עריכת הדף "משנה למלך/כלים/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
== א ==

'''העושה כלי קיבול מ"מ כו'.'''  כתב מרן בפי"ז דכלים. ואפשר שכיון מרן ז"ל למתני' דקתני העושה כלי קיבול מ"מ טמא וכן פירשה הרע"ב אך רבינו והר"ש לא פי' כן. ואפשר שכיון מרן עלה דמתניתין דקתני משחזת שיש בה בית קיבול שמן טמאה וכמ"ש רבינו בפכ"ז דכלים משנה א' יע"ש ועיין במ"ש רבינו בפי"ז דכלים עלה דמתניתין דשפופרת הקש ועיין בפ"כ דכלים משנה שנייה וע"ש: ומ"ש רבינו כיצד העושה כלי מן העור המצה כו'. דין זה הוא בפי"ז דכלים מט"ו ויש לתמוה דבת"כ פרשת שמיני אמרינן יכול אף עור מצה ועור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה ת"ל בכל מלאכת עור ע"כ. ופי' הרב קרבן אהרן דמשמע בכל עור אשר נעשה בו המלאכות הנעשים בעור יצאו אלו דלא נעשה בהם שום מלאכה ממלאכות תיקונו של עור ע"כ. והנה הר"ש ז"ל הקשה קושיא זו ותירץ דשאני הכא דעשה בהם מלאכה שעשה מהם כיס כו'. ולפי דבריו מאי דתניא בברייתא שלא נעשה בהם מלאכה אין הכוונה על מלאכת העיבוד דהיינו מליח ועפיץ אלא הכוונה היא שלא נעשה בו שום מלאכה ממלאכת הכלים וא"ת אם לא עשה בו שום מלאכה פשיטא דהא קי"ל דפשוטי כלי עור אינם מקבלים טומאה ואפילו בעור המעובד ומאי איריא עור המצה. וי"ל דמיירי בהנך דחזו למדרסות דאפילו הפשוטים מקבלים כל הטומאות וכדאיתא בפרק על אלו מומין וקמ"ל האי ברייתא דת"כ דאם הוא עור מצה אינו מקבל טומאה. עוד היה נ"ל דמשכחת לה בפשוטי כלי עור המשמשין אדם וכלים וכי היכי דבכלי עץ מקבלין ה"נ בכלי עור דהא כלי עץ וכלי עור חד דינא אית להו דכולהו פשוטים לא מקבלי טומאה אלא דכל זה ניחא אליבא דמ"ד דפשוטי כלי עץ המשמשים אדם וכלים מקבלים טומאה מן התורה וכמו שהוזכרה סברא זו בחידושי הרשב"א פרק המוכר את הבית אך כבר כתבתי במקום אחר (א"ה תמצאנו לקמן פ"ד מהלכות אלו דין א' יע"ש) דסברא זו יחידית היא וכל הראשונים ס"ל דאין שום פשוט מקבל טומאה מן התורה. ועוד נ"ל דמשכחת לה דמיעט קרא עור שאינו מעובד כגון שיש לו בית קיבול אלא שלא עשה בו מלאכה לעשותו בית קיבול וכגון צרור המרגלית שפסק רבינו בדין ח' דחשיב בית קיבול אף שלא עשה בו שום מלאכה כיון שיש לו בית קיבול מקבל טומאה ואשמעינן ברייתא דת"כ דדוקא בעור מעובד מקבל טומאה כיון שנעשה בו מלאכה אבל בעור שאינו מעובד אינו מקבל טומאה עד שיעשה בו איזו מלאכה בידים אך אכתי אני תמיה על רבינו ז"ל דאמאי לא הזכירו דין זה בפירוש בה' אלו דעור שאינו מעובד אינו מקבל טומאה עד שיעשה בו מלאכה וראיתי לרבינו בפי"ג מהלכות טומאת צרעת דין ד' שכתב העור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים ודבריו הם ברייתא בת"כ פ' תזריע עלה דנגעי בגדים ולפ"ז יש לתמוה למה השמיט רבינו ברייתא דת"כ דפרשת שמיני וסבור הייתי לומר דברייתא זו דפרשת שמיני היא כתובה בטעות שהרי לפי הנראה מגירסת הר"ש בפי"ז דכלים ומגירסת הרב קרבן אהרן ממעט להו מדכתיב מלאכת עור והאי קרא בנגעי בגדים כתיב אבל בפ' טומאת כלים לא כתיב אלא או עור ומאי דכתיב הכא אשר יעשה מלאכה בהם לא קאי אעור דוקא אלא אכולהו כלים דכתיבי בפרשה אבל בפרשת נגעים דכתיב מלאכת עור קפיד קרא אעור שיהיה עור שנעשה בו מלאכה וכ"ת נילף מנגעים שטימא בהן שתי וערב ואפ"ה טיהר עור שלא נעשה בו מלאכה שרצים שטיהר שתי וערב אינו דין שיטהר עור שלא נעשה בו מלאכה הא לא קשיא משום דאיכא למימר לא אם אמרת בנגעים שלא טימא בהם צבועים תאמר בשרצים שטימא בהם צבועים וכדאיתא כי האי גוונא בת"כ גבי עורות שבים ולפי זה דייקו דברי רבינו שהביא דין עור שאינו מעובד בהלכות טומאת צרעת ולא הביאו בהלכות אלו, אך קשה מההיא דאמרינן בפרק במה טומנין עלה מ"ט עורות בין עבודין ובין שאינן עבודין מותר לטלטלן בשבת לא אמרו עבודין