשיב להם תשובה סתומה וחתומה כזאת. וע"כ ברור שבמקרא הזה לא ביאר עוד כל פרטי התשובה, ורק במקרא שאחר זה [שכולל הנבואה של חרב חרב הוחדה כו'], משלים את התשובה על השאלה ההיא שבאמת לא נשלמה עוד שם: 

== ב ==
'''כי''' יחלק את התשובה לשני חלקים, באשר גם השאלה הזאת שהקב"ה מעריך לפניו, שיכול להיות שיתעוררו לשואלו, היא שאלה כזאת שנחשבת כמו שאלה כפולה, כפולה משני חלקים שונים שתכלול בקרבה א) '''פליאה''', ב) '''שאלה'''. כי הוראת שאלה, הוא שאחד ישאל לדעת איזה דבר אם גם לא נפלא הדבר כ"כ בעיניו, ואינו רואה את הדבר לדבר זר ותמוה. ואמנם פליאה היא אם רואה איזה דבר היוצא מההרגל הטבעי, ושלולא שראה זאת לא האמין בשו"א שיהי' דבר כזה, כי הוא נגד החוקים הנהוגים, או נגד חוקי הנהגת האיש הזה ביחוד [בעת שהשאלה תסוב על איזה איש פרטי], וע"כ כולל בשאלתו גם ענין פלא, ושכל עוד שלא ידע פשר הדבר, לבד ההעלם שנעלם ממנו, עוד יפלא הדבר בעיניו. וגם פה משווה לו הקב"ה שהרואים אותו במצב המרירות והאנחות ישאלוהו שאלה כזאת שתכלול גם פליאה נשגבה, כי יתפלאו עוד על זה, וזש"א והי' כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח, היינו, אתה שנודעת לאיש שלב אמיץ לו, ובעל רוח כביר ונפש שמחה, כי מגדרי הנבואה שהנביא יהי' שמח ועלז, וכמאמרם ז"ל אין השכינה שורה לא מתוך עצבות כו' אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והי' כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' [ע' שבת {{ממ|[[בבלי/שבת/ל/ב|ל:]]}} ובכ"מ], וא"כ יפלא מאד הדבר, מדוע אתה נאנח, כי על אדם פשוט אין להתפלא על בכיותיו ואנחותיו, כי רבו כמו רבו המקרים והאסונים המתרגשים ובאים בעולם להעציב לב איש פשוט, ולהדאיב נפש כל אדם, וע"כ אם יראוהו בוכה ונאנח יכול להיות כי ישאלו ממנו רק פרטי האסון. אבל עליך יש גם להתפלא מאד על הבכי והאנחה, כי האסונים הרגילים ומקרים המצוים, הם לא יעצרו כח לשלוט עליך שלטת, להכניע רוחך הכביר, ולשבר לבך האמיץ, ולהתראות לפני בני עמך, בתור מוג לב שלא נאה ויאה כזאת לאיש המורם מעם, שיש לו לעמוד מעל לגבולות הטבע, ולהיות עליון על כל המקרים והפגעים, וא"כ לבד שישאלו לדעת פרטי האסון, עוד יתפלאו מאד עליך. וע"כ סדר הקב"ה לפניו את התשובה ג"כ באופן זה, שתכלול שני חלקים, הסרת הפליאה, ותשובה על השאלה והבקשה לדעת פרטי האסון, ונגד הסרת הפליאה הורה לו כי ואמרת, שבתחילה תראה לכונן אמריך שלא יתפלאו עוד אליך ביחוד, כי תברר להם אשר על שמועה כי באה ונמס כל לב, שבאה שמועה מבהילה כזאת מהודעת מקרה נורא ואסון איום, עד כי ונמס כל לב, גם מי שלבו לב אמיץ. ורפו כל ידים גם אלה שידיהם חזקות מאד, וכהתה כל רוח, גם מי שרוח כביר לו, לא יועיל לו רוחו העז להמלט משברון לב ומרוח כהה. וכל ברכים תלכנה מים, גם הברכים החזקות מאד תרדנה דמעה כמים. הנה באה ונהיתה נאום אדני ה', הנני רואה כי כבר בא האסון האיום הזה, שלפניו לא יעמוד שום איש, וכולם יכנעו מפניו, ויפרק כל לב וישבר כל כליות, והדברים האלה ערוכים להסיר הפליאה שיתפלאו עליו ביחוד, אחרי שביאר להם שבאמת הוא אסון איום ונורא, שאין שום איש שיכילנו לשאת אותו ברוח שלו ובלב שקט: 

