עריכת הדף "נאד של דמעות/ה/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|
{{גופן|5||שער חמישי}}

{{גופן|4||'''פרק א'''}}
}}

== א ==
'''את''' הדרך שהתווינו לנו בביאור המאמר הנפלא והזר הזה, של אין דור שאין בו כאברהם. בדרך זה נלך לבאר מאמרם זה גם על משה, ובאמרם על משה כיונו על ההשקפת אמצעי החיים, שראו שבמחזה הזה של הסנה ששם נכפל שם משה שראו לדרוש את כפילת השם על ההבטחה התמידית, הוא משום שלדעתם נכלל בזה ענין של אמצעי החיים, כי המחזה הזה, עלול לאצור בקרבו הענין הזה, כי מה שהראה פה הקב"ה למשה אשר הסנה בער באש והסנה איננו אכל אין ספק כי היא למטרה נשגבה, כי האלונים האלה עקר היותם היא ליחותם ויניקתם מן עפר הארץ, ואם רק נפסק לשדם וליחותם השרשי, אז נפסקה חיותם ועומדים לעבור ולהבטל מן העולם, ואם באלונים כאלה ישתדלו עוד להשחיתם ולכלותם במיני כליונות והשחתות, הלא אז יש לראות מראש בעיני השכל, מיתתם והעברתם מן העולם. ופה הראהו הקב"ה, כי הסנה שהוא אילן שיונקתו חדלה, וליחות השרשי שלו נפסקה, ושלפי זה יש לחשבו לעובר בטל, ולבד זה עוד בער באש, שהוא אחד מן המכלים היותר נוראים, ומהמשחיתים העצומים, בכ"ז הסנה הזה איננו אכל, ועומד על עמדו חי ובריא ומתפרנס בטוב, ולעוג לכל מכליו ומשחיתיו, והוא יען כי הקב"ה השרה שכינתו עליו, ע"כ קיומו וחייו ופרנסתו מתנהגים בהנהגה ניסיית, ואינם עומדות תחת חוקים הקבועים הטבעיים, כי ההשראה האלהית העלתהו מעל גבולי הטבע, ונתנתהו עליון על כל משטרי הטבע וחוקי הכליונות הטבעיים. ותכלית הכוונה של המחזה הנפלא הזה, הוא יען כי פה היתה התחלת ההתגלות של הקב"ה למשה למען שעל ידו יגאלו ישראל ממצרים, והגאולה הזאת היתה עוד רק כמו הכנה לכל הגליות שאחרי', וכמבוא ופרוזדור לכל התלאות והמצוקות שתעבורנה עליהם, ע"כ ראה הקב"ה שנחוץ להראות לו עתה, עד כמה שבני ישראל יעמדו מעל גבולי הטבע, וגם בעת שיעיקום ויציקום וידכאום לבלי להניח להם שום מקום ומעין על המחי' ועל הכלכלה, וידמו ממש למצב הסנה, ועוד ישימו עצים ואש תחת הסנה היבש הזה, למהר חליפתו ולקרב קץ כליונו, בכ"ז יראו כולם כי הסנה איננו אכל: 

== ב ==
'''כמו''' שמשה רבינו התפלא והשתומם על המראה הנפלא והמוזר הזה, עד שאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, כן מתפלאים חכמי דור ודור על קיום של העם הנפלא הזה, ובתמהון לב ישאלו מדוע לא יבער הסנה? איך הם חיים וקיימים? ואיך הם ניזונים ומתפרנסים? יודו ולא יכחדו, כי קצרה שכלם להבין כל זה, ואמנם באשר קיום ישראל הוא באמת אחד מהדברים הנעלים והרוממים, שבדי ריק יגע האדם קצר עינים להשיגו ולא ניתן כלל רשות לבן אדם לחקור בהענין הרם והנשא הזה, שהוא מופלא ומכוסה ממנו, ולזאת להשריש רוממות הענין הזה והעלמתו וטמירתו, ספר לנו הכתוב, כי כאשר ראה ה' אשר סר לראות, שמתעתד לחקור בהדבר המכוסה והמוצנע הזה, מיד ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, מצא לנכון לעוררו שידע את ערך רוממות הענין הזה שאל יהין לנסות לגלות את המסכה הנסוכה עליו, ואמר לו משה משה ויאמר הנני, ואז החל לברר לו את מעלת הענין הזה של ציור המחזה הפרטית מקיום הסנה הזה, וגודל ערך מעלת המצוייר מהחזיון הזה, שרומז לקיום ישראל בין מעניו ורודפיו, והשגת אמצעי החיים בין לוחציו ונוגשיו, והיורדים לחייו. ויאמר אל תקרב הלום, הזהר מלגשת להבין את הענין הסתום והחתום הזה, של נעליך מעל רגליך. להשגת הענין הנעלה והמרומם הזה, יש להפשיט את החומר ולנער את לבוש הגופני, כי הוא מהדברים הכמוסים והמוצנעים מרזין דרזין, שכל עוד שהנפש תתלבש במלבושי החומר והגוי', אין לו כל תקוה להשיג זאת. כי המקום אשר את העומד עליו, הענין הזה שאתה עומד עליו ונותן את נפשך עליו, הוא ענין קדוש וזך, שעומד מעל כל גבולי השכל והבינה. והתשובה הזאת שכפי שטחיותה היא ערוכה רק להשאלה מהמחזה הפרטית של הסנה, באמת היא מכוונת וקולעת גם לעומת הנמשל והמצרור של המחזה הזה, שהוא ענין של קיום ישראל, כי קיומו וחייו והתמלאות אמצעי החיים, כל אלה הם רמים ונעלים ומרומם על כל עמודי ויסודי הבנה. עוד לא עדה עליהם בינת איש, ועין אדם לא תשורם, כי כח קיומו, הוא כח טמיר ונעלם, נעלה מעל כל המחקרים, ומרומם מעל כל ההגיוניים והעיוניים, והכח הטמיר והנעלם הזה שוכן בקרב ולב עם ישראל, ועל ידו הוא מתקיים לעד ולעולמי עולמים, וכל כלי יוצר עליו לא יוצלח, כי הכח האלהי הזה משבר הרים ומפרק סלעים, ינפץ ויהרס כל האבני בליסטראות שמורים על בית חייהם, ויכתת וישבר כל החצים ואבני קלע, שזורקים להפיל בית חייהם, ולהרוס מבצרי פרנסותיהם. כי הכח האלהי הזה, לא יתנום למוט, וע"כ שבו תמיד חציהם, ויהיו לאבק פורח, ולא עשו חיל, וכי הוי שדו סייפי הוו עפרי, וגירי הוו גילי: 

