עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תרצב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תרצב'''{{ש}}דיני כתיבת המגילה ותפירתה}}

{{עוגן|קנח:}}({{עוגן1|א}}) '''ושהחיינו.''' ונכון לכוין {{שהצ|א}} בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות {{שהצ|ב}} ויודיע זה להש"ץ המברך דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט [מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום אם אבל קורא את המגילה {{שהצ|ג}} יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה:

({{עוגן1|ב}}) '''וביום אינו חוזר ומברך וכו'.''' דהרי כבר בירך בלילה וטעם הדעה שניה דסוברת דאף ביום וכו' דעיקר {{שהצ|ד}} מצות קריאתה ביום הוא. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה {{שהצ|ה}} דעת האחרונים דא"צ הקורא השני העומד תחתיו להתחיל בראש רק יתחיל ממקום שפסק הראשון [וכ"ש שא"צ לברך מחדש דיצאו כל הקהל בברכת הראשון] דהוא טרחא דצבורא ועיין ב[[שערי תשובה/{{כאן}}#|שע"ת]]:

({{עוגן1|ג}}) '''ואחד יכול לברך.''' בין {{שהצ|ו}} ברכה ראשונה ובין לענין ברכה אחרונה ובלבד שיכוין להוציא השומעים והם יכונו לצאת:

({{עוגן1|ד}}) '''ולאחריה נוהגים לברך.''' כי בגמרא איתא דברכה דלאחריה תליא במנהגא במקום שנוהגים לברך יברך ולכן כתב המחבר דהאידנא נוהגים לברך:

({{עוגן1|ה}}) '''הרב וכו'.''' ואין לומר האל הרב כיון שכבר זכר השם שאמר אלהינו ויש גורסים האל ובא"ר הכריע כהשו"ע שאין לומר וכן אין לומר בא"י האל הנפרע רק בא"י הנפרע ע"ש:

({{עוגן1|ו}}) '''אם לא בירך לא לפניה וכו'.''' דברכות אין מעכבות ונראה דאם נזכר באמצע שלא בירך {{שהצ|ז}} יברך בין הפרקים:

({{עוגן1|ז}}) '''אבל לא ביום.''' דכבר אמר פיוטים:

({{עוגן1|ח}}) '''ואין לברך אחריה וכו'.''' אבל הברכות שלפניה לכו"ע היחיד צריך לברך:

({{עוגן1|ט}}) '''אין לשוח בעוד שקורין אותה.''' היינו בין השומע {{שהצ|ח}} ובין הקורא אסור להם לשוח לכתחלה ואפילו בד"ת ולענין דיעבד יש חילוק דהשומע אם שח בעת הקריאה לא יצא אפילו אם חיסר {{שהצ|ט}} לשמוע תיבה אחת דהא לא שמעה כולה אבל הקורא יצא {{שהצ|י}} ולפעמים אפילו לכתחלה מותר כגון לשאול {{שהצ|יא}} בין הפרקים מפני הכבוד כמו לענין ק"ש ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/סו|סימן ס"ו]] וכ"ז לענין שיחה באמצע הקריאה אבל אם שח בין הברכה לתחלת הקריאה {{עוגן|קנט.}}בין השומע ובין הקורא הפסיד הברכה {{שהצ|יב}} וכן בין הקריאה לסוף הברכה ג"כ אסור להפסיק:

({{עוגן1|י}}) '''אע"פ שיצא כבר מברך וכו'.''' וכ"ש דיכול להוציאם בקריאה אע"פ שיצא כבר ומ"מ יש פוסקין שסוברין {{שהצ|יג}} לענין ברכה אם יודעין בעצמן לברך {{שהצ|יד}} יברכו בעצמן כיון שהוא כבר יצא בקריאה ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני ועיין לעיל סימן תקפ"ה במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תקפה#ה|סק"ה]]:

({{עוגן1|יא}}) '''להוציא את אחר י"ח.''' ויקראנה לנשים {{שהצ|טו}} אחר שיצא מביהכ"נ דמצוה שיצא בעצמו בקריאת הצבור {{שהצ|טז}} אכן אם מכוין שלא לצאת באותה קריאה שפיר דמי לצאת אח"כ בקריאת הצבור. וכשהוא מברך לנשים {{שהצ|יז}} טוב שיברך לשמוע מגילה כי {{שהצ|יח}} יש פוסקים שסוברין דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע:

({{עוגן1|יב}}) '''וצריך להמתין וכו'.''' ר"ל שיבוא אחד לקרוא לפניו דמקודם אסור לאכול כמו לענין ק"ש לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רלה|סי' רל"ה]]:

({{עוגן1|יג}}) '''מפלג המנחה ולמעלה.''' דהוא {{שהצ|יט}} שעה ורביע קודם הלילה והטעם דכיון דחשבינן ליה לילה לענין תפילת ערבית שיכול להתפלל בזמן ההוא חשבינן ליה לילה גם לענין הזה:

({{עוגן1|יד}}) '''אבל אסור לאכול וכו'.''' עיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שמסיק דדוקא אכילה אסור אבל טעימה בעלמא שרי וע"כ טוב יותר להקל לאיש הזה שיטעום קודם קריאת המגילה ולא להקל לקרות מפלג המנחה ולמעלה דהפר"ח קרא תגר על קולא זו ודעתו דקודם צה"כ אינו יוצא כלל אפילו דיעבד וכן משמע דעת הגר"א בביאורו. ואפילו טעימה {{שהצ|כ}} אין להקל אלא לצורך גדול {{שהצ|כא}} דהיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה לו {{שהצ|כב}} ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקין כשיעור ביצה. וכתב הפמ"ג דלפי דעת הפר"ח אפילו בין השמשות אין לקרות ובדיעבד אם קרא בבין השמשות ג"כ מסתפק שם אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד להקל. וכתב בח"א דאפילו קרא מקצתה קודם צאת הכוכבים לא יצא וצריך לחזור ולקרות ובלי ברכה. ועיין בשע"ת בשם הברכי יוסף ובביאור הלכה דמ"מ המיקל לחולה וליולדת למהר קריאתן מבעוד יום קצת יש לו על מי לסמוך:

({{עוגן1|טו}}) '''קודם שישמע קריאת המגילה.''' כמו {{שהצ|כג}} לענין ק"ש דערבית דאסרינן מטעם שמא יחטפנו שינה ויבטל מקריאתה {{שהצ|כד}} וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגילה {{שהצ|כה}} ואפילו דעתו רק לישן קימעא כמו שם גבי ק"ש {{שהצ|כו}} וקריאת המגילה הוא חוב גדול שהרי כל המצות נדחים מפניה כדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרפז|סימן תרפ"ז]] ועיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רלה#ב|סימן רל"ה ס"ב]] ובמ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/רלה#סעיף ב|שם]] כמה פרטים לענין ק"ש וה"ה כאן ודע דכמו בלילה אסור לאכול קודם קריאתה {{שהצ|כז}} ה"ה ביום אפילו כבר התפלל אסור לאכול קודם קריאתה {{שהצ|כח}} וכמו לענין שופר ולולב:

({{עוגן1|טז}}) '''אפילו התענית קשה עליו.''' ואם הוא אדם חלוש והשהייה יזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימה מעט אינו מספיק לו {{שהצ|כט}} נראה דשרי לאכול אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו כתב הפמ"ג ספק אם קרא את המגילה אפשר דלא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא משום דהוא דברי קבלה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]