עריכת הדף "נאד של דמעות/ו/ג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרק ג'''}}}}

== א ==
'''הדברים''' שדברנו עד כה מתכונת העושר, הם יפלסו לנו נתיב ודרך, לבא עד חקר כוונת דבריהם ז"ל, על אמרם אין דור שאין בו כיעקב שכפי מהלך באורי נראה, שרמזו פה על מעלת העושר, כי חז"ל ראו שבמחזה הזה הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו גם על העושר, שיבקר גם בבתי ישראל, והעמיקו סוד בדברי אלהים חיים לראות, איך כי כל חלקי המחזה מתאימים להכוונה הזאת, של הבטחת העושר, כי אחרי שהחיים והמות ביד העושר, שאם הוא ביד איש המעלה שלבו טוב לאחיו, ורוחו כנחל שוטף אהבה ואחוה לעמו, אז יביא חיים וברכה לעמו. ואולם העושר ביד איש קל הדעת נעדר הרוח, ימיט בעשרו אסון על עמו, וישתדל עוד להמיתו מיתה רוחנית ומוסרית, ואם איפא כן מובן שהבטחת העושר לא תקרא בשם הבטחה, רק אם תקבל עליו גם אחריות של העשיר מתכונותיו ומדותיו, אשרו וישרו, ואם תבטיח שיבא לאנשים ההגונים לזה, שידעו להשתמש בו להצלחת ואושר כלל האומה, אז תקרא בצדק בשם הבטחה טובה. וכל זה השקיפו חז"ל על המחזה הזה של יעקב אבינו ע"ה, שראו דבמחזה הזה באה ההבטחה הזאת של קיום העושר בישראל, עם כל תנאי ברכותיו, ושבו יתפאר ישראל, כי הבטיח להם שהעושר המבורך הזה לא יחסר בישראל, כי מזה שהקב"ה אמר לו במראות הלילה אל תירא, נראה שיעקב התיירא מאד מההליכה הזאת למצרים, שהיא ראשית צמיחת גלות מצרים עם כל הגליות שאחריו, ונעלה מכל ספק, שמוראו לא הי' מעצם הגליות, רק מתולדותיו ומתוצאותיו ומתנאיו הכרוכים בעקביו, כי מתנאי תוצאות הגלות להשפיל רוח בני הגולה, ולאבד ישותם ועצמותם, לדכאם, להכניעם, וע"כ התיירא שאולי בעת שהמועקות והרדיפות והתלאות והצרות המתרגשות ובאות לרגלי הגליות, בעת אשר תתגברנה עליהם ותכבידנה אכפן עליהם, אולי ינסו חלילה להקל עולם ע"י הפרת הדת וההסרה מדרכי התורה, וע"ז ראה הקב"ה לאמץ את לבבו ולחזק את רוחו, שידע עד כמה שבני ישראל לא יכנעו לחוקי הגליות, והגלות לא יפעל עליהם לרעה להשפילם ולהקפיאם, ויהיו תמיד מלאים רוח חיים, כי יעמדו תחת חסות ההשגחה האלהית, המתגברת על כל גבולי הטבע, וההשגחה האלהית הזאת תאציל מרוחה עליהם, וברוח כביר ולב אמיץ ישאו ויסבלו, ובכל מקום שיגלו ילוה להם רוח אדיר וחזק, והרוח הפנימי הנערץ והנשגב הזה, יחי' את האומה תמיד, ויתן לה עוז ותעצומות, ולא יניחם למוט ולהתמוטט, ובכל עת יעשו חיל ועושר, כי רוחם זה יעמוד להם לנצח את כל המונעים הטבעיים, והמעיקים המורגלים, וילכו לבטח דרכם, כאלו כל הפגעים והנגעים האלה מהם והלאה. והעושר שכפי הליכות הטבע יתרועע רק עם השלוים והשקטים, שכל שערי המדינה פתוחים לפניהם, רק עם אלו ילך שלובי יד, ופסוח יפסח מעל בתי הסובלים והמדוכאים, ומה גם לבני ישראל בגלותם שיש עוד כמו שומרים ונטורי מדינתא השומרים את צעדי העושר, ועל עקביו יתחקו לבלי יעיז לבקר את בית יהודי, וכל הגדרים והסייגים הגזירות והחומרות שגדרו והקיפו את בית ישראל, ושנמסרו לפקידים למלאות כל אלה, והפקידים האלה לא יתרשלו במלאכתם, ומוסיפים משלהם, חומרות על חומרות, וגוזרין גזירות לגזירות, וכל הספיקות וספיקי ספיקות, שיזדמנו להם בהלכות אלו הולכים