אלא לענין טומאה בלבד ופירש שם רש"י ז"ל דעבודין מקבלין טומאה ולא שאינן עבודין ע"כ וי"ל דרבינו מוקי להך ברייתא בטומאת צרעת דיש חילוק בין עבודין לשאינן עבודין וכדכתיבנא א"נ כמו שכתבו התוס' בפרק דם חטאת עלה צ"ד בשם ה"ר חיים דמפרש בשם ריב"א ז"ל דהתם מיירי באותם שעורותיהם כבשרם דתנן בפרק העור והרוטב וכולן שעבדן כו' טהורין וה"ק לא אמרו שיש חילוק בין עבודין לשאינן עבודין אלא לענין טומאה ובאותם שעורותיהן כבשרן וכמו שיע"ש ולפי זה ניחא ההיא דתנן בפרק דם חטאת דאליבא דר"י משהופשט טעון כבוס דאינו חסר כי אם מחשבה ואי אמרינן דלעולם בעינן עבודים א"כ הרי חסר מעשה ומהסוגיא מוכח דבחסר מעשה אליבא דכ"ע אינו טעון כבוס. הן אמת שראיתי לרבינו בזה דברים מתמיהין בעיני שכתב בפ"ח מהלכות מעשה הקרבנות דין ה' אחר שהופשט טעון כיבוס אע"פ שאינו מקבל טומאה עתה הרי הוא ראוי לקבל טומאה לאחר שיתעבד ע"כ ונראה מדבריו שאף בדבר שמחוסר מעשה טעון כבוס ופשטא דסוגיא מוכח דבדבר המחוסר מעשה אליבא דכ"ע אינו מקבל טומאה, שוב ראיתי להרב בעל"מ שעמד בזה והקשה עליו דאמאי הוצרכו לומר שם בגמרא גבי בגד שחשב עליו לעשות בו צורה דמיקרי ראוי מפני שיכול לבטל מחשבתו אשר חשב לעשות בו צורה אפילו לא יבטל מחשבתו נימא דמיקרי ראוי מפני שאחר הציור יקבל ודמי להכא שאחר העיבוד יקבל ע"כ. הן אמת שדברי רש"י מוכיחים להדיא דטעמא דבגד שחשב עליו לצורה הוא משום דלא נגמרה מלאכתו וכל כמה דלא ציירו או ביטל מחשבתו אינו מקבל טומאה. אך אי לא דמסתפינא הוה אמינא דהכא אפילו ציירו אינו מקבל ודמי למ"ש רבינו בפכ"ז מהלכות אלו דין י"ב ושל צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם ע"כ. ומאי דאמרינן הכא דבגד שחשב עליו לצורה אינו מקבל טומאה היינו דומיא דההיא דסדין שחשב לעשות בו צורות כדי שיתלמד ממנו הרוקם ולפ"ז לא משכחת שיקבל טומאה בגד זה אלא בביטול מחשבה ולישנא דבגד שחשב עליו לצורה דייק הכי שאין בו תכלית אחר כי אם לצורה וכן הביא רבינו דין זה בפכ"ב דין ז' בגד שחשב עליו לצורות כו' וכי תימא כיון דבגד זה היה ראוי לקבל טומאה קודם מחשבתו היאך עולה מטומאתו במחשבה והא קי"ל דאין עולין מטומאה במחשבה כי אם במעשה וכמו שפסק רבינו בפרק ח' דין י' הא לא קשיא דא"כ גם לפירש"י נמי יש להקשות כה"ג. והנראה אצלי דהכא לא קדם מחשבה אחרת בבגד זה לתשמיש אחר ומש"ה אם חשב עליו לצורה טהור אבל לעולם דאם חשב עליו בתחלה להשתמש בו כמו שהוא ואח"כ חשב עליו לצורה דאינו עולה מטומאתו במחשבה ועיין במ"ש רבינו בפכ"ב דין ו' גבי מטפחות ספרים שקשה קצת למה שכתבתי ודוק. עוד כתב הרב בעל"מ דסובר רבינו דסתם עורות לעיבוד קיימי אבל סתם בגד לאו לצורה קאי וא"כ התם כיון דמחוסר צורה שהוא מעשה דלאו לההוא מעשה קאי על הסתם לא מיקרי ראוי אבל הכא דהאי מעשה דעיבוד סתמיה להכי קאי לא מקרי מחוסר מעשה כיון דע"כ עתיד לבא דסתמיה להכי קאי ולאו מעשה גמור אלא הוי כמחשבה דעלמא ולכך מדמה הגמרא הך מחוסר מעשה דהכא למחשבה דיש בו צורה דכי היכי דהתם בביטול יורד לטומאה הכא נמי יורד לטומאה דמעשה כי האי הוי כמו מחשבה והוצרך רבינו לומר כן כדי לתרץ קושיית התוספות כו' יע"ש והנה כפי דברי הרב ס"ל לרבינו דאין עור מקבל טומאה עד שיתעבד וא"כ הדרא קושיין לדוכתא שלא ביאר רבינו דין זה בהלכות כלים. ומ"ש רבינו שתינוק חש"ו יש להם מעשה כו' עיין לקמן פ"ח דין י"א ופכ"ה דין י"א ופרק י"ד מהלכות טומאת אוכלין דין ב' ובפ"א מה' פס"ה: 

== ג ==

'''בית קיבול העשוי וכו'.'''  הראב"ן סי' רט"ו בפ"ה מה' סוכה דין ה' ובפ"ד מה' אלו דין ג' ועיין במ"ש רש"י סנהדרין (דף ס"ח) אההיא דהכדור והאמום ובמ"ש התוספות פ"ק דסוכה (דף י"ב) ד"ה מהו דתימא ועיין בפי' הר"ש פכ"ו דכלים משנה ב' יע"ש:

{{פורסם בנחלת הכלל}}{{ניווט כללי תחתון}}