== ג ==
'''עתה''' נראה מה רמו הגיוני חז"ל בזה, ומה שגבו מליצתם הקדושה, דכל מה שכתבנו פה אנו למדים מדבריהם הקדושים, הם פתחו לנו פתח המדע ושערי הבינה בהמחזה הנפלא הזה, הם האירו לנו את הדרך לבא עד תכונת החזיון הזה, כי במה שאמרו פה אין לך דור שאין בו כמשה, שכפי שביארנו שכוונתם הוא שהחזיון הזה בעצם תומו נראה ונתגלה בכל דור, נראה מזה ברור שהם הבינו, דהחזיון הזה כולל תקופה ארוכה וממושכה, כי הוא מכוון נגד מאורעות של כלל האומה בכל תקופת נדודה וגלותה, שאז יהיו כמה עתים שכפי ראות עיני בשר ידמו בערך חסרון פרנסתם והעדר אמצעי חייהם ממש לסנה הזה, לאלון שפסקה ליחותו ויונקתו חדל, ששב להיות סנה יבש המוכן להשחת ולהכלות מן העולם, ועוד ישימו אש ועצים תחתיו, למהר כליונו ואפיסתו, ובכ"ז גם במצבם הנורא הזה, מצב הסנה בער באש, יעמדו על עמדם כסלע איתן בלב ים, וכלם יראו כי הסנה איננו אכל, כי רק על מוצא פי ה' יחיו ויתפרנסו, וכולם יתפלאו וישתוממו ע"ז, אבל לא יכחישו את המציאות, כי יראו שיש דברים הנעלים משכלם ואשר קצר קצרה יד בינתם להשיגם, יראו שיש אומה אחת חלושה ורפוי' גולה וסורה, וכמו שהיא נוטה למות, וכל רגע ורגע יש לחשוב שבא קיצה, והיא מארכת ימים יותר מכל האומות שהיו בבריאות, ונאזרות ברעם גבורתם, הם כבר חלפו ועברו מן העולם, והיא חי' וקיימה, ניזונית ומתפרנסת, כי החצים ואבני הבליסטראות ממנה והלאה: 

'''סוף''' דבר, דתכלית החזיון הזה הוא, להבטיח להם את אמצעי החיים, על כל העתים, וגם בהעתים שהעמים יגדרו דרכי חייהם, ויסתמו מעייני מחייתם, וצינורי פרנסתם, גם אז לא תסיר ההשגחה האלהית עיני' מהם להוציא להם מזון וטרף, כי כמו שחיי ישראל בכל ימי נדודו בהמדבר הגדול הזה, עומדים בנס, כן גם השגת אמצעי חייהם, היא מעל הליכות הטבע, וצנצנת המן נגנזה, למען ידעו הדורות הבאים, כי גם במדבר שמם וחרב, לא קצרה יד ה' להמטיר להם לחם מן השמים, ומן הסלע הוציא להם מים, והענין על השגת אמצעי חיי ישראל, הוא ענין רם ונעלה כזה, עד שננעלו לפניו כל שערי בינה, ולא ניתן כלל להתבונן ולחקור בזה, כי הוא רם על כל רמים, וכהה בינת האדם, להתבונן בזה, וגם בעת שמשה רבינו נסה לחקור בזה, הזהירו הקב"ה שלא יהין לחקור בזה, כי בחיי האדם אין להשיג, וכל עין רואה תכהה להביט בזוהר קדושת הענין הזה:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>