לחומרא, כל אלה הם רק תנאי השמירה, לשמור את העושר רצוי נפשם, לבלי יתגאל להתרועע עם היהודי, למרות כל אלה יראו כולם כי העושר השמור בשמירות יתירה מן היהודים, גם הוא יסול לו מסלה ישרה, להגיע אל היהודי הנעלב והנרדף, כי רוח ה' נשבה בו, להוליכו למחוז חפצו, והרוח הזה ישבר הרי המניעות ויפרק סלעי העיכובים, וא"כ מזה לבד יש לראות כי אין להם לירא ולפחוד מפני חמת המציק, כי בעיניהם יראו שאינם עומדים תחת חוקי הטבע, ורוח ה' חופף עליהם בכל מקום שהם, והוא ישמור חריצות שכלם ויושר דעתם, ובכל התלאות הרבות לא יאבדו עצמותם וישותם, למען ידעו איך לקשור המלחמה, מלחמת הקיום, לכבוש את כל המונעים, ולנצח כל המפריעים, ולבד שהעושר יהי' כאות ומופת על השראת השכינה, ושימת עין ההשגחה על ישראל, יהי' גם לתועלת כלליי חמרי ורוחני לכלל בני ישראל, כי ימצאו עשירים כאלה שלבם יהי' ער לעמם, ובכל עת צר ומצוק, יקחו חלק בראש, כי צרת אחיהם יגיע עד לבבם, ויפעלו לרוממם ולנשאם, כי המדות הטובות והנעלות מורשת קדומים לישראל, המדות האלה ילוו אותם בכל ימי נדודם, ובכל מקום שיגלו יגלו גם תכונותיהם ומדותיהם הטובות עמהם, ועל העשירים תפעלנה הרבה לעוררם לטובת בני אמונתם: 

== ב ==
'''כל''' זאת ראה הקב"ה לגלות ליעקב אבינו, בעת התחלת ימי נדודו, בראשית ימי הליכתו ונסיעתו הזאת, שהלך להתראות עם יוסף בנו, כי ההליכה הזאת היתה יסוד ואבן פנה לכל הגליות והמצוקות והנדנודים, כי מהנסיעה הזאת נסתבכה הגלות הנודע והנקרא בשם גלות מצרים, ושהגלות הזה היה רק כמבוא ופרוזדור להגליות הבאים אחריו. ע"כ בהליכתו זאת ראה הקב"ה לחזק את לבבו, לאמצו ולהבטיחו בהבטחת העושר, הכוללת נחמה רבה, ושעוז בידה להנעים ולהמתיק את כוס תמרורים מהגלות, כי אחרי שיעמדו תמיד תחת חסות ההשגחה העליונה ושהטבע לא יפעול מאומה, ובעת שכפי משטרי הטבע יש להחליט, כי יתדלדלו ויתרוששו עד שיגועו ברעב, גם אז ימצאו בהם עשירים מצויינים שיצטיינו בעשרם ובהונם, ברוחם ובמדותם הנעלות, עד שהם יתנו נפשם לחזק את מצב ומעמד של כלל אחיהם, יראו וידעו כי השכינה אינה זזה מהם, ומזה יתחזק לב בני ישראל, ויוסיפו אומץ לבטוח בה' ולצפות לישועתו: 

== ג ==
'''כל''' הדברים האלה כלולים בסדר הליכת יעקב למצרים, ובהמחזה שחזה, וזהו שספר הכתוב ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע. כי בדרך הלוכו למצרים פנה גם לבאר שבע שע"ז אמרו שם במדרש להיכן הלך אמר ר"נ שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע האיך מה דאת אומר ויטע וגו', שכוונתם כי האשל הזה שנטע א"א שידעו עד כמה שיש לכל אחד לדאוג בעד חבירו, ושכל אחד ואחד מבני ישראל ידע שהוא רק אבר אחד מאברי הגוף של כלל האומה, וכמו שכל אבר ואבר מרגיש בצער חבירו, שאם ילקה איזה אבר יקחו חלק כל האברים וכולם ירגישו את המכאוב, וכולם כאחד ישתדלו לרפאותו להעלות תעלה לו. כן יראה כאו"א להרגיל את עצמו במדת החסד והרחמים, לחוש ולהרגיש את חבירו, ושע"כ שם הנדיבות בא לישראל רק מאברהם אביהם, וכשאה"כ {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/מז|תהלים מז]]}} נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, וכמאמרם ז"ל [חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ג/א|ג.]]}} וסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/מט/ב|מט:]]}}.] בתו של א"א שנקרא נדיב. ואחרי שהמדות האלה שחוננו בהן ישראל, הן יסוד נצחיותם, כי רק על ידם הגיעו למה שהגיעו והי' בהם כח ועוז לשאת ולסבול, ע"כ מספר הכתוב, כי אחרי אשר ויטע אשל בבאר שבע, שנטע שם את האשל הזה שהוא ענין המדות הטובות, ושחז"ל דרשו ע"ז [בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/י/א|י.]]}}.] מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ושלכמה מרבותינו ז"ל מורים ע"ש האותיות של אשל, שמרמזים אכילה שתי' לוי'. [עיי"ש ברש"י ד"ה פונדק], כי אחרי שראו שתכלית כונת הקרא היא על המדות הטובות בכלל, וביחוד על מדת החנינה והחמלה, שגורמות הנדיבות והצדקה, לזאת ראו ע"ד אסמכתא לרמז כ"ז בעצם המלה, לחלקה לאותיותי', באופן שכל אות ואות יורה על חלק אחד מחלקי הנדיבות ומעשי הצדקה תולדות החמלה והרחמים. ואחרי שנטע וראה ששרשי האילן הזה נקלטו ונשרשו עמוק עמוק בלב, אז ויקרא שם בשם ה' אל עולם. שידע כי ה' ישכון תמיד בהם, ושבכל עת לא יתפרדו, כי יהיו חבוקים ודבוקים בכל עת לה', כי המדות הנעלות והמאושרות האלה, הן הנה חלקי הנצחיות, והן הן הועילו הרבה לקיום האומה ולהתפתחותה. ולזה אמרו במד' כי גם יעקב בהליכתו זאת ראה לסבב דרך הליכתו את באר שבע, לבקר המקום הזה ולקוץ הארזים משם ולקחתם עמו עתה, כי ראה שבאה העת שדורשת מאד את האלונים האלה, כי אם אמנם שהמדות הטובות האלה הנן גם בפני עצמן טובות ומאושרות ונותנות חן וכבוד לבעליהן, אולם בימי הגלות הנן מוכרחות ונחוצות והן הן חיי האומה, ע"כ מציירים עד כמה שיעקב אבינו ראה אז להשתדל בהטעת המדות האלה בלב הגולים האלה, שהנן כרפואת תעלה למכאוביהם הרבים, עד כי ראה ראשית לו לקחת את עצי פרי האלה בדרכו זו: 

== ד ==
'''ובהיות''' שכל דאגותיו של יעקב אבינו ואנחותיו הכבידות שהוציא מלבו, הי' רק בעד כלל בני ישראל, שהתירא מאד מפני קושי השעבוד המתעתד לבא עליהם, ומעול הגלות המתרגש לפניהם, שלא יכפידו את אכפם עליהם, עד שיכרעו תחת רבץ משאם, ולא יהינו כח לעמוד על עמדם במצב דתם ואמונתם, לזאת התראה אליו הקב"ה, ואמר לו יעקב יעקב. שקרא לו בחבה יתירה, להראות לו כי אינו זז מלחבבו לעולם. והוא גם הוא ענהו ויאמר הנני, הנני מחכה ומיחל לדבריך כאל מלקוש, ויאמר. ואז התחיל הקב"ה לדבר אליו דברי נחומים ולהטיף על לבו אגלי נחם ורסיסי הישועה, ואמר אנכי אלהי אביך, עוד לאבותיך נגליתי והראיתי להם מראש מה שיעבור על בניהם, ולזאת אל תירא מרדה מצרימה. שום מורא לא יעלה על ראשך, אל תדאג לא בעד מצבם החומרי ולא בעד מצבם המוסרי. כי לגוי גדול אשימך שם. תמיד תהי' לגוי מצוין, הן בנוגע למדות מוסריות ולמעלת הנפש, והן בנוגע למצב החומרי, בכל אלה לא תשוב אחור גם בימי נדודך וגלותך, ותעצור גם אז כח לטפס ולעלות על ראש ההר, ובין כוכבי ההצלחה תשים קנך, כי ימצאו בך תמיד אנשי מעלה כבירי הרוח, ורבי השלימות בתורה וחכמה, וגם ימצאו בתמידות אנשים שיצטיינו בהונם ועשרם, למרות כל המכשולים והחתחתים שישימו על דרכם: 

== ה ==