== ג ==
'''ועתה''' יש לו עוד לפתור את השאלה, להבינם ולהודיעם פרטי המקרה הנורא הזה, וע"ז מספר אשר ויהי דבר ה' אלי לאמר, כי צוויתי לשום לב גם על שאלתם ולהודיעם למצער ידיעה שטחיית מפרטי האסון הנורא הזה, וכה אמר אלי בן אדם הנבא ואמרת. תנבא להם הנבואה הזאת, שעקרה ויסודה היא לבאר ענייני האסון, כי כה אמר ה' חרב חרב, כבר הכינותי ותקנתי שני מיני חרב, הרצון כי הכשרתי את החרב בשני מיני תקונים, כי הוחדה שנחדדה למען תמהר מעשי'. וגם מרוטה, שעשיתי לה ברק כי הברקתי' ושפשפתי', ומפרש לאיזה תכלית נעשו הפעולות האלה. למען טבוח טבח הוחדה, כי הטביחה תהי' במהירות נפלאה, וע"כ הוחדה. למען שתעשה מעשי החליפה במהירות ובזריזות, כי החדת החרב הוא בעת שיש להחרב לשחוט במהירות בלא שהי' כל דהו, כי ע"ז תבא ההשחזה לחדדה ולשננה, שתשחוט במהירות נפלאה. למען הי' לה ברק מורטה, כי האסון יהי' אסון כזה שיהי' לו ברק נורא, כי יראה וישמע למרחוק להחריד כל לב ולשבר כל כליות, כי השפשוף והצחצוח הם בכדי שתראה החרב מרחוק, כי בעת שהחרב היא חלודה אינה נראית למרחוק, אבל בעת שהיא מרוטה ומשופשפת, מעלה ברק וזוהר ונראית למרחוק, ונותנת חתית גם להעומדים מרחוק [ואז"ל בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/מב/א|מב.]]}} אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. כי צחצוחי חרבות מרככות את הלבבות ומשברתם], ובזה מתאר ע"ד המליצה פרטי האסון שיהיו במהירות ובתכיפות, ויהי' אסון נורא כזה, עד שישמע למרחוק, ככל דבר היוצא מחוקי ההנהגה המורגלת, ומדרכי הטבע הנהוגים, שמיד יעשה לו כנפים לעוף למרחוק ולהיות למלה בפי כל: 

== ד ==
'''אחרי''' כל זה יש לדעת, כי גם בהאסון הזה יש לנו להשתמש במליצה הזאת, כי שמועה באה אשר ונמס כל לב, לא לבד מוג לב והרך בטבע, לא לבד לב בני משפחתה ימס כמים לרגלי האסון הזה, כי גם לב כל מכירי' ויודעי', וגם מי שיש לו לב אמיץ ורוח כביר לו, גם לבות אנשים כאלה ימסו כדונג, כי חרב חרב חרב הוחדה. כי החרב עשתה פה מעשי' במהירות איומה, ובשלשה ימים לקחה את האשה רבת הערך הזאת. וגם מרוטה, החרב הזאת נמרטה ונשפשפה, כי מיתת אשה כזאת, מיתת אשה רבת התהלה כמוה שבדמי ימי' הלכה וחלפה מעולמה בעודנה בת כ"ג שנה, שרבות הי' לקוות ממנה, כי היתה אשה גדולה במעשי', אזני' היו תמיד קשובות לכל בקשת מר נפש, ובענוה צדק ודברי חן השיבה לכל איש מר ומצוק, והשתדלה למלאות בקשת עני ונכה רוח. מות אשה מנשי רום המעלה כמוה, שהיתה שלימה בידיעותי' הנעלות, מיתת אשה נודעת ומפורסמת כזאת, תעשה רושם גדול ותחריד כל לב וגם למרחקים ישמעו את האסון הנורא הזה, וכל שומעיו יפחדו ויחרדו כי למען הי' לה ברק מורטה: 

== ה ==
'''בדברינו''' אלה מתוארים עקבי פרטי האסון הזה, וכל אלה נודעים גם לכם שומעים יקרים ונכבדים, שחזות פניכם תעיד עד כמה שנגע האסון הזה עד לבכם. ואמנם זאת ראיתי לחובה להעירכם עוד הפעם, שיש לדעת כי אם אסון נורא כזה קרה עוד ביום המר והנמהר הזה, ביום הכללי ואבל הלאומי, בעת שכולם בוכים ומיללים על חורבן בית מקדשינו, הלא כפי ערך עצמת האסון הזה לעצמו, כן רב כחו להעיר גם אל העוצב והבכי הכללי. וכמשפט כל דבר המעציב שיש לו לעורר גם על עצבון כלל האומה, ולזאת ראוי לנו לשוות עתה נגד עינינו מצב האומה, ולהעריך גם כל מה שעבר עלי' במשך גלותה, בשגם כי אם נחדור היטב נראה כי כל אסון פרטי כזה כחו רב להזכיר ענין של מצב האומה, להתעורר על ידו להעריך גלגולי קורות האומה בכל עת טלטולה וגלותה, כי הוא מתייחס עם אסון כללי. ולבאר עתה כל זה, יש לנו להשקיף השקפה כוללת על קיום האומה ועוצם כחה מסבילתה הרבה, ואז אז יראה לנו אמיתת הדברים האלה, ואמנם ראיתי לדבר עוד מעט באיזה פרטים המתייחסים להענין הזה, כי על ידי הדברים האלה תבינו יותר להעריך ערך הענין הזה, והדברים האלה כשהם לעצמם הם ג"כ רבי הערך, כי ראיתי לבאר איזה ענין שאחשבהו לענין רב הערך. ושיש לקוות, כי ברור ענין כזה, יביא תועלת לא מעטה וכמו שיתבארו הדברים האלה בשער הבא לפנינו:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>