'''ועתה'''. מבאר לו בפרט את הבטחה הכללית הזאת, שפי שנים ברוחה. א) '''הבטחה רוחניית''', ב) '''הבטחה חומרית'''. ונגד ההבטחה הרוחנית, אמר אנכי ארד עמך מצרימה. בכל מקום שיהיו גולים תגלה גם השכינה עמהם, כי הרוח האלהי לא ישליכם ולא יפרד מהם כי עמו אנכי בצרה, בעת צרתם הנני משרה ג"כ שכינתי בהם, ורוחי חופף עליהם, כל היום ואנכי אעלך גם עלה, הרוח הזה שאנכי נותן בקרבם והשמור בהם בתמידות הוא יעלם הוא ירוממם וינשאם, ולא יתנם להכנע ולהשפל לאבד את עצמותם וישותם, להשתקע בשערי השפלות, כי יעמדו מעל המועקות האלה, ולא ישרטו ברוחם שרטת, כי רוחם יחי' ע"י רוח ה' השוכן בקרבם, ועי"ז יתחזקו תמיד בתקות הגאולה, כי מזה שיראו שרוח האלהי שוכן תמיד בקרבם ושומרם מכל משמר, ולא יעזבם כרגע, יוכחו לדעת, כי קץ הגאולה דופק תמיד על פתחם, ומבעד אשנבי עניותם וסבלותם יביטו תמיד על הגאולה, וישווה לנגד עיניהם. ונגד ההבטחה החומרית אמר, ויוסף ישית ידו על עיניך. הזכיר לו את יוסף, שהוא הוא סמל העושר וההון, והוא הוא ציור עלית איש גולה ונדד, והצלחת אדם מעונה ונדכא, אשר ברזל באה נפשו, ומבית האסורים יצא למשול והורס לשבת ראש ולדבר דברי נגידים, אשר דבריו יהיו נשמעים בכל המדינה, וברוב חכמתו ותבונת לבו יאשר ויצליח כל המדינה, וע"כ ראוי יוסף בקורותיו הנפלאות האלה, המכריזות ומפרסמות את השגחת ה' אלהיו, ראוי להיות לאות נאמן ולמופת חי עד כמה שגם הגליותים והטלטולים והנדנודים לא יעצרו כח להכחיד את השרון העם הזה, את יתרונותיהם ואומץ רוחם הנעלה, עד שגם בימי חשך ואפילה האלה, בתקופה מלאה צרות ותלאות לבית ישראל, וזבת דם, גם התקופה הנוראה הזאת, יצרה ובראה מקרבה איש המופת הזה, שבחכמתו ובינתו יעביר כל חכמי העמים השלוים והשקטים, ועולה הוא על כולם בחריצותו ובאשרו ועשרו ברוחו והונו, ובכ"ז יוסף, יוסף הזה שזכה לעלות במרום הררי פסגת העושר ולעמוד על ירכתי מרומי הררי ההצלחה, וזרועו משלה לו לצוות ולגזור במדינה רחבה וגדולה כזאת. באושר וגדולת הצלחתו הזאת ישית ידו, כח ממשלתו הזה יראה לשעבדו רק על עיניך. להגדיל זוהר שמשך [ע"ד ועינו כעין הבדולח.] ולהאדיר כוכב הצלחת עמו, הוא לא יבוש במקורו, ולא יסתיר מולדתו, ולא יפנה עורף אל אמונתו, ולא יתרחק מאחיו הסובלים והכואבים הנענים מתגרת ידי לוחציהם, כי בכבודם יתיימר, והוא יכניס כל עוז ממשלתו וכח פקודתו ועוצם משרתו לטובת אחיו, ולאושר עמו האומלל, וישמש בכחו זה להרים ולנשא קרן עמו. ובאשר כי ההבטחה הזאת שכוללת הבטחת העושר ותכונת העשירים הנעלים היחידים, נזכר שני פעמים יעקב, ראו חז"ל להסגיר פה נצחיותה של ההבטחה הזאת, באשר שמאומת ומקובל אצלם, שההבטחה הזאת לא היתה רק לשעתה לבד, כי אם לכל הדורות מבני הגולים. ע"כ ראו לרמז זאת בהזכרת שני פעמים יעקב, כאלו כל דור ודור, שמע באזניו קול ממרומים כקול רעם בגלגל שדופק על אזניהם ומטיף להם דברי נחומים ואומר, אל תירא מרדה וכו' ויוסף ישית ידו על עיניך. ראו כי בכל דור ודור ימצאו אנשים כאלה, שיזכו לעלות על במתי ההצלחה, ודבריהם יהיו נשמעים, והם יקדישו כל תקפם וחסנם, רק לטובת כלל האומה וזו היא כוונת אמרם, אין דור שאין בו כיעקב. נגד הבטחת העושר, ושיגיע לאנשים רוממים שישראל יתפאר בהם:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>